תאונת עבודה: פגיעה עם הברך בשולחן בישיבה על כיסא עם גלגלים

תאונת עבודה: פגיעה עם הברך בשולחן בישיבה על כיסא עם גלגלים

  1. התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 3.3.13.
  2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. מדובר בתוצאה על רקע תחלואתי טבעי.", הגישה היא תביעה לבית הדין.
  3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ומטעם הנתבע מר יעקב תורג'מן.
  4. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א. התובעת ילידת שנת 1948 ועובדת בחברת "דואר ישראל" בתפקיד מנהלת סניף הדואר בירוחם. התובעת עובדת במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום ואף מעבר לכך, בהתאם לצרכי העבודה.
ב. התובעת משמשת בתפקיד ניהולי בכיר ואליה כפופים 6 עובדים: 3 דוורים, 2 פקידות ועובדת נקיון. במסגרת תפקידה מבצעת התובעת הן עבודה משרדית במשרדה הממוקם בחלק האחורי של הסניף והן את עבודתן של הפקידות, במסגרת קבלת הקהל ומיון הדואר, בעת שהללו נעדרות מן העבודה.
ג. חדרה של התובעת ממוקם בחלקו האחורי של הסניף באופן שאינו מאפשר ליתר העובדים בסניף שדה ראיה לנעשה בו.
ד. ביום א' 3.3.13, בסמוך לשעה 11:30, לאחר שהתובעת התיישבה על כיסא עם גלגלים המשמש אותה בעבודתה, היא דחפה את גופה בעוצמה במטרה להתקרב לעמדת העבודה. רגלה הימנית נחבטה במגירות השולחן ונגרמה לה חבלה קשה בברך ימין.
ה. הגם שהמכה שקיבלה היתה חזקה מאוד והכאב עז, המשיכה התובעת בעבודתה מתוך תקווה שהכאב יחלוף עם הזמן. בשל תפקידה בסניף הדואר וכן מפאת הבושה והמבוכה, לא מצאה התובעת לנכון ליידע את עובדי הסניף שנכחו באותה עת בסניף הדואר בתאונה שאירעה.
ו. בעקבות התאונה החלה התובעת לסבול מכאבים עזים בברך ימין. התובעת הינה אדם בריא בדרך כלל ובכושר טוב ואיננה מורגלת בביקור אצל גורמים רפואיים למרות גילה המתקדם. לכן, קיוותה כי הכאב יחלוף עם הזמן ולא ניגשה באופן מיידי לבדיקת רופא.
ז. על רקע מעמדה הניהולי של התובעת היה חשוב לה שלא להחסיר ימי עבודה ולשמש דוגמא לעובדיה לפיכך, המשיכה להתייצב לעבודה ולבצע את משימותיה גם כאשר רגלה הימנית התנפחה. באותה נקודת זמן חשה התובעת, נוכח תפקידה הבכיר והאחריות המוטלת על שכמה, כי לא נכון יהיה שתיעדר מעבודתה. התובעת לא נעדרה במשך כל שנות עבודתה (כ- 40 שנה) מפאת מחלה.
ח. משלא חלפו הכאבים אלא התעצמו ואף הביאו למצב בו החלה לצלוע ברגל ימין, התייצבה התובעת לבדיקה רפואית ודיווחה לרופא המשפחה על הכאב בברך ימין אך שוב, מתוך מבוכה ותחת ההנחה שעם הטיפול התרופתי שיינתן הכאב יחלוף, לא ציינה התובעת בפני הרופא כי נחבלה בעבודה, וזה הפנה אותה לביצוע בדיקות שונות.
ט. ברישום הרפואי מיום 3.4.13 נכתב "כאבים בברך מזה שבוע" (ת/1) אך הרישום אינו מדוייק שכן התאונה קרתה חודש לפני כן והכאבים החריפו שבוע לפני כן.
י. על רקע ההחמרה במצב הברך, פנתה התובעת שוב לרופא ביום 10.4.13 וזה הפנה אותה לטיפול אורטופד (ת/2). ביום 14.4.13, על רקע החרפה נוספת במצבה, נערכה שיחה טלפונית עם רופא המשפחה אשר הפנה את התובעת למיון בבית החולים סורוקה. התובעת פנתה למיון, אך בשל העומס שוחררה ללא טיפול ועם המלצה לפנות לאורטופד (ת/4).
יא. ביום 17.4.13 ביקרה התובעת אצל פרופ' עטר, מומחה אורטופד, אשר איבחן אותה כמי שסובלת מ- AVN (כתוצאה מחבלה בברך ימין) והורה לה לשהות במנוחה מוחלטת מבלי לדרוך על הרגל במשך כשישה חודשים.
יב. רק בשלב זה ולאחר שהבינה כי היעדרותה מן העבודה צפויה להיות ממושכת, דיווחה התובעת לממונים עליה על החבלה. התובעת שהתה באי כושר מיום 18.4.13 ועד 1.11.13. ביום 25.4.13 וביום 19.4.13 ביקרה התובעת שוב אצל רופא המשפחה ולאחר שדיווחה לו כי הפגיעה אירעה בעבודה, הסביר לה כי עליה לקבל טופס בל 250 ממעסיקה. בהתאם להנחיות הרופא התובעת קיבלה, ביום 30.4.13, טופס ב"ל 250 חתום על ידי המעסיק והרישום של תאונת העבודה במסמכים הרפואיים נעשה רק לאחר קבלת הטופס.
יג. כחודשיים לאחר שהתובעת הגישה את התביעה, התקשר אליה אדם שהזדהה בשם יעקב מביטוח לאומי וביקש ממנה להגיע לסניף הביטוח הלאומי בירוחם. התובעת ציינה לפניו כי עליה להיות בפזיוטרפיה ותגיע לאחר סיום הטיפול. טרם הטיפול נטלה התובעת משכך כאבים על מנת לאפשר את הטיפול הפיזיוטרפי.
יד. החוקר לא הזדהה כחוקר אלא כעובד ביטוח לאומי והתובעת סמכה עליו גם כשאמר לה שיש לו מסמכים שאת תכנם לא חשף לפניה. התובעת, בהשפעת הכדורים משככי הכאבים, התבלבלה ולא זכרה את התאריכים המדוייקים שציין לפניה החוקר.
טו. טרם הפגיעה בעבודה היתה התובעת אדם בריא ולא נזקקה לטיפול רפואי. התיעוד היחיד שהציג הנתבע הוא נקע בקרסול שמאל שאינו קשור כלל לפגיעה הנוכחית.
טז. התובעת משוכנעת במועד בו אירעה התאונה שכן זהו יום הולדתו של אחד מילדיה והתובעת אף ציינה זאת לחוקר הנתבע אשר, מטעמיו, בחר שלא לכלול זאת בגליון העדות. התובעת זוכרת כי התאונה התרחשה ביום א' שכן ביום זה בנה חגג יום הולדת וטס לחו"ל יחד עם אשתו.
5. במסגרת חקירתה הנגדית עומתה התובעת עם העובדה שדיווחה לראשונה על האירוע הנטען בעבודתה רק לאחר חודש וחצי והשיבה - "שקיבלתי את המכה לא רציתי להחסיר מהעבודה וחשבתי שזה יעבור לי. גררתי זאת חודש וחצי ואחר כך התיישבתי במיטה ולא יכולתי לקום. הלכתי לפרופ' עטר ואמר שנגרם לי נזק לרגל. יש לי נמק ברגל. הוא אמר לי שאני אהיה ששה חודשים על קביים. ".
6. בסיכום ביקור אצל רופא המשפחה מיום 3.4.14 (נ/5) לא צויין דבר אודות החבלה הנטענת בעבודה ונכתב - "כאבים בברך ימין מזה כשבוע. בעיקר בהליכה". במסגרת הודעתה לחוקר הנתבע (נ/4) עומתה התובעת עם העובדה כי ביקרה אצל הרופא ביום 3.4.13 ולא נכתב כי היא נחבלה ואף צויין כי היא סובלת מכאבים מזה כשבוע. התובעת מסרה לחוקר - "אם אתה אומר לי שהייתי אצל הרופא בתאריך 3.4.13 ובתיק הרפואי כתוב כאבים מזה כשבוע? אני אומרת לא הייתי ב- 3.4.13, למה לא כתוב על המכה מהמגירה ולמה רק לפני שבוע ולא חודש? אני לא יודעת למה כתב ככה" "גם במסגרת חקירתה הנגדית בבית הדין נשאלה התובעת לפשר השוני בתאריכים והשיבה - " לא. אני אמרתי לרופא שיש לי כאבים כבר יותר מכמה שבועות ואני רוצה רק שייתן לי משהו לשיכוך כאבים ושאחזור לעבודה" וכאשר נשאלה מדוע לא דיווחה לרופא על האירוע בעבודה השיבה - "כי לא חשבתי להחסיר. אמרתי שאני רוצה רק משהו לכאבים ואני אחזור. 40 שנה אני עובדת ואף פעם לא הבאתי חופשת מחלה."

7. התובעת ביקרה אצל רופא המשפחה גם ביום 10.4.13 בשל הימשכות הכאבים ולא סיפרה על החבלה הנטענת. בסיכום הביקור נכתב - "ביקור חוזר עקב כאבים – בעיקר באספקט אחורי של הברך". בפרק הממצאים נכתב - "נפיחות ורגישות באזור POPLITEAL" לשאלה מדוע גם אז לא דיווחה על התאונה בעבודה השיבה - "אמרתי לו שאני רוצה תרופה, כואב לי הרגל. לאחר שהלכתי לפרופ' עטר אמרתי לו שקיבלתי מכה ברגל, יכול להיות שזה מהמכה" וכאשר נשאלה מדוע גם בביקור במיון (נ/6) לא אמרה שנפגעה בעבודתה ואף ציינה כי סובלת מכאבים בשתי הברכיים השיבה - "לא נכון. אמרתי שיש לי כאבים בברך. חדר המיון היה מלא וישבתי רק על הספסל בא הרופא ואמר שהוא מפנה אותי לאורטופד" וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה מדוע לא דיווחה במיון כי הכל החל ממכה בעבודה השיבה - "כי לא חשבתי שזה משמעותי לומר שזה ממכה. חשבתי שהרופא יבדוק אותי ואני אלך הביתה".

8. בסיכום הביקור מיום 17.4.13 אצל האוטרופד פרופ' עטר (נ/7) נכתב - "בת 65 מלפני כשבועיים החלו לפתע כאבים צד פנימי של ברך ימין. " כאשר נשאלה התובעת, בחקירתה הנגדית, האם דיווחה לפרופ' עטר אודות הפגיעה הנטענת בעבודה השיבה - "אמרתי לו שקיבלתי מכה ותיארתי לו בדיוק איך קיבלתי אותה...אמרתי שזה קרה ביום 3.3.13" והסיבה שלא צויין בסיכום הביקור דבר ממה שאמרה - "כי הוא אמר לי לעשות קודם מיפוי עצמות. הלכתי אליו לאחר שבוע והוא אמר לי שיש לי AVN זה יכול להיות ממכה שקיבלתי." ופרופ' עטר ציין, לראשונה, רק במסגרת סיכום הביקור מיום 1.5.13 את הפגיעה הנטענת בעבודה כי - "סיפרתי לו בביקור הראשון אך אמר שהוא רוצה קודם לעשות לי קודם כל את הבדיקה ואחר כך יאמר לי".

9. מר יעקב תורג'מן, חוקר הנתבע (להלן – החוקר), נחקר על ידי ב"כ התובעת בחקירה נגדית על ההודעה נ/4 ונשאל מדוע שאל את התובעת למה לא הלכה לרופא וזאת למרות שמהתעוד הרפואי שבידיו עולה כי ביקרה אצל הרופא ביום 3.4.13, תשובתו - "היא טענה שנפגעה ביום 3.3.13 ולרופא היא הלכה ביום 18.4.13 זה מה שהיא סיפרה ולכן זו שאלה מתבקשת" ולשאלה מדוע לא הציג לפניה את המסמכים הרפואיים שהיו בידיו השיב - "שאלתי אותה על המסמכים הרפואיים.אני מפנה לעמ' 3 שורה 12 שם כתוב שאני מציג בפניה את המסמכים הרפואיים".

המסגרת המשפטית-

10. יסוד הכרחי לקיום אירוע תאונתי בעבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע. (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי , פ"ד נח (5) 10);

על פי הפסיקה "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או
פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/0-52 עווד גאבר פארג' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 50).

מן הכלל אל הפרט -
11. לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם וכן לאור החומר שבתיק בית הדין הננו קובעים שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח התרחשותו של האירוע הנטען, ונפרט:
א. העדר רישום רפואי אודות התאונה הנטענת וסתירה בין הפרטים שמסרה התובעת אודות מועד התאונה לבין הרישומים בכרטיסה הרפואי.
מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין עולה כי בסמוך לאחר האירוע הנטען לא נמצאו באף לא אחד מהמסמכים תלונות ביחס לאירוע תאונתי בכלל או אירוע בעבודה בפרט. התובעת ביקרה מספר פעמים אצל רופא המשפחה וכן בחדר מיון ואצל האורטופד המומחה פרופ' עטר ובכל אותם ביקורים לא הוזכר דבר אודות התאונה הנטענת.
הפעם הראשונה בה קיים רישום המתייחס לתאונת העבודה הינו מיום 18.4.13, כחודש וחצי לאחר מועד התאונה הנטען. אין להתעלם מכך שבאותו המועד בדיוק הוצאה לתובעת, לראשונה, תעודה ראשונה לנפגע בעבודה.
לא מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה לא דיווחה למי מן הרופאים שטיפלו בה אודות התאונה כיוון שחשבה שמדובר בכאבים חולפים שיעברו. כן לא מקובלת טענת התובעת כי סיפרה למומחה פרופ' עטר על הפגיעה אולם הוא בחר שלא להזכירה בסיכום הביקור הראשון אצלו.
בעניין זה הלכה פסוקה היא כי – "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר האירוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים אירוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו" (עב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) (ההדגשות הוספו- א.ס.).
גם בעב"ל 195/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי התייחסה השופטת (כתואורה אז) וירט-ליבנה, בין היתר, לעניין משקל האנמנזה והביאה בחשבון את הנתון של העדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן.
ג. זאת ועוד, לא רק שדבר הפגיעה הנטענת נעדר מן המסמכים הרפואיים, אלא שהרישומים הרפואיים עצמם סותרים את גירסת התובעת. בעוד שלטענת התובעת הפגיעה הנטענת בעבודה אירעה ביום 3.3.13, הרי שבביקור הראשון מיום 3.4.13, כחודש לאחר האירוע הנטען, נכתב כי התובעת סובלת מכאבים מזה כשבוע. גם ברישום של פרופ' עטר מיום 18.4.13 (ת/5) נכתב כי התובעת סובלת מזה כשבועיים מכאבים בברך, וזאת למרות שעל פי גרסתה האירוע אירע כחודש וחצי קודם לכן.
ד. זאת ועוד, ישנה חוסר עקביות בפרטים שמסרה התובעת לחוקר הנתבע. מן ההודעה (נ/4) עולה כי התובעת אמרה שפנתה לטיפול רפואי ביום 18.4.13 וכאשר נשאלה על ביקוריה אצל הרופא לא ציינה את ביקורה מיום 3.4.13 במרפאה ואת העובדה שנכתב שם כי סובלת מכאבים מזה כשבוע. הסבריה של התובעת לפיהם היתה מטושטשת בשל כדורים לשיכוך כאבים לא נמצאו מהימנים עלינו. יצויין שחקירתו הנגדית של החוקר לא העלתה כי נפל פגם כלשהו בהודעה.
ה. נציין כי הפסיקה שהוצעה על ידי ב"כ התובעת כדוגמה לכך שבית הדין הכיר בתביעותיה של תובעת חרף הרישומים הרפואיים על בסיס עדותה ומהימנותה של התובעת (עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.09 ) אינה רלוונטית לענייננו. באותו עניין, מלבד עדותה של התובעת הובאה גם עדותה של עובדת שעבדה עם התובעת וכן עדותו של הרופא המטפל אשר הסביר את העדר הרישום בכרטיסה הרפואי של התובעת. דבר מכל אלה לא נעשה בענייננו. התובעת טוענת כי דיווחה לפרופ' עטר עוד בפגישתם הראשונה מיום 18.4.13 על התאונה הנטענת אולם, לדבריה, הוא בחר שלא לכתוב את הדברים בסיכום הביקור. התובעת לא הביאה לעדות את פרופ' עטר על מנת שיתמוך בגרסתה וכן לא הביאה לעדות עובדים בסניף הדואר וזאת על אף שבתצהירה ציינה כי הם ראו את צליעתה במהלך כל החודש שקדם לאבחון ולביקור אצל הרופא.
ו. לאור כל האמור – אנו קובעים שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען.
12. סוף דבר – התביעה נדחית.
13. אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיבוב ברך בעבודה

  2. חוסר יציבות בברך

  3. כאבי ברכיים בצבא

  4. צליעה עקב פגיעה בברך

  5. סיבוב ברך ביציאה מהרכב

  6. החלקה בעבודה - שבירת ברך

  7. החזרת ילדים לאבא בארה''ב

  8. סיבוב ברך ביציאה מהמכונית

  9. חבלה בברך ימין כתוצאה מהתנגשות

  10. כאב בצוואר ובברך שמאל לאחר תאונה

  11. נזק לברכיים בעבודה - ביטוח לאומי

  12. רכינה על הברכיים בעבודה -ביטוח לאומי

  13. תאונת דרכים: שברים בעצם הסירה ובעצם הרדיוס

  14. בעיות ברכיים בגלל עמידה ממושכת ממאמץ בעבודה

  15. אוסטאוארטריטיס של הברך: תאונת עבודה ביטוח לאומי

  16. סיבוב ברך במהלך משיכת עגלות מזון כבדות על רצפה רטובה

  17. תאונת עבודה: פגיעה עם הברך בשולחן בישיבה על כיסא עם גלגלים

  18. תאונת דרכים: חתך באזור פריאטלי (דופני) משמאל וכן פצע שפשוף על פני ברך שמאל

  19. מיפוי עצמות ובדיקת MRI הדגימו קונטוזיה גרמית בפמור ובטיביה מדיאליים סביב הברך

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון