בהלוקס ולגוס / הלוקס ריגידוס - אחוזי נכות

בהלוקס ולגוס / הלוקס ריגידוס - אחוזי נכות 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.1.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 54% נכות יציבה מתאריך 1.4.13 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה התכנסה מכח פסק דין אולם לא מילאה אחר הוראות ו/או הנחיות פסק הדין. באשר לתחום הפסיכיאטרי - הוועדה לא שקלה את האפשרות ליישם במערער פריט ליקוי 34(ב)(4) ולא נימקה ו/או הסבירה מדוע קבעה נכותו בהתאם לסעיף 34(ב)(3). 2.2 באשר לתחום האורטופדי קיימת סתירה בממצאי הוועדה לעררים שכן בבדיקה הקלינית את המערער מוצאת הוועדה הגבלה בתנועה בכיפוף האצבעות וגם בבוהן עם תמונה של הלוקס ואלגוס וכן מצאה שהמערער אינו מסוגל לעמוד על קצות האצבעות והעקבים. 2.3 מחוות הדעת המומחה ד"ר ברק סגל שהמציא המערער עולה כי המערער סובל מהלוקס ריגידוס אולם הוועדה אינה נותנת דעתה לממצאים שנמצאו על ידה התואמים ממצאי המומחה בחוות הדעת ואינה שוקלת הענקת נכות כפי שהעניק המומחה. המומחה התבסס בחוות דעתו גם על צילומי רנטגן שהצביעו על סימנים של אריתרוזיס במפרק אולם הוועדה אינה מתייחסת לצילומים שעמדו בפניה ולקביעות המומחה במסגרת חוות דעתו שעל פי הספרות הרפואית סימנים אלה יכולים להתפתח להלוקס ואלגוס ומתאימים להלוקס ריגידיוס. 3. טענות המשיב: 3.1 הועדה התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בתיק בל 34728-06-13 בתאריך 29.10.13 במסגרתו היה על הוועדה להבהיר מדוע יישמה במערער את פריט ליקוי 34(ב)(3) ולשקול האם יש מקום להתאים את פריט 34(ב)(4) וכן להתייחס לחוות דעת ד"ר ברק סגל מיום 20.11.11 לרבות בדיקת הלקות הנטענת בכפות הרגליים. 3.2 לגבי החלק השני של פסק הדין - הועדה מילאה אותו. ד"ר סגל מיישם במערער שני פריטי ליקוי 50(2) ו- 50(3) העוסקים בהלוקס ואלגוס והלקוס ריגידיוס. ד"ר סגל מיישם נכות שאינה תואמת את האמור באותם פריטים ונמוכה מהם. הועדה עורכת למערער בדיקה קלינית של הלקות באצבעות הרגליים, קובעת כי קיימת הגבלה בכיפוף האצבעות וגם בבוהן עם תמונה של הלקוס ואלגוס. הוועדה קובעת, כי קיימת למערער רק הלקוס ואלגוס ולכן מיישמת את מלוא הפריט שמקנה 5%. בכך לא נפל פגם. 3.3 לענין חלק העוסק בפריט ליקוי 34(ב)(3) אכן הוועדה לא הבהירה כנדרש את יישומו של פריט ליקוי 34(ב)(3) ובשל כך יש מקום להשיב עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתמלא אחר החלק הזה בפסק הדין. אין מקום להשיב עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר שכן הוועדה נדרש להבהיר קביעה דהיינו להסביר באופן שיהיה מובן גם למי שאינו רופא מדוע התאימה את פריט הליקוי. אין מדובר במצב בו קיים חשש כי ועדה תהיה נעולה על דעתה שכן כל מה שהיא צריכה לעשות זה להסביר. ההוראה בדבר שקילת התאמת פריט ליקוי אחר נובעת מתוך ההסבר אותו נדרשת הוועדה לתת לענין יישום הפריט על ידה. בפסק הדין לא נקבע, כי קיים פגם ביישומו של פריט 34(ב)(3) כפי שסבורה הוועדה שיש ליישם. בניגוד לטענות ב"כ המערער, המומחה מטעם המערער לא מצא ממצא של הלוקס ריגידיוס אלא קבע, כי הסימנים שנמצאו אצל המערער יכולים להתפתח על פי הספרות הרפואית. המומחה לא היפנה לאלו צילומים התייחס במסגרת קביעתו ואין מדובר בקביעה רפואית ראויה שנדרשת אליה התייחסות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן בתיק בל 34728-06-13 במסגרתו נתנה כב' הרשמת שגית דרוקר בתאריך 29.10.13 תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים במסגרתם נקבע כי: "... להשיב עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 18.4.13 על מנת שתבהיר קביעתה לענין בחירת פריט ליקוי ותשקול אם אין מקום להתאים פריט ליקוי 34(ב)(4) ותאפשר למערער ובא כוחו לטעון בענין האמור וכן תתייחס לחוות דעתו של ד"ר ברק סגל מיום 20.10.11 לרבות בדיקת המערער לענין הלקות הנטענת בכפות הרגליים... " (ההדגשות הוספו א.ק). 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 2.1.14 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ד' לפרוטוקול), אשר ציין כי היו לו שברים בכף רגל שמאל כיום סובל מכאבים אינו ישן בלילה סובל מהזיות וחלומות בלילה נמצא בטיפול תרופתי פסיכיאטרי ומטופל על ידי ד"ר גרינברג איזבלה כשהוועדה נדרשת להתייחס למסמכים בתחום זה שהמציא. 8. במסגרת ממצאי הבדיקה סיכום ומסקנות (סעיף ו') מציינת הוועדה: "בהמשך לוועדה קודמת מ- 18.4.13, הוועדה עיינה בפסק הדין מ- 29.10.13. מבחינת פסיכיאטרית: באבחון הרפואי מ- 12.11.12 עליו הוגש בערר נקבעו לתובע 10% בגין הפרעות באישית +חרדה. ועדה זו עיינה באישורי ד"ר גרינברג איזבלה - פסיכיאטרית מטפלת וערכה לתובע בדיקה קלינית מקיפה ומפורטת ומצאה לנכון לקבל את הערר ולקבוע 20% לפי סעיף 34(ב)(3). הוועדה היום שמעה את התובע. עיינה מחדש באישורי הפסיכיאטרית המטפלת ועיינה מחדש בבדיקה הקלינית מ- 18.4.13 ולאור הממצאים לדעת הוועדה כאמור בסעיף 34(ב)(3) 20% משקף נאמנה את מצבו האובייקטיבי מבחינה פסיכאטרית ועל כן הוועדה לא מוצאת לנכות לשנותם. אורטופדי: ב- 12.10.10 נפל לתוך בור בעומק כ-1 מטר נחבל בכף רגל שמאל ונגרמו שברים בצוואר במסרקים 2 עד 4. טופל שמרני עם גבס ומאז סובל באצבעות וגם בבוהן עם תמונה של הלוקס ואלגוס אינו מסוגל לעמוד על קצות האצבעות והעקבים. הוועדה עיינה גם בחוות דעת ד"ר סגל ויש לציין שבדו"ח הקודם תלונותיו היו בתחום הפסיכאטרי ולגבי כף הרגל הוועדה מציינת כי בכיפוף בבוהן ב- MTTPH1 הוא מוגבל ל- °40 לעומת °80 מהצד הנגדי. הוועדה קובעת שקיימת אבחנה של הלוקס ואלגוס בלבד מכיוון שיש כיפוף של האצבע וקובעת 5% לפי סעיף 50(2) יציבה מ- 12.10.10" (ההדגשה הוספה א.ק). 9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 11. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 12. הועדה לא התייחסה בדיוניה ובהחלטתה לחוות הדעת של ד"ר סגל מתאריך 20.10.11 שהוגשה מטעם המערער היעדר התייחסות מספקת הינו בבחינת פגם משפטי המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש כפי שיפורט להלן שכן אין מדובר רק בפגם אליו הפנתה ב"כ המשיב במסגרת הדיון שהתקיים בתיק שהינו היעדר הבהרה מצד הוועדה באשר לבחירת פריט הליקוי בנושא הנפשי על ידה. 13. עיון בחוות הדעת המומחה מטעם המערער מעלה כי המומחה ד"ר סגל מצא אצל המערער סימנים של ארטרוזיס במפרק היכולים להתפתח להלוקס ריגידיוס כטענת המומחה. ובפרק סיכום ומסקנות קובע המומחה כי שילוב ממצאי הבדיקה וההדמייה מצביעים על קיומו של הלוקס ריגידיוס וזאת בנוסף להלוקס ואלגוס. הוועדה לא נתנה דעתה לאמור, לא בחנה האמור ולא התייחסה לקביעות המומחה העולות כאמור מחוות הדעת ובכך נפל פגם נוסף בהחלטת הוועדה וזאת פרט לפגם בנושא הבהרת החלטת הוועדה בנושא בחירת פריט הליקוי בתחום הנפשי שלא נעשה על ידי הוועדה על פי הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 15. לאור האמור לעיל ומשלא עלה בידי הוועדה להתמודד עם מורכבותו של הערר שבפניה, יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב חדש, אשר תבחן את הערר מראשיתו. 16. המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום. 17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.אחוזי נכותנכות