על נציג הפרקליטות לחתום בשמו המלא ולרשום תאריך מסירה של כתב בי דין

על נציג הפרקליטות לחתום בשמו המלא ולרשום תאריך מסירה של כתב בי דין השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על החלטתו של רשם בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד, מיום 4.2.2014, שבה נדחתה בקשת המערער לסלק על הסף את ערעור המדינה (ע"ע 57973-11-13) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (ס"ע 14513-07-11). הרקע לערעור: בבית הדין האזורי בנצרת התבררה תביעתו של המערער למתן צו הצהרתי שלפיו הוא זכאי לקבל מהמדינה אישור שקילות לתואר דוקטור אותו רכש באוניברסיטת סנט פטרבורג, לצרכי שכר. בתמצית ייאמר, כי בית הדין האזורי קבע כי נפל פגם בהחלטת הגף להערכת תארים של משרד החינוך, נוכח העובדה שבמקום לכנס ועדה חדשה שתבחן רק את אותנטיות עבודת הדוקטורט של המערער, כמתחייב מפסיקת בג"צ בעניינו, הסתמך הגף בהחלטתו על ועדת מומחים שהתכנסה לפני הדיון בבג"צ, כאשר אותה ועדה חרגה מסמכותה ושקלה גם שיקולים של משקל וערך העבודה כשקולה לעבודת דוקטורט בישראל ולא רק את עניין האותנטיות. בית הדין האזורי, לאחר שבחן את הראיות שהובאו בפניו, קבע כי הוכח שעבודת הדוקטורט אשר הוגשה על ידי המערער היא אותנטית והוכנה על ידו. כפועל יוצא מכך, ניתן פסק הדין הצהרתי שלפיו המערער זכאי לקבל מהמדינה אישור שקילות לתואר דוקטור אותו רכש באוניברסיטת סנט פטרבורג, לצרכי שכר. פסק הדין ניתן ביום 21.10.2013. המשיבה (להלן גם - המדינה) הגישה את ערעורה ביום 24.11.2013, שחל ביום ראשון בשבוע, וציינה בהודעת הערעור כי פסק הדין הומצא למשרדי הפרקליטות ביום 23.10.2013. המערער הגיש בקשה לסילוק על הסף של הערעור. המערער טען בבקשה ובתשובה לתגובת המדינה כי הערעור הוגש באיחור בן ארבעה ימים, וזאת בהסתמך על העובדה שבאתר נט המשפט מוקלד אישור מסירה למשיבה ביום 22.10.2013, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום 21.11.2013; המערער הוסיף כי מבירור שערך בא כוחו בבית הדין האזורי בנצרת, התברר כי פסק הדין לא נשלח למדינה בדואר, אלא נמסר לנציג קבוע של הפרקליטות האוסף בדרך קבע את כל הדואר המיועד לפרקליטות מה"קופסא הכחולה" במזכירות, וחותם על אישור מסירה ללא ציון שמו המלא, נוכח העובדה שהוא מוכר למזכירות. נציג הפרקליטות משאיר את אישורי המסירה החתומים בבית הדין, ואלה מועברים לגורם חיצוני, המקליד את מועדי המסירה במערכת נט המשפט בזמן אמת. מחזקת תקינות המינהל נובע כי התיעוד בנט המשפט בעניין מועד המסירה אותנטי, ויש לדחות את טענת המדינה כי פסק הדין נמסר לה ביום 23.10.2013; בתגובה לטענת המדינה כי אישור המסירה אינו נושא את שם המקבל ואת תאריך המסירה טען המערער כי המדינה אינה יכולה להיבנות מכך שהנהיגה שיטת איסוף דואר בבית הדין האזורי באמצעות "הקופסא הכחולה", מבלי שנציגה הקבוע חותם בשמו המלא ותאריך המסירה, וטענתה כי פסק הדין נמסר לה ביום 23.10.2013 לא נתמכה בתצהיר; בתגובה לטענת המדינה כי הודיעה בהליך אחר על כוונתה לערער טען המערער כי בהליך האחר אינו מיוצג על ידי בא כוחו בהליך זה. עוד נטען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, המערער עובר עינוי דין במשך 12 שנה, והמדינה גם לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה. בתגובה לבקשה טענה המדינה כי פסק הדין הומצא לפרקליטות מחוז צפון ביום 23.10.2013, כעולה מהחותמת שהוטבעה על פסק הדין, ולכן המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 24.11.2013; אישור המסירה עליו מבוססת הבקשה אינו נושא את שם המקבל והתאריך שבו נמסר לידי המקבל; הנתון במערכת נט המשפט שלפיו פסק הדין נמסר ביום 22.10.2013 מופיע במשבצת במסגרת טופס טכני שאין בו ביטוי לקבלת המסמך; חזקת תקינות המינהל מחייבת כי חותמת "נתקבל" המופיעה על גבי מסמך שהתקבל במשרדי הפרקליטות משקפת נאמנה את מועד המצאת המסמך למשרדי הפרקליטות, ועל המבקש להפריך חזקה זו מוטל הנטל להוכיח אחרת, וחזקה זו לא הופרכה. לחלופין, ולמען הזהירות, ביקשה המדינה כי המועד להגשת הערעור יוארך, וזאת נוכח העובדה שהמדינה הסתמכה על התאריך המופיע בחותמת "נתקבל", והסתמכות זו מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור; במסגרת דיון בהליך אחר התלוי ועומד בין המדינה לבין המערער כבר ביום 12.11.2013 הודיעה המדינה כי היא שוקלת להגיש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וגם בכך מתקיים "טעם מיוחד" להגשת ערעור; סיכויי הערעור גבוהים; ניתנה הוראת ביצוע לתשלום הוצאות משפט. בהחלטה מיום 4.2.2014 קבע כבוד הרשם כך: "אינני מקבל את הסברה של המבקש (המשיב לערעור) לפיה פסק הדין נמסר לידי המדינה באותו יום שניתן ולו בשל העובדה כי אישור המסירה המצוי בתיק בית הדין חסר את מועד החתימה על גביו. בהעדר ראיה אחרת, חזקה כי החותמת שהוטבעה על ידי הפרקליטות הוטבעה במועד שפסק הדין נמסר בידה. מעבר לצורך ובשים לב לסיכויי הערעור שאינם קלושים ולהודעת המדינה כבר ביום 12.11.2013 על כוונתה להגיש ערעור ממילא היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור. נוכח האמור, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית. שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליכים". החלטה זו היא מושא ערעור זה. עוד נציין, כי בהחלטת השופטת אביטל רימון קפלן מיום 17.4.2014 התקבלה בקשתה של המדינה לעיכוב ביצוע של פסק הדין של בית הדין האזורי, ונקבע כי יעוכבו התשלומים הרטרואקטיביים על פי פסק הדין, בכפוף להקדמת מועד הדיון. בהחלטה נקבע כי על פני הדברים, טענות המדינה בערעור מעוררות שאלה משפטית הראויה להתברר בערעור גופו, וכמו כן יש להביא בחשבון כי שיעור התשלום הרטרואקטיבי הוא בהיקף גדול מאד, כך שעשוי להיווצר קושי בהחזר הסכום, נוכח העובדה שהכנסתו היחידה של המערער היא גמלתו. טענות הצדדים: המערער טען כי בניגוד לנקבע בהחלטה, לא טען שהמדינה קיבלה את פסק הדין ביום בו ניתן פסק הדין (21.10.2013), אלא טען שפסק הדין נמסר לנציג הפרקליטות ביום 22.10.2013, כפי שתועד בנט המשפט; המדינה עשתה דין לעצמה עת ביטלה (לעצמה בלבד) את הנוהל המחייב רישום תאריך בעת מסירת פסק הדין, והיא אינה רשאית להיבנות מכך ולטעון כי יש להסתמך על רישומיה בלבד; הרשם התעלם מכך שבמערכת נט המשפט תועד כי מועד המסירה הוא 22.10.2013, מועד שהוקלד על ידי צד ג' שבשליטת מערכת בתי המשפט; מועד המסירה אינו המועד בו הוטבעה חותמת הפרקליטות אלא המועד בו נאסף פסק הדין על ידי נציג הפרקליטות; המדינה לא הגישה תצהיר של עובד הפרקליטות שקיבל את פסק הדין במזכירות בית הדין, ועניין זה פועל לחובתה; לא ניתן להגיש בקשה להארכת מועד בתגובה לבקשה לסילוק על הסף, ובכל מקרה הבקשה לא נתמכה בתצהיר; המדינה לא הודיע לב"כ המערער בהליך זה על כוונתה לערער על פסק הדין; הרשם לא נימק את קביעתו בדבר סיכויי הערעור. המדינה ביקשה לראות בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף כסיכומיה בהליך זה. מעבר לכך טענה המדינה כי החלטת הרשם מפורטת ומנומקת, ואין מקום להתערב בה; לחלופין, טענה המדינה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעורה. בתשובתו לסיכומי המדינה חזר המערער על טענותיו בבקשה ובערעור. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ואין מקום לסלק על הסף את ערעור המדינה. אשר למועד מסירת פסק הדין למדינה: אכן, קיים ספק ממשי אם פסק הדין נמסר לפרקליטות ביום 23.10.2013, כנטען על ידי המדינה. אנו סבורים, שיש ליתן משקל לנתון המופיע במערכת נט המשפט, שלפיו פסק הדין נמסר למדינה ביום 22.10.2013. מסקנה זו מתחזקת מכך שאישור המסירה נסרק ביום 23.10.2013 (נספח א(2) לבקשה לסילוק על הסף). נוכח העובדה שהמזכירות מעבירה את אישורי המסירה לסריקה על ידי גורם חיצוני, סביר יותר להניח כי אישור המסירה לא נסרק באותו יום בו נמסר פסק הדין אלא יום לאחר מכן. יחד עם זאת, אין לפנינו ראייה חד משמעית על כך שפסק הדין נמסר למדינה ביום 22.10.2013, והספק בעניין זה פועל לטובת המדינה. בכל מקרה, כמובהר בהמשך, גם אם הערעור הוגש באיחור היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. כאמור, על פי הנטען על ידי המערער, וטענותיו נתמכו בתצהיר בא כוחו, על פי בירור שנערך במזכירות בית הדין האזורי בנצרת, התגבש בבית הדין האזורי בנצרת נוהג שלפיו החלטות ופסקי הדין לא נשלחים למדינה בדואר רשום, אלא נמסרים לנציג הפרקליטות המוכר למזכירות בית הדין מתוך ארגז ("הקופסא הכחולה"). כמו כן, כיון שנציג הפרקליטות מוכר למזכירות, הוא לא נדרש לרשום את שמו המלא ליד החתימה, וכעולה מהמקרה הנדון הוא לא תמיד מציין את תאריך המסירה. אנו סבורים, כי ככל שהמקרה הנדון משקף את ההתנהלות הקבועה, כך שהחלטות ופסקי דין נמסרים לנציג הפרקליטות ללא תיעוד מלא של שם המקבל ושל מועד המסירה, התנהלות זו אינה תקינה. אין פגם בכך שהחלטות ופסקי דין לא נשלחים בדואר רשום אלא נמסרים ישירות לנציג הפרקליטות. אולם, מן הראוי להקפיד כי נציג הפרקליטות יחתום בשמו המלא לצד חתימתו וכן יציין את התאריך בו נמסר לידיו כתב בי דין. כך, יימנע מצב בו סרוק בתיק בית הדין אישור מסירה בו לא מצוין שם המקבל ומועד המסירה, וכתוצאה מכך קיימת אי ודאות בנוגע למועד המסירה של ההחלטה או פסק הדין לפרקליטות. נוסיף, כי מקובלת עלינו טענת המערער, כי המועד בו נמסרה ההחלטה לנציג הפרקליטות הוא מועד המסירה במזכירות בית הדין, ולא המועד בו במשרדי הפרקליטות הוטבעה חותמת "נתקבל". אשר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור: אמנם, המדינה לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בד בבד עם הגשת הערעור, וזאת נוכח סברתה כי הגישה את הערעור במועד. אולם, בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף עתרה המדינה, לשם הזהירות, להארכת מועד להגשת ערעור. אנו סבורים, כי אין פגם בכך שהבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה במסגרת התגובה לבקשה לסילוק על הסף כטענה חלופית, ועל כן היה מקום לדון בה לגופה. לגופו של עניין, מקובלת עלינו קביעתו של הרשם כי היה מקום בנסיבות המקרה הנדון להאריך את המועד להגשת ערעור, וזאת מנימוקים שיפורטו להלן. במקרה הנדון, פסק הדין נמסר לפרקליטות מחוז צפון, והערעור הוגש על ידי פרקליטות המדינה. בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת המדינה כי הסתמכה על כך שעל פסק הדין הוטבעה חותמת שלפיה פסק הדין התקבל בפרקליטות ביום 23.10.2013, וכי הסתמכות זו מהווה - בנסיבות העניין ובהצטבר לאמור להלן - "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. לאחר בחינת פסק הדין מושא הערעור וטענות המדינה, מקובלת עלינו קביעת הרשם, שלפיה סיכויי הערעור מצדיקים במקרה הנדון הארכת המועד להגשת ערעור. כפי שנקבע גם בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, טענות המדינה בערעור ראויות להתברר. במיוחד יש מקום לבחון את השאלה אם לאור קביעת בית הדין האזורי שנפל פגם בהחלטת הגף שבה נדחתה בקשתו של המערער להכיר בשקילות התואר השלישי, היה מקום שבית הדין יכריע בעניין בעצמו ולא יחזיר את עניינו של המערער לדיון נוסף בגף להערכת תארים, שלו מוקנית הסמכות להכריע בעניין שקילות התואר. משקל נוסף יש ליתן למידת האיחור, שכן גם אם המועד האחרון להגשת הערעור היה יום חמישי, 21.11.2013, הרי בהתחשב בכך שימים 22.11.2013 ו- 23.11.2013 היו שישי ושבת, הערעור שהוגש ביום 24.11.2013 הוגש באיחור של יום אחד. סוף דבר: הערעור נדחה. נוכח האמור בסעיף 14 לפסק הדין, העתק מפסק הדין יועבר לנשיאת בית הדין האזורי בנצרת. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות בערעור. פרקליטות המדינהפרקליטים