מרווחים בחוליות הצוואר ב-CT עמוד שדרה (אחוזי נכות) 1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.10.13 (להלן: הוועדה לעררים), אשר דחתה את ערר המערערת להכיר בקשר סיבתי בין תאונת העבודה שאירעה לתובעת ביום 1.11.12 לבין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי. 2. המערערת ילידת 1962 עבדה כקופאית ב"שופרסל דיל" בבאר שבע. 3. ביום 1.11.12 נפגעה המערערת בתאונה, כאשר החליקה ונפלה על הגב במקום עבודתה (להלן: התאונה). 4. פקיד התביעות מטעם הנתבע (להלן: פקיד התביעות והמוסד, בהתאמה) הכיר באירוע מיום 1.11.12 כתאונת עבודה ובחבלת גב תחתון כפגימה כתוצאה מן התאונה (מכתב המוסד מיום 6.2.13, נספח 6 לסיכומי המערערת). 5. אין מחלוקת כי מיד לאחר התאונה התלוננה המערערת על כאבים בגב התחתון וקרינה לרגל שמאל. 6. ביום 6.12.12, כחודש לאחר התאונה, הופנתה המערערת להתייעצות עם ד"ר מוטי קרמר, אורתופד עמוד שדרה אשר מצא כי קיים חשד ללחץ על עמוד שדרה צווארי והמליץ בין היתר על בדיקת הדמייה צווארית ועל התייעצות עם נוירולוג. ביום 26.12.12 נבדקה המערערת על ידי ד"ר אברהים סלאמה, נוירולוג אשר המליץ אף הוא לבצע הדמייה צווארית. 7. ביום 30.12.12 עברה המערערת בדיקת CT עמוד שדרה צווארי וביום 22.1.13 עברה המערערת בדיקת MRI. בשתי הבדיקות נמצאו ממצאים ביחס למרווחים 4C-3C; 4C-5C; 5C-6C; 6C-7C. לטענת המערערת, בעקבות ממצאים אלה עברה ניתוח בצווארה. 8. ביום 10.6.13 דחתה הוועדה לעררים את ערר המערערת וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הצווארית לתאונה. הועדה אף הותירה את דרגת הנכות הזמנית שקבעה הוועדה מדרג ראשון ביחס לפגיעה בעמוד השדרה התחתון וקבעה כי זו תישאר בשיעור 10% מיום 1.2.13 עד 4.11.13 (ראו דו"ח הוועדה הרפואית לעררים; יוער כי התאריך שנרשם על ידי הוועדה הוא 10.6.3, אך אין ספק כי מדובר בטעות וכי הכוונה היא לתאריך 6.10.13). 9. השאלה בה עליי להכריע היא כפולה: האם הוועדה לעררים היתה מוסמכת לדון בפגיעה בצווארה של המערערת, נוכח העובדה שפקיד התביעות לא דן בפגיעה זו, אלא רק בפגיעה בגב התחתון. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נדון בטענות המערערת לגופו של עניין, ביחס לקביעת הוועדה והאם יש מקום להתערב בה. ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהא שלילית, כי אז על המערערת להגיש תביעה חדשה ביחס לעמוד השדרה הצווארי - לפקיד התביעות. 10. ההלכה בעניין שאלת סמכותה של הוועדה נקבעה בפסק הדין בעניין חמצ'ס (עב"ל (ארצי) 23990-04-12 ליאוניד חמצ'ס - המוסד לביטוח לאומי (26.5.13)): "על פי ההלכה, הוועדה הרפואית היתה מוסמכת לדון בפגימות להן טען המערער בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו. כאשר הוועדה דנה בעניין, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תאונת העבודה, אין זה סביר לאפשר למערער לשוב ולתקוף את החלטת פקיד התביעות באשר לדחיית טענותיו שנדונו בועדה הרפואית על פי סמכותה." בעניין נוראל (עב"ל (ארצי) 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי - נוראל חנה (28.1.14)) שב בית הדין על ההלכה בקבעו כי "לוועדה הרפואית הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הנטענת, וזאת גם אם פקיד התביעות לא הכיר בקשר הסיבתי בין אירוע האירוע לפגיעה הנטענת, כל עוד פקיד התביעות לא דחה במפורש קיומו של קשר סיבתי." (ראו גם בר"ע (ארצי) 43687-05-14 המוסד לביטוח לאומי - ציון קיקוס (25.6.14), אשר שב על ההלכה שנקבעה בעניין נוראל). 11. ביחס לשאלה מהי הדרך הנכונה בה על מבוטח לפעול, נקבע כי "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פנייה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הוועדה הרפואיות מדרג ראשון בפני הועדה לעררים ...." (דיון נב/0-27 זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (30.8.92)). בעב"ל (ארצי) 50139-09-11 יהושע אדרי - המוסד לביטוח לאומי [ (4.12.12) נפסק כי קבלת טענות המבוטח, אשר פנה במקביל הן לוועדה לקביעת דרגת נכות והן בתביעה לבית הדין : "יביאו לעקיפת החלטות הוועדות הרפואיות, בכל מקום שבו מבוטח לא יהיה שבע רצון מהחלטותיהן, אשר היו דומות להחלטת פקיד התביעות בעניין היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה והתאונה. לפי דרך זו פנייה לבית הדין יכול שתפתח את כל ההליך מחדש ובמקרה בו בית הדין יקבע קיומו של קשר סיבתי, יחזור הדיון לוועדה הרפואית. תוצאה זו אינה סבירה ומקנה יתרון בלתי הוגן". 12. בענייננו, אין חולק כי פקיד התביעות כלל לא דן בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי של התובעת (ראו החלטת פקיד התביעות מיום 6.2.13, לעיל). לפיכך, ממילא לא דחה פקיד התביעות את הפגימה במפורש. מאידך, פקיד התביעות הכיר באירוע מיום 1.11.12 כתאונת עבודה. לאור זאת, הוועדה היתה מוסמכת לדון בטענת המערערת על פגימה שלטענתה נובעת מאותה תאונת עבודה. נובע מכך גם, כי ככל שהמערערת חולקת על מסקנת הוועדה בעניין זה, אכן המסלול בו בחרה, של ערעור על החלטת הוועדה לפני בית דין זה, הוא המסלול הנכון. 13. השאלה בה יש להכריע עתה, היא האם צודקת המערערת בטענותיה, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה, המצדיק ביטול ההחלטה והשבת המערערת לוועדה על מנת שזו תבחן עניינה בשנית. אקדים ונאמר כבר עתה כי דעתי היא שיש לקבל את הערעור. 14. עיון בדו"ח ועדת העררים מעלה כי ביחס לפגיעה הצווארית קבעה הוועדה: "... לפי הרישומים הרפואיים לא נפגעה כלל בעת התאונה בצוואר ולא נמצאו כל רישומים המעידים על כך. במהלך המעקב נמצאה היפרפלקסיה בארבעת הגפיים, אשר הובילה את הבודק לבצע בירור בעמ"ש צווארי אשר הדגים פתולוגיה (לחץ, מילופטיה). הועדה עיינה בחו"ד ד"ר ולן מיום 8.8.13 ואינה מקבלת את דעתו. לדעת הועדה המסמכים הרפואיים שוללים פגיעה צווארית ומכאן גם את הנכות הקשורה לפגיעה זו. הועדה מסכמת כי אין קשר סיבתי בין הפתולוגיה בעמ"ש צווארי לבין התאונה הנידונה." (סעיף 23 לדו"ח). 15. חוות דעתו של ד"ר גד ולן, אליה התייחסה הוועדה, ניתנה למערערת לבקשתה ביום 5.1.14 (חוות הדעת צורפה כנספח 6 לסיכומי המערערת). בחוות הדעת נאמר כדלקמן: "עיינתי בדו"ח הוועדה הרפואית במל"ל שסבורה כי בתאונת העבודה האמורה לא נפגעה כלל בעמוד השדרה הצווארי ולכן נכותה אינה קשורה לתאונה הנדונה. איני מסכים עם קביעה זו מהטעמים הבאים: מיאלופתיה צווארית אינה תסמונת "כאב" אלא תסמונת "שיתוק" ולכן תיתכן מיאלופתיה צווארית ללא כאב. מנגנון הנפילה המתואר עם פגיעת הגב ברצפה בהכרח גורם לטלטול הראש והצוואר, כך שללא חבלה של ממש לאלמנטים הגרמיים בעמוד השדרה הצווארי נגרמת חבלה לחוט השדרה צווארי, שבהיותו נטול רצפטורים לכאב הפגיעה בו אינה כואבת. בין תאונת העבודה לאיבחון התסמונת המיאלופתית חלפו 4 שבועות, וזו אובחנה בידי מנתח עמוד שדרה כיוון שהוא היה הראשון שבדק אותה. רופאת המשפחה והאורתופד בקופת החולים שבדקו אותה בתחילה לא ביצעו כלל בדיקה נוירולוגית שהיתה מראה בסמוך לחבלה את קיומה של המיאלופתיה הצווארית. מעיון בתיקה הרפואי של גב' נחום עולה בבירור כי טרם פציעתה בתאונת העבודה מיום 1.11.2012 לא סבלה כאבי צוואר או מיאלופתיה צווארית, ולכן החבלה לגב בתאונה הנדונה הוציאה את הפגימה העצבית בחוט השדרה מן הכוח אל הפועל. ברי מהנאמר לעיל כי בתאונת העבודה מיום 1.11.2012 נגרמה פציעת חוט השדרה הצווארי, ועקב כך נותחה לדקופרסיה של חוט השדרה וקיבוע חוליות 7C-3C. לולא זאת, לא היה צורך בניתוח, ולא היתה נגרמת הגבלת תנועות הצוואר, שהיא תוצאתו הבלתי נמנעת." 16. מן האמור לעיל עולה, כי ועדת העררים נימקה כאמור את החלטתה בנימוק ש"המסמכים הרפואיים שוללים פגיעה צווארית ומכאן גם את הנכות הקשורה לפגיעה זו". עם זאת, הוועדה לא התייחסה לאמור בחוות דעתו של ד"ר ולן, כי הפגיעה ממנה סבלה המערערת גרמה לה לשיתוק, ולא לתחושת כאב, ומשום כך אין בתיעוד הרפואי הסמוך למועד התאונה תלונות על כאב בצוואר. לטעמי, היה על הוועדה להתייחס באופן ספציפי לנימוקיו של ד"ר ולן ובכלל זאת לטענה כי מדובר היה בתסמונת של שיתוק; כי המערערת לא עברה בדיקה נוירולוגית אשר היתה מראה בסמוך לתאונה כי היא סובלת ממיאלופתיה צווארית; כי לפני התאונה המערערת לא סבלה מכאבים בצוואר; וכי לפיכך יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בצווארה של המערערת לבין התאונה. משלא עשתה כן הוועדה, אכן נפל פגם בהחלטתה, המצדיק ביטול ההחלטה והשבת עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שזו תבחן עניינה שנית. 17. התוצאה אפוא היא כי הערעור מתקבל. עניינה של המערערת ישוב לוועדה, אשר תתייחס לחוות דעתו של ד"ר ולן בהתאם להנחיות שפורטו בסעיף 16 לעיל. 18. המוסד ישלם למערערת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. עמוד השדרהרפואהנכותאחוזי נכותבדיקת סי.טי (CT)צווארחוליות