רעש של 85.2 דציבל בעבודה: חוסר התאמה בין PT לבין SRT: זוהי תביעה להכיר בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע, וכן בטנטון. להלן עובדות המקרה: התובע, יליד 1968, תושב מושב אחיהוד. התובע עבד כנהג מיכלית חלב משנת 1992 ועד חודש פברואר 2010 בחברת "חיים שלום הובלות בע"מ", שעבדה עם חברת שטראוס", ועסק בהובלת ופריקת חלב. התובע עבד שבעה ימים בשבוע, בין 10 ל-12 שעות ביום, כשגם במוצאי שבת הוא היה נאלץ לשאוב את החלב ממיכלי המשקים ולהובילם למחלבת שטראוס בנהריה. התובע היה מתחיל את עבודתו בשעה 05:00, מחנה את המשאית במשק חליבה ושואב את החלב ממיכל של 300 ליטר באמצעות משאבת וואקום. כל שאיבה נמשכה כ-20 דקות. תוך כדי שאיבת החלב, היה התובע חשוף לרעשים חזקים שעלו ממשאבת הוואקום ומהליך היניקה של החלב וכן לרעש מהרצועות שמסובבות את המשאבה. התובע היה מעמיס במיכלית החלב מכעשרים משקים ופורק אותם במחלבת שטראוס. תחילה היה מעמיס חלב מ-10 משקים, מוביל את החלב ופורק אותו במחלבת שטראוס בנהריה. לאחר מכן נהג התובע לנסוע ל-10 משקים נוספים, מעמיס גם משם חלב ושוב נוסע למחלבת שטראוס בנהריה. לאחר מילוי החלב לתוך מיכלית החלב מ-10 נשקים הוא נסע לפרוק את החלב במחלבות שטראוס בנהריה. גם בזמן פריקת החלב בחצר המחלבה, היה התובע חשוף לרעשים מזיקים, בין היתר, ממכונות הפסטור, ממשאבות היניקה ומהקיטור. על פי עדותה של גב' חוטין, בודקת מעבדתית במוסד לבטיחות ולגיהות, אם התובע עבד 12 שעות ביום, הוא היה חשוף בעבודתו למפלס רעש של 85.2 דציבל. אם עבד פחות שעות ביום עוצמת מפלס הרעש ירדה. למשל, בגין עבודה של 5.5 שעות עוצמת הרעש הגיעה רק ל-82.5 דציבל. התובע טוען, כי הפגיעה בשמיעתו נגרמה לו כתוצאה מחשיפתו לרעש מזיק בעבודתו, בעוד שהנתבע טוען, כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע, אם קיים, וכי ליקוי השמיעה נגרם לתובע כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: על פי עדות התובע בבית הדין, הוא עבד עם מיכלית החלב משנת 1992 ועד שנת 2010, והחל לסבול מליקוי השמיעה כשהתחיל לעבוד בעבודה הנ"ל בשנת 1992. התובע הסביר, כי לא נהג להסתובב במחלבת שטראוס עם אוזניות מגן, כי "זה לא נעים" (ראה עמ' 4 לפרוטוקול מיום 7/4/14). יש לציין, כי את התביעה לנתבע בגין ליקוי השמיעה והטנטון, התובע הגיש רק ביום 10/6/12, כלומר כ-18 חודשים מהמועד שהחל לסבול מליקוי השמיעה (ר' מסמך נ/1). בנוסף, התובע עבר בדיקת שמיעה ראשונה רק ביום 1/12/10 (ראה מסמך ת/5), סמוך למועד סיום חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו. סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע כדלקמן: "84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית)". בנסיבות מקרה זה ליקוי השמיעה תועד לראשונה ב-1/12/10 והתביעה לנתבע הוגשה ב-10/6/12. מכאן, כי חלפו כ-19 חודשים ממועד בדיקת השמיעה ועד למועד הגשת התביעה לנתבע. התובע איחר ב-7 חודשים את המועד להגשת התביעה לנתבע. יחד עם זאת, בשורה של פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה נקבע, כי מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 84א(א), אינה שוללת את האפשרות להגשת התביעה בשל החמרה שחלה בשמיעה, ובלבד שההחמרה אירעה בתקופה של 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. ר' בל (חיפה) 521/06 קהתי שמעון נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.6.07; בל (ב"ש) 2678/06 אברג'יל אלברט נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.7.07; בל (נצרת) 1660/06 מאיר לוי נגד המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 16.8.07; בל (ירושלים) בל 10614/07 קדמי גדעון נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.03.08; בל (נצרת) 1295/09 מחמוד מחומד עלי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 02.09.09; בל (נצרת) 2887/09 רחאל עיסא סעד נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.06.10. כאמור, התביעה למל"ל הוגשה ביום 10.6.12, לפיכך יש לבדוק האם בתקופה הרלוונטית לתביעה כאמור לעיל, קרי בין התאריכים 10.6.11-9.6.12, אירעה לתובע החמרה בשמיעה (להלן: "מניין התקופה"). עיון בחומר הרפואי שהוצג בבית הדין (ר' מסמך נ/8) מגלה, בעמ' 61, כי ביום 21.8.11 פנה התובע למרפאה באופן דחוף והתלונן, כי אינו שומע טוב. בעמ' 136-137, תועדו כל בדיקות השמיעה שביצע התובע בין התאריכים 21.11.10-18.9.11. ממצאי בדיקה השמיעה מיום 21.11.10: "עם SRT ימין ב-20 ד"ב. דיסקרמינציה תקינה ב 55 ד"ב באזן שמאל עם תוצאות ב 55 ד"ב ב BC וב 65 AC ד"ב חוסר עקביות בבדיקת השמיעה. לפיכך הופנה לבדיקה בתור חוזר כולל רפלקסים סטפדיאליים ומוזמן לביקורת עם התוצאה עבד עד 2/2010". ממצאי בדיקת השמיעה מיום 1.12.10: עקומת PT מצביעה על ליקוי דו צדדי סימטרי כ 35-40 ד"ב בתדרי הדיבור. אך SRT ימין 15, שמאל 10 ד"ב ודיסקרמינציה תקינה ב 50 ד"ב. שמאל ב 45 ד"ב. טימפנומטריה A. רפלקסים סטפדאליים: אין מימן. שמאל ב 90-95 ד"ב. SRT and PT Inconsitent. הופנה לבדיקת שמיעה בתור חוזר כולל רפלקסים סטפדיאלים. וביקורת עם התוצאה". ממצאי בדיקת השמיעה מיום 8.2.11: "...אמינות בדיקה: בספק". חוסר התאמה בין PT לבין SRT... הופנה לבדיקת BERA סף שמיעה כולל 1 ו2 קה"צ...". ממצאי בדיקת BERA מיום 3.3.11: "סף שמיעה 2 קה"צ: שמאל 40 ימין 50. סף ב 1 קה"צ: שמאל 30 ימין 40. לסיכום: התוצאה מצביעה על ליקויי שמיעה..." ממצאי בדיקת השמי מיום 18.9.11: עקומת PT ב 40 ד"ב עם 20 SRT ד"ב מימין ומשמאל. דיסקרימנציה תקינה ב 55 ד"ב. הבודקת מציינת SRT שונה מ PT...". [ההדגשות אינן במקור - א.ק.] מכל המצוטט לעיל עולים שני הדברים הבאים: האחד, כי התיעוד הראשון של הליקוי, כדרישת סעיף 84א(א)(3)(א) היה ביום 3.3.11, כתוצאה מבדיקת BERA, שכן כל הבדיקות שנעשו קודם לכן לא היו עקביות או אמינות ולא ניתן היה על סמכן לקבוע האם קיים היה הליקוי כבר באותו המועד. השני טמון בשאלה האם חלה החמרה בשמיעתו של התובע ממועד בדיקת BERA ועד למועד בדיקת השמיעה מיום 18.9.11. עם זאת, אף שהיינו קובעים, על-פי חוו"ד רפואית אילו זומנה, כי חלה החמרה, הרי ששאלה הנ"ל מתייתרת בזאת שבשל העובדה שהתובע הפסיק עבודתו כבר בחודש 2/2010, שנה וחצי לפני הבדיקה. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה והיא נדחית בזאת, לאור העובדה, כי התובע לא עמד בתנאים שנקבעו בסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. אין צו להוצאות. הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור. מטרד רעש