הפסקת עזרה בבית מביטוח לאומי (ערעור) זהו ערעור על החלטת ועדת ערר לשירותים מיוחדים מיום 8.7.13 אשר קבעה למערער זכאות לגמלת שר"מ בשיעור 50% החל מיום 1.6.13 בלבד. הערעור שבפנינו עוסק בשאלת התחולה, קרי הזכאות לתקופה 12/09 - 5/13. רקע עובדתי 1. א. המערער, יליד 1962, סובל ממחלות רבות ובין היתר, מדיכאון חרדתי, מסכרת, מיתר לחץ דם, מהגבלה בתנועות צוואר ומהגבלה מותנית ונכותו הרפואית עומדת על 79%. בהתאם להחלטת ועדת אי כושר מיום 9.1.98 המערער (בהיותו בן 35) הוכרז כמי שלא מסוגל לשום עבודה באופן מלא ולצמיתות עקב בעיותיו הרפואיות. ב. המערער היה זכאי לגמלת שירותים מיוחדים בשיעור 50% החל מיום 1.11.2000 ולמשך 10 שנים רצופות. עד להפסקת זכאותו החל מ- 12/09 כאשר ועדת דרג ראשון לעניין שירותים מיוחדים, ולאחריה וועדה לעררים מיום 12.4.10 קבעו כי המערער אינו זכאי לקצבת שירותים מיוחדים. 2. על החלטת הוועדה לעררים מיום 12.4.10 הוגש הערעור הקודם, שבעקבותיו ניתן ביום 12.5.13 פסק הדין של כב' השופטת גילצר (בל' 4720-01-11), הקובע כדלקמן (להלן- "פסק הדין הקודם"): "בענייננו, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולים מספר כשלים חמורים בעבודת הוועדה. ובמה דברים אמורים? ראשית: אין חולק שהמערער היה זכאי לגמלת שר"מ במשך שנים רבות וכעת סבורה הוועדה שיש לשלול את זכאותו. אכן, הוועדה רשאית לקבוע שהמערער אינו זכאי לגמלת שר"מ אולם היה על הוועדה להתייחס לכך שהמערער היה זכאי במשך שנים לגמלת שר"מ ולהסביר מה השתנה בשנים האחרונות. הלכה פסוקה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). בענייננו, הוועדה כלל לא מתייחסת לנושא זכאותו של המערער לגמלת שר"מ בעבר כפי שמצופה וראוי שועדת ערר תתייחס להחלטת ועדת ערר קודמת אשר קבעה זכאותו על מנת שביה"ד בהטילו ביקורת שיפוטית (כמו גם המבוטח עצמו) ידע מה השתנה במצבו של המערער אשר הביא לדחיית זכאותו משך תקופה ארוכה. שנית: בהתאם לדו"ח הערכת התלות של מר דני גנצורין מיום 10.7.2009 כותב האחרון בסעיף 11 לדו"ח כדלקמן "ניתן לציין אשר הנכה ניראה מאד עצמאי בזמן הביקור בית ובכלל לא ברור לי מדוע זקוק לעזרה בפעולות א.ד.ל...". חרף זאת, אותו מעריך נשלח למערער פעם נוספת על מנת להשלים את הערכתו (הערכת התלות מיום 27.7.2009). ברי, כי מר גנצורין לא היה אמור להישלח לבצע דו"ח הערכת תלות נוסף מקום שבו הוא סבור, מלכתחילה, כי אין הוא זקוק לעזרה בביצוע פעולות ADL. יתר על כן, כפי שטען ב"כ המערער חסרים שני דפים מדו"ח הערכת התלות מיום 10.7.2009 (עמודים 4- ו- 5) - ככל הנראה הדפים הרלוונטים לבדיקת פעולות ה- ADL שמר גנצורין החליט לפסוח עליהם. בכל מקרה, העובדה שמר גנצורין מציין כי לגישתו לא ברור לו מדוע המערער זקוק לעזרה בביצוע פעולות ה- ADL מעידה כי אכן מר גנצורין פיתח דיעה קדומה כלפי המערער. שלישית: מעיון בדו"ח האבחון הרפואי של ד"ר רבקין עולה כי בתחילה סבר ד"ר רבקין כי המערער זקוק לסיוע במידה רבה ברחצה וזקוק לסיוע מועט בהפרשה אך כפועל יוצא מהערכת התלות של מר דני גנצורין שינה את מסקנותיו לרעת המערער. מעבר לעובדה כי לא ראוי בעיני שעל גבי טופס האבחון הרפואי קיימים "שירבוטים ומחיקות", ד"ר רבקין תיקן, כאמור, את דו"ח התפקוד שלו והסתמך על הבדיקה של גנצורין וביטל את הזכאות בנושא של רחצה והפרשות בהתאמה וגרם לדחיית זכאותו לשר"מ. הרושם העולה במקרה דנן הוא של "כדור שלג של טעויות": אבחון רפואי של ד"ר רבקין המקנה למערער זכאות לשר"מ, לאחר מכן ביקור הערכת תלות מיום 10.7.2009 וביקור משלים מיום 27.7.2009 של אותו מעריך אשר פיתח דעה קדומה כנגד המערער; שינוי דו"ח האבחון הרפואי של ד"ר רבקין בהתאם לדו"ח ביקור הבית מיום 27.7.2009; הסתמכות הוועדה לעררים על שלל הטעויות שפורטו לעיל. טעויות אילו יורדות לשורשו של ההליך". 3. לפיכך נקבע בפסק הדין הקודם ש"עניינו של המערער יוחזר לוועדה, בהרכב חדש, שכן החזרת הדיון לאותה וועדה לא תהיה אפקטיבית ונראה כי הועדה תהיה נעולה בדעתה". כמו ניתנה הנחיה לפיה מזכיר הוועדה ידאג להוצאת הפרוטוקולים הקודמים ובנוסף הוועדה תבקש דו"ח הערכת תלות חדש. 4. בעקבות פסק הדין הקודם התכנסה הוועדה פעם נוספת וקיימה שתי ישיבות. במועד הראשון ביום 13.6.13 נשמעו טענות המערער. לאחר ישיבה זו ביקשה הוועדה על פי הנחיות פסק הדין, הערכת תלות חדשה בביתו אשר נערכה ביום 26.6.13 ולאחריה סיכמה הוועדה הדיון שלא בנוכחות המערער ביום 8.7.13. בסיכומו של דבר קבעה הוועדה: "על פי בקשת בית הדין, הוועדה שבה ועיינה בחומר הרפואי וכן ביצעה ביקור בית כדי לראות את יכולתו התפקודית של הנכה בביתו בסביבתו הטבעית. נכון להיום הנכה נמצא תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה אך מצב זה אינו מעיד על מצבו בעבר. הוועדה מתרשמת שממצאי מבחן התלות בעבר תואמים את המסמכים הרפואיים נכון לתקופת הבדיקה. הוועדה מקבלת את הערר ומאשרת גמלה בשיעור הנמוך החל מ- 1.6.13". על החלטה זו הוגש הערעור דנן. נימוקי הערעור 5. לטענת המערער, חזרה הוועדה על טעויות העבר ואף דבק בה אותו פגם שורשי עליו עמד ביה"ד בפסק הדין הקודם, וזאת בנוגע להחלטה התמוהה שהזכאות לשר"מ מתחדשת למערער רק החל מיום 1.6.13 ולמעשה נוצר מצב אבסורד ולפיו המערער היה זכאי משך 10 שנים לשר"מ, היינו מ- 1.11.00 ועד 12/09, מ- 12/09 ועד 5/13 ( כולל ) נפסקה הזכאות וזו התחדשה רק ביום 1.6.13. 6. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה עיינה בהערכת התלות הקודמת של מר גנצורין מיום 27.7.09 ובתיקונים שביצע ד"ר רבקין לאחריה- תיקונים אשר גרמו להפסקת זכאותו של המערער לשר"מ החל מ- 12/09 ואשר לפי פסק הדין הקודם נפל פהם פגם מהותי. 7. מהחלטת הוועדה לא ברור מה גרם לוועדה לשלול רצף בזכאות ולדחות זכאות לתקופת העבר נשוא פסק הדין, היינו מ- 12/09 ועד 6/13. מה גם שהמועד שנקבע לחידוש הזכאות הוא מועד אקראי שכן ההליך המשפטי נשוא פסק הדין הקודם נפתח ב- 1/11 אך פסה"ד ניתן רק ב- 5/13 (בשל החלטה להתיישנות שבעטיה הוגשה בר"ע לבית הדין הארצי). 8. הנמקתה של הוועדה באשר לשלילת הרצף בזכות אינה רצינית ואינה מבוססת, שכן עובדה שד"ר רבקין באבחונו, לפני הערכת התלות של מר גנצורין, קבע זכאות לשר"מ על בסיס אותם מסמכים רפואיים. מה גם שמסמכים רפואיים אינם משקפים בהכרח עזרה ב- ADL. 9. לפיכך מבקש המערער כי בית הדין עצמו יקבע את תחולת המשך הזכאות מהמועד בו נפסק ב- 1.12.09 ולחילופין יחזיר את הדיון לוועדה בהרכב חדש, מבלי שיעמדו בפניה הערכות התלות של מר גנצורין, דו"ח ההערכה התפקודית של ד"ר רבקין לאחר התיקונים ופרוטוקולי הוועדה הנוכחית. טיעוני המשיב 10. המשיב טוען כי הוועדה נימקה החלטתה והמדובר בשיקול דעת רפואי. מכל מקום גם אם הדיון יוחזר לוועדה, הרי שאין מקום להחליפה ואין מקום שלא להעמיד בפניה מסמכים כולל חוות דעתו של מר גנצורין כבקשת המערער. דיון והכרעה 11. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין בשאלה משפטית בלבד. על כן, בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה לעררים, כל עוד היא ממלאה את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). באשר לדיון מחודש בוועדה בעקבות פסק דין קודם, נקבע כי משהוחזר עניינו של מערער לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע נא/29-01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08). בעניין חובת ההנמקה של ועדה לעררים נפסק, כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזו מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המוסד פד"ע כז 474). כן נפסק, כי מן הראוי שהחלטת הוועדה לעררים תהיה ברורה לכל, ללא צורך בפרשנות או הסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה נ' המוסד פד"ע לד 188). 12. עיון בפרוטוקול הוועדה מגלה כי יש ממש בטענות המערער. ראשית - בפסק הדין הקודם ניתנה הנחיה לפיה לא יעמדו בפני הוועדה הפרוטקולים הקודמים וכי הוועדה תבקש דו"ח הערכת תלות חדש. בבסיס הנחיה זו עמדה התרשמותו של בית הדין כי בטיפול הוועדה בעניינו של המערער נפלו פגמים רבים, וכלשונו של בית הדין: "הרושם העולה במקרה דנן הוא של "כדור שלג של טעויות": אבחון רפואי של ד"ר רבקין המקנה למערער זכאות לשר"מ, לאחר מכן ביקור הערכת תלות מיום 10.7.2009 וביקור משלים מיום 27.7.2009 של אותו מעריך אשר פיתח דעה קדומה כנגד המערער; שינוי דו"ח האבחון הרפואי של ד"ר רבקין בהתאם לדו"ח ביקור הבית מיום 27.7.2009; הסתמכות הוועדה לעררים על שלל הטעויות שפורטו לעיל. טעויות אילו יורדות לשורשו של ההליך". לפיכך אף הוחזר הדיון לוועדה בהרכב חדש, שכן נראה היה כי הוועדה הקודמת תהייה נעולה בדעתה. 13. חרף האמור כעולה מסעיף 2 לפרוטוקול הוועדה, ברור שהוועדה עיינה הן בהערכות התלות הקודמות של מר גננצרין והן בתיקונים שביצע ד"ר רבקין לאחר מכן, מסמכים אשר כפי שראינו עמדו בבסיס מסקנתו של בית הדין לגבי הפגמים השורשיים שנפלו בהתנהלות הוועדה. 14. זאת ועוד, הוועדה הסתמכה על הערכת התלות החדשה מיום 26.6.13 וקבעה כי המערער תלוי לחלוטין בהלבשה, זקוק לסיוע במידה רבה ברחצה וזקוק לסיוע מועט באכילה והגיינה אישית. לפיכך אישרה הוועדה זכאותו לשר"מ מחדש. לטענת הוועדה מצבו במועד בו נבדק אינו מעיד על מצבו בעבר שכן הוועדה מתרשמת שממצאי מבחן התלות בעבר (- דו"ח הערכת התלות של מר גנצורין מיום 27.7.09) תואמים את המסמכים הרפואיים נכון לתקופת הבדיקה. 15. לטעמי הנמקה זו של הוועדה לוקה בחסר ואינה ברורה דיה. כפי שנאמר לעיל, המערער זכה לקצבת שר"מ משך 10 שנים רצופות ועד לחודש 12/09. אז הופסקה זכאותו וחודשה בשנית בחודש 6/13. במצב דברים שכזה מוטלת על הוועדה חובה מוגברת להסביר מה היה השינוי במצבו (לטובה) של המערער בתקופה בה הופסקה הזכאות ועל אלו מסמכים רפואיים נסמכה. הוועדה אינה מפרטת ואינה מפנה למסמכים ספציפיים ומסתפקת בטענה בעלמא. הנמקתה של הוועדה אף אינה מתיישבת עם דו"ח האבחון הראשון של ד"ר רבקין (הדו"ח שניתן לפני הערכת התלות של מר גנצורין לגביו נקבע כי פיתח דעה קדומה כלפי המערער- ראה עמ' 4 ש' 18 לפסק הדין הקודם), אשר קבע זכאותו של המערער לשר"מ וזאת על בסיס אותם מסמכים רפואיים נכון לתקופת הבדיקה. 16. יתרה מכך, בדיקתה המחודשת של הוועדה נשוא הערעור דנן בוצעה בחודש 6/13 שהוא מועד אקראי לחלוטין, שכן פסק הדין הקודם אכן ניתן בחודש מאי 2012 אלא שהערעור הוגש כבר בחודש ינואר 2011 ועוכב בעקבות טענת התיישנות שנדחתה בסופו של דבר על ידי בית הדין הארצי. גם נוכח נתון זה הנמקת הוועדה לעניין שלילת הרצף לתקופה שעד למתן פסק הדין בערעור חשובה כפליים. שכן יש יסודס להנחה שאילו נבדק המערער קודם לחודש 6/13 הייתה בהתאם מחודשת זכאותו לשר"מ קודם לכן. 17. נוכח האמור - משמצאתי כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה וכי זו לא יישמה את הנחיות פסק הדין הקודם, יש מקום להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה, בהרכב חדש, שכן החזרת הדיון לאותה וועדה לא תהייה אפקטיבית. 18. באשר לבקשתו של המערער כי בית הדין עצמו יכריע בשאלת הזכאות ותחולתה. לא אחת נקבע כי בית הדין לא יטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (דב"ע לה/ 345-1 מועלם נ' המל"ל, פד"ע ז' 353), כך נאמר אף בדב"ע נב/01-4 סולומון (שלמה) אסור נ' המוסד לביטוח לאומי, כד 105: "משמוצא בית הדין זה טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים מעמיד הוא את הוועדה על טעותה ומחזיר העניין לקביעת דרגת הנכות רק במקרים נדירים ביותר, עת תיקון הטעות אינו מחייב כל ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין עצמו את הטעות". המקרה שבפנינו אינו נופל תחת אותם מקרים חריגים ונדירים שבהם שבהם תיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי כלל. סוף דבר 19. הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים, בהרכב חדש, על מנת שתשקול את זכאותו של המערער לקצבת שר"מ לתקופה שמיום 1.12.09 ועד ליום 1.6.13. הוועדה תעיין במכלול המסמכים אשר בתיק להוציא את דוח הערכת התלות של מר גנצורין מיום 10.7.09 אשר יוצא מהתיק. הוועדה תבחן בזהירות ובקפידה את דו"ח האבחון של ד"ר רבקין במקור מיום 29.6.09 עם התיקונים שבוצעו בו, ככל הנראה ביום 28.12.09. הוועדה תנמק החלטתה. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. ערעורביטוח לאומי