הכרה בתאונת עבודה במהלך ניסוי של צה"ל בביטוח לאומי

1. התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 05.06.12, בעת שעסק בעבודתו, נפגע בעמוד שידרה תחתון (להלן: "האירוע"). בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק כי לא הוכחה התרחשותו של האירוע וכי אין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למצבו הרפואי. מכאן התביעה שבפנינו. 2. שמענו את עדותו של התובע, שנחקר על תצהיר עדותו הראשית, ואת עדותו של עד התביעה מר ביטון (להלן: "מר ביטון"), מי שעל פי הנטען היה מנהלו של התובע והיה עד להתרחשות האירוע. כן שמענו את עדותו של עד ההגנה, מר צור (להלן: "מר צור"), מי שהיה מנהל התפעול במקום עבודתו של התובע. במהלך חקירתו בפנינו, התובע סיפר כי הנו עובד החל משנת 1992 במפעל תעשיות רכב בנצרת עלית, וכי במהלך נסיעת ניסיון ברכב של חברת ג'יפ, נסיעה שבוצעה במהלך שני ימים, כאשר ישב ליד הנהג, הרגיש כאבים ברגל שמאל ובגב תחתון - "ש. כמה זמן ערך הניסוי הזה ביום הראשון, כמה שעות. ת. ביום הראשון הגענו לשטח באזור עובדה בערך ב- 10:00, אני ביצעתי את הנהיגה עד לשם בעצמי ובשטח זה היה אחד מיחידת הניסויים של צה"ל שנהג ואני ישבתי לצידו. אני הייתי עם המחשב שלי שהיה מונח על רגליי. ש. הפעולות ביום השני היו זהות לפעולות שהיו ביום הראשון. ת. כן. ש. מה כאב לך בניסוי. ת. עם כל הקפיצות התחלתי להרגיש כאבים ברגל שמאל ובכל החלק האחורי של הגב התחתון, מהישבן ומטה. המשכתי את הניסוי, למחרת גם המשכתי וחזרתי הביתה..." (עמ' 2 ש' 4-14 לפרוטוקול). מר ביטון סיפר אודות הנסיעה הניסיונית של הג'יפ שבוצעה במהלך של "יומיים שלמים אולי קצת יותר", וכן סיפר כי המדובר בנסיעה "במהירות גבוהה מהמהירות שהיינו רגילים אליה כדי להביא את הג'יפ לקצה גבול היכולת שלו, אז המשמעות היא שקופצים כל הזמן בלי סוף...". הוסיף מר ביטון וסיפר כי הנסיעה בוצעה כאשר ישב הוא ליד הנהג ואילו התובע ישב במושב האחורי - "ש. מי היה הנהג בג'יפ. ת. אנחנו נוהגים מתעשיות רכב ועד הניסוי ובניסוי זה אך ורק הנהגים שלהם שאני יושב קדימה כאחראי והתובע ישב במושב האחורי, המושב האחורי הוא מושב לא נוח לנסיעה" (עמ' 11-26 לפרוטוקול). מר צור, בעדותו בפנינו, אישש את הגרסה בדבר קיומו של עניין הניסוי שבוצע, ככמתואר, בהשתתפות התובע. יוער, כי התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה הופקה ביום 27.09.12 ע"י רופאת המשפחה, ושם נרשם כי האירוע התרחש ביום 05.06.12. 3. לאחר הבאת העדויות האמורות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. ב"כ התובע במסגרת סיכומיו ביקש לקבל את התביעה ולהכיר באירוע כפגיעה בעבודה. לטענתו, אלמלא נסיעת הניסוי שבוצעה בדרך המשובשת עם הקפיצות המרובות כפי שתיאר התובע, קיימת סבירות מאוד גבוהה לכך שלא היה נגרם אירוע כלשהו, ובוודאי לא נזק כזה לגבו של התובע. מצבו הרפואי של התובע עובר לאירוע היה תקין לחלוטין, והתיעוד הרפואי שהובא בפני הנתבע, מוכיחים כי הנזק ופגיעתו של התובע בגבו אירע עקב האירוע. שוני בפרטים קטנים או אחרים בעדויות שהובאו אינו מהווה בסיס לקביעה כי קיימות סתירות של ממש, ואינו פוגע במהימנות גרסתו של התובע. עדותו של התובע הייתה עקבית ונתמכה בחקירתו בפני בית הדין, בהודעתו לחוקר המל"ל ובעדותו של עד ההגנה. 4. ב"כ הנתבע, לעומת זאת, ביקש לדחות את התביעה. לטענתו, בעדות של התובע עלתה סתירה בגרסתו בדבר מועד האירוע הנטען. עוד נטען, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כאשר הוכיח שעסק במשימת הנסיעה אך לא הביא כל ראיה להתרחשות כל אירוע תאונתי עליו ניתן להצביע ולהסיק מאותו מקרה כי בנקודת מקרה ספציפי קרתה התאונה. על כן לגישתו, לנוכח החומר הרפואי וכן הסתירות עליהן ביקש להצביע הן בעדותו של התובע והן של העד מטעמו, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. 5. ההיבט המשפטי - סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי תאונת עבודה היא תאונה שארעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". המבחן היסודי להיותו של אירוע תאונתי הוא "הפתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות "חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים" פתאומיות פירוש אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן - הווה אומר מתי אירע? ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200; בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג 529). "התקף של כאב גב לא יוכר כתאונת עבודה אלא אם כן יוכח קיומו של אירוע פתאומי במהלך העבודה, הקשור מבחינה סיבתית לבוא ההתקף, כגון הרמת משא, תנועה סיבובית וכד'. באין ראשית ראיה כי כך היה, דין התביעה להיכשל, דוגמת המקרה שבו נתפס גבו של עובד, בעת שדרכה רגלו על המדרכה ברדתו מן האוטובוס שהביא לעבודה...התביעה נדחתה מאחר ש - "המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד. גם לא דובר על תנוחה לא נכונה, על זוית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל, על מרחק בלתי רגיל בין האוטובוס והמדרכה, על גובה חריג של כביש האוטובוס, וכיוצא באלה דברים..." (דב"ע שם/0-58 מיצר - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; וכן ראה דר' שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 54-55). כמתחייב מהאמור לעיל, על התובע נטל הראיה, להוכיח כי תוך כדי עבודתו אירע לו "אירוע תאונתי", ועל התובע להביא, בשלב הראשון, ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי פתאומי הקושר את הפגימה הנטענת בעבודה. 6. זה המקום לומר כי ככלל, עדותו של התובע הייתה מהימנה בעיננו, והתרשמנו כי תיאר את ההתרחשויות מושא עדותו בכנות, ועדותו תאמה את דבריו כפי שהובאו בהודעתו לחוקר המל"ל, לרבות גרסת העדים - מר ביטון ומר צור. האמנו לתובע שסבר כי המדובר בכאב חולף ושמדובר בדלקת ולא תאונת עבודה, ואולם משכאביו לא עברו פנה לקבלת טיפול רפואי. התובע הבהיר כי תחילה סיפר על כאבים בישבן ולאחר מכן ידע כי הבין שמדובר בפגיעה בגב. יחד עם זאת, הגם שקיבלנו את גרסת התובע, לכך שביום 05.06.12 או ביום למחרת חש בכאבים בגבו במהלך עבודתו, בגינם נזקק לאחר מכן לטיפול רפואי - לא שוכנענו כי התקיימו התנאים להכיר בפגיעה בגב כתוצאה של "תאונת עבודה" משלא עלה בידי התובע להצביע על אירוע מוגדר, ספציפי, שאירע לו באופן פתאומי, תוך כדי העבודה, הדרוש, על פי הפסיקה, כראשית ראיה לפגיעת גב שהיא בגדר "תאונת עבודה". במסגרת תצהיר עדותו ראשית, התובע תיאר את האירוע הנטען באופן הבא - "הנני להצהיר כי ביום 06.06.12 (התובע הבהיר כי מדובר בטעות סופר, שכן המדובר ביום 05.06.12, עמ' 5 ש' 20-21 לפרוטוקול) בסמוך לשעה 15:00 במהלך עבודתי ביחידת ניסויים בעבודה, ביצעתי נסיעת מבחן לג'יפ המיוצר במפעל, מסלול הנסיעה שלי בנסיעת הניסוי כללה נסיעה בדרך משובשת הרבה קפיצות וטלטולים, במהלך נסיעת הניסוי ובעקבות הקפיצות בנסיעה הרגשתי באופן פתאומי כאב חד בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל.... ביצעתי נסיעת מבחן לג'יפ במקום קשה ובמסלול משובש יותר מנסיעות מבחן דומות שביצעתי בעבר, וזאת עקב רצון של יחידת הניסויים של צה"ל להביא את הג'יפ למאמץ חריג על מנת לבחון את איכות הג'יפ ולבחון את מערכות החשמל של הג'יפ...בנסיעת המבחן...אני לא נהגתי אני הייתי ליד הנהג עם מחשב ביד בכל זמן הניסוי" (סעיפים 7,6 ו - 8 לתצהיר). בטופס 250 שהתובע המציא הובאו הדברים הבאים - "במהלך נסיעת ניסוי בג'יפ, שכללה הרבה קפיצות וטלטולים, חש כאב ברגלו...רגל שמאל (מפריצת דיסק)". התובע לא ייחס, אפוא, את הכאבים האמורים לאירוע ספציפי, במהלך נסיעתו, בעת ישיבתו ליד הנהג, בהיותו בג'יפ. התובע למעשה לא הצביע, בשום מקום, על אירוע מוגדר ומיוחד שארע לו במהלך נסיעתו, אליו הוא מבקש לייחס את הכאבים בגב או ברגל. במיוחד אמורים הדברים שעה שלגרסת התובע עצמו עבודתו האמורה בוצעה על ידו באותם תנאים, וזאת כעשר פעמים במהלך של שנה וחצי עובר למועד פגיעתו הנטענת. בהקשר זה העיד התובע במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, ולאמור - "שאלה: מה קרה לך? תשובה: במהלך השנה וחצי האחרונות ביצעתי כעשרה ניסויים בג'יפים וכולם נערכו בשטח הניסויים של צה"ל באזור אילת....הניסוי האחרון לדוגמא היה לצורך בדיקה בחום מנוע גבוה ומתי מתנתק מזגן הרכב עקב החום. באותו ניסוי ביום השני התחילו לי כאבים ברגל שמאל... שאלה: האם כל הניסויים הקודמים היו באותם תנאי שטח שאותם ציינת קודם? תשובה: כן, כולם היו באותם תנאי שטח. ... שאלה: האם כל הניסויים שערכת היו כל הזמן באותו דגם ג'יפ? תשובה: כן, כולם היו באותו דגם....כל הניסויים שעשיתי; עשרת הניסויים בערך נעשו על אותו ג'יפ". גם במסגרת עדותו בפנינו, ולשאלת בית הדין האם הניסוי הנטען בוצע בתנאי שטח שונים מאלו שמבוצעים בדרך כלל, התובע אישר כי המדובר באותם תנאים, מלבד זאת שהנסיעות הקודמות בוצע במהירות יותר נמוכה (עמ' 2 ש' 20-23 לפרוטוקול). 7. אשר על כן, נאלצים אנו לקבוע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, כנדרש על פי הדין, להוכיח את היסודות ההכרחיים לקביעת קיומה של תאונת עבודה. משכך, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו. בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו יקבל עותק מפסק דין זה.3צבאצה"להכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי