בדיקת M.R.I: סימנים לבצקת תוך לשדית של הקונדיל הפמורלי לטראלי ובקוטב מידיאלי של הפיקה

בדיקת M.R.I: סימנים לבצקת תוך לשדית של הקונדיל הפמורלי לטראלי ובקוטב מידיאלי של הפיקה בסמוך לאנסרציה של הליגמנטה הפתלופימוראלית מידאלית, כמות קטנה של נוזל סינוביאלי ברצס הפארא פקתי לטראלי, מעט בצקת תת עורית באספקט קידמי של הברך - ממצאים המעידים בצוותא חדא על קונטוזיה קשה בברך המסבירה תלונות המערער על כאבים בזמן הליכה וכיפוף עד כדי הגבלה. ממצאים אלה אינם עולים בקנה אחד עם קביעת הוועדה כי בדיקת ה- M.R.I. אינה מצביעה על ממצאים טראומתיים בפרט שהוועדה אינה מצביעה על מקור הממצאים שכן נמצאו במסגרת בדיקת ה- M.R.I ולא הצביעה על עבר תחלואתי כלשהו. 2.3 התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר גנאים אינה מספקת כשהוועדה אינה מנמקת קביעתה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת. 2.4 בהרכב הוועדה לא ישב אורטופד מומחה ברך. 3. טענות המשיב: 3.1 לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המערער אף לא מצביע על פגם משפטי כזה. טענות המערער הן ויכוח רפואי עם מסקנותיה של הוועדה להבדיל מטענות משפטיות. 3.2 ד"ר גנאים הוא מומחה בכף יד ובכל זאת נתן חוות דעת בענין הברך ועל כן אין לקבל את טענת המשיב כי האורטופד שישב בהרכב הוועדה התעסק אך ורק עם כתף. 3.3 ד"ר גנאים בחוות דעתו אינו מתייחס לכך שהממצאים בבדיקת ה- M.R.I אשר אוזכרה על ידי המערער הינם ממצאים טראומתיים מה גם שד"ר גנאים העניק נכות על פי סעיף 35 שהוא סעיף סל וגם נתן רק 10%. 3.4 בנוסף המערער לא שיתף פעולה עם הוועדה ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. הוועדה אומרת מפורשות כי בפני ד"ר גנאים המערער אכן ביצע אותן תנועות וכאן משום מה מסרב המערער לבצען. הוועדה אף נותנת דוגמא לכך והיא מפנה לבדיקת מגרה ומסבירה שבדיקה זו על מנת שתתבצע יש צורך בכיפוף של 90 מעלות של הברך והמערער לא עשה זאת בפני הוועדה כלל וכלל. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו/ה. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 12.3.14 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי רגל ימין אינה מתקפלת, נפוחה, מתהלך עם מגן ברכיים, סובל ממים בברך מכאבים ומהגבלה בתנועות. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "M.R.I. ברך ימין ה- 23.2.13: אין ממצאים טראומתיים. בבדיקה: ברך ימין אין חום או אודם מקומי. אין נפיחות, אין רגישות, אין מצור מכני בתנועות. מתנגד בכוח שרירים רב בכל ניסיון לקפל כמו כן מעבר ליישור מלא ואי נעילת הפיקה. " (ההדגשות הוספו א.ק.) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "אין ממצאים טראומתים בדימות. על פי ממצאי M.R.I. אין פגיעה תוך מפרקית וחוץ מפרקית לכן אין כל סיבה שהתובע לא יקפל את הברך ואין כל מקור פתולוגי לכאבים. לאור האמור לעיל הוועדה דוחה את הערר ומאשר החלטת הוועדה מדרג ראשון. הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר מאג'ד מיום 21.1.14: אשר ביצע בדיקת מגרה של הברך, כדי לבצע בדיקת מגרה של הברך צריך לכופף את הברך ב- °90. לכן זה מצביע שהתנגדותו האקטיבית לבצע את הכיפוף בברך בבדיקה היום לא מתיישבת גם עם בדיקתו של ד"ר מאג'ד. יתרה מכך ד"ר מאג'ד מצא שמסוגל לבצע כיפוף עד °120. שגם זה לא מתיישב עם התנהגותו של התובע היום ולכן ברור שקיים חוסר שיתוף פעולה מצדו של התובע. " (ההדגשות הוספו א.ק) 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 14. עוד קבעה הפסיקה בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). כפי שיפורט להלן הוועדה נימקה החלטה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה וקביעתה לפיה לא נותרה למערער כל נכות וזאת בהעדר ממצאים טראומתיים שלא נצפו בבדיקת ההדמייה והעדר סיבה אובייקטיבית לאי כיפוף הברך בעת הבדיקה בשים לב לממצאי ההדמייה. 15. באשר לטענת המערער כי הבדיקה שבוצעה למערער הינה שטחית וכי היה עליה לבצע בדיקה יותר מקיפה הרי שהלכה פסוקה היא משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. ויודגש; עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. הוועדה היא ריבונית לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה, ככל שלא נפל בה פגם משפטי. 16. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לכלול בהרכבה אורטופד מומחה לברך הרי שמעבר לעובדה כי הלכה פסוקה היא שקביעת צורך בבדיקות עזר או התייעצות עם מומחים רפואיים נוספים הם עניינים בתחום הרפואה ואין לבית-הדין סמכות להתערב בהם הרי שהמערער עצמו לא צירף חוו"ד שניתנה על ידי מומחה בתחום הספציפי שלדעת המערער אמור היה לבחון עניינו מה גם שהוועדה כללה בהרכבה אורטופד והלכה פסוקה היא כי אין צורך כי בכל תחום רפואי צר ישב מומחה בעל מומחיות ספציפית בתחום זה, אלא מספיק שישב מומחה בעל מומחיות כללית (דב"ע נג/99-8 אברהם סמדרי נ' המוסד לביטוח לאומי כפי שמובא בספרו של גולדברג עוקדן הביטחון הסוציאלי בעמ' 1.288). זאת ועוד, המערער לא הצביע על פסיקה המחייבת בתחום פגימה בה אנו דנים לכלול אורטופד בעל מומחיות ספציפית בתחום הברך, הרכב הוועדה בעניינו כלל כאמור אורטופד בתחום המומחיות של נותן חוות הדעת מטעם המערער. 17. הוועדה במקרה דנא ניתחה את ממצאי בדיקת ה-M.R.I וקבעה כי לא נצפו בבדיקה ממצאים טראומתיים - קביעה זו של הוועדה הינה רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. הוועדה אף מבהירה בנוסף כי אין פגיעה חוץ ו/או תוך מפרקית ומבהירה כי הממצאים שמפגין אינם תואמים ממצאי בדיקת ההדמייה ועל כן מבהירה שלא נמצאה סיבה מדוע המערער לא מסוגל לכופף את הברך ומסיקה מהעדר שיתוף הפעולה את העדר המוגבלות. הוועדה מבהירה בנוסף כי הממצאים שלכאורה מפגין המערער בפני הוועדה שונים מהממצאים שהפגין בפני המומחה שכן לצורך ביצוע בדיקות המומחה נדרש המערער לכופף ברך דבר שהמערער סרב לבצע בפני הוועדה וכאמור לא נמצאה כל סיבה אובייקטיבית לסירובו של המערער על סמך בדיקת הדימות מכאן שאין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר גנאים מאג'ד, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר גנאים, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם כדברי הוועדה שמנמקת קביעתה. 18. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 19. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאיו של המומחה מטעם המערער וממצאי הוועדה במסגרת בדיקתה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 21. אין צו להוצאות. 22. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ברכייםרפואהבדיקת אם.אר.איי (MRI)פיקה (ברך)פמור