בקשת "צד נדרש" להגיש סיכומים במסגרת התביעה השופטת אביטל רימון קפלן זוהי בקשת המבקשת (להלן - המדינה) למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי; תיק ב"ל 6768-04-12) מיום 1.6.14 לפיה נדחתה בקשת המדינה להגיש סיכומים בתיק זה, אליו צורפה כ"צד נדרש", על פי החלטת בית הדין האזורי. רקע כללי המשיב 1 (להלן - המשיב) הגיש תובענה לבית הדין האזורי שבה ערער על החלטת המשיב 2 (להלן - המוסד) לדחות את תביעתו לקבלת דמי אבטלה בגין התקופה שתחילתה חודשיים לפני הבחינה ללשכת עורכי הדין אליה היה רשום, וזאת מכח סעיף 163 (ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). במסגרת תביעתו תקף המשיב, בין היתר, את התיקון לסעיף 163 (ד) לחוק הביטוח הלאומי אשר קבע חזקה, לפיה אדם הרשום לבחינות הסמכה של לשכת עורכי הדין או לבחינות ההסמכה של מועצת רואי החשבון לא ייחשב כמובטל בתקופה שהחל מחודשיים לפני הבחינה ועד למועד הבחינה בפועל. בנוסף, הוגשה על ידי המשיב וגופים נוספים עתירה כנגד המדינה ואחרים לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, במסגרתה תקפו את הוראות התיקון הנ"ל במישור החוקתי ובמישור הפרשני (בג"צ 6702/12). המדינה הגישה תגובה מפורטת לעתירה בבג"צ 6702/12 לעיל. לנוכח ההליך בבית המשפט העליון, עוכב לבקשת המבקש, הדיון בבית הדין האזורי בתיק ב"ל 6768-04-12 שבנדון. ביום 27.5.13 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 6702/12 לעיל בו נקבע: "בהמלצתנו ובייעוצנו חזרו בהם העותרים מכל הטענות החוקתיות שהעלו וכפועל יוצא מכך נמחקת העתירה..." ביום 28.7.13 הגיש המשיב כתב תובענה מתוקן בתיק ב"ל 6768-04-12, שלפיו מחק את טענותיו החוקתיות כנגד הוראות התיקון תוך הותרת הטענות הפרשניות והטענות העובדתיות על כנן, לרבות הוספת עובדות רלוונטיות. בדיון שהתקיים בפני בית דין האזורי ביום 17.11.13 הודיע המוסד כי הוא שוקל לצרף את המדינה להליך. בית הדין הורה למוסד להגיש בקשה לצירוף המדינה תוך 30 ימים. המוסד לא הגיש בקשה כאמור, וזאת גם לאחר שבית הדין האריך את המועד להגשת הבקשה. בדיון המוקדם שהתקיים בפני בית הדין ביום 9.3.14 חזר המוסד וביקש כי תינתן לו שהות לשקילת צירוף המדינה להליך לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב. בהחלטתו במעמד הצדדים באותו דיון, דחה בית הדין האזורי את בקשת המוסד, תוך שביקר את השתהות המוסד והמדינה מלגבש עמדה בעניין זה. אי לכך קבע בית הדין: "לכן, בקשת הנתבע בשם המדינה לשמור לה את הזכות לשקול שוב אם להצטרף להליך או לא לאחר שיוגשו תצהירי התובע, נדחית על ידי וביה"ד לא יתיר זאת. בראיית ביה"ד, הנתבע הוא היד הארוכה של המדינה בתיק זה שכן הוא מנהל תיק זה בהתבסס על התיקון לחוק והעובדות הרלבנטיות של התובע ויכול לטעון את כל הטענות החוקתיות להגנה על החוק במסגרת טענותיו. לאור האמור לא תתאפשר צרוף המדינה לתיק זה, אולם המדינה יכולה ליתן עמדתה בכתב בתיק זה בטרם הגשת התצהירים ולא יאוחר מיום 23.3.14 כאשר אין בהיתר זה שניתן על ידי כעת כדי לאפשר למדינה להגיש תצהירים מטעמה ו/או בקשות שונות אלא רק את עמדתה המשפטית למקרה זה של התובע כפי שמפורט בכתב הערעור המתוקן עם כל העובדות שצורפו אליו". ביום 23.3.14 הגישה המדינה בקשה להצטרף כנתבעת להליך. המדינה ביקשה להגיש לתיק את תשובתה לבג"ץ ולראות בה את עמדתה בתיק זה. כן הדגישה המדינה כי אין בבקשתה זו כדי לדחות את המועדים הקבועים לבירורה של התובענה שכן עמדתה של המדינה הינה משפטית - עקרונית ואין בכוונתה להגיש תצהיר, אלא סיכומים בלבד. ביום 23.3.14 ניתנה החלטת בית הדין האזורי לפיה נקבע כי: "המדינה תצורף כצד נדרש להליך ותשובתה לבג"ץ תהווה את עמדת המדינה בתיק זה. איני סבורה כי יש לצרף את המדינה כנתבע בתיק שכן מדובר בעילת תביעה כספית אל מול הנתבע." ביום 20.5.14 התקיים דיון הוכחות בפני בית הדין האזורי, שבו לא נכחה המדינה. בתום הדיון ניתנה החלטת בית הדין בדבר המועדים להגשת סיכומי המשיב וסיכומי המוסד. לא נקבע בהחלטה מועד להגשת סיכומים מטעם המדינה. ביום 27.5.14 פנתה המדינה למזכירות בית הדין האזורי בבקשה להגדירה כצד בתיק במערכת "נט המשפט", שכן התברר שהמדינה אינה מוגדרת בתיק ועל כן אינה יכולה להגיש בקשות באמצעות מערכת "נט המשפט". בעקבות בקשה זו הורה בית הדין, כי המזכירות תעדכן ברישומיה את המדינה כצד נדרש בהליך זה. לאחר הסדרת מעמדה במערכת "נט המשפט" הודיעה המדינה ביום 27.5.14 לבית הדין כי היא מעוניינת להגיש סיכומים מטעמה בהליך זה, וביקשה כי לאור היותה "צד נדרש" בהליך, היא מבקשת להגיש את סיכומיה לאחר שהצדדים האחרים בתיקים יגישו את סיכומיהם. לאחר קבלת עמדת המשיב שהתנגד לבקשה, ניתנה החלטת בית הדין מיום 1.6.14 לפיה: "לאחר בחינת הבקשה והתגובה לה וכן בשים לב להחלטותיי הקודמות בתיק זה, בקשת המדינה להגשת סיכומים נדחית. המדינה הגישה את תשובתה לבג"ץ כעמדתה בתיק ואף ביקשה לראות בתשובתה לבג"ץ כתשובה מטעמה בתיק זה. על כן יוגשו סיכומים בתיק זה רק על ידי הצדדים והנתבע יהיה רשאי במסגרת סיכומיו להפנות לטענות המדינה לבג"ץ, ככל שהן רלוונטיות להליך." על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבנדון. בהחלטת בית דין זה מיום 18.6.14 הוצע לצדדים, בין היתר בשים לב לאמור בתגובת המשיב לבקשת המדינה, להגיע להסדר לפיו: "המדינה תהיה רשאית להגיש סיכומים מטעמה, במקביל לסיכומי המשיב 2 (להלן- המוסד). למשיב תשמר זכות תגובה לסיכומי המדינה, בתוך 14 ימים מקבלתם. הפגרה לא תובא במניין הימים". עוד נקבע באותה החלטה שככל שלא תינתן הסכמה להסדר המוצע יגישו המשיבים את תגובתם לבקשת רשות הערעור, וכי הצדדים יודיעו עמדתם באשר לאפשרות לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, וליתן פסק הדין על יסוד הבקשה והתגובות. 12. המוסד והמדינה הודיעו כי הם מסכימים להסדר. בנוסף הודיעה המדינה כי היא מסכימה שבית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור. המשיב לעומת זאת, הודיע כי הוא אינו מסכים להצעה. לטענתו, הוא העלה את האפשרות להגשת סיכומי המדינה בתגובתו, אך לחלופין ומטעמי זהירות למקרה שבקשת המדינה תתקבל בניגוד לעמדתו. עוד נטען כי הצעה זו הועלתה על ידו בהנחה שהמדינה לא תיחשף לסיכומיו, אלא שבינתיים נחשפה המדינה לסיכומיו, ועל כן אינו יכול להסכים למוצע. 13. לאור האמור ובהעדר הסכמה בין כל הצדדים, הגישו המשיב והמוסד את תגובותיהם לבקשה. טענות הצדדים 14. לטענת המדינה, כעולה מהחלטת בית הדין מושא הבקשה, נראה כי בית הדין החליט לצרף את המדינה להליך מכוח תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות). בהתאם לתקנות, הצירוף נועד כדי לאפשר לבית הדין "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה", כאשר צירוף כאמור ייעשה על ידי בית הדין "בתנאים שייראו לו". המדינה מדגישה כי כפי שנקבע בפסיקה ובספרות, על בית הדין בהחלטתו בדבר צירוף צד לשקול את היקף הפגיעה שעלולה להיגרם לאותו צד ככל שלא יצורף וכן את תרומתו של אותו צד לבירור היעיל והשלם של ההליך. בנוסף, בהחלטת בית דין על צירוף צד "בתנאים" על בית הדין לאפשר לאותו צד למצות את יומו בפני בית הדין ולהביא את עמדתו באופן שיאפשר לו להתגונן כראוי. מוסיפה המדינה וטוענת כי טעה בית הדין בכך שהורה על צירוף המדינה כ"צד נדרש" להליך ולאחר מכן מנע ממנה זכות דיונית בסיסית להגשת סיכומים מטעמה, רק מן הטעם שהיא אינה נתבעת בתיק, אלא "צד נדרש". כן מדגישה המדינה כי דברים אלה אמורים במיוחד לאור העובדה שהמדינה הינה בעלת עניין ישיר בתוצאותיו של ההליך וכי היא תושפע ישירות מהכרעתו של בית דין קמא בתיק, זאת הן מכיוון שהמדינה מתקצבת את המוסד לביטוח לאומי והן מכיוון שהממשלה היא זו שיזמה את תיקון החוק שביסוד המחלוקת. כן טוענת המדינה כי בסיכומיו העלה המשיב מחדש את טענותיו החוקתיות וכי לא ייתכן שטענות אלו של המשיב יישארו ללא מענה מצד המדינה. המדינה טוענת כי בהחלטתו שגה בית דין שגיאה מהותית. עוד נטען כי החלטת בית הדין סוטה מערכי היסוד של השיטה באשר היא פוגעת בזכות דיונית בסיסית של המדינה להציג את טיעוניה ומכאן שהבקשה לרשות ערעור עומדת בתנאים שנקבעו להיענות לה. 15. המוסד הודיע כי עמדתו היא שיש להתיר למדינה להגיש את סיכומיה וכי הוא מסכים כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור. 16. המשיב בתגובתו טוען כי דין הבקשה להידחות. לשיטתו, הבקשה מוגשת על החלטת בית הדין מיום 1.6.14 אך לאמיתו של דבר היא מכוונת כלפי החלטות קודמות של בית הדין בהן נקבע כי המדינה לא תצורף כנתבע בתיק וכי לאור זאת, ולאור העובדה שחלפו 3 חודשים מיום קבלת ההחלטה האחרונה בעניין זה, החמיצה המדינה את המועד להגשת הבר"ע ויש לדחות את בקשתה שבנדון. כן מדגיש המשיב כי למדינה ניתנו הזדמנויות רבות להגיש בקשות להצטרף להליך והיא בחרה שלא להגישן במועד; כי המדינה קיבלה למעשה את הסעד אותו ביקשה מבית דין האזורי בבקשתה מיום 20.3.14, שכן בית הדין נעתר לבקשתה להגיש את תשובתה בבג"ץ, ומכיוון שכך והואיל ולא ביקשה להגיש סיכומים או כל מסמך אחר, הרי שבקשת רשות הערעור מוגשת אודות סירוב לקבל סעד שלא נתבקש בבית דין קמא; כי בית הדין האזורי לא צירף את המדינה כצד מכוח תקנות 18 או 15 לתקנות שכן נקבע מפורשות כי "איני סבורה כי יש לצרף את המדינה כנתבע בהליך" וכי מקביעתו הברורה של בית הדין לפיה המדינה תוכל רק להגיש את תגובתה לבג"ץ ברור כי הוא עשה זאת מתוקף סמכותו הכללית הקבועה בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969. לטענת המשיב ניכר כי המדינה המתינה בהגשת הבקשה שבנדון עד לאחר שעיינה בפרוטוקול הדיון ובסיכומיו שהוגשו לבית הדין האזורי. עוד טוען המשיב כי מכיוון שהמוסד הינו ידו הארוכה של המדינה, הוא מתואם בעמדותיו עם המדינה ויכול להתייחס לכל טענותיו של המשיב בסיכומיו וכן להיעזר במדינה בעריכת סיכומיו. מוסיף המשיב, כי לאור טענת המדינה שעמדתה הינה עמדה משפטית עקרונית בלבד לא ברור מדוע המדינה מבקשת להגיש סיכומים לאחר התייחסות המוסד והמשיב לעובדות ההליך שאינן רלבנטיות לעמדתה המשפטית. המשיב מוסיף כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור משהיא עוסקת בהחלטה דיונית הנוגעת רק לנסיבות המקרה הספציפיות של התיק. כן מבקש המשיב כי ככל שהבקשה תתקבל או תדחה, תחויב המדינה בהוצאותיו בסך 10,000 ₪ על מנת לפצותו על ההליכים הכפולים שהמדינה גרמה ותגרום לו בהתנהלותה. 17. המשיב מציין כי הוא מתנגד לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור מן הטעם שלשיטתו, המדינה איחרה את המועד להגשת בקשת רשות ועל כן אין לאפשר לחוטא לצאת נשכר. עם זאת וככל שבית הדין יחליט ליתן למדינה רשות ערעור בניגוד לעמדתו, הוא מסכים ליתן פסק דין בערעור על יסוד הבקשה והתגובות. 18. לאחר שנתנו דעתנו לעמדות הצדדים כמבואר לעיל, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן- התקנות). דיון והכרעה 19. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, להחלטתו של בית הדין האזורי ולנסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ונבאר. 20. כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק, בתחילה דחה בית הדין את בקשת המוסד לאפשר לו להודיע בהמשך אם לצרף את המדינה כצד להליך (ראו: החלטת בית הדין במעמד הדיון המוקדם מיום 9.3.13). בית הדין קבע כי "לא תתאפשר צרוף המדינה לתיק זה". דא עקא, שבהמשך הגישה המדינה ביום 23.3.14 בקשה לבית הדין בה עתרה כי יפעיל את סמכותו מכח תקנה 15(ב) לתקנות, ויורה על צירופה כנתבעת בהליך. על בקשה זו ובשונה מהחלטתו מיום 9.3.2013, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 23.3.14, כי: "המדינה תצורף כצד נדרש להליך ותשובתה לבג"ץ תהווה את עמדת המדינה בתיק זה. איני סבורה כי יש לצרף את המדינה כנתבע בתיק שכן מדובר בעילת תביעה כספית אל מול הנתבע". 21. תקנה 15 (ב) לתקנות מכוחה ביקשה המדינה לצרפה כנתבע בהליך, דנה בצירוף נתבעים להליך, וקובעת: "מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת את כל הנתבעים למתן סעד לאותו תובע - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - ושאילו הוגשו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית; אין הכרח שכל נתבע יהא לו ענין לגבי כל הסעד שתובעים בתובענה. תקנה 18 (א) לתקנות הדנה בסמכות בית הדין לצרף צדדים להליך, קובעת: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). 22. הנה כי כן, תקנה תקנה 18 (א) עוסקת בשלוש חלופות לצרוף צד להליך, "או כתובע", "או כנתבע", "או שנוכחותו בבית הדין דרושה...". בהחלטתו מיום 23.3.14 דחה בית הדין את בקשת המדינה לצרפה כנתבע להליך אך מכח סמכותו לפי תקנה 18(א) הורה על צירופה כצד נדרש, היינו כמי שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בכך שינה בית הדין האזורי מהחלטתו הקודמת מיום 9.3.13 שלפיה המדינה לא תצורף להליך. על החלטה זו לא ערער איש מהצדדים, ועל כן איננו נדרשים לשאלה האם היה מקום לצרף את המדינה כצד נדרש להליך, אם לאו, והתוצאה היא שלאור החלטה זו המדינה היא צד להליך בבית הדין האזורי. אמנם לא "נתבע בהליך" כפי שביקשה אך "צד נדרש" בהליך, כפי החלטת בית הדין האזורי. 23. על זכותו של צד להליך השיפוטי להשמיע את דברו ולקבל את יומו בבית הדין, אין צורך להכביר מילים, והוא בבחינת המובן מאליו. משניתנה החלטה על הגשת סיכומי המשיבים בכתב, אין לקבל כי תישלל מצד אחד להליך האפשרות להגיש סיכומים מטעמו בהליך. בהקשר זה יוער כי בניגוד לסברת המשיב, המדינה לא ויתרה על זכותה להגיש סיכומים בהליך. ההיפך הוא הנכון. בבקשתה מיום 23.3.14 הבהירה המדינה כי הואיל ועמדתה היא משפטית- עקרונית, אין בכוונתה להגיש תצהיר, אלא סיכומים בלבד. תקנה 18(א) מסמיכה את בית הדין, בדונו בצירוף צדדים להליך שבפניו או במחיקתם, לעשות כן "בתנאים שייראו לו". אין לקרוא לפיסקה זו את הסמכות לפגוע בכללי הצדק בטבעי - המשמיעים את הזכות להגיב לטענות שנטענות בהליך. הגשת עמדת המדינה בבג"צ לתיק בית הדין האזורי, אינה תחליף להגשת סיכומיה בבית הדין האזורי ויש לאפשר לה להגיב גם לטענות הקונקרטיות של המשיב שהועלו בהליך בבית הדין האזורי. בשלילת זכותה של המדינה להגיש סיכומים מטעמה בהליך אליו צורפה כ"צד נדרש" נפל פגם ועל כן אנו מורים על ביטול החלטתו של בית הדין האזורי מיום 1.6.14. 24. סוף דבר - אשר על כן, הערעור מתקבל ואנו מורים כי המדינה תהיה רשאית להגיש סיכומים מטעמה כאשר למשיב 1 תהיה זכות תגובה לסיכומי המדינה. בית הדין האזורי יקצוב את המועדים להגשת סיכומי הצדדים כאמור. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי.סיכומיםמסמכים