האם יש אחוזי נכות על רגישות במישוש שרירי הגב התחתון ? 1. מדובר בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) - להלן "הועדה" אשר התכנסה ביום 19.12.13 ואשר קבעה למערער 5% נכות צמיתה וזאת לאחר שהפחיתה 5% בגין מצב קודם. 2. עניינו של המערער הוחזר לועדה בעקבות פסק דין שניתן, ביום 28.10.13, במסגרת תיק ב.ל 7814-08-13 (להלן: "פסק הדין") שהורה לה לנמק מדוע מוצדק לנכות מצב קודם. 3. במסגרת פסק הדין, ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן יוחזר עניינו של המערער לועדה "על מנת שתבחן שוב את קביעתה ותנמק ככל שתעמוד על דעתה כי יש לייחס חלק מן הנכות למצב קודם, מדוע יש במסמך הרפואי מיום 14.5.05 כדי להצדיק קביעת נכות בגין מצב קודם...". 4. בסיום דיון מקיף, שהתקיים, בבית הדין, ביום 26/6/14 ולאחר ששמע בית הדין את טענות באי כח הצדדים, ניתנה ההחלטה הבאה:"כפי שהובהר לצדדים, ביה"ד החליט לקבל את הערעור אולם בטרם יוציא את פסק דינו, ניתנת לצדדים שהות, כפי שביקשו, כדי להגיש הודות לענין זהות הועדה..". ואכן, ביום 2/7/14, הגיש המערער הודעה, במסגרתה הבהיר מדוע הוא מבקש כי עיניינו יוחזר לועדה בהרכב חדש אשר תידרש, אך ורק לשאלה - האם יש במסמך מיום 14/5/05 בכדי להצדיק הפחתת הנכות ע"ח מצב קודם ומתוך נקודת מוצא כי למערער נכות בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות. לחילופין, ביקש המערער שככל שביה"ד לא יקבל את עמדתו הנ"ל, יוחזר עניינו לועדה רפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתקיים את פסה"ד כלשונו. ביום 13/7/14 הגיש המשיב הודעתו, במסגרתו הבהיר מדוע הוא מתנגד לבקשת המערער וזאת תוך שהוא מבהיר כי ככל שביה"ד ימצא לנכון להעביר את עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש הרי שלא ניתן יהיה לכבול אותה להחלטת קודמתה בענין אחוזי הנכות או בכל ענין אחר, לביסוס עמדתו זו, הפנה המשיב לפס"ד שניתן במסגרת בר"ע 467/09 לואי דיאב - המל"ל (1/9/08). בנוסף לכך, מצא המשיב, לנכון, לחזור ולעלות את נימוקיו, בשלהם, אין בכלל מקום לקבל את הערעור - טענות שלא היה מקום להעלותן, בשלב זה וזאת בשים לב להחלטתו המפורשת של ביה"ד אשר ניתנה, בסיום הדיון מיום 26/6/14. החלטה אשר ניתנה, כאמור לעיל, לאחר שביה"ד עיין בהודעת הערעור על נספחיה, כתב התשובה, על נספחיו ואף לאחר ששמע את טענות הצדדים. 5. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא התייחסה למסמך מיום 14.5.05 באופן הבא: "בבדיקתו נמצא ממצא אובייקטיבי של רגישות במישוש שרירי הגב התחתון עם כאבים בהפעלת הגב כלומר תנועות הגב הוגבלו על רקע של כאבים..." אולם עיון במסמך מיום 14.5.05 מעלה כי לא מופיע בו ההיגד "תנועות הגב הוגבלו" ולכן הפרשנות שנתנה הועדה למסמך זה, מעבר לכך שאינה תואמת את הנדרש בהלכת מרגוליס (דיון מ"ג/46-10 מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי פד כו 364), אף אינה יכולה להיחשב כקיום של פסק הדין. 6. טענות ב"כ המשיב באשר לכך שהועדה התייחסה להעדרם של רישומים רפואיים במשך 5 שנים וכן טענותיו בנוגע לנימוק הנרחב שנתנה הועדה, אינה משנה את העובדה שהאחרונה לא קיימה את הוראות פסק הדין, אשר חייב אותה להסביר מדוע יש במסמך הרפואי מיום 14.5.05 כדי להצדיק קביעת נכות בגין מצב קודם. 7. לפיכך ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות המערער, הריני מקבלת את ערעור, כאשר כעת נותר להכריע רק בשאלה - האם עניינו, של המערער, יוחזר לאותה ועדה או לועדה חדשה אשר הנחת המוצא שלה תהיה שלמערער 10% נכות לפי סעיף 37(7)(א). 8. טענות ב"כ המערער: א. בהתאם לסעיפים 29(א) ו- 39 לחוק לחוק בית הדין לעבודה. תשכ"ט - 1969 וכן סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, קיימת לבתי הדין לעבודה, סמכות טבועה ליתן הנחיות מפורטות לועדה הרפואית לעררים, ככל שיראה לנכון בניסיבות שלפניו. ב. בתי הדין האיזוריים פסקו, זה מכבר, כי מטעמים של צדק וסבירות, אין זה סיבה לפתוח מחדש, את קביעת דרגת הנכות של מבוטח, מקום שעניינו מוחזר לועדה, בהרכב חדש, בשאלה של התאמת נכות. ג. קיימת גם פסיקה לפיה, בעת החזרת דיון לוועדה רפואיות לעררים, בהרכב חדש, לצורך דיון בתקנה 15 בלבד ומבלי "לפתוח מחדש" את שאלת הנכות הרפואית. ד. גם בעניינו של המבוטח, כיוון שנכותו הרפואית נקבעה כבר על ידי ועדה רפואית, מוסמך ביה"ד להנחות וועדה, בהרכב חדש, להתבסס על הנכות הנ"ל ורק לדון בשאלת ההצדקה של הפחתת נכות ע"ח מצב קודם. ה. היות והמשיב לא הגיש ערעור על גובה הנכות והואיל והמערער הגיש ערעור רק על הצדקת הפחתת הנכות בגין מצב קודם, הרי שאין סיבה שלא להנחות ועדה בהרכב חדש בנקודת המוצא של הנכות שנקבעה כבר למערער - 10%, שכן מדובר בקביעה שהפכה, למעשה, לחלוטה. 9. טענות ב"כ המשיב: א. המערער לא הצביע על פסיקה של בית הדין הארצי, המבססת טענתו. ב. קיימת פסיקה של ביחה"ד הארצי (בר"ע 467/08 לואי דיאב - המל"ל (פס"ד מיום 1/9/08), לפיה ועדה בהרכב חדש, אינה כבולה לקביעות קודמותיה, כאשר בפסה"ד הנ"ל היה מקרה, דומה למקרה, נושא הערעור דנן, של ניכוי מצב קודם. 10. הכרעה בשאלת זהות הועדה חרף טענות המערער ובשים לב להלכה הפסוקה, כפי שצוטטה על ידי ב"כ המשיב ובכפי שהיא באה לביטוי, לדוגמא בבר"ע 4425-3-14 שאול אבי וקנין-המל"ל (14/5/14):".. מאחר שהוחזר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש, אין מניעה להורות לוועדה לקבוע את דרגת נכותו באשר לכתף שמאל בהסתמך על בדיקה שתערוך לו ועל יסוד כלל המסמכים בתיקו הרפואי, מבלי שתהא כבולה במסקנותיהן של ועדות קודמות.."וכן בבר"ע 000531/09 שאול ממן-המל"ל (פס"ד מיום 5/11/109) והיות וברגיל, בחינה על ידי ועדה בהרכב חדש, מחייבת בחינת כלל מצבו של הנפגע, הריני קובעת כי ככל שהיה עובר עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש, היה מקום להורות לה לקבוע את אחוזי נכותו של המערער ולאחר מכן וככל שתמצא שהיה לו מצב קודם, לערוך חשבון עובר ושב כנדרש. במאמר מוסגר יצויין כי ביה"ד ער לפסיקה בנוגע למקרים בהם, עת כושלת ועדה מלמלא אחר הוראות פסק דין בנוגע להפעלת תקנה 15, יש שעניינו של מבוטח חוזר לועדה בהרכב חדש, אשר נדרשת לדון אך ורק בשאלת הפעלת תקנה 15, וזאת כאשר אחוז הנכות שנקבע למבוטח, על ידי הועדה הקודמת, הוא שמנחה אותה(למשל עב"ל 3366/09 המל"ל-לאה להב פס"ד מיום 29/4/10), אלא שלא מצאתי כי נכון, במקרה שלפניי לעשות הגבלה למקרים הנ"ל. לנוכח כל האמור לעיל והואיל והמערער אינו מעוניין להסתכן באובדן הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי הועדה, נשוא הערעור, הריני נעתרת לבקשתו החלופית ומורה על החזרת עניינו לועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשקול, שוב, קביעתה בנוגע לניכוי בגין מצב קודם וזאת בהתייחס אך ורק למסמך הרפואי מיום 14/5/05. תשומת לב הועדה לכך שכדי לנכות מצב קודם עליה למצוא, במסמך מיום 14/5/05, ביסוס לכך שבגין המצב המתואר באותו מסמך היה מקום לקבוע למערער, באותה עת (קרי ביום 14/5/05) אחוזי נכות כלשהם. ככל שתסבור הועדה שזה היה המצב, יהא עליה לציין אחוזי נכות אלו, תוך הפניה לסעיפי הליקוי המתאימים ורק במידה שיש כאלה, היא תוכל להפחית אחוזי נכות אלו מהנכות שמצאה שקיימת במערער, לאחר התאונה, שהם 10% לפי פריט ליקוי 37 (7)(א). 11. סוף דבר - הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כאמור בסיפא של סעיף 10 דלעיל (אשר, הודגש, כדי להקל על הועדה). 12. בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער סכום של 2,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 13. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש, לבית הדין הארצי בירושלים, בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום מיום שפסה"ד יתקבל אצלו. עמוד השדרהנכותאחוזי נכותכאבי גב / בעיות גב