התייעצות עם וועדת הרשות בקביעת נכות מעל 20% על פי תקנה 15 הוועדה רשאית לקבוע למבוטח דרגת נכות יציבה על פי תקנה 15 בשיעור העולה על 20%, רק לאחר קיום התייעצות עם וועדת הרשות הפועלת במסגרת תקנה 18 לתקנות. 1. בפני ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.9.2013 (להלן: "ההחלטה"). בהחלטה קבעה הוועדה נשוא הערעור למר אליה סלים (להלן: "המשיב") נכות צמיתה בשיעור של 41% בעקבות תאונה בעבודה מחודש פברואר 98'. דרגת הנכות שהוכרה למערער, נקבעה תוך שהוועדה הפעילה בעניינו את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), במלואה. 2. את פסק הדין אפתח בהצגת העובדות שהן הבסיס לדיון בטענות הצדדים בערעור שבפני והן כדלקמן: א. ביום 8.2.98 נפגע המשיב, נהג סמיטריילר במקצועו, בתאונת עבודה בגב ובצוואר (להלן: "התאונה") ובעקבותיה נשלל ממנו רישיון הנהיגה על רכב כבד. ב. ביום 18.11.98 וביום 16.6.99, התכנסו בעניינו של המשיב וועדות רפואיות מדרג ראשון ואלה קבעו למשיב נכויות זמניות לתקופה שמיום 1.8.98 ועד ליום 30.10.99. ג. בתום תקופת הנכות הזמנית קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון למשיב נכות צמיתה בשיעור של 75% מיום 31.10.99 לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות במחצית ובהסתמך על חוות דעת הרשות מיום 9.1.2010. ד. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער, המוסד לביטוח לאומי, ערר לוועדה הרפואית לעררים. ביום 3.4.00 קיבלה הוועדה הרפואית לעררים את ערר המערער ובהחלטתה קבעה למשיב נכות על פי המבחנים הקבועים בתקנות, בשיעור של 43% ובעקבות הפעלת הוראת תקנה 15 במחצית - הכירה לו בנכות צמיתה של 64% מיום 31.10.99. ה. ביום 6.11.2012 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש במצבו הרפואי של המשיב מכוח תקנה 37 לתקנות. בעקבות הבקשה לדיון מחדש, התכנסה וועדה רפואית מדרג ראשון ובהחלטה מיום 28.2.2013 קבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 24% החל מיום 6.11.2012. ו. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המשיב ערער לוועדה לעררים. בהחלטתה מאוגוסט 2013 הכירה הוועדה לעררים במשיב כמי שסובל מנכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בעבודה מחודש פברואר 99' בשיעור של 27%. עוד החליטה הוועדה, להפעיל בעניינו של המשיב את הוראת תקנה 15 במלואה באופן שנקבע למשיב נכות בשיעור של 41% החל מיום 6.11.2012. ז. כאמור בפתיח לפסק דין זה, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מאוגוסט 2013 הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים: 3. בקצירת האומר טען המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור. לעניין זה טען המערער כי: א. הוועדה רשאית לקבוע למבוטח דרגת נכות יציבה על פי תקנה 15 בשיעור העולה על 20%, רק לאחר קיום התייעצות עם וועדת הרשות הפועלת במסגרת תקנה 18 לתקנות. ב. הוועדה מוסמכת לקבוע דרגת נכות יציבה במסגרת תקנה 15, בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: (1) אי היותו של המבוטח מסוגל לחזור לעבודה או לעיסוקו בעקבות הפגיעה בעבודה. (2) ירידה ניכרת ולא בזמן מוגבל בהכנסותיו של המבוטח. ג. בענייננו טוען המערער, הוועדה הפעילה את הוראת תקנה 15, באופן שנקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור של יותר מ-20%, מבלי שהתייעצה וקיבלה את חוות הדעת של וועדת הרשות; בכך טעתה טעות משפטית המחייבת את התערבותו של בית הדין. ד. המערער הוסיף וטען, כי לא התקיים במשיב שבפנינו, התנאי של ירידה ניכרת ולא בזמן מוגבל בהכנסותיו של המבוטח, ולפיכך הוועדה טעתה טעות משפטית משהפעילה בעניינו של המשיב את הוראת תקנה 15. 4. טען המשיב, כי מאחר ונפגע בתאונת עבודה בחודש פברואר 98', חלה עליו הוראת תקנה 15 קודם לתיקון התקנה בחודש אפריל 2000. המשיב הוסיף, כי עובר לתיקון התקנה בחודש אפריל 2000, רשאית הייתה הוועדה להפעיל בעניינו את הוראת תקנה 15 בתנאי שבעקבות התאונה אין הוא יכול לחזור לעבודתו הקודמת. משאין חולק כי בעקבות התאונה נשלל מהמשיב רישיון הנהיגה לרכב כבד, התקיים התנאי הקבוע בהוראה תקנה 15 עובר לתיקון. לטענת המשיב חובת ההתייעצות קיימת, רק כאשר קיים ספק באשר להפעלת תקנה 15, נוכח הירידה בהכנסות המבוטח; ובענייננו, אין צורך לבחון את מבחן הירידה בהכנסה, לפיכך לא קיימת חובת התייעצות עם וועדת הרשות. מוסיף המשיב וטוען, כי גם אם חייבת חובת התייעצות, הרי שהוועדה סוברנטית אם לקבל את ההמלצה אם לאו, ולפיכך אין לראות בהעדר המלצה כשוללת סמכות הוועדה להפעיל בעניינו של המשיב את הוראת תקנה 15. דיון והכרעה: 5. תקנה 15 לתקנות בנוסח שלאחר התיקון משנת 2000, קובעת כי: "א. הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה, לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. ב. הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר לדעתה הוא איננו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". 6. תקנה 16א' לתקנות קובעת כי: "לא תקטין הוועדה דרגת נכות על פי תקנה 15 ולא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה... אלא לאחר התייעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18א". 7. תקנה 15 תוקנה לנוסח הקיים בפנינו היום במסגרת תיקון תש"ס-2000 בהוראת המעבר נקבע כי: "תחילתן של תקנות אלה ב-1 לחודש שלאחר פרסומן (להלן יום התחילה)(1.4.00, הוספה שלי-ט.מ.) והם יחולו על דרגת נכות שנקבעה ביום התחילה ולאחריו (הדגשה שלי-ט.מ)". 8. בענייננו התכנסה הוועדה לעררים בעקבות בקשת המערער לדיון מחדש והפחיתה את אחוזי הנכות הרפואית שנפסקו לו בעקבות התאונה על ידי וועדה רפואית מחודש אפריל 2000 מ-42% נכות על פי המבחנים הקבועים בתקנות, ל-27% נכות; ומכאן שלמעשה נקבעה דרגת נכותו של המשיב, בהחלטת הוועדה לעררים מאוגוסט 2013. 9. לפיכך חלה על המשיב הוראת תקנה 15 בנוסחה המתוקן, שהרי הוראת המעבר קובעת כי הנוסח המתוקן של תקנה 15 (הנוסח שבתוקף מחודש אפריל 2000), יחול על מבוטח שנקבעה לו דרגת נכות, לאחר מועד כניסת התקנה לתוקף. 10. בעב"ל 386/07, המוסד לביטוח לאומי נ' משה פיטוסי, דן בית הדין הארצי בהפעלת תקנה 15 בנוסח המתוקן מחודש אפריל 2000 בידי הוועדה הרפואית ונפסק כי: "א. תקנה 15 לעניין חלופת המקצוע צריכה להיבחן במקביל על פי שתי אמות מידה: האחת, מסוגלותו של הנכה לחזור לעבודתו הקודמת במתכונת ובהיקף שעבד בה קם קרות התאונה בעבודה. השניה, הצמצום בהשתכרותו של הנכה שחייב להיות עקב התאונה במידה ניכרת ולא בזמן מוגבל... ב. תקנה 15 לאור האמור, צריכה להיבחן עובר למועד בו יושבת הוועדה ולא עובר למועד שמיד לאחר קרות התאונה בעבודה. ג. .... ד. ככל שהנכה חוזר לעבודתו או עובד בעבודה אחרת ואין ירידה ניכרת בהכנסתו - אין להפעיל לגביו את תקנה 15". פסקה 4 לפסק הדין. 11. יוצא מכאן, כי משנקבעה דרגת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה בחודש פברואר 98' בהליך של דיון מחדש, בהחלטת הוועדה נשוא הערעור מחודש אוגוסט 2013 - על הוועדה לבחון את הפעלת תקנה 15 בנוסח המתוקן. בהתאם על הוועדה לבחון את הפעלת תקנה 15 "במקביל על פי שתי אמות המידה: אחת מסוגלתו של הנכה לחזור לעבודתו הקודמת... השניה, צמצום בהשתכרותו של הנכה שחייב להיות עקב התאונה במידה ניכרת ולא לזמן מוגבל..". משחייבת הוועדה לבחון את שאלת הצמצום בהשתכרות -היא נדרשת חובת ההתייעצות עם וועדת הרשות בעת קביעת דרגת נכות שלמעלה מ-20%. 12. לאור האמור, הערעור מתקבל באופן שנקבע כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תקיים התייעצות עם הרשות, קודם להפעלת תקנה 15 בעניינו. הוועדה תפעיל את הוראת תקנה 15 בגין חלופת המקצוע בהתייחס לשני התנאים המצטברים - המשיב איננו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו הקודם, והפגיעה גרמה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. 13. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 14. הערעור הוא ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.תקנה 15 (ביטוח לאומי)נכות