עזרה בבית מביטוח לאומי בגלל סחרחורות ואיבוד שיווי משקל

1. פתח דבר לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים מיום 15.8.13 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. טענות הצדדים בתמצית א. לטענת המערער שגתה הוועדה בהעדר התייחסות לכך שהוא סובל מסחרחורות בעטיין הוא מאבד משיווי משקלו ונופל. לתמיכה בטענתו זו צירף המערער מסמך מיום 19.12.13 (נספח ג' לערעור) שם נרשם: "סובל מסחרחורות". עוד טען המערער כי שגתה הוועדה באי מתן דעתה לכך שהוא נוטל תרופות רבות המשפיעות על תפקודו וכן לעובדה שהוא סובל ממחלת הגלאוקומה. הוסיף וטען המערער כי שגתה הוועדה בכך שהתעלמה מטענתו לפיה הוא נזקק לסיוע רעייתו בפעולת הרחצה וההלבשה, ומכך שרעייתו סובלת אף היא מנכות. ב. מנגד טען המשיב כי לא נפלה כל טעות בהחלטת הוועדה. הוועדה מצאה כי המערער עצמאי בכל פעולות היום-יום והחלטתה זו הינה החלטה רפואית שאין להתערב בה. זאת ועוד, המערער לא צירף מסמך רפואי ממנו עולה כי הוא סובל מנפילות עקב סחרחורות. אשר למסמך הרפואי מיום 19.12.13, הרי שהוא מאוחר למועד התכנסות הוועדה ולפיכך לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לאמור בו. ככל שחלה החמרה במצבו הרפואי של המערער, המגובה במסמכים רפואיים, רשאי הוא להגיש בקשה לבדיקה מחדש. מכל מקום, אין הדבר מעיד על טעות בהחלטת הוועדה. 4. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 15.8.13 נרשמו תלונות המערער, כדלקמן: "בן 11/12 60 ש'. גר עם אישה ובת שעומדת להתחתן. היה לי אירוע מוחי לפני 5 שנים. ניידות - אני הולך אבל יש לי סחרחורות. הלבשה - אשתי עוזרת לי ללבוש חולצה, מכנסיים. רחצה - מתרחץ בישיבה. יכול לסבן הגוף, לא יכול להתכופף, האשה עוזרת. אכילה - אוכל ושותה לבד. אשתי מכינה לי לשתות ולאכול. הפרשות - מסתדר בשירותים." (סעיף 4 לפרוטוקול הוועדה) הוועדה ביצעה למערער בדיקת הערכת תלות, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: בסעיף "ניידות בתוך הבית" (עמוד 3לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "בבדיקה: הלך ישב וקם בכוחות עצמו". בסעיף "הלבשה" (עמוד 3 לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "קיימות יכולות לפשוט וללבוש חולצה ומכנסיים. הראה תנועות ידיים חופשיות, כיפוף מלא עד כפות רגליים". בסעיף "רחצה" (עמוד 3 לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "קיימות יכולות לרחוץ ידיים ופנים וכן לבצע רחצת הגוף". בסעיף "אכילה" (עמוד 3 לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "אוכל ושותה בכוחות עצמו. קיימות יכולות לחמם ולהגיש לעצמו מזון ושתיה". בסעיף "היגיינה אישית" (עמוד 4 לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "שולט על הסוגרים. עצמאי בשימוש בשירותים כולל ניידות, הלבשה והיגיינה אישית". בסעיף "השגחה" (עמוד 4 לפרוטוקול) קבעה הוועדה: "לא זקוק להשגחה". הוועדה אף פירטה בפרוטוקול את הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער: סכרת, מצב אחרי אירוע מוחי, תסמונת אנגינוטית ומחלת לב איסכמית (סעיף 5 בע"מ 2 לפרוטוקול). על סמך כל אלה קבעה הוועדה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה. ובלשונה: הנכה לא נמצא תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה ולכן הוועדה דוחה את הערר". על פני הדברים החלטת הוועדה מנומקת, יש בה התייחסות לטיעוני המערער והיא מבוססת על הממצאים שעמדו בפניה: ממצאי בדיקתה, תלונות המערער, החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) ביחס לנכויות הרפואיות מהן סובל המערער והחומר הרפואי שהונח בפניה. לא מצאתי לקבל את טענת המערער כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה לטענה לפיה סובל הוא מסחרחורות בעטיין מאבד משיווי משקלו ונופל. אין בנמצא מסמך רפואי, המעיד על כך שהמערער סובל מנפילות. המערער סומך טענתו על מסמך רפואי מיום 19.12.13 (נספח ג' להודעת הערעור), שלא זו בלבד שהוא מאוחר למועד החלטת הוועדה, אלא שישנה עדות לכך שהמערער סובל אף מנפילות, בעקבות סחרחורות. כמו כן, המערער לא טען בפני הוועדה כי הוא נוטל תרופות המשפיעות על תיפקודו, ואף לא הציג בפניה כל מסמך בעניין זה. צודקת ב"כ המשיב בטענתה לפיה ככל שחלה החמרה ביכולתו של המערער לבצע את פעולות היום-יום באופן עצמאי ו/או ככל שישנם בנמצא מסמכים רפואיים המעידים על החמרה זו, שהם מאוחרים למועד התכנסות הוועדה, הרי הדרך הנכונה להביא מידע זה בפני הוועדה היא באמצעות הגשת בקשה לבדיקה מחדש, ולא באמצעות תקיפת ההחלטה מושא ערעור זה. לא מצאתי ממש אף בטענתו הנוספת של המערער כי שגתה הוועדה בכך שהתעלמה מטענתו לפיה נזקק הוא לסיוע רעייתו בפעולת הרחצה וההלבשה, ולכך שרעייתו סובלת מנכות אף היא. הוועדה קבעה כאמור, על סמך בדיקתה, כי המערער עצמאי בפעולות הרחצה וההלבשה. קביעותיה אלה הן קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדי ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. זאת ועוד. אף אם בפועל מסתייע המערער ברעייתו לשם ביצוע פעולות הרחצה וההלבשה, הרי שאין הדבר עומד, בהכרח, בסתירה להחלטת הוועדה לפיה המערער עצמאי ביחס לפעולות אלה. 5. לסיכום משלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 6. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו. ביטוח לאומי