הפחתת תוספת ילדים מקצבת נכות והעברה לגרושת הנכה

הפחתת תוספת ילדים מקצבת נכות והעברה לגרושת הנכה 2. התובע הגיש תביעה לקצבת נכות כללית ונקבעה לו נכות יציבה בשיעור 65%. 3. התובע הינו גרוש, ושני ילדיו, הינם בחזקת גרושתו. 4. התובע היה זכאי לקצבת נכות ובתוכה תוספת עבור ילדיו, כך שהקצבה עמדה ע"ס של 2,063 ₪. 5. עפ"י המלצת מח' השיקום בסניף המל"ל באשקלון, הועברה תוספת הילדים ששולמה לתובע, לגרושתו. בנימוקיה להחלטה זו, הסבירה העובדת הסוציאלית - הגב' לאה נשיא את החלטתה, כדלקמן: "מאז שהתגרשו האב לא משלם את דמי המזונות באופן סדיר. נאלצה לפתוח תיק בהוצל"פ, צירפה מכתב מעו"ד קדוש מיום 22.9.11 לפיו, לנ"ל חוב במזונות העומד ע"ס 112,158 ₪ מעודכן ל - 9/11 . בעל הכנסות מהשכרת עסק - מידע אותו מסר במעמד חוו"ד לכושר השתכרות שנית ב - 23.5.11. לאור המתואר לעיל, מדובר בתובע שילדיו אינם גרים איתו עפ"י המידע הקיים אינו נושא באחזקתם וגם לא משלם מזונות. לפיכך, ממליצה לשלם את התוספת בגין ילדים שבקצבה לידי האם הדואגת ומטפלת בהם מאז הגירושין". 6. התובע טוען, כי בהתאם להוראות סעיף 304 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק"), מי שזכאי לקבלת גמלת הנכות הינו התובע בלבד. עוד מוסיף התובע וטוען, כי בהתאם להוראות החוק, על המוסד להודיע לזכאי שהוא עומד למנות "מקבל גמלה". בענייננו, לא נשלחה כל הודעה לתובע ע"י המשיב בדבר המינוי של גרושתו "כמקבלת הגמלה", והמערער לא היה מודע לכך. אליבא דהתובע, ההחלטה התקבלה מבלי שנבדקו הכנסותיה של גרושתו, מה הם צרכי הקטינים, מה יכולתו של התובע ועוד פרמטרים נוספים. לטענת התובע, קיזוז הקצבה מותיר אותו ללא כל הכנסה לצורך מחייה ולו המינימלית והבסיסית המגיעה לבן אנוש. 7. מנגד, טען הנתבע, כי בחודש 9/11 פנתה גרושתו של התובע, הגב' יעל חוגי, בבקשה לקבל חלק הילדים בקצבת הנכות. עפ"י המלצת פקידת השיקום ולאחר שנבדקו טענותיה של הגרושה הוחלט כי הגרושה תקבל את חלק הילדים. החל מחודש 10/11 מחולקת הקצבה והתובע מקבל את חלקו בלבד וחלק הילדים מועבר לידי הגרושה. עוד ציין הנתבע כי לתובע חוב במח' הגבייה של הנתבע, ולפיכך מקצבת הנכות וחלק הילדים מקוזזים סכומים לטובת החוב. 8. בדיון שהתקיים ביום 18.11.13 הסכימו באי כח הצדדים לנהל את התיק על דרך סיכומים בע"פ בצירוף אסמכתאות משפטיות בכתב, וכן הסכימו כי הדיון בתיק יתקיים בפני דן יחיד. דיון והכרעה 9. סעיף 200 (ג) לחוק, קובע: "היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן: (1) ... (2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - 10% מהסכום הבסיסי..." 10. סעיף 304 (א) לחוק קובע כדלקמן: "נוכח המוסד כי הזכאי לגמלה או האדם שלידיו צריכה הגמלה להינתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי, או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבאחזקתו או בהשגחתו נמצא הזכאי, או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגמלה, ולשלם לו את הגמלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך". 11. מכח הסעיף הנ"ל ולאחר התייעצות עם עובדת סוציאלית ממח' השיקום, קבע הנתבע כי תוספת הילדים תועבר לידי הגרושה. כאמור, מבקש התובע כי נורה לנתבע להעביר את תוספת התלויים בעד הילדים, לידיו. 12. בית הדין הארצי לעבודה עמד על התכלית העומדת בבסיסה של תוספת התלויים המוענקת מכח סעיף 200 (ג) לחוק, כדלקמן: "נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימלית, שהנכה היה משתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200 (ג) (1) לחוק) ותוספת תלויים בקצבת תלויים בגין ילד (סעיף 200 (ג) (2) לחוק), מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אילולא נכותו. תשלום תוספת התלויים נחשב 'לטובתו' של הנכה במובן, שטובת הנכה כוללת את פרנסת בני משפחתו. אולם, אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק הינה להעביר אותה לידי התלויים, היינו: בת זוגו או ילדיו (באמצעות בת זוגו). כאשר נכה מקבל קצבת נכות בתוספת תלויים בגין ילדיו, והוא מתגרש, התוספת משולמת לילדיו, באמצעות אם ילדיו, וזאת כאשר המוסד בדיעה, שהאם תשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים". (דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי - אשואל, פד"ע כ"ט 466). 13. לעניין פירושו של סעיף 304(א) לחוק, פסק בית הדין הארצי בעניין אשואל כי: "...כשם שקצבת הנכות המשולמת למקבל גמלה תשמש רק לטובת הנכה, כך תוספת תלויים לילדים לקצבת נכות תשמש רק לטובת הילדים. מטרת החוק ברורה: לאור נכותו של הנכה אין הוא מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. קצבת הנכות מחליפה את פרנסתו של הנכה ותוספת התלויים בגין ילדי הנכה מחליפה את הפרנסה שהנכה חייב לתת לילדיו... סעיף 304 לחוק מיועד להבטיח, כי קצבה תגיע לאדם הנכון ותנוצל למטרה הנכונה. הכלל הוא, כי הזכאי לגמלה ישתמש בה לטובתו. אולם סעיף 304 לחוק מעניק למוסד את הסמכות לשלם גמלה לאדם אחר, "מקבל הגמלה", אם יש חשש מבוסס שהזכאי לא ישתמש בגמלה לטובתו הוא או לטובתו של האדם עבורו משתלמת הגמלה. ........., מכאן כי תוספת תלויים מיועדת לפרנס את התלוי בזכאי לגמלה." 14. בעב"ל 1270/02 דוד מישניוב - המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי, כרך לג(81), 41) עמד כב' בית הדין הארצי על משמעות הסמכות הנתונה בידי המוסד לביטוח לאומי במינויו של "מקבל גמלה" לפי סעיף 304 (א) לחוק, כדלקמן: "מתוקף הוראתו של סעיף 304(א) לחוק, הפקיד המחוקק בידי המוסד לביטוח לאומי סמכות רחבה ויוצאת דופן בהשלכותיה, במינויו של 'מקבל גמלה' ל'זכאי'. במנויו של 'מקבל גמלה' משתלמת,למעשה, הגמלה לידיו של אחר ו'נלקחת' מידיו של הזכאי זכות כספית שניתנה לו על פי דין. שלילת הזכות, כאמור, נתונה לשיקול דעתו של המוסד בלבד. זאת, בלא פיקוחו של בית משפט על עשיית המינוי של 'מקבל הגמלה', אף לא על חובות הדיווח והפיקוח הכרוכות במינוי ובפעולתו הלכה למעשה בגמלתו של הזכאי. טעמה של ההוראה ותכליתה, בהענקת סמכות למוסד להגן על ה'זכאי' ולסייע בידיו, באותם מקרים בהם 'נוכח המוסד', כי הזכאי לגמלה 'אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת'. נמצא, איפוא, כי הלכה ולמעשה, עשה המחוקק את המוסד לביטוח לאומי כעין אפוטרופוס-על או כעין נאמן-על לזכאי, בהקנותו למוסד את הסמכות להעביר את זכותו של הזכאי לידי אחר- הוא 'מקבל הגמלה'. אי לכך, בבואו למנות 'מקבל גמלה' על המוסד לעשות שימוש בסמכותו זו בקפידה רבה ולתחום גבולותיה בצמצום יתר". 15. התובע מודה, כי ילדיו הינם בחזקת גרושתו. כלומר, כלכלתם של הילדים וגידולם היא באחריות הגרושה. היא זו שמטפלת בילדים, היא זו שמחזיקה בהם ומשגיחה עליהם. עובדה זו לבדה משמיטה את הקרקע תחת זכותו של התובע לקבלת תוספת הילדים. 16. באשר לטענות התובע כי החלטת הנתבע התקבלה באופן רשלני ומבלי שנבדקו מלא העובדות והנסיבות; נציין כי שיקול הדעת מסור לפי החוק לנתבע. בסמכותנו להתערב בכך רק ככל שנשוכנע כי שיקול הדעת שהפעיל הנתבע היה פגום או מנוגד לתכלית החוק. בנסיבות העניין דנן, איננו סבורים כי הוכחה עילה להתערב בשיקול הדעת שהפעיל הנתבע מכח סעיף 304 (א) לחוק, שאינו חורג ממתחם הסבירות ואינו מנוגד לתכלית החקיקה. 17. סוף דבר- עם כל ההבנה למצבו של התובע, התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. קטיניםנכותקצבת נכות