קדחת ים תיכונית FMF - אחוזי נכות בביטוח לאומי לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 8.9.13, אשר קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.12.12 ועד ליום 28.2.13 ו- 65% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 1. המערערת הגישה תביעה במסגרת ענף נכות כללית. 2. המערערת הינה עקרת בית. 3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 27.1.13 וביום 12.5.13 קבעה למערערת נכות רפואית משוכללת בשיעור 69% החל מיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14 בגין FMF (קדחת ים תיכונית) (30%), דיכאון (30%), טרשת נפוצה (20%), כאבי ראש (10%) ואסטמה קלה מאד (10%). 4. ועדה לעררים (אי כושר) מיום 8.9.13 קבעה כי המערערת איבדה 60% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.12.12 ועד ליום 28.2.13 ו- 65% מכושרה לתפקד במשק הבית לתקופה שמיום 1.3.13 ועד ליום 30.4.14. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים 5. לטענת המערערת, לאור מצבה הרפואי והתפקודי של המערערת אין היא יכולה לתפקד בבית בכלל. לדבריה, הוועדה התייחסה לחלק מהבעיות הרפואיות והתפקודיות שמהן היא סובלת, וזאת מבלי ליתן את המשקל הראוי למלוא בעיותיה וליקוייה הרפואיים. המערערת מוסיפה וטוענת כי הוועדה טעתה עת קבעה כי היא "יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה וסידור קל של הבית" וזאת בשים לב לכך שהיא אינה יכולה לתפקד כלל בבית שכן דברים נופלים לה מהידיים; היא אינה מסוגלת לטפל בילדיה כנדרש ואף לא יכולה להרים את תינוקה שהינו בן 7 חודשים; קביעת הוועדה בדבר יכולת המערערת לבצע בישול קל, ניקיון קל וסידור קל של הבית אינה ברורה שכן היא אינה יכולה לשאת משאות עקב חולשה קשה, ישנם ימים רבים בהם היא מרותקת למיטה ולמעשה היא אינה מתפקדת כלל בניהול משק הבית; היא אינה מבשלת, אינה מנקה את הבית, אינה מכבסת, אינה מגהצת ואף מתקשה בטיפול בעצמה. 6. לטענת המשיב, הקשיבה הוועדה באריכות לטענות המערערת, ציינה את התרשמותה ואת מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת ואף הפנתה להתרשמותו של הפסיכיאטר בדבר כושרה לעבוד. מוסיף וטוען המשיב, כי קביעת הוועדה שלפיה המערערת יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה וסידור קל של הבית עולה בקנה אחד עם דברי המערערת בפני הוועדה. לדבריו, משהמערערת, בהגינותה, ציינה בפני הוועדה כי היא מבצעת פעולות קלות בביתה, אין לקבל את טענתה כי יש להכיר בזכאותה לדרגת אי כושר בשיעור של 75%. לדברי המשיב, המלצת פקידת השיקום מיום 30.1.12 הייתה להעניק למערערת 60% אי כושר בתפקוד של עקרת הבית לאור מספר הליקויים המשפיעים על מצבה הנפשי והפיזי; החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ומסתמכת על מכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת. עוד טוען המשיב, כי משלא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה, יש לדחות את הערעור. הכרעה 7. כידוע, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על ועדות אי כושר בשאלות משפטיות בלבד. הלכה פסוקה היא כי מכיוון שהוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה (בשונה מוועדה רפואית), רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך זו תעשה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (ראו דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה - המוסד פד"ע טו 60). 8. עוד נקבע כי מדובר בוועדה מעין שיפוטית ומשכך, מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה באופן מלא ובהיר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטה (דב"ע (ארצי) נד/0-154 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474). 9. סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר "עקרת בית נכה", כך - "עקרת בית נכה" - מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר". 10. הנחיות חלקיות לקביעת דרגת אי הכושר מצויות בסעיף 209(ב) לחוק ולפיהן על הוועדה לבחון את "השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו". ולעניין עקרת הבית נקבע כי הקצבה באה לאפשר תחליף לתפקוד במשק הבית על ידי עבודת עוזרת ועל כן יש למדוד עשייה בכל הדרוש למשק הבית של מי שבה מדובר בהיותה במלוא כושרה אל מול הזקקות לעזרת הזולת ובהתאם יש לקבוע את דרגת הנכות (דב"ע לח/01-1686 אסתר אלמקיס - המוסד, פד"ע יא 13, 17; עב"ל 1520/02 זהבה ורדניק - המוסד, ניתן ביום 29.1.04) 11. הוועדה שמעה את המערערת ורשמה את תלונותיה: "עו"ד: FMF התקפים של 2 בחודש כל התקף יום עד שלושה ימים התכווצויות, כאבי בטן חולשה, נפיחות ברגליים. יש לה MS, כאבי ראש, חולשה קשה בגפיים, נימולים. מ- FMF חום גבוה הזעה. חרדה. טוענים על אי כושר מלא. נופלים סירים מהידיים, לא יכולה לסחוט סחבה, אי תיפקוד ביום יום. הילד הצעיר ביותר חודש. תובעת: במשך ההריון היה קשה. הבעל והאמא עוזרים, לא יכולה להרים את התינוקת, נימולים וכאבים פוחדת שתיפול הרוב בעריסה בעגלה. הילדים עוזרים הבת הגדולה בת 10. לא יכולה להכין אוכל, מנסה להכין דברים קלים מתעייפת מהר. לא משאירים אותה כמעט לבד. יכולה להכין סנדויץ. הילדים מפעילים מכונה, הבעל תולה. דברים קטנים יכולה לקפל. לא יכולה להרים דברים כבדים. שוברת דברים מהידיים. הבעל עורך קניות. כל היום יושבת בדיכאון. מנסה מה שיכולה. לא מטופלת מבחינה נפשית, לא מוכרת על ידי שירותי הרווחה". ההדגשות הוספו- י.א.ש). 12. בפרק דיוני הוועדה ונימוקיה, קבעה הוועדה: "מדובר בתובעת ילידת 1978 הסובלת אסטמה קלה מאד 10%, טרשת נפוצה 20%, דיכאון 30%, כאבי ראש 10%,FMF 30%. התובעת נכנסת בכוחות עצמה באיטיות מסוימת. ישיבה נוחה מעברים חופשיים. בעת הראיון פרצה בבכי נראית בדכאון אולם ללא כל טיפול נפשי- תרופתי, מדווחת על קושי רב בתפקוד היומיומי בשל מצבה הכללי. לדעת הוועדה בהתייחס לאופי המחלות שילובם והשפעתם המצטברת, לחוו"ד הפסיכיאטרית המציין כי מוגבלת ברצייה ובהתמדה, מוגבלת בעבודות הדורשות ארגון מאמצים פיזיים. לכן הוועדה מקבלת את הערר בחלקו וקובעת כי איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק הבית. יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה, סידור קל של הבית. הוועדה חוזרת ומציינת כי איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק הבית. לתקופה הקודמת טרם החמרה של FMF דוחה הוועדה את הערר". 13. לאחר ששקלתי את טענות המערערת מצאתי כי דין הערעור להתקבל. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא התייחסה בהחלטתה לתלונת המערערת לפיה היא סובלת פעמיים בחודש מהתקף מחלת ה- FMF אשר נמשך בין יום אחד לשלושה ימים. קביעת הוועדה שלפיה המערערת איבדה 65% מכושרה לתפקד במשק הבית מתייחסת, לכאורה, רק לימים שבהם היא אינה סובלת מהתקף וזאת על אף שהוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 12.5.13 קבעה כי "בשנה וחצי אחרונות עליה בתדירות ובחומרתם של הכאבים". הוועדה לא קבעה מהי ההשפעה שיש לימים שבהם המערערת סובלת מהתקף מחלת ה- FMF על כושרה לתפקד במשק הבית. אני סבורה כי בעת קביעת שיעור אחוזי אי כושרה של המערערת לתפקד במשק הבית היה על הוועדה להביא בחשבון את יכולת תפקודה במשק הבית בכל ימי החודש ולאו דווקא בימים שבהם היא אינה סובלת מהתקף. העדר התייחסות הוועדה לכושר התפקוד במשק הבית בתקופת ההתקפים מהווה טעות משפטית המצדיקה את החזרת עניינה של המערערת לבחינה מחודשת של הוועדה. 14. זאת ועוד, מעיון במסקנות הוועדה עולה ספק אם הוועדה נתנה את המשקל הראוי לתלונות המערערת בדבר חוסר יכולתה להרים דברים כבדים. הוועדה כלל אינה מתייחסת בפרק הממצאים והנימוקים לתלונה זו, על אף שב"כ המערערת ציינה בפני הוועדה כי "נופלים סירים מהידיים" והמערערת ציינה "שוברת דברים מהידיים". בנסיבות שבהן התלוננה המערערת כי הסירים נופלים לה מהידיים, לא ברורה קביעת הוועדה לפיה המערערת "יכולה לבצע בישול קל". באשר לתלונת המערערת בדבר הקושי להרים דברים, הוועדה אף לא התייחסה בנימוקיה לתלונת המערערת שלפיה היא אינה יכולה להרים את התינוקת שלה עקב נימולים וכאבים. בשים לב לכך כי אחד התפקידים העיקריים של עקרת הבית הינו טיפול בילדיה ומשהמערערת התלוננה כי היא אינה יכולה להרים את התינוקת שלה, הרי שהיה על הוועדה ליתן גם לתלונה זו משקל במסגרת קביעותיה לעניין כושר התפקוד של המערערת במשק ביתה. 15. זאת ועוד, במסגרת התלונות בפני הוועדה נטען כי המערערת אינה יכולה לסחוט סחבה. בנסיבות אלה, לא ברור גם אילו עבודות של "ניקיון קל" סבורה הוועדה כי המערערת יכולה לבצע. הוועדה אף לא הסבירה קביעתה שלפיה המערערת "יכולה לבצע בישול קל, ניקיון קל, טיפול חלקי בכביסה וסידור קל של הבית" על רקע תלונות המערערת בפני המומחה הפסיכיאטר מיום 25.1.12 (הוועדה הפנתה לחוות דעת זו בפרק הממצאים והנימוקים) שלפיהן יש ימים שצריך לעזור לה להתלבש ולהתקלח. 16. בשולי הדברים אציין כי חוות דעת פקיד השיקום אליה הפנתה ב"כ המשיב ניתנה ביום 30.1.12, למעלה משנה וחצי לפני התכנסות הוועדה, כאשר הנכות הרפואית נכון לאותו מועד היתה שונה מהנכות הרפואית במועד התכנסות הוועדה (במועד התכנסות הוועדה עלה אחוז הנכות הרפואית בגין מחלת ה- FMF מ- 15% ל- 30% ונוספו גם 10% נכות בגין כאבי ראש). זאת ועוד, כאמור לעיל, גם הוועדה הרפואית (נכות כללית) מיום 12.5.13 קבעה כי המערערת "סובלת מ- FMF עם התקפים אופייניים של בטן חזה ומפרקים. בשנה וחצי אחרונות עליה בתדירות ובחומרתם של הכאבים". בנסיבות אלה, משמצבה הרפואי של המערערת היה שונה במועד קביעת אחוזי אי הכושר ממצבה בעת מתן ההערכה השיקומית, הרי שלא היה מקום להתבסס על דו"ח הערכה שיקומית לא עדכני לצורך קביעת אי הכושר במועד הוועדה. אחרית דבר 17. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותבחן את דרגת אי הכושר של המערערת וזאת בשים לב למכלול ליקוייה הרפואיים. הוועדה תתייחס באופן ענייני ומנומק להתקפי מחלת ה- FMF מהם סובלת המערערת ולתלונת המערערת שלפיה אין היא יכולה להרים את התינוקת שלה, ותסביר האם יש מקום לאור כושר התפקוד של המערערת בימי ההתקף ולאור הקושי בהרמה לקבוע למערערת אי כושר בשיעור 75%. כמו כן, הוועדה תשוב ותשקול את קביעותיה לפיהן המערערת יכולה לבצע בישול קל וניקיון קל על רקע תלונות המערערת כי הדברים נופלים מידיה ועל רקע תלונתה שלפיה יש ימים שהיא עצמה נזקקת לסיוע בהלבשה ורחצה. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון טענותיהם לפני הוועדה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 18. משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי