סעד הזמני בבית הדין לעבודה בלי תוקף מוגבל בזמן סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 11750-04-14; השופט אורן שגב ונציגי הציבור גב' מירה ארינובסקי ומר שאול שני; החלטה מיום 19.5.14), בה התקבלה בקשתו של המשיב למתן סעדים זמניים. הרקע לבקשת רשות הערעור: 2. המשיב הגיש לבית הדין האזורי ביום 7.4.14 בקשה למתן סעד זמני לקבוע כי פיטוריו מתפקידו כמבקר העירייה בטלים ויחסי העבודה בינו לבין העירייה ממשיכים להתקיים. זאת כאשר המשיב, שכיהן כמבקר העירייה, ביקש לשוב לתפקידו לאחר שהוצא לחל"ת למשך כשש שנים אך בקשתו נדחתה על ידי העירייה. בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי אישר ב"כ העירייה כי עלתה הצעה להחזיר את המשיב לעבודה לתקופת ניסיון בת 3 חודשים אך בסופו של דבר החליטה העירייה ללכת למסלול של סעיף 171 לפקודת העיריות (קרי לפטרו לפי ההליך הקבוע בפקודה) ולאחר מכן לפתוח את המשרה למכרז פומבי. 3. בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 19.5.14 קבע כי המשיב היה רשאי לפנות לעירייה על מנת לשוב לתפקידו כאשר יציאתו לחל"ת נכפתה עליו, מתח ביקורת על העירייה בשל טענותיה כלפי המבקש, וקבע כי נפל פגם בשיקול הדעת שהופעל בעניינו של המבקש על ידי יו"ד הוועדה הממונה ויתר חבריה. בית הדין האזורי קבע כי החלטת העירייה התקבלה שלא בתום לב ובניגוד לדין, ולאור האמור ניתן צו הצהרתי לפיו יחסי העבודה בין הצדדים ממשיכים לחול, צו מניעה זמני כנגד פיטוריו של המשיב, וניתנה אפשרות למשיב לפצל את צעדיו ככל שיהיה בכך צורך. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. טענות הצדדים וההליך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור: 4. בבקשת רשות הערעור מדגישה העירייה כי הבקשה של המשיב היתה תיאורטית משום שטרם החל ההליך לפיטוריו, וטוענת כי נפלו מספר טעויות בהחלטת בית הדין האזורי - ההחלטה מונעת מהעירייה לדון באפשרות פיטוריו של המשיב בהתאם לסמכותה; ניתן למעשה סעד קבוע של מניעת הפיטורים ללא הגבלת זמן ובלי שהוגשה תובענה בתיק העיקרי; ההחלטה מתעלמת מהעובדה כי לא החל כלל הליך לפיטורי המשיב; לא הוכחו כל שיקולים זרים העומדים בבסיס החלטת העירייה לשקול את פיטוריו של המשיב; ההחלטה רצופה קביעות עובדתיות קשות נגד העירייה בלי שהונחה תשתית עובדתית; ואין התייחסות למצבה הקשה של העירייה ולנסיונות להבראתה. 5. המשיב טוען בתגובה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, המבוססת על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. המשיב מדגיש כי מדובר בצו מניעה זמני וכי הוגש כתב תביעה כהליך עיקרי, וכי ההחלטה אינה תיאורטית אלא נועדה למנוע את פיטורי המשיב ואת הנקיטה בהליך לפיטורים ללא הצדקה. 6. עוד הובהר מתגובות הצדדים כי כתב התביעה בהליך העיקרי בתיק הוגש על ידי בא כוחו הקודם של המשיב לבית הדין האזורי ביום 24.6.14. ביום 30.6.14 הודיע המשיב על שינוי ייצוג וביקש מבית הדין האזורי לתקן את כתב התביעה. 7. הצדדים התבקשו להתייחס לעניין תוקפו של הסעד הזמני לאור הוראות תקנות 363(א) ו-370(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן גם התקנות). ב"כ המבקשת טוען כי לאור האמור בתקנות יש לקבוע כי תוקפו של הסעד הזמני פג ביום 26.5.14. ב"כ המשיב טוען כי אין בידיעתו מדוע ההליך העיקרי לא הוגש במועדו, ועם זאת אין לנקוט במחיקת הסעד הזמני על הסף משום שהותרת משרת מבקר העירייה לא מאוישת תפגע קשות בסדרי המנהל התקין ומקום שהוגש ההליך העיקרי הפגם תוקן זה מכבר. עוד נטען כי ביטול הצו אינו מידתי ויגרום לבזבוז זמן שיפוטי הואיל והבקשה לצו זמני תוגש מחדש. 8. בקשת רשות הערעור נדונה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, לאחר שהצדדים הודיעו על הסכמתם לכך. אשר להכרעתנו: 9. לאחר שעיינו בבקשה ובחנו את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל כך שייקבע כי תוקפו של הסעד הזמני שניתן פקע כבר ביום 26.5.14. 10. תקנות 363(א) ו-370(2) לתקנות, העוסקות במתן סעד זמני, חלות בבית הדין לעבודה מכוח הוראת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. תקנה 363(א) לתקנות קובעת כך: "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". בתקנה 370 מנויים מקרים בהם סעד זמני יפקע. אחד מהמקרים הללו שקבוע בפסקת משנה (2) הוא: "אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א)". 11. בנסיבות העניין שלפנינו, הסעד הזמני ניתן ביום 19.5.14, בלי שנקבע לו תוקף מוגבל בזמן. כתב התביעה בהליך העיקרי לא הוגש במועד על פי התקנות, אלא רק ביום 24.6.14. משכך הם פני הדברים, ולאור הנוסח הברור של התקנות בעניין, אין מנוס אלא לקבוע כי תוקפו של הצו הזמני פקע שבעה ימים לאחר מועד מתן הצו, קרי ביום 26.5.14, זאת כאשר לא נקבע מועד אחר לפקיעת תוקפו של הצו על ידי בית הדין האזורי. 12. ב"כ המשיב לא הציג בפנינו כל נימוק מספק לעניין אי הגשת התובענה העיקרית במועד, ואין בטענותיו כדי לגבור על הוראות התקנות. גם אם הוגש כתב התביעה בהליך העיקרי, אין בכך כדי לרפא את הפגם באי הגשתו במועד, ואין להסיק מכך כי יש להותיר את הסעד הזמני על כנו, גם אם הנימוקים למתן הסעד הזמני היו מוצדקים. 13. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל כך שייקבע כי תוקפו של הסעד הזמני שניתן בהחלטה מיום 19.5.14 פג ביום 26.5.14. הוצאות הבקשה והתגובה יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתיק העיקרי. סעד זמניבית הדין לעבודה