אחוזי נכות: קטיעה של אצבע בלי ראש מטטרסוס 1. ביום 7/12/11 נפגע המערער בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע המערער באצבעות I ו- II בכף רגלו הימנית. 2. למערער נקבעו נכויות זמניות כדלקמן: 100% החל מיום 8/3/12 ועד ליום 31/5/12 . 50% החל מיום 1/6/12 ועד ליום 31/12/12 . 20% החל מיום 1/1/13 ועד ליום 30/4/13 . 3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 14/6/13, כי למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי פריט 50(1)(ב)(II) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") - קטיעה של אצבע 1 בלי ראש ה- MATATARSUSׂׂ. 4. המערער הגיש ערר כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה"), התכנסה ביום 3/9/13 וביום 3/12/13 והחליטה לדחות את הערר. מכאן הערעור שלפני. 5. להלן טענות ב"כ המערער בתמציתיות: א. הועדה טעתה עת לא בדקה את פגיעת המערער באצבעII . ב. לא ברור מפרוטוקול הועדה לאיזה אצבע מתייחסת הבדיקה הקלינית בנוגע לכיפוף הכפי, וכן לא ברור מדוע לא העניקה הועדה נכות בגין הגבלה זו לאצבע I או לאצבע II. ג. הועדה לא נימקה מדוע אין להעניק למערער אחוזי נכות בגין הצלקת לפי פריט 75(א)(ב) לתוספת. ד. טעתה הועדה עת סכמה את הדיון מבלי לקבל חוות דעת ועדות רשות לעניין תקנה 15, מה עוד שלמערער היתה ירידה בהכנסה. ה. הועדה לא נימקה את החלטתה באופן מספיק וברור. 6. להלן טענות ב"כ המשיב בתמציתיות: א. למערער נקבעו 10% נכות. מכאן שאין חובה שבדין על הועדה לפנות לוועדת רשות בעניין הפעלת תקנה 15. ב. משהועדה ציינה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו ובהיקף מלא, אין מקום להפעלת תקנה 15 ואין משמעות לירידה בהכנסה. ג. לעניין הצלקת, החלטת הועדה לעניין 0% מנומקת כפי שעולה מהפרוטוקול. ד. הועדה דנה בפגיעה באצבע II כפי שעולה מהפרוטוקול ולא מצאה מקום לקבוע אחוזי נכות בגין פגיעה זו. ה. לעניין בדיקת הכיפוף הכפי, מדובר בטענה רפואית. בהתאם להחלטת הועדה ההגבלה שנמצאה לא מקנה אחוזי נכות לנוכח הממצאים הקליניים וההדמתיים. 7. החלטת הועדה מושא הערעור: המערער הופיע בפני הועדה ביום 3/9/13, ואלה היו תלונותיו: "כאבים. הרגל נתפסת בשריר רגל ימין. אצבע ליד זו שנקטעה יש בה שברים לא מחוברים. ואצבע הקטועה כואבת ומציקה." בפרק "ממצאים ונימוקים" נרשם: "מ/א קטיעה חלקית בגובה גליל מקורב של הבוהן הגדולה מימין. כיפוף גבי של מפרק MP באצבע הקטועה 450 זהה לשמ'. כיפוף כפי 100 לעומת 150 משמאל. אצבע שניה תנועות מפרקים MP, PIP ו- DIP מלאים. אין דפורמציה של הציפורן. רגישות במישוש רקמה רכה בגליל המרוחק. בקצה הגדם צלקת קשתית שטוחה בצבע עור באורך 1/2 3 סמ' וברוחב . שטוחה ללא סימני דלקת או גירוי". בפרק "סיכום ומסקנות" הועדה רשמה כי הואיל והמערער מסר כי בוצעו צילומים של כף הרגל ובהונות, היא מבקשת לקבלם לפני סיכום דיוניה. ביחס לצלקת הועדה רשמה "הצלקת הגלידה היטב ומתאימה ל 75(1)א' 0%". ביום 3/12/13, שבה הועדה והתכנסה לאחר קבלת הצילומים האמורים, וזאת בהעדר המערער. בפרק "ממצאים ונימוקים" רשמה הועדה כלדקמן: "בצילום מיום 31/1/12 מראות מ/א קטיעה של הבוהן הגדולה בגובה מחצית הגליל המקורב. שולי הגדם הגרמי תקינים ומעוגלים וברקמה רכה נראה שרוול טוב שעוטף את הגדם. בצילום מיום 9/1/13 ללא שינוי. אין פגיעה גרמית בבוהן השניה". הועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "לנוכח הממצאים הקלינים והדומותיים הועדה דוחה את הערר בנושא כף הרגל ומאשרת החלטה מדרג I". בהתייחסותה להפעלת תקנה 15, קבעה הועדה: "אין מקום להפעלתה אין בפגיעה כדי למנוע ממנו לעסוק בעבודתו באופן מלא." דיון והכרעה 8. החלטת הועדה לפיה למערער 0% נכות לפי פריט 75(1)(א) בגין הצלקת באצבע I, מנומקת ומבוססת היטב, כפי שעולה בבירור מפרוטוקול הועדה. הועדה בדקה את הצלקת ולא מצאה סימני דלקת או גירוי וכן הצלקת נמצאה בצבע העור ובאורך 3.5 ס"מ. העובדה שהמערער מסר "אצבע קטועה כואבת ומציקה" אינה מאיינת את בדיקת הועדה הקלינית ואת ממצאיה. זאת ועוד, ה"רגישות במישוש" אשר נרשמה בפרוטוקול הישיבה מיום 3/9/13 מתייחסת באופן ברור לאצבע II ולא לאצבע I . 9. בניגוד לטענתו של המערער, מפרוטוקול הועדה מיום 3/9/13 עולה בבירור כי בדיקתה ביחס לכיפוף הכפי מתייחסת לאצבעI . החלטת הועדה לפיה למערער 10% נכות רק בגין הקטיעה באצבע I נתקבלה בהתבסס על בדיקתה הקלינית והצילומים אשר הונחו בפניה, וזאת כפי שעולה מפרק "סיכום ומסקנות" בפרוטוקול מיום 3/12/13. שיעור הכיפוף הכפי משמאל ומימין באצבע I, הינו אחד מבין הממצאים הקליניים אליהם הפנתה הועדה במסקנותיה בפרוטוקול מיום 3/12/13, ואשר הם, יחד עם הממצאים ההדמתיים אינם מקנים למערער נכות מעבר לזו שנקבעה על ידי הדרג הראשון. 10. באשר לפגיעה באצבע II, עולה כי בדיקתה הקלינית של הועדה לאצבע זו הייתה יסודית ומקיפה וממנה עלה כי התנועות באצבע זו מלאות ואין דפורמציה של הציפורן וכי קיימת רגישות במישוש. יחד עם זאת עם קבלת הצילומים, הועדה שבה והתייחסה לאצבע II וקבעה כי הצילומים אינם מראים על פגיעה גרמית באצבע זו. 11. לבסוף, לפי הוראות תקנה 16א לתקנות חובה על הועדה להתייעץ עם ועדת רשות רק במידה ונקבעו למערער 20% נכות ומעלה. למערער נקבעו כאמור 10% נכות, ומכאן אין חובה שבדין על הועדה להפנות את עניינו של המערער לועדת רשות והבחירה בהקשר זה נתונה רק לה (ר' דב"ע נו/01-42 המל"ל - עדה פנץ, פד"ע ל 321). בהתאם להוראות תקנה 15(ב) לתקנות, לצורך הפעלת תקנה 15 על שני תנאים מצטברים להתקיים: האחד, אין הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו, והשני, הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. הועדה קבעה באופן ברור ואינו משתמע לשתי פנים כי פגיעתו של המערער, בשתי אצבעות בכף רגל ימין, אינה מונעת ממנו לעסוק בעבודתו (בניסור בטון) בהיקף מלא. לאור קביעה זו, קביעתה של הועדה בדבר אי הפעלת תקנה 15 בדין יסודה. 12. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 13. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. אחוזי נכותאצבעותנכות