שחפת ישנה: נכות אובדן כושר עבודה בביטוח לאומי

שחפת ישנה: נכות אובדן כושר עבודה בביטוח לאומי
     
1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 18/7/13 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער, באופן שנקבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: "החלטת הוועדה").

2. למערער, אשר סובל מפיברומיאלגיה, שחפת (ישנה), מחלת ריאות וכאבי צוואר, נכות רפואית בשיעור 44%, החל מיום 20/2/12.

טענות הצדדים

3. טענות המערער, בתמצית, הינן כדלקמן:

א. הועדה התעלמה ו/או לא דנה בניסיונו התעסוקתי של המערער, אופי עבודתו, גילו והשכלתו.
ב. הועדה התעלמה מהחלטת רופא תעסוקתי מטעם משרד התעשיה מיום 3/6/08, אשר קבע כי המערער אינו מסוגל להרים משקל העולה על חצי קילו וכי הוא כשיר לעבודה שלוש שעות ביום חמישה ימים בשבוע (להלן: "מכתב הרופא התעסוקתי"). מכתב הרופא התעסקותי כמוה כחוות דעת והיה על הועדה להתייחס אליה באופן מנומק.
ג. הועדה התעלמה מתלונות המערער לפיהן הטיפול התרופתי שהוא נוטל משפיע על תפקודו היומיומי וכי הוא סובל מקשיי הירדמות ומקשיי יקיצה בבוקר.
ד. הועדה טעתה עת התעלמה מהעובדה שלמערער אין כתובת קבועה והוא נע ונד בין קרוביו, באופן שמרתיע מעסיקים מלקבלו לעבודה.
ה. הועדה טעתה עת לא התייחסה לכך שמערער אינו עובד כ-15 שנים. נוכח גילו, תחלואיו, השכלתו והעובדה שאינו עובד שנים כה רבות יקשה על המערער למצוא עבודה. הועדה לא שקלה נתונים אלה.
ו. בפני הועדה הונח דו"ח כושר השתכרות מיום 6/3/13 (להלן: "דו"ח כושר השתכרות"), אשר בו לא צויין גילו של המערער וניסיונו התעסוקתי, ולכן לא ברור כיצד קובע דוח זה כי המערער מסוגל לעבודה מלאה.
ז. העבודה שהוצעו ע"י הועדה אינן תואמות את מצבו הרפואי, ובין היתר:
שומר בחניון – נדרש לנהוג ברכב או להחנות רכבים והועדה אינה מציינת האם יש לו רישיון נהיגה והאם יש לו רישיון נשק.
אוסף עגלות – הועדה לא נתנה דעתה לכך שמהאישור הרפואי שהציג המערער עולה שאינו יכול להרים משאות הכבדים מחצי ק"ג.
מבקר קבלות ביציאה – הועדה אינה מתייחסת לשאלה האם המערער יודע לקרוא ולכתוב בעברית ומהי השכלתו.
עבודות מיון, הרכבה, אריזה, הדבקה – הועדה התעלמה בקביעתה זו מנתונים האישור הרפואי ומכך שהמערער חולה בשחפת ובמחלת ריאות.
ח. מבוקש להחזיר את ענייננו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

4. טענות המשיב הינן, בין השאר, כדלקמן:

א. החלטת הועדה סבירה, מנומקת ועלה בקנה אחד עם נכותו הרפואית של המערער.
ב. בדו"ח כושר ההשתכרות קבע רופא מוסמך כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות ללא מאמץ גופני קשה, ללא צורך בהרמת משאות כבדים.
ג. פקידת השיקום בחוות דעתה מיום 7/4/13 סקרה את ההיסטוריה התעסוקתית של המערער, את השכלתו, אץ העבודות בהן עבד בעבר וקבעה בסופו של יום שמערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה.
ד. ועדת הערר שמעה את תלונות המערער, ציינה את גילו ואת העובדה שטען כי לא עובד 15 שנים. הועדה מילאה אחר כל הפרמטרים הנדרשים בהתאם להלכת מוהרה.
ה. העבודות שהוצעו למערער אינן דורשות הכשרה מקצועית ואינן כרוכות במאמץ גופני קשה. לכן, בשים לב לנכותו של המערער ולמגבלותיו החלטת הועדה היא סבירה.
ו. מעיון בתיק המשיב עולה כי מכתב הרופא התעסקותי כלל לא הובא בפני הועדה ולכן הועדה היתה מנועה מלהתייחס אליו. מכל מקום, מסמך זה הינו לקוני ומתייחס לכושר עבודתו הזמני של המערער באותה עת בלבד (שנת 2008).
ז. המערער לא הצביע על כל פגם משפטי המחייב התערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 1/4/14, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.

6. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).

6. הקביעה שאדם כשיר לעבודה ובאיזו מידה מסורה לוועדה, שזו מיומנותה, ובית הדין אינו מחליף את שיקול דעת הועדה בדעתו, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת (ב"ל 39627-03-13 מרים ביאטרה נגד המוסד לביטוח לאומי, 10/7/13, ). אכן ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בתחום הרפואה שכן היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתם, אלא שבהתאם לדין על בית הדין להשתמש בסמכותו ולהתערב בהחלטתה של הוועדה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראו בענין זה דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).

7. אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 הנ"ל).

8. בפסק דינו בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, (15.4.04) (להלן: "הלכת מוהרה"), עמד בית הדין הארצי לעבודה על השיקולים ששומה על ועדה רפואית לעררים – אי כושר לשקול, כדלקמן:

".... על הועדה לבחון:
ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר;
שנית – את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.
נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."


10. תלונותיו של המערער נרשמו בפני הועדה , כדלקמן:

"לא עובד מעל 15 שנה. אז עבדתי בכל מיני עבודות. שמירה, יהלומים, במפעל. קם בשעה 10:00 נשאר בבית. אין לי בית. יש לי קרובים. ישן כל פעם אצל מישהו אחר. מקבל ה.הכנסה. סובל מכאבים בגידים, ברגליים,בידיים. בעיות צוואר לא יכול להסתובב. נוטל תרופות. קלונקס. הולך לישון מתי שמרגיש עייף. רואה טלביזיה מה שיש. בחו"ל הייתי נהג. ".

11. הוועדה מציינת כי עיינה בדו"ח פקידת השיקום. דו"ח פקידת השיקום מיום 7/4/13 צוטט ע"י ב"כ המשיב:

"ללא הכשרה מקצועית, עם ניסיון תעסוקתי קטוע, בתחומים שונים, יהלומים, תכשיטנות, שמירה, הרכבת שנאים. לאור הערכת הרופאה לכאורה מתאים לעבודות ייצור ואריזה שאינם כרוכים בהרמת משאות כבדים, שמירה בישיבה וגביית תשלום בחניון"

12. הועדה נימקה את קביעתה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להשתכר, באופן הבא:

"בן 48. הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי ובפרט בסעיפי הליקוי המפורטים בו. כן עיינה בדו"ח פ. השיקום והאזינה רוב קשב לעורר. לדעת הועדה במצבו הרפואי הנוכחי כשיר לעבודות כגון: שומר בחניון, אוסף עגלות, מבקר קבלות ביציאה ממרכולים, עבודות מיון, הרכבה, אריזה, ספירה, הדבקה ליד שולחן עבודה. עבודות אלה אינן דורשות הכשרה מורכבת או ממשית, אינן כרוכות במאמץ גופני קשה וניתן לבצען בסביבת עבודה מאווררת ונטולת גירויים. הועדה דוחה את הערר"

13. מצאתי כי הועדה נימקה כראוי את מסקנתה. מכלול טענותיו של המערער עמדו בפני הועדה, לרבות העובדה שאינו עובד מעל 15 שנים ושאין למערער מגורי קבע. הועדה הייתה מודעת לסדר יומו הנטען של המערער. כמו כן, היתה הועדה מודעת היטב למצבו הרפואי המלא של המערער, לטיפול התרופתי שנוטל ולנסיונו התעסוקתי הקודם.

14. בהחלטה ציינה הוועדה את גילו של המערער. הועדה נתנה דעתה למצבו הרפואי המלא ולפגימותיו הספציפיות, בין השאר, בכך שציינה במפורש כי המערער מסוגל לבצע מגוון עבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני קשה וניתן לבצען בסביבת עבודה מאווררת ונטולת גירויים.

כמו כן, נתנה הועדה דעתה להשכלתו והכשרתו של המערער, עת ציינה היא כי מגוון העבודות שהמתאימות למערער אינן דורשות הכשרה מורכבת או ממשית ואינן כרוכות במאמץ גופני קשה.

נראה כי החלטת הועדה מביאה בחשבון את מכלול נסיבותיו האישיות של המערער וכן את כל השיקולים שעליה לשקול בהתאם להלכת מוהרה.

15. הועדה מנתה מגוון עבודות מסוגים שונים, אשר מצאה כי המערער, במצבו, מסוגל לבצע. יוער בהקשר זה כי בניגוד לטענת המערער לא כל שומר בחניון נדרש לרישיון נהיגה או רישיון נשק, אוסף עגלות אינו נדרש בהכרח להרמת משאות כבדים ומבקר קבלות ביציאה ממרכולים אינו נדרש להשכלה מיוחדת ואף לא לידיעת העברית על בוריה.

16. החלטת הועדה אף עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת השיקום, וכן מתיישבת עם דו"ח כושר ההשתכרות.

17. בדו"ח כושר השתכרות, שניתן ביום 6/3/13, בסמוך לפני מועד התכנסות הועדה, ציין הרופא המוסמך את מכלול האבחנות והליקויים הרפואיים של המערער וכן את העובדה שהמערער נוטל טיפול תרופתי. בהתחשב במצבו הרפואי האמור ציין הרופא כי המערער "מסוגל לעבודה מלאה", בתנאים האמורים:

"עבודה ללא מאמץ גופני קשה, ללא צורך בהרמת משאות כבדים עקב פיברומיאלגיה וכאבי צוואר, ללא חשיפה למזהמים אלרגניים ולאבק עקב מחלת ראות".

18. ביחס למכתב הרופא התעסוקתי, אשר המערער מלין על היעדר התייחסות הועדה אליו, אני סבורה כי אין בהיעדר התייחסות למסמך האמור כדי לשנות את התמונה בכללותה וכדי להוות פגם משפטי היורד לשורשה של החלטה הועדה.
ראשית, אין כל אינדקציה בדו"ח הועדה לכך שמכתב זה הוצג בפני הועדה, באופן שאיפשר לה להתייחס אליו. ב"כ המשיב אף טען כי מסמך זה לא הובא בפני הועדה ולפיכך היא היתה מנועה מלהתייחס אליו.
שנית, ולגופו של ענין, אין מדובר במסמך מהותי שקיימת חובה להתייחס אליו. המכתב אינו בבחינת חוות דעת ערוכה כדין. יתרה מזאת, המסמך הינו מסמך לקוני שאינו מנומק כלל (למעט פירוט ליקוייו של המערער והטיפול התרופתי שנטל, נכון לאותה עת). מדובר במסמך ישן משנת 2008, שעה שבפני הועדה עמד מסמך מאוחר יותר, משנת 2013, אשר ניתן ע"י רופא תעסוקתי בסמוך למועד הועדה.

19. כאמור, חוות דעתה של הועדה מנומקת כראוי והיא סבירה ובוודאי אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובולט המאפשר התערבות בית הדין במסקנתה. מסקנת הועדה עולה בקנה אחד גם עם דו"ח פקידת השיקום וכן עם חוו"ד כושר השתכרות שניתנה בסמוך למועד הועדה. בנוסף, מסקנת הועדה מתיישבת עם נכותו הרפואית של המערער.

20. נוכח כל אלה מצאתי כי לא נפלה בהחלטת הועדה כל טעות משפטית, ומשכך אין מקום להתערבות בית הדין ולקבלת הערעור.

סוף דבר – הערעור נדחה

בהתאם למקובל בהליכים מסוג זה שעניינו זכות מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון