1. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע שבה הוא דורש פיצוי בשווי שירותי סיעוד שהוא נאלץ לשלם בעצמו מאחר שאלה לא סופקו על ידי הנתבע, על אף שאושרה זכאותו בהיקף של 9.75 שעות שבועיות החל מיום 1.12.11. 2. במכתב מיום 13.12.11 הודיע הנתבע לתובע כי התביעה לגמלת סיעוד אושרה ונקבעה לו זכאות לשירותי סיעוד החל מ-1.12.11, ברמה של 9.75 שעות שבועיות. בהודעה נאמר כי שירותי הסיעוד יוזמנו על ידי ועדה מקומית לאחר ביקור של עובד סוציאלי. התובע פנה אל הוועדה המקומית לשירותי סיעוד מועצה מקומית קרני שומרון א' וביקש ששירותי הסיעוד יינתנו על ידי ד"ר נטליה פורוטקובה שטיפלה בו לשביעות רצונו. הוועדה לא אישרה את מתן הטיפול על ידי ד"ר פורוטקובה. בעקבות תלונה שהגיש התובע לנתבע נשלח אליו מכתב מ- 4.12.12 מטעם מנהלת מח' סיעוד-ניידות בסניף כפר סבא גב' שרון קפלן, שבו נאמר בין היתר: "מבדיקת הועדה המקומית, המועמדים שהצעת למתן שירות אינם כשירים ומתאימים לטפל בך בהתאם לצרכיך, ועל כן הם נפסלו". כמו-כן, צוין במכתב "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של הועדה המקצועית, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים". בעקבות פנייה נוספת של התובע נשלח אליו מכתב מיום 3.3.2013 מטעם גב' שרון קפלן, שבו היא חוזרת על עיקרי הדברים. עד למועד הגשת התביעה לבית הדין, בחודש יוני 2013, לא קיבל התובע שירותי סיעוד בפועל ועל כן הגיש תביעה לבית הדין. 3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף. לטענת הנתבע הוועדה המקומית המקצועית קובעת את שירותי הסיעוד שיש לספק למבוטח ולא המבוטח עצמו. מכאן שאין התובע יכול לבחור לו מטפל ללא אישור הוועדה המקומית המקצועית לענייני סיעוד. לגרסת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף מחוסר עילה ובהיותה מוקדמת שכן התובע טרם מיצה את זכאות הערר שלו בהתאם לסעיף 233 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 4. ביום 2.1.2014 התקיים דיון בתיק. במסגרת הדיון הודיע ב"כ התובע כי התובע מסכים לקבל כל מטפל סביר שישלח על ידי חברת "מתן" - חברה המספקת שירותי סיעוד מטעם הוועדה המקומית, ועל כן הודיעה ב"כ הנתבע כי מחלקת סיעוד של הנתבע תדאג להעביר בקשה זו לוועדה על מנת שתפעל מיידית לשלוח מטפל לתובע. אכן ביום 28.1.14 הוגשה הודעה מטעם ב"כ הנתבע לפיה "נוכח בקשתו החוזרת של התובע לאשר את ד"ר נטליה פורוטקובה ושינוי הנסיבות, אושרה בקשתו לקבלתה כמטפלת. לפיכך התובע החל בקבלת שירותי סיעוד כדין". 5. לאור הסדר שירותי הסיעוד בפועל במסגרת ההליך, התביעה אשר נותרה היא בגין התקופה הקודמת, ולגביה טענה ב"כ הנתבע כי אין לבית הדין סמכות לדון, מאחר שהתובע לא הגיש ערר על ההחלטה של הוועדה המקומית המקצועית. 6. סעיף 233 לחוק הביטוח הלאומי קובע: (א) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית מקצועית, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים. (ב) הרכב הועדה לעררים, סמכויותיה, המועדים להגשת ערר וסדרי עבודתה ייקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה. (ג) חברי הועדה לעררים, שהם רופא או אחות, ימונו מתוך רשימה שיסכימו עליה השר ושר הבריאות. יצוין שסעיף 225א' לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 147, תשע"ג-2013 פורסם ב- 6.8.2013) מאפשר שגמלת הסיעוד תשולם בכסף לידי הזכאי. אולם לא נטען שהייתה בקשה כזו, ולכאורה אין סעיף זה רלוונטי לתביעת התובע. ב"כ הנתבע טענה שמשהתובע לא מימש את הזכות להגיש ערר על ההחלטה של הוועדה המקצועית וזו לא נתנה החלטה - לא קמה סמכות לבית הדין מאחר שהתביעה מוקדמת. 7. סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי קובע את הסמכות של בית הדין לדון בתובענות בין מבוטח לבין הנתבע: (א) לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט בתובענה לפי פרק ח' - (1) של הזכאי לגמלה, או של האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה, הטוענים שקופחו בזכותם או שלא הוחלט תוך הזמן הקבוע בתקנות בתביעה שהגישו בהתאם לסימן א' של פרק י"ד; ... (3) של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל ענין הנוגע לביטוח לפי חוק זה; ... עת מדובר בזכ אי לגמלה שטוען שקופחו זכויותיו במסגרת החלטה של הנתבע, או בכל עניין אחר הנוגע לביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי, קמה סמכות של בית הדין לדון בסכסוך. כלומר ישנה סמכות של בית הדין לדון בתובענה. 8. כדי שבית הדין יוכל להתערב יש צורך במיצוי ההליך המנהלי. אין זכאי לגמלה רשאי להגיש ערר בפני ועדת עררים ובמקביל (או במקום) תובענה לבית הדין. זאת בדומה להחלטות של ועדות רפואיות, לגביהן נקבע בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי: החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא. האסמכתאות אליהן הפנה ב"כ התובע לא מתייחסות למקרה כגון זה שבפנינו, שבו עותר זכאי הגמלה לקבלת פיצוי בכסף, בשל אי מתן שירותי סיעוד כפי שהוא ביקש, מבלי למצות את הליך הערר בפני ועדת עררים. צודקת ב"כ הנתבע בטיעוניה לפיהם אילו גישתו של התובע הייתה מתקבלת, היתה נפתחת אפשרות לכל זכאי לגמלת סיעוד שאינו מרוצה מהחלטת הוועדה המקומית לגבי המטפל שיועד לו, לעשות דין לעצמו, לקחת מטפל לפי רצונו ולאחר מכן לבקש השבת תשלום לנתבע. אין דרך זו מתיישבת עם תכלית החוק המאפשרת גישה לערכאה שיפוטית לאחר מיצוי ההליך המינהלי. נוכח האמור ועם כל ההבנה למצוקת התובע, אין מנוס אלא לקבל את בקשת הנתבע ולדחות את התביעה על הסף. מאחר שמדובר בתובענה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פיצוייםסיעוד