בלט דיסק ללא לחץ על השק 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.3.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מתאריך 1.10.13 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 הנוסח בו בחרה הוועדה הינו כללי וכוללני בלא שניתנה התייחסות מספקת לחוות הדעת של ד"ר מאזן פלאח המשתרעת על פני 7 עמודים הקובע כי על אף הממצאים הדלילים בבדיקות ההדמייה לא בוצעו על ידי הוועדה כל הבדיקות שביצע המומחה מטעם המערער במסגרת חוות דעתו כגון מתח שנבדק ונמצא בשרירי הצוואר ורגישות לאורך שרירי הצואר ובשרירי כתף שמאל אשר על פי הספרות הרפואית יכולים לנבוע לטענת המומחה ממנגנון הפגיעה של צליפת שוט. 2.2 כמו כן מצא המומחה החזר פיקה ירוד מימין אותו העריך כהגבלה מזערית. 2.3 כמו כן, שגתה הוועדה עת לא שקלה יישומו של פריט ליקוי 35 בעניינו של המערער. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וגם התייחסה לבדיקות הדמיה שהוצגו לה. בדיקת ה- C.T מ- 17.4.13 של עמוד שדרה צווארי תקינה ובדיקת C.T עמוד שדרה מותני מ- 10.3.13 מראה על בלט דיסק ללא לחץ על השק. הוועדה מציינת שזה גם ממצא שמופיע בחוות הדעת ד"ר פלאח מאזן מ- 16.12.13. הוועדה מפרטת את הבדיקה הקלינית בסעיף 21 לפרוטוקול ומציינת שטווחי תנועות מלאים הן בעמוד שדרה צווארי והן בעמוד שדרה מותני. אין שום קיפוח נוירולוגי של אף אחד מהאיברים והוועדה מציינת כי היא בדקה הן את היישור, כיפוף, הטיה לצדדים ורוטציה. 3.2 בהמשך מפרטת הוועדה בסיכום ומסקנות כי היא אינה מסכימה עם ממצאיו של ד"ר פלאח מאזן בחוות דעתו שכן בבדיקת הוועדה נמצאו ממצאים קלינים תקינים לחלוטין המתאימים לתוצאות ההדמיה התקינות לחלוטין. 3.3. טענת המערער שהוועדה צריכה היתה להתייחס באופן אחר לחוות הדעת הינה מנוגדת לפסיקה שלפיה התייחסות מעין זו של הוועדה לחוות דעת היא מספקת מאחר שבראש ובראשונה הוועדה מצאה ממצאים קלינים שונים מאשר אלו שטוען להם ד"ר פלאח מאזן. בנוגע לעמוד השדרה הצווארי מודה ד"ר מאזן כי לא קיימת פגיעה גרמית אך הוא מתיימר לטעון בהתבסס על ספרות רפואית כי יתכן שקיים אצל המערער נזק בשרירים או באיברים אחרים אך מעבר לטענה זו שאינה נתמכת בבדיקה או בממצא אין בחוות הדעת כל ממצא המחייב התייחסות וברור שאם היה ממצא גרמית אשר תומך בטענה של ד"ר מאזן הוא לא היה נדרש לאותה טענה חלופית כללית וסתמית. 3.4 בנושא העמוד שדרה מותני לא מוצא ד"ר מאזן הגבלה קלה המקנה 10% נכות והוא מתיימר למצוא הגבלה שהוא קורא לה מזערית ומתאים לה 5% נכות. כאמור הגבלה כזו לא נמצאה על ידי הוועדה וגם בנושא עמוד השדרה המותני המומחה מטעם המערער מתיימר להסתמך על טענה של פגיעה וכאבים שבגינם קיימת הגבלה אך כאמור בהתאם לתקנות אין כאבים אלו לכשעצמם מקנים אחוזי נכות. לאור כל האמור מבוקש לדחות את הערעור בהעדר פגם משפטי. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-19.3.14 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא סובל מכאבים בצוואר בגב עם הקרנה לכתף שמאל כשיד ימין דומיננטית. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "17.4.13 C.T ע"ש צווארי תקין. C.T ע"ש מותני 10.6.13 בלט דיסק L4-S1 ללא לחץ על השק (לפי חוו"ד ד"ר פלאח). ע"ש צווארי טווח תנועות מלא לכל התחנות, יישור כיפוף הטייה לצדדים ברוטציה. ללא קיפוח נוירולוגי. ע"ש מותני: טווח תנועות מלא בכיפוף, יישור, הטייה לצדדים רוטאציה. ללא קיפוח נוירולוגי". (ההדגשות הוספו א.ק) 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בהתחשב בממצאי הקליניים ובתוצאות ההדמייה התקינות הוועדה דוחה את הערר. לאחר עיון בחוו"ד ד"ר פלאח מאזן הוועדה אינה מסכימה עם ממצאיו שכן בבדיקת הוועדה נמצאו ממצאים קליניים תקינים לחלוטין המתאימים לתוצאות ההדמייה התקינות לחלוטין". (ההדגשת הוספו א.ק) 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). במקרה דנא כפי שיפורט להלן הוועדה בחנה את חוות הדעת של ד"ר מאזן פלאח שהונחה בפניה וניתחה הממצאים שבה ומשמצאה ממצאים שונים הגיעו למסקנות שונות מאלה שבחוות הדעת. 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 15. עוד קבעה הפסיקה כי משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. ויודגש; עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. 16. בעניינו אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר מאזן פלאח, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים וההדמיתיים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר מאזן פאלח, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם. די בכך שהוועדה מציינת ביחס לע"ש צווארי ומותני כי במסגרת בדיקות שביצעה באשר להטייה לצדדים יישור וכיפוף כי אלה היו תקינות באופן מלא וכי לא נמצאה כל הגבלה ואף לא קיפוח נוירולוגי כלשהו כדי לצאת ידי חובת הוועדה מבחינת הבדיקה שביצעה ואין היא נדרשת לבצע את יתר בדיקות שביצע המומחה שכן כבר במסגרת בדיקות אלה ועל פי עיון בחוות הדעת עולה כי על ידי המומחה נמצאו ממצאים שונים משמצאה הוועדה. המומחה נצא מגבלה מזערית בעמוד שדרה מותני שלא נמצאה על ידי הוועדה ודי בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה של הוועדה ביחס לקביעתה ולשוני בין קביעתה לבין קביעת המומחה. הוא הדין בהתייחס לבדיקה שביצעה הוועדה ביחס לטווח תנועות עמוד שדרה צווארי אותן מצאה הוועדה כתקינות ואילו המומחה מצא הגבלה קלה בטווח התנועות. 17. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 18. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה והסתמכות על ממצאי הבדיקה הקלינית שנמצאה תקינה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה ולבדיקה הקלינית בהשוואה אל מול ממצאי הבדיקה הקלינית של המומחה שלא נמצאה תקינה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 19. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 20. אין צו להוצאות. 21. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. עמוד השדרהבלט דיסק