תקן ISO: הועדה הרפואית קיזזה אחוזי נכות בגין שמיעה בגין מצב קודם: 1. ביום 4/11/12, קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") למערער נכות יציבה בשיעור של 19% נכות בגין הליקויים הבאים: - 15% נכות לפי פריט 72(1)(ה)(4), בניכוי 5% בגין מצב קודם לפי פריט 72(1)ה)(2) - סה"כ 10% נכות. - 10% נכות לפי פריט 72(4)(ד)(II) - בגין טנטון. 2. כנגד החלטת הועדה הנ"ל הגיש המערער ערעור לבית דין זה, אשר התברר בפניי במסגרת בל 49173-11-12, ובו ניתן פסק דין ביום 12/3/13 אשר קיבל את הערעור (להלן: "פסה"ד"). בהחלטה מאוחרת מיום 18/3/13, הובהר כי "הנימוקים אליהם תידרש הועדה לעררים להתייחס - הם אלה שהועלו בהצעת בית הדין אשר פורטה בראשית הדיון באותו יום, בפרוטוקול.". בפרוטוקול הישיבה אשר התקיימה ביום 12/3/13 נרשמה "הערת בית הדין" הבאה: "מעיון בממצאים שעמדו בפני הועדה עולה שבדיקת השמיעה של מכון הולדשטיין מיום 2.10.11 מצאה ממצאים שמצדיקים לכאורה יישומו של פריט ליקוי 72(1)(ה)(6) לרשימת הליקויים בעוד שהועדה יישמה כנקודת מוצא את פריט ליקוי 72(1)(ה)(4) שמקנה פחות אחוזי נכות. כבר בכך יש כדי להוות טעות משפטית שמצדיקה החזרת העניין לועדה כדי שתבהיר מדוע לא תיישם את פריט ליקוי 72(1)(ה)(6). בנסיבות אלה, ממליץ בית הדין שעניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתתייחס ליישומו של פריט הליקוי בגין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשים לב לממצאים בעניינו של המערער שנמצאו על ידי מכון הולדשטיין. כמו כן, תתבקש הועדה להתייחס לטענה לפיה הסבריה (לפיהם גרף הירידה בשמיעה איננו אופייני לחשיפה לרעש) מתייחסים לכאורה רק לתדירויות הגבוהות." 3. בהתאם להוראות פסה"ד, הועדה התכנסה ביום 26/5/13, ובטרם תיתן את החלטתה, ביקשה לקבל בדיקת Bera וזאת לאור העובדה שבפניה הונחו מספר בדיקות שמיעה הדומות בצורתן אך מבחינה כמותית יש ביניהם הבדלים. הועדה שבה והתכנסה ביום 9/2/14, כשבפניה הונחה בדיקת Bera מיום 24/12/13, והחליטה להשאיר את החלטתה על כנה. כנגד החלטה זו הוגש הערעור אשר בפניי. 4. להלן עיקר טענות המערער: א. טעתה הועדה עת קיזזה בגין הירידה בשמיעתו של המערער נכות בשיעור של 5% בגין מצב קודם, היינו 1/3 מכלל הנכות שנקבעה, וזאת ללא כל אסמכתא לקיומו של מצב קודם בעבר . ב. הועדה לא התייחסה כלל למסמך הרפואי מטעם ד"ר גולדשטיין, מיום 6/11/11, לפיו על פי תקן ISO מרכיב הגיל הינו זניח ביותר, ומכאן אין לייחס לו ירידה כה ניכרת של 5% . ג. הועדה לא יישמה את הוראות פסה"ד ולא הסבירה את קביעתה הקודמת לפיה גרף הירידה בשמיעה אינו אופייני לחשיפה לרעש, על אף שלכאורה הירידה האמורה הינה בתדירויות הגבוהות ולא בתדירויות הדיבור. ד. הועדה חזרה על עמדתה תוך שהיא מפנה לפרוטוקול מיום 4/11/12, ובכך לא קיימה את פסק הדין. ה. לא ייתכן שכל אדם מבוגר יזכה לקיזוז אוטומטי בשל גילו, ללא ממצאים קודמים ומוכחים. ו. הואיל והועדה לא קיימה את הוראות פסה"ד, יש מקום להחזרת עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש. 5. להלן עיקר טענות המשיב: א. הועדה מצאה לנכון להפנות את המערער לביצוע בדיקת ברה, זאת לאחר שבפניה הונחו מספר בדיקות שמיעה אשר העלו פער בתוצאותיהן. ב. הועדה דנה בטענות והסבירה מדוע היא מתבססת על תוצאות הבדיקה של מכון גל מיום 6/6/12, תוך שהיא מבקשת סיוע של בדיקת ברה אשר בה נקבעו ממצאים דומים לאלה של מכון גל, ובכך היא הסבירה מדוע היא מעדיפה את הממצאים של בדיקת מכון גל, ומכאן קבעה את אחוזי הנכות בהתבסס על תוצאות אותה בדיקה. ג. הוועדה ציינה כי עיון בתוצאות האודיוגרם מצביע על עקומת שמיעה המתאימה יותר לנזק עקב גיל או לנזק גנטי ולשם כך היא קבעה קשר סיבתי חלקי של 2/3 מהנכות. בפסיקה נקבע כי יש לקזז נכות בגין מצב קודם כאשר הייתה השפעה לגורמי סיכון שונים או לעובדות או למגבלות מלפני הפגיעה. מדובר בקביעה רפואית שהנה מסמכותה המקצועית של הועדה. ה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. 6. החלטת הועדה מושא הערעור: בפרק "סיכום ומסקנות" רשמה הועדה כדלקמן: "בדיקת ברה עדכנית ממכון אסף ממוצע תדרי הדיבור באוזן ימין 38 דצ' ואילו באוזן שמאל 45 דצ'. בהתאם לבדיקה זו הסף דרך אויר (שזהו הסף שבודקת הברה במבוגר) מתאים לחלוטין לפחות באוזן שמאל לסף שנמצא בבדיקת השמיעה ממכון גל. באותה בדיקה הסף דרך עצם היה 35 דצ'. מאחר והחשוב של הנזק האקוסטי הינו עפ"י הסף דרך עצם המייצג את הנזק לשבלול הרי גם לפי בדיקת הברה הנכות היא 15%. ובהתאם לטענות אשר צוינו בועדה 4/11/12 לפיהם צורת האודיוגרם הירידה לכיוון התדרים הגבוהים שהיא מתאימה יותר לנזק של גיל או נזק גנטי ולא לנזק של רעש, יש לתת רק 2/3 מהנכות השמיעתית עקב החשיפה לרעש וה 1/3/ עקב מצב תחלואתי. לפיכך הועדה חוזרת על קביעתה". 7. דיון והכרעה בעב"ל 53609/12/10 זכריה עודה - המל"ל מיום 17.2.2014, ) נפסק: "בהתאם לפסיקה, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין ובפסק הדין נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס לאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משכך, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, 8.1.2008]". אי לכך, ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לבחון אם הועדה פעלה בהתאם להוראות פסה"ד. עניינו של המערער הוחזר לוועדה על מנת שתפעל בשני עניינים: ראשית, תתייחס ליישומו של פריט הליקוי בגין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, בשים לב לממצאים שנמצאו בבדיקה השמיעה של מכון הולדשטיין. ושנית, תתייחס לטענה לפיה הסבריה לגבי גרף הירידה בשמיעה, אשר לטעמה אינו אופיינו לחשיפה לרעש, מתייחסים לכאורה רק לתדירויות הגבוהות. מפרוטוקולי הועדה עולה כי עת התכנסה הועדה ליישם את הוראות פסה"ד, מצאה שמאחר ובפניה הונחו מספר בדיקות שמיעה, לרבות הבדיקה של מכון הולדשטין, אשר דומות בצורתן אך שונות מבחינה כמותית (דבר אשר משפיע על פריט הליקוי אשר בגינו תיקבע הירידה בשמיעה), יש מקום להפנות את המערער לביצוע בדיקת ברה. עם קבלת בדיקת הברה הועדה התייחסה לתוצאותיה וקבעה כי תוצאותיה הכמותיות תומכות בתוצאות הבדיקה אשר נערכה במכון גל, ומכאן היא מבססת את קביעתה לעניין אחוזי הנכות אשר להם זכאי המערער, על בסיס הנתונים העולים מבדיקת מכון גל, ובכך היא משאירה על כנה את קביעתה לפיה למערער 15% לפי פריט 72(1)(ה)(4). בכך הועדה נימקה היטב מדוע היא מעדיפה את התוצאות העולות מבדיקת מכון גל ומדוע היא מבססת את קביעתה עליהן ולא על בדיקת מכון הולדשטיין. מדובר בהסבר המניח את הדעת וטומן בחובו הנמקה מדוע אין לקבל את עמדת ד"ר גולדשטין מיום 6/11/11 לפיה למערער 20% נכות לפי פריט 72(1)(ה)(6). באשר לניכוי מצב קודם בשיעור של 1/3 (5%), בהתאם להלכה הפסוקה שעה שמייחסים למבוטח נכות בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, כשהוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה המבוטח נבדק על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה האם היה נקבע לו שיעור נכות על פי פריט כלשהו? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית יש לנכות את שיעור הנכות שהיתה נקבעת למבוטח בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל (דב"ע נג/01-46 מרגוליס - המל"ל, פד"ע כ"ו 364). הועדה ביססה את קביעתה בדבר ניכוי מצב קודם על צורת האודיוגרמים השונים אשר הונחו בפניה, כשהועדה ציינה כי הצורות העולות מכל הבדיקות הן דומות. הועדה הפנתה לקביעתה כפי שעלה מפרוטוקול הישיבה מיום 4/11/12, שם נקבע כדלקמן: "...צורת האודיוגרם אינה מתאימה לצורת נזק אקוסטי כרוני מאחר והעקומה יורדת בהדרגה לכיוון התדרים הגבוהים (ההדגשה לא במקור) דבר שניתן לראות גם בבדיקת קופת חולים...בדיקות אלה אכן מתאימות להתקדמות של ליקוי בשמיעה עקב גיל או בעיה גנטית. יחד עם זאת אין לשלול את העובדה לפי הנבדק נחשף לרעש במהלך עבודתו. לכן, לדעת הועדה אין לשנות את מפתח הועדה מדרג I אשר העניקה 2/3 מהנכות לחשיפה לרעש ו- 1/3 למצב תחלואתי או גיל." מפרוטוקול הועדה מיום 9/2/14, עולה כי הועדה הייתה מודעת לכך שהסבריה התייחסו לצורת העקומה בתדרים הגבוהים, והיא חזרה על עמדתה לפיה הירידה בתדירויות אלה מצביעה על כך שמקור ליקוי השמיעה אשר ממנו סובל התובע נובע הן מתנאי עבודתו ברעש מזיק והן מגיל/מצב גנטי, והיא העריכה את השפעת הגיל/המצב הגנטי ב- 1/3 . משהועדה התייחסה שוב לקביעתה לעניין צורת העקומה בתדירויות הגבוהות, יישמה היא בכך את הוראות פסה"ד באופן מנומק וממצה והתייחסה כאמור לקביעתה בדבר קיומו של מצב קודם. החלטת הועדה לעניין שיעור הנכות בגין הגיל/מצב גנטי, הינה הערכה רפואית מקצועית, אשר בית הדין לא יתערב בה. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה מושא הערעור או במסקנותיה עת היא יישמה את הוראות פסה"ד, ומכאן דין הערעור להידחות. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 8. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. נכותרפואהשמיעהמצב קודםאחוזי נכותועדה רפואית