נפיחות קבועה בשוק (ביטוח לאומי)

נפיחות קבועה בשוק (ביטוח לאומי) 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 20.6.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 החלטת הוועדה הינה תמוהה וסותרת עצמה שכן מחד נקבע שהמערער נצפה אחרי חצי שעה משנה תנוחות בכיסא מפאת אי נוחות ומנגד נקבע במסגרת החלטת הוועדה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה שעיקרה בישיבה. קיימת סתירה בין ממצאי פקיד השיקום למסקנה האמורה של פקיד השיקום. 2.2 התובע צירף חוות דעת מטעמו של ד"ר ליאור דיין מיום 5.7.13 במסגרתה קבע המומחה נכויות צמיתות בגין קשיון נוח בברך שמאל, נפיחות קבועה בשוק שמאל ובגין צלקת ניתוחית וכן קבע כי יש להפעיל בעניינו של המערער תקנה 15 במלואה לאור הנסיבות. חוות דעת זו סותרת מסקנות הוועדה שכן המערער נעדר השכלה ומקצוע ועיסוקיו כרוכים בעבודת כפיים הכרוכה במאמץ גופני בעיקר של הרגליים ומצריך עמידה ממושכת שאין המערער יכול לבצע לאור מצבו. 2.3 לא נערכה למערער בדיקה כלשהי על ידי הוועדה על מנת לאמוד את מצבו הרפואי. 3. טענות המשיב: 3.1 המבחן הוא לא אם המערער מסוגל למצוא עבודה כלשהי אלא אם הוא מסוגל לעבוד נוכח מצבו הרפואי והתפקודי והוועדה הרפואית לעררים במקרה זה שמעה את המערער שהתלווה אליו בא כוחו דאז עו"ד אליעזר. הוועדה עיינה בערר שהוגש וגם בנימוקי הערעור שהומצאו לה בדיון וכן בכל תיקי הנכות של המערער. הוועדה היתה ערה למצבו הרפואי ולפגיעה שלו בברך שמאל וכן לניתוח של הפיקה משמאל. כן התייחסה גם לחוות דעת הרופא המוסמך שציין שהמערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה המתבצעת בישיבה בלבד וכן גם התייחסה לדו"ח פקידת השיקום מ- 17.4.13 שקבעה בסיכום שלה שהמערער מסוגל לבצע עבודה כקופאי, ככרטיסן בחניון או כסדרן מוניות. לכן אין לראות את המערער כמי שאיבד את כושרו להשתכר. 3.2 הוועדה התייחסה להשכלתו הדלה של המערער ולעברו התעסוקתי בעבודות בלתי מקצועיות ורשמה שהוא מסוגל לבצע עבודות בלתי מקצועיות כמו שוער בחניון או עבודות אריזה או עבודות מיון במפעלים, וכל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית ושניתן ללמוד אותה תוך כדי ביצוע עבודה. 3.3 לפיכך, הוועדה התייחסה לכל הפרמטרים הרלבנטים לענין כושר השתכרות, הן לגילו והן להשכלתו הדלה, לעברו התעסוקתי ולמצבו הרפואי וגם מהתרשמותה בפניה בדבר מצבו של המערער בפניה. הוועדה התרשמה שהמערער יכול לשבת ולעבוד בישיבה וכך גם רשמו הרופאים שבדקו את התובע וכך גם רשום בחוות דעת פקיד התביעות בקשר להשתכרות ועל כן אין בסיס לטענה זו של המערער ודי בכך כדי לדחות אתה הערעור. 3.4 חוות הדעת של ד"ר ליאור דיין קשורה בעיקר לקביעת אחוזי נכות רפואית ולא למצב תפקודי. חוות הדעת מדברת על הפעלת תקנה 15. תקנה 15 מתייחסת לתאונת עבודה ואין עסקינן בתאונת עבודה אלא בנכות כללית שהכללים לגבי אי כושר הם שונים מהכללים בעניין תאונות עבודה. המבחנים בענייננו מתייחסים למסוגלות לעבודה כלשהי בשונה מתאונת עבודה שהמבחנים במישור זה הם חזרה לאותה עבודה או עבודה מתאימה אחרת מאותו סוג. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה. הועדה עיינה בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מ-2.1.13, דו"ח שיקום, חוות דעת אורטופדית, ד"ר פריד מ-13.2.13 וקביעת ועדה רפואית לעררים לעניין אחוזי הנכות שנקבעו למערער והליקויים השונים. הוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה, ולאחר עיון וניתוח המסמכים שעמדו בפניה ותוך התייחסות אליהם, קבעה את מסקנותיה. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-20.6.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג לפרוטוקול), אשר ציין: "בן 1/2 42 הופיע בליווי עו"ד דניאל קליזר. לא עובד מזה כשנתיים. עבודתו האחרונה הייתה בבית דפוס 5 שנים כמחסנאי ועוזר דפס. מתקשה להרים דברים כבדים, כאבי ראש עם הקרנה לכתפיים לידיים ולצוואר. פריצות דיסק. מתקשה לעמוד וללכת הרבה. גם בישיבה קשה לו עקב השבר שהיה לי ברגל. עו"ד מוסיף כי חוזר על נימוקי הערר ומפנה לחוות דעת פקיד שיקום ממנה עולה כי התקשה לשבת מספר דקות ולכן תמוה ביותר כיצד הומלץ לעבוד בישיבה. מתקשה בעמידה הליכה וישיבה וכיפוף הברך סובל גם מבעיות בעמוד שדרה מותני. עו"ד מוסר לוועדה נימוקי הערר מ- 20.6.13". 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בן 1/2 42. ב- 2.1.13 אובחן על ידי ו.ר.ע כסובל ממצב לאחר שבר וניתוח של הפיקה משמאל. נכותו הרפואית 100% עד 3.6.12, 50% עד ליום 31.7.12 ו- 40% עד ליום 31.5.13. בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר ההשתכרות מ- 2.1.13 ציין כי מסוגל לעבודה במשרה מלאה המתבצעת בישיבה בלבד. מעיון בדוח השיקום מסתבר כי לתובע שש שנות לימוד ולאחר מכן למד גם נגרות, עבד לסירוגין בעבודות בלתי מקצועיות כפועל, שליח, עוזר נהג בחלוקה, עבודתו האחרונה כשש שנים בבית דפוס כעוזר דפס ומחסנאי. לדבריו בעבודה פיזית קשה, ומזה כשנתיים וחצי אינו עובד. הוועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו הצעיר, השכלתו הדלה, עברו התעסוקתי והשפעת הליקוי בפיקה שמאל על כושרו לעבודה. הוועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע ועו"ד שמסרו את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול. הוועדה עיינה גם בחוות הדעת האורטופדית ד"ר פריד מיום 13.2.13, לפיה הומלצו 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי, יציבה מ- 1.2.13. הוועדה מביאה בחשבון גם ליקוי זה בבואה לקבוע את כושרו לעבודה. הוועדה בדעה כי התובע במצבו כפי שמשתקף מדוח ו.ר.ע מסוגל לעבודה במשרה מלאה ובהתחשב גם בכל הפרמטרים שצוינו לעיל, עבודה המתבצעת לרוב בישיבה כגון: שוער בחניון, אריזה, מיון, הרכבה, חרושת קלה וכד' או כל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה. לאור האמור לעיל, הוועדה רואה בתובע כבעל השתכרות מלאה ועל כן, דוחה הוועדה את הערר". (ההדגשות הוספו א.ק.). 10. הסמכות לקבוע אם העבודה אשר הוצעה למבוטח מתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבוד בעבודה אליה נשלח או לאו (ראה דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית" (ראה דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349). לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה. 11. הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות בישיבה בלבד כהמלצת הרופאים ועל פי חוות דעת פקיד שיקום ורופא מוסמך שהונחו בפניה. עבודות כגון שוער בחניון, אריזה, מיון, הרכבה, חרושת קלה, הינן עבודות קלות שניתן ללמוד אותן תוך כדי ביצוע ואינן מצריכות הכשרה מקצועית וזאת בשים לב להשכלתו הדלה של המערער כפי שציינה הוועדה. הוועדה אף ציינה כי היא לוקחת בחשבון את הנכות שנקבעה למערער בעמוד שדרה צווארי לרבות הנכות שנקבעה בגין המצב בפיקה שמאל. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה, כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). הוועדה במקרה הנוכחי, נימקה החלטתה באופן ברור תוך שהיא מפנה למסמכים הרלבנטיים. אין לקבל טענות המערער כי על פי חוות דעת לכושר השתכרות (נ/2) נרשם, כי המערער תואר כמשנה תנוחה כל הזמן בכיסא בחוסר נוחות ומכאן כי בשוגג נקבע שהמערער מסוגל לבצע עבודות בישיבה. מדובר בחוות לכושר השתכרות שניתנה על ידי עובדת שיקום, שאינה בודקת את המערער בדיקה רפואית, אלא מסתמכת על מסמכים רפואיים המוצגים לה וכך אף צוין בחוות הדעת, כי לפי חוות דעת הרופאים המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה שעיקרה בישיבה. יש לקרוא את המסמך בשלמותו וממנו עולה, כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר, כפי שקבעה הוועדה. 13. באשר לטענת המערער לפיה הוועדה לאי כושר לא ביצעה למערער בדיקה קלינית על מנת לאמוד את מצבו הרפואי הרי על פי ההלכה הפסוקה, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הוועדה לבדוק את המבוטח, ככל שלא נפל בה פגם משפטי. בענייננו נתפס המערער לכלל טעות שכן מדובר בוועדה לאי כושר שאינה נדרשת לבצע בדיקה קלינית למערער כי אם ניזונה ממסמכים רפואיים ומקביעות הוועדה הרפואית לעררים שהונחו בפניה. הוועדה התייחסה לנכויות הזמניות שקבעה הוועדה הרפואית לעררים בגין המצב בפיקה ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין עמוד שדרה צווארי ולקחה אותם בחשבון בעת קביעתה בנושא כושר ההשתכרות. הוועדה גם התייחסה לעיסוקיו של התובע בעבר ולהשכלתו הדלה והבהירה, כי סוגי העבודות שהומלצו על ידה הן כאלה שניתן ללומדם תוך כדי ביצוען ואינן דורשות הכשרה. 14. באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה לרבות חוות הדעת של ד"ר דיין ממנה עולות קביעות רפואיות הסותרות את קביעות הוועדה - אזי עיון במועד התכנסות הוועדה, בתאריך 20.6.13 ובמועד מתן חוות הדעת של ד"ר דיין שהינה מתאריך 5.7.13 עולה, כי מדובר בחוות דעת מאוחרת למועד התכנסות הוועדה וברי כי על פי ההלכה הפסוקה אין הוועדה לעררים מחוייבת להתייחס למסמכים המאוחרים למועד התכנסותה ועל כן יש לדחות טענות המערער ככל שהן מתייחסות לאמור בחוות הדעת שלא זכתה להתייחסות הוועדה גם אם תוכנה סותרת קביעות הוועדה. ברור, כי חוות הדעת עצמה, שהינה מאוחרת למועד ישיבת הוועדה, לא הונחה בפני הועדה. משכך, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה ופתוחה הדרך, ככל שיעמוד המערער בפני וועדות אחרות בעתיד, להעמיד לעיון וועדות אלה את חוות הדעת לשם התייחסות אליה. 15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 16. אין צו להוצאות. 17. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.ביטוח לאומי