האם אפשר לדחות שימוע כדי לחפש ייצוג משפטי ע"י עורך דין ? 1. בפנינו בקשה (מ- 5.5.14) למתן צו מניעה זמני דחוף כנגד פיטורי המבקש, שנעשו על רקע התנכלויות מתמשכות וחוזרות כלפי המבקש, בנגוד לכללי הצדק הטבעי, ללא עילה, ללא הליך הוגן וראוי, בלא שניתנה לו אפשרות הגנה ראויה וללא מתן הודעה מוקדמת. המבקש עתר לקבוע כי החלטת הפיטורים מ- 22.4.14 ("ההחלטה") הינה בטלה ומבוטלת, להורות על השבתו לאלתר לעבודה סדירה במשיבה, עד להחלטה סופית בהליך העיקרי. המבקש, בן 36, עובד אצל המשיבה כמאבטח עד להודעת הפיטורין (מ- 22.4.14), כשהופסקה עבודתו בפועל ומועד סיום יחסי עובד-מעביד הינו 22.5.14 (בטעות נרשם בס' 9, "2004"). המשיבה, ארגון עובדים, גוף צבורי דו-מהותי. לא נמסרה הודעה לוועד, לא נערך מו"מ עם הוועד (שלא ידע על כוונת המשיבה לפטרו, עד קבלת הזימון לשימוע). הזימון לשימוע אינו מפורט ואינו מדוייק, חסרים בו פרטים מהותיים; מרבית הארועים המפורטים בו התבררו פעמיים. ככל שיש חשד לביצוע עבירות פליליות, על המשיבה לפנות לחקירה משטרתית (ס' 3, לפרק 15; ס' 3 לפרק 16). חובה על המשיבה לתת למבקש העובד והחבר בה, יעוץ וליווי משפטי. זכות בסיסית זו סורבה במסגרת הפרט. למרות שהועלו נגדו טענות על עבירות משמעת חמורות - נקטה המשיבה בהליך שימוע ולא בהליך משמעתי. עסקינן בשימוע למראית עין, ההחלטה נתקבלה טרם השימוע, כפי שאף הודה "בעל השררה במפורש" (עמ. 73 לשימוע; דודו בצלאל, ראש אגף מינהל; "בצלאל"). המבקש, שהצטיין מתחילת עבודה, קוּדם לתפקיד אחראי משמרת במחלקת הבטחון. בצלאל מונה לתפקידו ביוני 2013 ומיד החל לערוך שינויים באגף. כחודש לאחר מינויו פנה למבקש וסיפר על אי שביעות רצונו מתפקודו של יאיר עמר ועל רצונו להביא לסיום תפקידו (קב"ט ההסתדרות; "הקב"ט") שיחה שחזרה על עצמה בטלפון. אח"כ ביקש מהמבקש לעקוב אחר 3 מעובדי המשיבה למציאת פגמים בהתנהלותם/"לתפוס על חם" את העובדים האמורים בבצוע פעולות אסורות בזמן העבודה (הקב"ט; מנכ"ל המשיבה; נהגו של יו"ר המשיבה). פנייתו נתקבלה בתדהמה, פנייה בלתי לגיטימית, חריגה ואסורה,פסולה ובעייתית. אחרי 3 ימים שדיווח כמבוקש (בהם לא נמצא פגם), הפסיק בדיווחיו. זומן לבצלאל לשיחה, שהפכה להיות נקודת מפנה, כשהפך ל"מטרה" ול"קורבן", תוך שיחסו למבקש השתנה לחלוטין ("השיחה"). מהשיחה הפך מ"עובד נבחר" ל"עובד בעייתי". לפתע החלו להגיע לבצלאל תלונות על תפקודו והתנהלותו (שארעו כביכול בנובמבר-דצמבר 2013), כשכולן הגיעו מבצלאל ולא היו ידועות לקב"ט. בצלאל ביקש מהקב"ט לברר, זה קִיים בירור והעביר הדיווחים וההחלטות לבצלאל, כשבאף אחת מהתלונות לא נמצא בסיס. בצלאל לא הסתפק בכך והזמין את המבקש והקב"ט לבירור נוסף, ולבסוף בלית ברירה, קיבל בצלאל את מסקנותיו של הקב"ט והתלונות נסגרו, למעט הבירור האחרון, בו ללא בירור זומן המבקש לשימוע. בקשת המבקש כי המשיבה תתן יעוץ וליווי משפטי לשימוע - נדחתה במפגיע בטענה התמוהה כי אינו משתייך לזכאות ברמת הפרט, ולמרות נסיונותיו - נדחתה בקשתו ולכן ביקש לדחות את השימוע, ובנסיונו למצוא לעצמו יעוץ משפטי, קיבל השלמה לזימון לשימוע [בשל מודעות המשיבה, מן הסתם, לפסלות ההליך, ע"י הוספת עילות פיטורין, בהקשר להקלטות שעשה המבקש משיחותיו עם בצלאל אחרי השיחה - בטענה של "הקלטות סתר (?)"]. המבקש, שהיה במתח נפשי רב, ללא כל ליווי משפטי ראוי של עורך דין, פנה שוב ליו"ר הסתדרות המעו"ף וללא הועיל ולכן, מר אליהו מזכיר האיגוד המקצועי, ("כאהיל") ליווה אותו לקראת ובהליך השימוע. השימוע התקיים ב 18.3.14 נכחו בו 3 עורך דין מהמשיבה (עורך דין פוריאן-ויצמן, מנהלת מש"א; "ויצמן"; עורך דין יחיאל שמיר, היועץ המשפטי; "שמיר"; עורך דין עפרה יצהר; "יצהר") כן נכחו בצלאל ומר יעקב כהן, יו"ר ועד העובדים. ביום 22.4.11 קיבל את החלטת המשיבה לאחר השימוע - פיטוריו המיידיים, בנימוקים לאקונים ביותר. בנסיון נואש פנה לויצמן לשקול שוב ההחלטה וב - 24.4 הובהר כי ההחלטה העומדת בעינה. לבקשתו צירף תצהיר עדות ראשית שלו ושל הקב"ט. 2. בתגובת המשיבה לבקשה עתרה המשיבה לדחיית הבקשה מחמת שיהוי ומעשה עשוי, ובשל חוסר נקיון כפיים. המבקש מעל באמון המשיבה וע"מ לפרוע חובו למפעיל הקפטריה ולקבל דבר במרמה, נהג באלימות מילולית, חוסר ציות לממוניו, עשה שימוש בתלושי אוכל שאינם שלו וביצע הקלטות סתר של עובדים לרבות הממונה עליו (וללא כל סיבה אמיתית), כשהוא מודיע לבצלאל לאחר קבלת הזימון לשימוע, כי יש בידיו 6 הקלטות של הממונה, תוך הפרת חובת תו"ל ומעילה באימון ונוכח נסיון האיום והסחיטה שבשימוש בקלטות. דרישת בצלאל נעשתה ע"מ לדעת מתי שומרים יוצאים מהמתחם לצורך שטיפת רכבי בכירים (ואם סבר המבקש, שאין לגיטימיות - היה עליו לפנות מיידית לממונה/למנכ"ל/ליועמ"ש/גורם אחר לברר לגיטימיות הדרישה). דרישה כאמור הופנתה גם לשומרים אחרים (כשעוד קודם לכן נהג המבקש לדווח לבצלאל על יציאת השומרים האחרים מן המתחם בעניינים שונים ולגורמים שונים, במסרונים). בין הקב"ט לבצלאל שוררים יחסי עבודה לא תקינים, בגינם המנכ"ל שוחח עם הקב"ט על אפשרות ניודו (וזו הסיבה לשת"פ בין המבקש לקב"ט). פורטו ארועי אלימות מילולית. בניגוד לנהלים ולישיבה (3.6.12; 1 לבקשה), המבקש נהג דרך קבע ללמוד במשמרת. המבקש זומן (6.3.14) לשימוע (שנדחה ל- 18.3.14) תוך שפורט בפניו מכלול הטענות והיה מיוצג בו (כפי שהובהר בזימון), שימוע שהתקיים בהרכב מורחב. המשיבה אינה מעמידה עורך דין לשימוע (אלא במקרים חריגים), אלא מזכיר אג"מ (כפי שכאן), שייצגו בכשרון רב. ניתנה לו זכות טיעון מלאה, טענות שנבדקו ונשקלו, כשלאחריו נתקבלה ההחלטה, כשהיא מנומקת ומפורטת. השימוע נערך כדין, כמוכח ע"י הפרוטוקול, וההחלטה נתקבלה, תוך שנשקלו כל הפרטים, כולל העדר יחסי עבודה תקינים. הסכמת הוועד אינה נדרשת מקום שמדובר במעילה באמון (סעיף 3 לפרק 16, לחוקת העבודה). ההחלטה נמסרה למבקש ב- 22.4.13 ופיטוריו נכנסו לתוקפם לאלתר, כשהבקשה הוגשה, לאחר שפקעו יחסי עובד-מעביד, בשיהוי וכשמדובר במעשה עשוי. ההליך להפסקת עבודתו של המבקש נעשה כדין, לאחר שנבחנו ונשקלו הטענות בשימוע (שארך זמן ממושך וכלל הרכב מכובד), בכובד ראש, בהחלטה מנומקת, סבירה ומשיקולים ענייניים ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה. מאזן הנזקים נוטה בברור לטובת המשיבה. משלא נפלו פגמים מהותיים בסיום העסקתו, שנעשה מנימוקים ענייניים - אין להעתר לבקשה. לתגובה צורף תצהירה של ויצמן. עד כאן פרטנו בקציר האמר טענות הצדדים. 3. ביום 7.5.14 טענו בכ"י הצדדים תמצית טענותיהם, אח"כ נחקרו המצהירים בקצרה על תצהיריהם והורינו על הגשת טיעוניהם בכתב. טיעוני המבקש הוגשו ביום 11.5.14. טיעוני המשיבה הוגשו ביום 11.5.14. 4. ולהכרעתנו - א. עסקינן בהליך זמני. בהתאם - נשמע הדיון בקצרה וניתנת החלטתנו בקצרה וקביעותינו לכאוריות הן בלבד. ב. לא ממש נהירה "עמדת" המבקש - עת מחד טען לזכותו לייצוג משפטי בהליך פיטוריו (ובהדגשה) ומאידך, נטען בפנינו כי לא כיוון לכך. ונבהיר - לא היינו נדרשים לתהייה זו לולא חזר המבקש על טענותיו בהקשר זה בבקשתו [ס' 14; 53-51 (והכותרת לפרק זה), 60, כותרת לפרק ה.2.3 וסעיפים 96-98]. בהקשר זה נתלה המבקש באי קבלת יצוג משפטי המגיע לו כחבר הסתדרות - כהנמקה לעכוב בהגשת הבקשה ... קרי: לשיטתו, האחריות ל"עיכוב" הוא בכך שלא ניתן לו עורך דין, ע"י המשיבה. דא עקא, "נשכח" ממנו ככל הנראה, כי בסופו של יום, כבר בשימוע ייוצג ע"י מזכיר אגוד מקצועי במשיבה. משמע, לא נמנע ממנו ייצוג/ודאי לא משפטי - והראייה, המבקש פנה לייצוג משפטי בבקשתו דנא. ולעצם הענין - ההחלטה אם ינתן לו ייצוג משפטי ע"י המשיבה אינה במסגרת ההליך שבפנינו; זכויותיו כחבר הסתדרות אינן בגדר ההליך הנדון! כל כולה של הטענה נדמה כנסיון לערב מין בשאינו מינו, בבחינת יצירת "רקע" נוח לטענות ולא יותר (ראה גם ס' 52 לתצהירו). ולמעלה מן הצורך בהקשר זה, כשנשאל המבקש (המתייחס לטענות בהקשר זה גם בתצהירו) כי סרבו ליתן לו יעוץ משפטי - משיב: "לא לא הוצע. הוצע לועד .. עבורי". אלא, שגם בסיכומיו עולה לכאורה, כי המבקש דוקא חוזר על טענותיו בהקשר זה [ראה ס' 22 וכן בנספחים לסיכומיו (כשהיה מקום אך לצרף אסמכתא משפטית ולא ראיות) 3 מתוכם עוסקים בענין זה .... צודקת המשיבה בהפנייתה לנספח 1 לתגובתה, ענין שהמבקש נמנע - ולוּ להגיב לו - בסיכומיו! ולו בבחינת בא "בנקיון כפיים", ותוך פרוט מלוא העובדות בפני ביהמ"ש בבקשו סעד כאמור. ג. כך, איננו מקבלים "טענת" המבקש הגלומה בסיכומיו (פסקא 3). עסקינן בבקשה למתן צמ"ז הכוללת בקשה למתן צו במעמד צד אחד, בקשה שהוגשה ב- 5.5.14 לפנה"צ וכך אף ההחלטה הקובעת הדיון. כך, נדחתה בקשת המשיבה לדחיית הדיון, משהבקשה הועברה ביום הזכרון לב"כ המשיבה. כמתחייב מאופי ההליך זומנו הצדדים מיידית לדיון ביום שלאחר יום העצמאות. התגובה הוגשה כשעה לפני השעה שנקבעה לדיון, אלא, שחרף ההחלטה - הדיון לא החל בשעה היעודה (15:00), משביה"ד טרם סיים הדיונים בהליכים קודמים (כולל הליכים זמניים) - כשבפועל החל הדיון (פתיחת פרוטוקול) לאחר השעה 16:00. משמע, ודאי היה למבקש סיפק לעיין בתשובה ולהכין עצמו בהתאם ... (יותר מאשר "כמה דקות"). כך גם ראוי להזכיר כי ביה"ד הציע חקירות קצרות, בלא שהצדדים מיזמתם כך ביקשו - ולא נמנעה מהמבקש זכותו בקצרה, בשים לב לכך כי נתבקש לבחון הבקשה ועתירותיה בלבד. כך גם אין מקום לטענה בסיפא הדיון, כביכול, לוּ הובאה בפני המבקש התגובה עד השעה 13:00 היה "מגיש עדויות נוספות". ברי כי מי המבקש מביה"ד מתן צו מניעה דחוף ואף במעמד אחד - מוכן לקיום דיון דחוף, ודאי מוכן הוא עם ראיותיו! גם לא כ"כ "נהיר" ממה, כביכול, "הופתע". בין כל אלה, לעובדה כי לאחר כ- 12 שעות של קיום דיונים ללא הפוגה (של המותב) - נתבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב ובטווחי זמן קצרים - לא נגרע דבר מזכותו של צד כלשהו (ודאי לא המבקש, שהיה מוכן מבעוד מועד, עת הכין הבקשה על כל נספחיה!) בכך שסיכם בכתב ולא בע"פ ... ודאי כך, משלא הועלתה בפנינו טענה טרם הדיון, כביכול, לא היה סיפק בידי המבקש להתכונן כדבעי לדיון, בשל עיתוי התגובה וכך אף לא במהלך הדיון. ולגופא - ד. ראשית, קשה היה להתרשם כי המבקש ממש זוכר עובדות שבבסיס ההליך, כולל כאלה שטען להן ואף לא ממש עמד מאחורי טענותיו. כך, לא ממש נדרשה בהליך עדותו של הקב"ט, כשאין חולק כי אף הוא מצוי בחילוקי דעות עם המשיבה. ה. שנית, לא באמת נדרש המבקש לחקירת ויצמן - ודאי לא למהות ההליך, שהרי, הגם שעסקינן בעורך דין, מנהלת מש"א במשיבה - איננו נדרשים, בכל הכבוד, לחוות דעתה המשפטית/חוו"ד משפטית להוראות חוקת ההסתדרות, ודאי לא ל"הערכותיה-הנחותיה". זהו הדין אף ביחס למחשבותיו של בצלאל באשר לסמכויותיו. שלישית, לא ממש שמענו מהקב"ט כי "אויים" בכניסה לדיון שבפנינו וכזכור, ביה"ד נדרש לעובדות מוּכחות ולא בנסיון "להכניס" "עובדה", אגב ניסוח שאלה. ו. המבקש זומן לשימוע (במכתב מנכ"ל ההסתדרות מ- 6.3.14; מב/5) ליום 13.3.14, מכתב בו פורטו הטענות כנגדו. ב- 9.3.14 פנה כאליהו בשמו לקב"ט (לבקשו כי יעביר אליו המסמכים מחקירות/בדיקות והמלצות שערך; מב/6) וליו"ר הסתדרות המעו"ף (לבקשו יעוץ משפטי ברמת הפרט ולחלופין, מימון לפרקליט חצוני; מב/7). ב- 10.3.14 פנה אף למנכ"ל המשיבה וביקש דחיית השימוע (מב/8) ובקשתו נענתה בחיוב והשימוע נדחה ל- 18.3.14 (מב/9). ביום 12.3.14 הוציאה המשיבה מכתב השלמה לזימון לשימוע (מב/10), כתוצאה מפנייה של המבקש לבצלאל ב- 10.3.14 ודברים שאמר בפניו (ולפיו ביצוע ההקלטות הוא הפרת חות"ל ומעילה באמון; וכך גם עיתוי הפנייה, כמוהו כאיום מרומז). התקיים שימוע ארוך בפני 3 עורך דין, במעמד בצלאל, יו"ר הועד כאליהו והמבקש עצמו (מב/13, החובק 83 עמודים). לאחריו, העביר כאליהו לויצמן את מכתבו ותכתובות דוא"ל בין הקב"ט לבצלאל (מב/14). כך, ביום 22.4.14 נותנת ויצמן החלטתה (משנעדר המבקש מעבודתו מספר ימים, ולאחר חופשת הפסח), תוך שפרטה הטענות, הדברים שנאמרו וסיכום ההחלטה (מב/15). המבקש קיבל ההחלטה ב- 22.4.14 (ס' 66 לבקשה; ס' 49 לתצהירו) והוא מגיב עליה במכתבו (בו לא צויין תאריך; מכתב מ- 22.4.14 כאמור בס' 50 לתצהירו; מב/16) ומודיע כי הוא "מתנגד בכל תוקף" להחלטה ויפעל לביטולה. כאמור, בקשתו דנא הוגשה שבועיים אח"כ. הגם שבנסיבות הליך רגיל - ספק אם היה מקום להעלות טענת "שיהוי" - בענייננו, יש טעם בטענה, שהרי כבר ב- 22.4.14 קיבל המבקש ההחלטה על פיטוריו, החלטה לה היו מכותבים הן יו"ר הועד והן כאליהו, וכשניכר ממכתבו שללא תאריך (מב/16) כי מודע היה היטב ל"מגבלת הזמן" בפעולותיו ... כך, משהפנה המבקש פנייתו מ- 22.4.14 גם ליו"ר הסתדרות המעוף וגם לראש חטיבת עובדי מוסדות ההסתדרות - נכון נהגה ויצמן בכתבה העתקים לאלה (מב/17; ואגב כך, בכותרת נספח זה, טעה המבקש לציין כי מדובר במכתב שקיבל ב- 22.4.14, משהמכתב נושא התאריך 24.4.14). הנה כי כן, לטעמנו, אכן השתהה המבקש מעבר למצופה בנסיבות, ודאי בשים לב לסעד לו עתר. אעפ"כ, לא על כך מושתתת הכרעתנו. ז. כאן המקום לפנות לטענת "מעשה עשוי" - גם בענין זה הצדק עם המשיבה. המבקש פוטר בהחלטה המציינת במפורש כי פיטוריו נכנסים לתוקף, מיידית. בין כך ובין זכאותו של המבקש להודעה מוקדמת - אין כל קשר, שהרי לא נטען כי לא יקבל תמורתה. עד לכתיבת הכרעתנו, אף לא שמענו מהצדדים כיצד בוצע המתחייב מהאמור. המשיבה לא טענה כי "שללה" מהמבקש זכותו להודעה מוקדמת - ואף המבקש לא סבר אחרת (מב/16, ס' 3) - עת ביקש שק"ד נוסף, ע"מ שיחזור "לעבודה סדירה בארגון"! ח. לא שוכנענו כי עסקינן בעילות שהן בבחינת עבירות משמעת דוקא, או שהיה על המשיבה לנקוט בהליך פלילי כנגד המבקש. לא נטען כי למשיבה החופש אם לפעול לפי הוראות החוקה ... והגם שעפ"י תפיסתנו "דין פרוטה כדין מאה" - כמדומה, יש לכאורה טעם הגיוני, סביר (ואולי אף ראוי) בנסיבות 3 התלושים, שלא לפנות למשט"י (בין אם המבקש סטודנט למשפטים ובין אם לאו) ... ודאי לא ניתן לטעון כנגד לביא טענה כלשהי ... משהעיד באמינות וללא פניות! אף לא התרשמנו כי "נהגה" ויצמן בהליך כ"אנשי שלוחה" של המשיבה, הגם שציינה בהחלטה, כי "אינה משמשת בתפקיד משפטי" בהחלטה - אין בכך כדי להופכהּ ל"נרמז"-נאמר בסיכומי המבקש, הגם שהודתה כי לא התקיים מו"מ עם הועד ... ט. כלל וכלל לא הוכיח המבקש, ולוּ לכאורה, כי הליך השימוע היה למראית עין, או כי התנהל בפורום מוטה ועויין, תוך ניהול "ויכוחים כוחניים או "משפט שדה". אין חולק גם בדברים שנאמרו במהלך השימוע - שהרי "פתרון" לבעיה בגין דברים שנעשו, אינו לכשעצמו בשימוע עצמו, אלא כאשר משמיע עובד תשובותיו לטענות ומבקש להציע פתרון ראוי לטענות שהועלו. זכות המבקש כאמור לא נפגעה, והוא יוצג באופן הולם וראוי, תוך שניתן לו זמן ראוי ע"מ להתכונן אליו, בלא שניתן למצוא כי עסקינן היה "בהחלטה", כאילו נעשתה טרם השימוע! י. הקלטות סתר - כמדומה, עסוק המבקש, יותר מהנצרך, באופן בו יש להגדיר ההקלטות שביצע. עסקינן, אף לשיטתו, בהקלטות שביצע, בלא שידעו המוקלטים, מלבדו, כי המבקש מקליט. במובן זה, כך מובן, היו הן "בסתר". אין הוא טוען, גם לא בפנינו, כי הניח מכשיר ההקלטה בפני בני שיחו או יִידע אותם כי הוא מקליט . איננו נדרשים בשלב זה, להכרעה בשאלה אם יש בכך עילה אמיתית או עילה ראויה להפסקת עבודתו של עובד, המועסק שנתיים סה"כ במערך האבטחה של המשיבה. נציין כי על פניו - מדובר בעילה ממשית ומספקת, ולוּ של אובדן אמון בעובד כאמור. הוא הדין בשאלה האם המבקש או בצלאל מתנהגים שלא באופן הולם. עסקינן לעת זו, בטענות כנגד המבקש - ולא בהליך פיטוריו של בצלאל . יא. אין להתעלם אף מהעובדה כי גרסת העובדה מפי המבקש, ודאי באשר ל"התנכלות" שטען לה מצדו של בצלאל, לא ממש הוּכחה לגופא ולעיתוייה, מול פעולות המבקש עצמו - וגם לכל אלה, לא ממש נשמע הסבר ראוי מפי המבקש. יב. במכלול הנסיבות שבפנינו - ומשלא נמצא טעם אמיתי להורות על אכיפת יחסי העבודה ומשגם מאזן הנוחות אינה פועל לטובת המבקש, ודאי בהנתן מסקנותינו דלעיל - אין לנו אלא לדחות הבקשה. אין צו להוצאות. ייצוג משפטישימועייצוגשאלות משפטיותעורך דין