האם אפשר לקבל אחוזי נכות על הפרעה חרדתית לאחר תאונה ? 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.10.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות יציבה מתאריך 1.7.13 ונכויות זמניות לתקופה שבין ה- 27.12.11 ועד ה- 30.6.13 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 באשר לתחום הנפשי - היה על הוועדה לקבוע למערער אחוזי נכות גבוהים מאלה שקבעה. הוועדה טעתה עת התעלמה מכך שהמערער מקבל טיפול תרופתי ונוטל באופן יומיומי כדורים בשל מצבו זה. 2.2 באשר לתחום האורטופדי - טעתה הוועדה עת מחד ציינה קיומו של ממצא טראומתי העולה מבדיקת ה- M.R.I. ומצוין אף בחוות הדעת של ד"ר פליגמן אך בעת סיכום מסקנותיה קבעה, כי לא קיים ממצא כזה. טעתה הוועדה עת לא פרטה את טווח התנועות של המערער ולא התייחסה לקביעות בחוות הדעת ביחס לאמור. העדר פירוט טווח התנועות אינו מאפשר מעקב ובחינת פעולת הוועדה. 2.3 טעתה הוועדה עת לא בחנה התאמת פריט ליקוי 35(1)(ב) שעניינו השפעה על כושר הפעולה הכללי כתוצאה מהכאבים מהם סובל המערער בעקבות התאונה המשפיעים על כושר הפעולה הכללי שלו. 3. טענות המשיב: 3.1 לעניין התחום הפסיכיאטרי - הוועדה ערכה למערער בדיקה פסיכיאטרית שנמצאה תקינה. הוועדה התייחסה לחוות הדעת, היא ציינה שוני באבחנה בעוד שבחוות הדעת של ד"ר משה ברוך אובחן המערער כסובל מהפרעה חרדתית אפקטיבית, סבורה הוועדה כי מדובר רק בתגובה חרדית הרלוונטית לתקופה הסמוכה לפגיעה. בכתב הערעור מופיע תיאור של פגיעה אולי באופן סוביקטיבי אך מדובר בתאונה שבה הפגיעה שהוכרה היא צליפת שוט וכאבי גב תחתון שאף לא הצריכו אשפוז. משהוועדה אינה מאבחנת במערער פגיעה נפשית קיימת אין כל משמעות לטיפול התרופתי, גם בחוות הדעת מטעם המערער ההמלצה על אחוזי הנכות בגובה 20% היא שילוב של ההפרעה החרדתית האפקטיבית והצורך בטיפול רפואי. לפיכך, בעניין זה לא נפל פגם. 3.2 לעניין התחום האורטופדי - הוועדה ערכה למערער בדיקה וקבעה כי אין עדות להגבלה בתנועות המזכה באחוזי נכות וכן קבעה כי בבדיקות הדימות לא נמצאו כלל שינויים חבלתיים. הוועדה לא צריכה לשקול סעיפים מסעיפים שונים אלא עליה לקבוע האם הפגימות שנמצאות בבדיקתה, ככל שנמצאות, מקנות אחוזי נכות. לא כל שכן, כשמדובר בהתאמה נטענת של פריט ליקוי. יתרה מכך, ד"ר קליגמן בחוות דעתו כלל לא טורח לבדוק בעצמו את התאמת סעיף 35 אלא המלצתו בהתאם לסעיף 37 (7) שעניינו הגבלת עמוד שדרה מותני. גם בכתב הערר לא נטענה טענה לעניין התאמת סעיף 35. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. הוועדה התכנסה בעניינו של המערער ב-שתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 14.7.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאבי גב משמעותיים המגבילים את תפקודו היומיומי כאשר בתחום הנפשי ציין המערער שהוא סובל מחרדות וקשיים ומטופל בתרופות ונמצא בטיפול אצל פסיכותרפיסטית. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בן 37 נשוי+2 ילדים בני 6-8 ואשה בהריון. צבא בהתנדבות בגלל שהיה שמן. סבל בילדות מהפרעת קשב וריכוז. לא טופל תרופתית לא נעשה אבחון. עובד כ- 13 שנים כמנכ"ל החברה 3 שנים. ב- 26.12.11 עבר תאונת דרכים ע"י סמיטריילר כתוצאה מהתאונה תפקד באירוע לקח פרטים והמשיך לעבודה לאחר מכן פנה למיון. כאבי גב חזקים מתקשה לקום בבוקר חושש שהפרנסה תפגע. בבדיקה פורמלית: בהכרה מלאה, משתף פעולה עונה לשאלות לענין מתמצא בכל המובנים, קשב ריכוז וזכרון שמורים חשיבה מאורגנת תוכן החשיבה מתאר ברגישות רבה את תוצאות התאונה לדבריו בעיקר חשש מהתקפיים פיזיים. אפקט המלווה מעט נרגש שיפוט ותובנה שמורים. אין סימנים להפרעה פסיכוטית לא לדכאון מג'ורי ולא ל- PTSD כח גס ותחושה שמורים בגפים תחתונים החזרים תקינים שווים בכל התחנות SLR חיובי מימין ב- °70 ללא כיווץ שרירים פרברטרבלים הפעלת עמ"ש מותני כיפוף °90 במצב ישיבה ללא גירוי עצבי תוך שינוי תנוחה. בבדיקה בעמידה יישור מלא והטיה לצדדים בתנועה סיבובית תקינה. עמידה על קצות אצבעות ועל עקבים תקינה. M.R.I. מ- 5.7.12 שינויים ניוונים בדיסק בין חוליתי L4-5 בלט שטוח עם לחץ קל על השק התקאלי התעבות של רצועה... עם היצרות מתונה התעלה בגובה L5-S1. שינויים ניוונים בדיסק בין חוליתי אין עדות לבלט דיסק." (ההדגשות הוספו א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר קליגמן מיום 4.4.13 ואינה מקבלת את מסקנותיו אין עדות להגבלה בתנועות עמ"ש מותני המקנה אחוזי נכות. אין סימנים של קיפוח נוירולוגי. על סמך הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות ללא עדות לשינויים חבלתיים, לא נותרה נכות אורטופדית..." (ההדגשות הוספו א.ק.). 11. הוועדה מציינת בנוסף בפרק סיכום מסקנותיה כי היא נדרשת לצילום התיק הפסיכולוגי לענין הטיפול שמקבל המערער אצל ד"ר רות ליטווין. 12. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת בתאריך 27.10.13, לאחר קבלת התיק הפסיכולוגי ומציינת בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר משה ברוך מיום 13.5.13 ואינה מקבלת את דעתו שמדובר באבחנה של הפרעה חרדתית אפקטיבית. לדעת הוועדה מדובר רק בתגובה חרדתית. אינה מסכימה גם עם גובה אחוזי הנכות שנקבעו ע"י בשיעור 20%. בבדיקת הוועדה לא נתגלו הפרעות בקשב ובריכוז, כמו כן לא נתגלו סימנים דכאוניים מישניים ברמת קלה עד בינונית. הוועדה עיינה באישור רופא פסיכיאטרית מיום 29.10.12 ד"ר קריס. לדעת הוועדה בתקופה הראשונה שלאחר ארוע התאונה עד 2013 היה גם הנבדק בטיפול פסיכולוגי (אישור ד"ר רותי ליטווין מיום ה- 20.7.13). הוועדה קובעת נכות 10% זמנית מיום התאונה ה- 26.12.11 עד 20.6.13 בנוסף לאחוזי הנכות הזמניים שנקבעו. 5% נכות צמיתה לפי סעיף 34ב'(1)-(2) מותאם מיום 1.7.13". (ההדגשות הוספו א.ק) 13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 15. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 16. הועדה התייחסה בדיוניה ובהחלטתה לחוות הדעת של ד"ר ברוך וד"ר קליגמן שהוגשו בפניה על ידי המערער ואף צוינו במפורש בפרוטוקול. ומציינת שהממצאים שנמצאו על ידה שונים מהממצאים שמצאו המומחים. 17. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ' המל"ל פד"ע ז' 206). 18. זאת ועוד משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. ויודגש; עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. משכך, אין לקבל טענות המערער לפיהם במסגרת חוו"ד של ד"ר ברוך היה על הוועדה לבצע למערער בחינה של כל הליקויים עליהם עמד המומחה בחוות דעתו. 19. במקרה דנא, אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר ברוך וד"ר קליגמן, שכן החלטת הוועדה נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה הן בתחום הנפשי והן בתחום האורטופדי לא תאמו את ממצאיהם של ד"ר ברוך וד"ר קליגמן במסגרת חוות הדעת, וכי מצבו כיום של המערער בתחום האורטופדי אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם ובתחום הנפשי מצדיקים קביעת אחוזי נכות זמניים סמוך לאירוע שהוכר קביעת הוועדה באשר להענקת אחוזי נכות זמניים בתחום הנפשי סמוך לאירוע שהוכר הינה בהירה ונומקה על ידה בהסתמך על ממצאי בדיקתה שפורטה לפרוטוקול וממצאיה ומסקנתה לאורם בעניין האמור הינם רפואיים ועל כן ביה"ד לא יתערב בהם. 20. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 21. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע אחוזי נכות לפי פריט ליקוי 35 הרי שקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. הוועדה במקרה דנא מנמקת קביעתה לעניין אי הקניית נכות בתחום האורטופדי וקביעת נכות זמנית בתחום הנפשי ולא נפל כל פגם בקביעתה. 22. זאת ועוד, באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע למערער נכות בתחום האורטופדי לאור הממצאים שמצאה בבדיקת הדימות - הרי שאין לקבל טענות אלה של המערער שכן שהוועדה פעלה על פי הלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). הוועדה במקרה דנא קבעה בנתחה את הממצא ההדמייתי כי מדובר בשינויים ניווניים קרי: שאינם נובעים מהתאונה שהוכרה כאשר פועל יוצא מדברי הוועדה כי לא נמצא ממצא חבלתי טראומתי- קביעתה זו של הוועדה הינה רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. 23. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על ממצאי הבדיקה הקלינית האורטופדית והנפשית שנמצאו תקינים והשוואה לממצאים ההדמייתיים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס למצבו של המערער דהיום על סמך ממצאי בדיקה קלינית - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 24. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 25. אין צו להוצאות. 26. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.אחוזי נכותשאלות משפטיותנכות