אוסטאוארטריטיס של הברך: תאונת עבודה ביטוח לאומי: 1. תביעת התובע להכרה בפגיעה ברגלו השמאלית, אשר ארעה לו, לטענתו, בתאריך 16.9.12, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 10.4.13. הנימוק לדחיה הינו העדר הוכחה בנוגע לקיומו של אירוע תאונתי. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי בתאריך 16.9.12, בעת שעבד בחברת מיג אנה בע"מ, החליק במדרגות הבניין, נפל ונפגע בגופו ובמיוחד ברגלו השמאלית. התובע טוען, כי בעקבות האירוע הוא פנה לרופא משפחה, אשר אבחן פגיעה ברגל שמאל, בגב תחתון ובעמוד השדרה, ולאחר מכן היה במעקב ע"י רופא אורטופד. 3. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וטען כי לתובע לא אירעה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק, ואף לא אירע לו אירוע תאונתי, וכי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה הנטענת מתאריך 16.9.12. לחילופין, טען הנתבע, כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הרקע העובדתי: 4. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה (ת/5), אשר נחתמה על-ידו בתאריך 2.12.12. חתימתו של המנהל מר מחאג'נה עלי על טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, אינה נושאת תאריך (עיין ס' 14 לטופס התביעה). התובע אף צירף לכתב התביעה שהגיש לבית הדין טופס בל/250 החתום ע"י עלי כמנהל חברת מיג אנה בע"מ, אולם גם בטופס זה, אין פירוט באיזה תאריך הוא מולא. בטופס בל 250 צוין, כי האיבר שנפגע הינו "רגל שמאל". 5. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובע כחודשיים לאחר מועד הפגיעה הנטענת, והיא נושאת תאריך 19.11.12. קודם לכן, הוצאו לתובע תעודות מחלה בגין כאבי גב, בהתייחס לאותה תקופה מ-16.9.12 ועד לחודש 11/12. 6. בתאריך 17.9.12 היה התובע אצל רופא המשפחה ד"ר מסאלחה מחמוד, בשעה 11:21 בבוקר, ונכתב, כי התובע סובל מכאב בגב העליון. כמו כן, נכתב, כי התובע מעשן שתי חפיסות סיגריות ליום. אין איזכור באשר לכאבים ברגל, וכן אין איזכור לנפילה בכלל, ולנפילה בעבודה, בפרט. התובע הופנה לביצוע צילום חזה, ולא הופנה לצילום עמוד שדרה או לצילום ברך. בתאריך 18.9.12 היה התובע אצל האורטופד ד"ר לואי מדלג', ואף אצלו התלונן על כאבים בגב אמצעי ובאזור הכתפיים, והאורטופד ציין, כי צילום הצוואר תקין. אין איזכור לאירוע תאונתי או לחבלה באזור ברך שמאל. בתאריך 19.9.12 ביקר התובע אצל ד"ר עתאמנה עבד והופנה לצילום עמוד שדרה מותני ולביצוע מיפוי עצמות. אין איזכור לנפילה ואין גם איזכור לכאבים בברך שמאל. בתאריך 30.10.12 ביקר התובע אצל רופא המשפחה מופיעה תלונה של התובע, וצוין שהוא מתלונן על כאבים בעמוד שדרה מותני, עם הקרנה לגפה תחתונה. אין כל איזכור לנפילה או לפגיעה בברך, אלא המדובר בכאבים ברגל שמקורם הקרנה מהגב. בתאריך 1.11.12 מתועד ביקור נוסף אצל האורטופד ד"ר לואי מדלג' ובו ממצאי מיפוי העצמות, והתובע קיבל הפניה לביצוע בדיקות נוספות. בתאריך 2.11.12, מופיע פירוט של ממצאי מיפוי העצמות, אשר הצביעו בברך שמאל על חשד לקרע ישן וצילום CT של הגב והאגן, הצביע על מימצא סקלרוטי. בתאריך 13.11.12 מופיע, לראשונה, רישום של ד"ר מוחמד תלס, שבו צוין, כי התובע סובל מכאבים בברך שמאל מזה חודשיים, לאחר תאונת עבודה (לא ברור, היכן נעלמו הכאבים אלה ברישומים הרפואיים מ-16.9.12 ועד 13.11.12). 7. נציין, כי כאבים בעמוד שדרה מותני עם כאבים בברך שמאל, מופיעים ברישומים הרפואיים שנים לפני האירוע הנטען, וזאת בתאריכים 1.7.01, 8.7.01 ו- 19.7.01. קיימת גם הפניה לצילום רנטגן שבה צוין, כי האבחנה המשוערת הינה אוסטאואריטריטיס של ברך שמאל. יתר על כן, כאשר התובע היה מעורב באירוע תאונתי - תאונת דרכים, הוא ידע למסור זאת מידית, כעולה מהאישורים הרפואיים בהקשר לתאונה מ-24.3.03, אשר אף בעקבותיה סבל התובע מכאבים בעמוד שדרה מותני. 8. בנוסף, כאשר התובע נפל ונחבל, הוא ידע למסור זאת, באופן מידי, לגורמים המטפלים בו - עיין רישומים מ-2.8.07 ו-24.11.10. 9. נציין, כי לתובע הוצאו אישורי מחלה ע"י ד"ר עתאמנה עבד רופא המשפחה, לתקופה מ-16.9.12 ועד 10.11.12, כאשר הסיבה להוצאתם צוינה כ"כאב גב תחתון", למעט התעודה הראשונה שניתנה בגין כאב גב עליון וכאב צווארי. אין הסבר כלשהו במסמכים המאוחרים עליהם חתום ד"ר עתאמנה עבד, מדוע אין איזכור, ולו במילה אחת, לכך שהתובע טען כי נפגע בעבודה, אם אכן טען זאת בפניותיו מחודש 9/12; מדוע אין איזכור כלשהו לכאבים בברך, אם התובע טען זאת בביקוריו מחודש 9/12; ומדוע - בכל ההפניות לדימות שהוצאו לתובע ע"י ד"ר עתאמנה, הן באשר למיפוי עצמות, הן באשר לצילום חזה ולצילום עמוד שדרה צווארי, והן באשר ל-CT - אין איזכור לנפילה, או לכאבים בברך. טיעוני הצדדים בתמצית: 10. התובע טען בסיכומיו, כי פנה עוד ב-17.9.12 ודיווח על תאונת עבודה, אלא שהרופא לא רשם זאת בהעדר טופס בל/250. התובע לא הביא ראיה כלשהי לטיעון זה; הרופא לא הובא להעיד; המעסיק לא הובא להעיד, ואין כלל תאריך על טופס בל/ 250, כך שלא ברור, מתי הוא ניתן. התובע טען, כי הזכיר את עניין התאונה אצל ד"ר עתאמנה עבד ב-19.9.12, אלא שגם רופא זה, לטענת התובע, המתין לטופס בל/ 250. לטענת התובע, כל העיכוב ברישום על תאונת העבודה, מקורו בעיכוב הוצאת טופס בל/ 250. 11. הנתבע טען בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות על יסוד החומר הרפואי בתקופה הסמוכה למועד האירוע הנטען, ובהעדר רישום כלשהו על פגיעה בעבודה, ובמיוחד העדר רישום על פגיעה ברגל. הנתבע הדגיש, כי התובע היה אצל רופאים שונים, ואצל אף אחד לא נרשם דיווח על כאבים בברך, או על נפילה ב-16.9.12, וזאת במהלך חודשיים, עד לתאריך 13.11.12. יתר על כן, הנתבע הדגיש, כי עדות התובע, על פיה הסיבה להעדר הרישום הינה העדר טופס בל/ 250, מעבר להיותה בלתי סבירה, היא אינה עולה בקנה אחד עם הבדיקות אליהן הופנה התובע, שאף אחת מהן לא התייחסה דווקא לפגיעה בברך. הנתבע ביקש כי בית הדין ייתן את המשקל הראוי, לרישומים הרפואיים שנרשמו בזמן אמת. דיון והכרעה: 12. התובע, בעדותו לפנינו, העיד כי העד לאותה נפילה שנפל הינו, בעל החברה בה עבד בתקופה הרלוונטית - מר עלי מחאג'נה, אלא שהתובע לא הביאו למתן עדות (עיין עמ' 2, ש' 12-13 לפרוטוקול). התובע העיד, כי מסר לרופאים אליהם פנה בתאריכים הסמוכים למועד האירוע הנטען, על הפגיעה, לרבות הכאב בברך שמאל, אלא שמהרישומים הרפואיים לא עולה, שהתובע דיווח זאת לרופאים. התובע לא הביא מי מבין הרופאים למתן עדות. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606. ראו יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1652; ראו גם ע"ע 380/09 סוזי וסילבסקי - ריביירה ייצור ושיווק רהירטים בע"מ 17.10.2010). 13. התובע ביקר אצל מספר רופאים בין התאריכים 16.9.12 ל-13.11.12, ואצל אף אחד מהרופאים לא מופיע תיאור של אירוע תאונתי, ואף לא מופיעה תלונה על כאבים בברך שמאל. לתובע הוצאו תעודות מחלה בגין כאבי גב, בהתייחס לאותם חודשיים לאחר מועד האירוע הנטען. אין זה סביר בעינינו, שמטופל יגיע לביקור אצל מספר רופאים, יתלונן אצל אותם רופאים שהוא סובל מכאבים בברך, והרופאים יחליטו לכתוב רק על בעיה בגב, וזאת כאשר התובע בעדותו העיד, כי מסר לרופאים על כאבים ובעיה בברך (עיין עמ' 3 לפרוטוקול). 14. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך ההנחה, כי "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). עיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. עיין 23285-04-13 אליהו יטח נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.14), שם נפסק מפי השופטת רוזנפלד: "... אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, גרסתו של המערער בדבר קרות האירוע ביום 27.5.11, אינה באה לידי ביטוי במסמכים הרפואיים המשמעותיים שבתיקו הרפואי, שנערכו עוד בטרם ידע המערער מהי הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל ומה הטיפול הצפוי לו. בקשר לכך נזכיר את המשקל המיוחד של האנמנזה הרפואית, והדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 696/08 ויקטוריה ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי(10.12.2009); עב"ל 80/10 רפאל יצחקי - המוסד לביטוח לאומי (6.7.10); עב"ל 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי - אברהם יונאני (4.9.10)..." 15. מעבר לכל האמור לעיל נציין, כי באירועים אחרים בהם נחבל התובע, מופיע רישום על החבלה, כפי שדיווח עליה מידית, בכרטיסיו הרפואיים. 16. לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ולא הוכיח לבית הדין קיומו על אירוע של אירוע תאונתי ב-16.9.12, בו נפגע בברכו השמאלית. אשר על כן, דין התביעה - להידחות. 17. אין צו להוצאות. 18. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. מחלות פרקיםברכייםתאונת עבודהביטוח לאומי