צו מניעה להפסקת שידול לקוחות

צו מניעה להפסקת שידול לקוחות 1. ביום 14/09/14 הגישה המבקשת בקשה למתן צמ"ז (צו מניעה זמני) שיורה כדלקמן: א. להורות למשיב 1 לקיים את התחייבויותיו החוזיות כלפי המבקשת, ובכלל זה התחייבויותיו לשמירה על סודיות ואי שידול לקוחות המופיעים בהסכם העבודה שנחתם בינו לבין המבקשת; ב. להורות למשיבים 2- 3 שלא לפעול בניגוד להתחייבות המשיב 1 כלפי המבקשת, ולא לסייע להפרת התחייבויותיו כלפי המבקשת; ג. להורות למשיבים להימנע מלעשות שימוש כלשהו במסמכים ו/או לגלות סודות מסחריים ומקצועיים וכן כל מידע סודי ו/או חסוי של המבקשת, שנודע למשיב 1 במהלך עבודתו אצל המבקשת ללא הגבלה בזמן; ד. לחלופין, ליתן כל סעד אחר כפי שיימצא לראוי וצודק בעיני ביה"ד הנכבד. המבקשת (ששמה שונה בשנת 2011) עוסקת בתחום הביטוח האלמנטרי בעקבות רכישת תיק הביטוח האלמנטרי ("הביטוח") של חברת דוידוף סוכנות לביטוח (1989) בע"מ ("דוידוף", "הסכם רכישה"). המשיב 1 (שהיה מנכ"ל דוידוף והיה בעל חלק ממניותיה) ("המשיב") וחתם על הסכם עבודה במבקשת (21/03/11; "הסכם") ושימש כמנכ"ל המבקשת (מיום 01/04/11) עד ליום 18/02/14 עת הסתיימה עבודתו (שהסתיימה לאחר תום ההודעה המוקדמת, ביום 18/06/14). המשיב הוא שותף מנהל במשיבה 3, מוצג "כאיש מפתח" בה, ולמן סיום עבודתו במבקשת, פועל באמצעות המשיבים 2 ו-3 לשידול לקוחות המבקשת, תוך הפרת התחייבויותיו החוזיות המפורשות שלא לעשות כן. המשיב 2 ("אמיתי") בעלים ושותף מנהל במשיבה 3, סוכנות ביטוח העוסקת ב"ביטוח" ("המשיבה"). בהסכם הרכישה קיבל המשיב, באופן אישי, תמורה מלאה למניותיו בדוידוף. כן סוכם בהסכם הרכישה כי המשיב יעבור לעבוד במבקשת כמנכ"ל ובהתאם נחתם ההסכם, כשמועד תחילת עבודתו נקבע ליום השלמת עסקת הרכישה (ס' 2א). בסעיף 3 להסכם הוסדרו התחייבויות המשיב כלפי המבקשת בכל הנוגע לאינטרסים הלגיטימיים של המבקשת, לרבות שמירת סודותיה המסחריים, המידע הסודי שברשותה, אי תחרות ואי שידול לקוחות לתקופות קצובות. המשיב, מתוקף תפקידו הבכיר, צבר ידע רב אודות המבקשת, דרכי עבודתה, שיטות השיווק ומכירה, רשימת לקוחות וספקים, מדיניות תמחור וכו'. וכן נחשף למידע סודי ורגיש, לרבות סודותיה המסחריים המקנים לו יתרון עפ"נ מתחרותיה של המבקשת בתחום הביטוח ובכלל אלה, המשיבה. קודם חתימה על ההסכם - התנהל מו"מ ארוך ביחס להסכם ולהסכם הרכישה ובכלל כך להתחייבויות הנדונות; כלומר, המשיב היה מודע היטב להתחייבויות שנטל על עצמו ונתן הסכמתו המפורשת והחד משמעית. אין מדובר ביחסי עובד-מעביד "לא שוויוניים", אלא בעסקה מסחרית של מכירת תיק "הביטוח" תוך התחייבות המשיב, שניהל את תיק הביטוח בדוידוף, תוך שקיבל תמורה אישית בגין מסירת מניותיו באותו תיק ביטוח - שלא לפגוע בנכס הנמכר ("הביטוח") למבקשת, כשהמשיב המשיך וניהל את תיק הביטוח שנמכר למבקשת, כמנכ"ל. המשיב קיבל תמורה כספית להתחייבויותיו החוזיות, שלא לפנות ולשדל את לקוחות המבקשת לקבל היימנו שירותים, 24 חודשים לאחר סיום התקשרותו עם המבקשת ובמהלכה, כמו גם על סודותיה - התחייבויות סודיות ומידתיות לחלוטין בנסיבות. המשיב הפר באופן בוטה התחייבויותיו בסמוך לאחר סיום עבודתו במבקשת וגם במהלך ההודעה המוקדמת, משהחל לפנות ללקוחותיה בנסיון פסול וחסר תו"ל לשדלם להפסיק ולשמש כלקוחותיה ולעבור לקבל שירותים מידיו/גורמים הקשורים אליו. פעולותיו עלולות לרוקן מתוכן את תיק הלקוחות שנמכר למבקשת בהסכם הרכישה, כאילו לא נתקבלה בגין כך תמורה וכאילו לא התחייב להמנע מכך. המידע הסודי והרגיש ומעמדו היחודי והחריג ביחס ללקוחות תיק הביטוח, מעידים על הסיכון הממשי הקיים בהעסקתו ע"י המשיבה ולא בכדי התקשרו המשיבים 2 ו-3 עם המשיב, התקשרות שהחלה עוד תוך כדי עבודתו של המשיב במבקשת, בהנתן כי יום אחד בלבד לאחר סיום עבודתו במבקשת - פרסם המשיב את מעמדו במשיבה (באתר LinkedIn). המשיבים פועלים בתחרות ישירה עם המבקשת ומשדלים לקוחותיה (בשלב זה ידוע למבקשת על 2 לקוחות : קופ"ח גליל מערבי; אס.אל.פי מדעים בע"מ). יצויין כי המבקשת פנתה למשיב והתריעה בפניו על כי התנהלותו מהווה הפרה בוטה, מכוונת וחמורה של התחייבויתיו כלפיה, תוך גרימת נזקים כבדים ובלתי הפיכים. לאחר תכתובת בין הצדדים (ובכ"י) החלו הצדדים לנהל מו"מ עד שהודיעו המשיבים 1-2 בסוף אוגוסט כי אין בכוונתם להגיע להסכמות כלשהן. למבקשת עילת תביעה לכאורית; המשיב הפר התחייבויותיו והסכם הרכישה בגינן קיבל תמורה כספית ולמבקשת אינטרס לגיטימי לאכיפת התחייבויותיו; המשיב נחשף למידע סודי ורגיש של המבקשת וקיים חשש ממשי שינצלוֹ לרעה ויימסור אותו למשיבים ו/או לצדדי ג' כלשהם; המדובר בהפרה בלתי נמנעת של חובות הסודיות ואי השידול המוטלות על המשיב, שהפר חובות האמון ותום הלב החלות עליו. מאזן הנזקים מחייב העתרות לבקשה מה גם שהעתרות לסעד המבוקש צודקת וראויה בנסיבות ואינה פוגעת במידה העולה על הנדרש במשיב; התנהלות המשיבים 2-3 מצדיקה מתן הצו כנגדם. לבקשה צורף תצהיר מר דני סבר, יו"ר פעיל של חברת האם של המבקשת ("סבר"). 2. בתגובת המשיבים מיום 15/09/14 מונים הם טענות לרקע ולתנאים שהעמיד המשיב בטרם נקשרו ההסכם והסכם הרכישה כמו גם להליך שקדם להפסקת עבודתו עד שהתקבלה החלטה לפיטוריו "שמפאת הטעמים המובנים הוגדרה כ"סיום ההתקשרות בהסכמה" במכתב שהוצא ע"י המבקשת" ביום 23/02/14 ("מכתב הסיום"). כך התבשר כי מניותיו חסרות כל ערך לאור מועד זה, משלא הושלמה תקופה ההבשלה והתנהלה תכתובת בין הצדדים בעניין פגיעה בזכויות למניות. במהלך יוני פנה אליו חביב (קופ"ח) והעביר לטיפולו את הביטוח, פגישה בה נכח עו"ד מני ארבל, מנהל מחלקת תביעות במשיבה ("ארבל"). הקשר בין המשיב למשיב 2 נוצר באמצעות צד ג', שסיפר למשיב 2 שהמשיב מסיים לעבוד במבקשת "ומחפש שותף להמשך הפעילות בתחום הביטוח". הלקוח הוא שמחליט מיהו הסוכן שינהל תיק הביטוח שלו. 2 הלקוחות שבבקשה הודיעו חד משמעית שאין בכוונתם להישאר לקוחות המבקשת. נטען מקדמית כי יש למחוק על הסף את הבקשה כנגד המשיב 2 בהעדר עילה וסמכות עניינית. לא צורפה התחייבות, כמתחייב מתקנה 365(ב). עוד נטען לשיהוי ניכר, כשכבר בחודש 06/14 נודעו למבקשת (כעולה מבקשתה) הנסיבות, כשבתחילת חודש 07/14 כבר התנהלה תכתובת בין הצדדים, ובמשך למעלה מחודשיים לא עשתה דבר על מנת לעמוד על זכויותיה ומאז לא חל כל שינוי במערך העובדתי. גם טענתה לשידול "בסמוך" מתייחסת ליום 18/08/14. אין מדובר בצו מניעה אלא בצו עשה, במסווה צו מניעה. המבקשת לא צרפה הלקוחות כצד להליך, מה גם שיש ליתן צו מניעה זמני ביד קמוצה ובמשורה, וצו מניעה שיש בו כדי לשנות מצב קיים ינתן רק בנסיבות חריגות (שאין כאן). המבקשת שוכחת כי ההתכתבות בין הצדדים החלה בפניית המשיב אליה עוד ביום 03/06/14 על מנת שתמנע מפגיעה במניותיו, כשפיטרה אותו בטרם השלים תקופת ההבשלה - המבקשת התנהלה בחות"ל ובחוסר ניקיון כפיים כשפיטרה אותו במועד שאינו מאפשר הבשלת זכויותיו וכל מטרתה להניא אותו מהצבת דרישותיו הכספיות ולגרום לקשיים בהמשך דרכו המקצועית. הסעד המבוקש ערטילאי כללי ואינו ניתן לאכיפה, המבקשת אינה מציינת באיזה אופן מפר הוא ההסכם ואינה מסבירה מהו "שידול הלקוחות" ואינה מפרטת דוגמא אחת של שידול ואף אינה מגדירה הקבוצה אליה מופנה הסעד המבוקש. כך, לא הוגש כתב תביעה ולא ניתן לבחון רצינות הנטען בו. אין בסיס עובדתי לבקשה, משהלקוחות הם שפנו למשיב בהצהרה כי התקשרות עם המבקשת תופסק ממילא. כך אין בסיס משפטי לבקשה: לא ניתן להגביל חופש העיסוק של המשיב, משהמבקשת לא הוכיחה כי פעל להפרת התחייבותו החוזית ושידל מי מלקוחות המבקשת לטובת המשיבה. 2 הלקוחות עובדים עם המשיב שנים ארוכות, עוד טרם תחילת עבודתו אצל המבקשת. לא ניתן לקבל התאוריה שתיקי הלקוחות "נמכרו" למבקשת ושהמשיב קיבל "תמורה כספית" בגין התחייבויותיו החוזיות: העברת תיק לקוח לעולם טעונה הסכמת הלקוח והמשיב לא קיבל כל תמורה בגין אי תחרות כאמור ו/או "מכירת" תיקי הלקוחות. במסגרת הסכם הרכישה קיבל את חלקו בדוידוף (אך לא מכר מניותיו למבקשת), ולא נתקיימה כל מערכת יחסים בין המבקשת למשיב בעניין מניותיו בדוידוף וטענת המבקשת בעניין היא הטעיית ביה"ד. המבקשת מציינת כי המשיב ביקש לקבל תמורה בגין אי תחרות ובקשתו נדחתה. במו"מ דובר מפורשות כי תקופת הצינון תהיה רק אם לא ישלים תקופה בת 36 חודשים. בקשתו לתמורה כספית להתחייבותו לתקופת צינון (ככל שלא ישלים 36ח') נדחתה. מדובר בהתחייבות ערומה שלא תאכף, מה גם שלא הפר התחייבותו ולא שידל לקוחות המבקשת לעבור למשיבה. לא ניתן להבין מהו הסוד המסחרי. על המבקשת להוכיח סיכויי התובענה והחשש לנזק, כמו גם את השימוש האסור במידע ואת נטילת הסוד המסחרי ואין די בטענות "ככל הנראה", "סביר להניח" כדי לעמוד בנטל שעל המבקשת בבקשה לצמ"ז. הבקשה אינה כוללת התייחסות ממשית למהות הנזקים שעלולים להגרם למבקשת. צו המגביל חופש העיסוק ינתן אך במצב בו המשכת פעילותו של המשיב מאיימת על המבקשת והמשך עבודתה - והמבקשת לא טוענת כך. המבקשת לא פירטה מיהם לקוחותיה ולמי מותר למשיב לפנות, אלא עותרת לצו גורף האוסר על המשיב לעסוק בתחום הביטוח, תוך הצהרות כלליות, חסרות פירוט רלוונטי ובבקשת סרק שתסב למשיב נזק משמעותי. לתגובה צורף תצהיר המשיבים (1,2) ותצהיר ארבל. 3. ביום 16/09/14 התקיים בפנינו דיון בבקשה. לאחר שלא הושגה הסכמה - נשמעו בקצרה חקירות נגדיות של העדים. גם בסיפא הדיון ובטרם סיכומי הצדדים שוב ניסינו להביא הצדדים להסכמה - ומשלא צלח סיכמו הצדדים טענותיהם. (כל ההדגשות לעיל במקור). 4. ולהכרעה - א. משעסקינן בהליך למתן סעד זמני - כל קביעותינו שלהלן הן לכאוריות בלבד. בהתאם תינתן החלטתנו בקציר האמר ע"מ שתנתן בהקדם. עוד יש לציין כי בהתאם להחלטתנו הגישה המבקשת כתב תביעה ביום 18/09/14 וכן הגישה ההתחייבות. ב. יאמר מיד כי עדויות הצדדים ביססו דווקא את הצורך להעתר לבקשה. כך, חקירתו הנגדית של סבר ביססה את אותם הדברים שהיו אולי בספק (כנטען בתגובה). מנגד, בחקירתם של המשיבים בוססה עוד יותר הבקשה! די אם נזכיר כי מעדות המשיב 2 התרשמנו מהגינותו, ודאי מהבנתו להגינות עסקית - כמו גם על הרצון לשמור על המחוייבות (של המשיב למבקשת), בשיתוף הפעולה העסקי בינו למשיב (ובהקמת המשיבה)- הגם שלא ידע מהמשיב על קיומה של התחייבות כאמור! ובאשר לארבל - עדותו ממש לא הייתה רלוונטית לקושיות דנא, שהרי העיד על פגישה אליה זומן ע"י המשיב... ומנגד, אם הלין חביב מקופ"ח (יו"ר הועד) על טיפול שלא כשורה בתביעות עובדים, בפגישה שהתקיימה ביוני (גם אם ביום האחרון) - ברי, ולו על פניו, כי האחריות (ולו ברמת הניהול במבקשת) על המשיב היא - שוב ענין שאיננו נדרשים לו עתה. ונבהיר - מהעדויות הקצרות בפנינו שוכנענו לכאורה כי המשיב לא פעל כמתחייב מהתחייבויותיו בהסכם (ודאי בהסכם הרכישה), כי פעולותיו לא בתו"ל נעשו ולא כדין. לא נחה דעתנו מאי גילוי התחייבויותיו בהתקשרותו עם המשיב 2 ובהקמת המשיבה 3 - מחד ומאידך, בטענה מחד כי לא ניתן "למכור לקוח" ומאידך - זו מהותה של העסקה בהסכם הרכישה ובהתאמה - בהסכם! ג. ונזכיר - העובדה כי המשיב הכיר את הלקוחות (ודאי 2 הלקוחות), כי היו לקוחותיו שנים רבות קודם, עוד קודם להסכם/קודם למינויו כמנכ"ל המבקשת - היא היא הנותנת מדוע אין שחר לטענותיו לעניין "שידול" או "פנייה" (במובן שלא הוא פנה, אלא הלקוח פנה אליו). לא בכדי העיד בפנינו המשיב 2 כאמור, שהרי לולא היה "פגם" כלשהו בקשר בין המשיב לקופ"ח - לא היה מבקש להגיע בעניין זה להסכמה עם המבקשת - ולא היה מציע "לרכוש" X לקוחות מהמבקשת! יתר על כן, המשיב 2 פנה ע"מ "לרכוש" מלקוחותיה של המבקשת - הכיצד ידעו המשיבים 2 ו-3 על אלה - על לקוחות מסויימים ספציפיים - אם לא מהמשיב?! בל נשכח כי המשיב היה מנכ"ל בדוידוף (ולא רק בעל מניות בה, הגם לא עיקרי) ובמסגרת הסכם הרכישה עבר להיות מנכ"ל במבקשת ועפ"י ההסכם. 2 ההסכמים הא בהא תליא ולא בכדי! ברי , כי אין המשיב כ"עובד" בבחינת "חפץ" או "רכוש" שנרכש או הועבר, רק מכוח "הסכם הרכישה" ונדרשה הסכמה משולשת בין דוידוף (שמכרה את "תיק הביטוח" והעבירה את המנכ"ל למבקשת) בין המשיב (כמנכ"ל דוידוף שעבר להיות מנכ"ל המבקשת תוך קבלת תמורה על מניותיו בדוידוף) ובין המבקשת, כצד ל- 2 ההסכמים! די בעיון בסעיף 2א,7ט, להסכם כדי ללמד על הקשר הגורדי בין 2 ההסכמים. אך ברי כי אין להשמע למשיב כי "הלקוחות" אין ניתן "למוכרם" - טענה שרחוקה היא תק פרסה מלהטען בתום לב! ברי כי לא נמכרו פוליסות בזמן נתון כך, כדי שכל הלקוחות יכולים להשתחרר מהמבקשת מיד ותוך "סיוע" כזה או אחר של המשיב - לא זו היתה תכלית ההסכמים. הגם שלא נטען (ספציפית) בהקשר זה - נדמה לנו כי המשיב חתום (אף הוא) מטעם דוידוף על הסכם הרכישה (עמוד 45 לנספח 3 לבקשה); כך גם, אין חולק כי המשיב צויין בהסכם הרכישה כמי שכונה כ"איש מפתח" בהסכם הרכישה! ויובהר - אף אם טוען המשיב כנגד התמורה שקיבל במסגרת הרכישה - אין הדבר נדרש להכרעתנו בהליך זה. הוא הדין באשר לטענותיו ביחס לזכויותיו למניות שלא הבשילו בשל הפסקת עבודתו. נבהיר כי גם אם הצדק עמו (וזאת לא נדע) - אין בכך כדי לפטור אותו מקיום מחויבותיו והתחייבויותיו ד. כמדומה, די להפנות "להואיל" שבמבוא להסכם, כמו גם לאור פסקא שניה לסעיף 3א(2) להסכם, כדי לדעת מדוע הוגשה הבקשה (ועל רקע "הסכם הרכישה" וה"הסכם"). בהתאם, אין משמעות לשאלה הכיצד הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים - האם פוטר המשיב,כטענתו - או שמא התפטר, או "הסכימו" הצדדים על הפסקת עבודתו... - ודי לכך בסעיף 3א משנקבע כי התחייבויות המשיב, "24 חודש לאחר סיום יחסי העבודה מכל סיבה שהיא..." (כך נזכיר כי אף אם ביקש המשיב להפסיק עבודתו במבקשת מפאת פגיעה בסמכויותיו - הרי חל הסיפא לסעיף 3א(2) בפסקא הראשונה - קרי: יראה כאילו פוטר; - מה שעוד יותר מבהיר מדוע לא היה מקום לטעון בתגובה בהקשר זה). כאן המקום להזכיר כי ההתחייבויות יש לקיים, ודאי התחייבות שנטל על עצמו המשיב, ברום מעמדו ותפקידו, עפ"י הסכם ברור שהתחייבויותיו ברורות ושהתמורה להן אף היא בהסכם. ה. אין חולק כי אין המבקשת עותרת לאסור עסוקו של המשיב. המבקשת אינה עותרת כי לא יעסוק בביטוח אלמנטרי. המבקשת אינה עותרת כי יאסר עיסוקו בביטוח אלמנטרי מעתה ועד קץ הימים. בפועל עותרת המבקשת כי יאסר עיסוקו של המשיב, במישרין או בעקיפין, בביטוח אלמנטרי עם לקוחותיה דוקא בשל הקשר שבין המשיב ללקוחות דוידוף/המבקשת! לא נעלם מעינינו כי אין בפנינו את "רשימת הלקוחות" - אך מנגד, המשיב מודע להם היטב ואף מצא להביאם/חלקם לידיעת המשיבים 2-3 (ודי במו"מ שניהל המשיב 2 עם המבקשת!). ממילא, צודקת המבקשת בסיכומיה (סיפא עמוד 12 - רישא עמוד 13), שהרי ממילא, לא זה הבסיס לעסקיהם - ואף לו כן, ממילא, עסקינן בהתחייבות המשיב שאין בפנינו מדוע לא יעמוד בה! כך גם, כל שעותרת המבקשת - שהמשיבים ימנעו מפעולה בנגוד להתחייבויות המשיב שבסעיף 3א(1) להסכם. - ובהקשר זה אין עסקינן דוקא בפעולת שידול, אלא במתן שירות במישרין או בעקיפין, בין בתמורה ובין שלא בתמורה (ואגב כך, גם הגלום בעדות ארבל ופגישתם עם חביב) ולתקופה של 24 חודש החל מיום 18/06/14 ואילך. לטעמנו, עסקינן בסעד ברור, "מכומת"-ספציפי, ומידתי - ודאי אליבא ד'צדדים להסכם. לא שוכנענו כלל ועיקר כי יש בהעתרות לסעד זה משום איון אפשרויותיו של המשיב לעבוד ולהתפרנס ודי לכך שוב בהפנייה לעדות המשיב 2, שהבהיר כי לא על לקוחות המבקשת ביקשו המשיבים לבסס שתוף הפעולה ביניהם! לא נתעלם גם מהפניית המבקשת לכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג לכבילות נלוות למיזוגים), תסש"ט-2009 ולו מן הטעם כי יש בהם ולו בסיס לבחינת סבירות ומידתיות ההגבלה שבהסכם, בבחינת "משנה תוקף" להסכמתם המפורשת (ולאחר שק"ד כמפורט בהסכם עצמו). הנזק שנגרם ושיגרם למבקשת עולה מונים רבים על הנזק (אם בכלל) שיגרם למבקש תוך קיום התחיבויותיו. ו. לאחר ששקלנו כל כתבי הצדדים, ראיותיהם וטענותיהם - הוכח בפנינו לכאורה כי יש להורות למשיב בפעולותיו להמנע להפר התחייבויותיו שבהסכם כמפורט לעיל, במישרין או בעקיפין וכי על המשיבים 2-3 להמנע מפעולה שבניגוד להתחייבויות המשיב, תוך הפרת התחייבויותיו שבהסכם וכך לתקופה של 24 חודש מיום 18/06/14. טוב יעשו הצדדים אם ישקלו השגת הסכמה עניינית ביניהם, כפי שחזרנו והצענו, שמא יתייתר הצורך בתחולת הצו בעתיד ובהמשך ניהול הסכסוך ביניהם. הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪, ישולמו ע"י המשיב למבקשת בתוך 30 ימים מהיום. כתב הגנה יוגש כאמור בהחלטתנו מ-2.11.14.שידולצוויםצו מניעהלקוחות