אי הגשת ערעור בזמן בטענת טעות של חברת שליחויות

אי הגשת ערעור בזמן בטענת טעות של חברת שליחויות

בבקשה להארכת מועד טוענת המבקשת כי שרשרת של תקלות טכניות וטעויות אנוש שמקורן בחברת השליחויות הן שהובילו להגשת הערעור באיחור וביקשה להאריך את המועד להגשת הערעור בין היתר מחמת סיכויי הערעור הטובים. עוד טענה המבקש כי כתב הערעור נמסר למשיבה כבר ביום 23.9.14.



לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 26.6.14 (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור גב' שרה ברנדפלד ומר צבי זייד; ס"ע 31846-08-11) אשר דחה את תביעתה של המבקשת להפרשי שכר לפי דירוג העובדים הסוציאליים.


כללי



המבקשת הינה עובדת סוציאלית בהשכלתה.




ביום 29.12.99 נבחרה המבקשת לתפקיד מ"מ יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים אצל המשיבה. ביום 19.6.01 נבחרה לתפקיד יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. כהונתה של המבקשת הסתיימה ביום 21.7.05.




עם תחילת כהונתה בפברואר 2000 שולמו למבקשת שכר ותנאים נלווים בהתאם לאופן שבו שילמה המשיבה שכר לחברי הנהגת ההסתדרות (להלן: "שכר נבחרים").




המבקשת אף חתמה על הסכם לפיו ישולם לה שכר נבחרים וזה אכן השכר ששולם לה לכל אורך כהונתה.




עם זאת, מתחילת הכהונה, דרשה המבקשת כי שכרה יקבע לפי דירוג העובדים הסוציאליים ולכל אורך תקופת עבודתה היא לא זנחה את טענותיה בדבר זכאותה לשכר לפי דירוג זה (להלן: "שכר לפי דירוג העו"ס").




על אף שכהונתה של המבקשת הסתיימה ביום 21.7.05, תביעתה לבית הדין קמא הוגשה ביום 18.8.11, בחלוף למעלה מ- 6 שנים. בתביעתה עתרה המבקשת כאמור להפרשי שכר לפי דירוג העובדים הסוציאליים לפי הדרגה הגבוהה ביותר של דירוג העו"ס. היא טענה בין היתר כי חתמה על הסכם שכר נבחרים תחת מחאה וככל שהתקבלה החלטה בשנת 1994 על ידי הנהגת ההסתדרות בדבר השוואת שכרו של יו"ר ארגון העו"ס ליתר יו"ר האיגודים המקצועיים הרי שזו בטלה מאחר שהתקבלה ללא התייעצות עם איגוד העו"ס, היא לא פורסמה ולא הייתה ידועה למתמודדים לתפקיד יו"ר האיגוד, אשר הסתמכו על כך שהיו"ר הקודם הועסק לפי דרוג העו"ס.




המבקשת טענה כי היא זכאית להפרשי שכר בגין הפרשי דרגה לתקופה שמחודש פברואר 2000 ועד חודש ינואר 2003, כי בשנת 2000 לא בוצעו עבורה הפרשות לקרן השתלמות ק.ל.ע וכן כי בעת פרישתה הייתה זכאית לשלושה חודשי הסתגלות בשכר.




זאת ועוד, טענה המבקשת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מיום 11.8.05 המועד בו קיבלה מהמשיבה תשובה סופית לעניין שכרה.




בשים לב למועד הגשת התביעה, בית הדין קמא דחה את מרבית תביעתה של המבקשת (תביעתה בגין תקופת כהונתה עד לאוגוסט 2004) מחמת התיישנות ויתרתה לגופה.


בעניין ההתיישנות קבע בית הדין כי עילת התביעה הנוגעת לזכאותה של המבקשת לשכר לפי דירוג העו"ס התגבשה במלואה לראשונה בחודש מרץ 2000 בעת שהוברר לה כי משכורתה הראשונה שולמה לפי שכר חברי הנהגת ההסתדרות ולא לפי דירוג העו"ס. באשר ליתרת התביעה, בית הדין קבע כי במשך שנים ארוכות לא היו בהסתדרות כללים ברורים ביחס לתנאי העסקה של יו"ר איגודים מקצועיים ובמהלך השנים זכו נבחרי ההסתדרות ליהנות משכר ומתנאים שלא על פי מקור נורמטיבי אחיד. רק בשנת 1994 לאחר הבחירות להנהגת ההסתדרות החדשה ולנוכח המצב הכלכלי הקשה, החליטה הנהגת ההסתדרות על מספר צעדי התייעלות, לרבות שינוי מתכונת העסקתם של נבחרי ההסתדרות. במסגרת זו בוטל נספח ג' לחוקת ההסתדרות אשר קבע תנאי פרישה מיטיבים ונקבעו תנאי השכר של חברי הנהגת ההסתדרות. עוד הוחלט למנות ועדה שתגבש המלצות לעניין שכר נבחרים (להלן: "הוועדה").



כינוס הוועדה התעכב ודיוניה החלו רק בשנת 2000 אולם בפועל כבר משנת 1994 נבחרים חדשים, שלא כיהנו כנבחרים לפני 1994, קיבלו שכר ותנאים נלווים בהתאם לשכר ולתנאים שנקבעו בהחלטת הנהגת ההסתדרות. בחודש ספטמבר 2002 אישרה הנהגת ההסתדרות את המלצת הוועדה לשכר נבחרים וקבעה הוראות ברורות ביחס לתנאי השכר להם זכאים הנבחרים. בהחלטה נעשתה הבחנה בין "נבחר חדש" לבין "נבחר מכהן", נקבעו הוראות ברורות ביחס לשכר שישולם לנבחרים וכן נקבעו "הוראות מעבר" ביחס לזכאות נבחרים לפנסיה ולפיצויי פיטורים.




על אף שלקודמה בתפקיד שולם שכר לפי דירוג העו"ס, המשיבה סירבה לשלם למבקשת שכר לפי דירוג העו"ס ולמן תחילת העסקתה שולם לה שכר בהתאם להחלטת הנהגת ההסתדרות משנת 1994. המשיבה יישמה על המבקשת את הוראות המעבר שנקבעו ביחס ל"נבחר מכהן" ושולם לה שכר גבוה מהשכר שנקבע על ידי הוועדה לנבחרים שבתפקיד יו"ר איגודים מקצועיים.







בית הדין המשיך וקבע כי נקודת המוצא לדיון היא כי יו"ר איגוד מקצועי איננו עובד רגיל של ההסתדרות אלא שהוא "נבחר ציבור". היחסים בינו לבין ההסתדרות אינם מושתתים על מו"מ וולונטרי לשם קבלת עובד לעבודה, אלא על הבחירה בו על ידי ציבור החברים. בית הדין לא מצא בסיס משפטי לטענת המבקשת כי היא זכאית לשכר לפי דירוג העו"ס, לא כל שכן לשכר לפי הדרגה הגבוהה ביותר של דירוג העו"ס.




עוד קבע בית הדין כי מעיון בהוראות הסכם העובדים הסוציאליים מעלה כי תכליתו לחול על מי שמועסק בפועל בתפקיד עובד סוציאלי. לנוכח האמור ומאחר שעיקר תפקידה של המבקשת בהסתדרות איננו לשמש כעובדת סוציאלית המשיבה לא הייתה מחויבת להחיל עליה את הוראות ההסכם.




בנוסף קבע בית הדין כי לא הובאה בפניו כל החלטה של מי ממוסדותיה של המשיבה לפיה יו"ר ארגון העו"ס יהיה זכאי לשכר לפי דירוג העו"ס, ומקל וחומר שלא הייתה החלטה כי יש להשוותו לבעל התפקיד הבכיר ביותר בשירותים הסוציאליים, היננו לרמת מנהל מחוז/מנהל אגף כפי שביקשה המבקשת. גם לא נטען כי עבודת יו"ר ארגון מקצועי דומה או מקבילה לעבודת פקידת סעד ראשית או מנהל שירות מבחן לנוער.




לסיום קבע בית הדין כי כבר משנת 1994 שש שנים בטרם נכנסה המבקשת לתפקידה השתנתה מדיניות העסקת הנבחרים ולא היה כל מקום כי היא תסתמך בדרך כלשהי על מתכונת ההעסקה של קודמה. על כן, בית הדין קבע כי המבקשת לא הייתה זכאית לשכר לפי דירוג העו"ס גם לגבי התקופה שלא התיישנה.




באשר לתביעתה לדמי הסתגלות קבע בית הדין קמא שהיא לא הוכיחה מה מקור הזכאות לחודשי הסתגלות. גם תביעתה להפרשי קצובת רכב נדחתה מן הטעם כי לא הוכיחה כי אכן הובטחה לה הגדלת מכסת הק"מ לתשלום ומאחר וממלא לא הוכיחה כי ביצעה בפועל יותר ממכסת הק"מ שאושרה לה בסופו של יום. התביעה נדחתה על כל חלקיה והמבקשת חויבה בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪.

טענות הצדדים



פסק הדין ניתן ביום 26.6.14 ומעיון באישור המסירה המצוי במערכת הממוחשבת של בית הדין, נמסר למשרד ב"כ המבקשת ביום 7.7.14. בשים לב להוראת תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") הקובעת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין קמא הוא 30 ימים, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 22.9.14. על כן, הבקשה להארכת מועד שהוגשה ביום 7.10.14, הוגשה באיחור של 15 ימים.




בבקשה להארכת מועד טוענת המבקשת כי שרשרת של תקלות טכניות וטעויות אנוש שמקורן בחברת השליחויות הן שהובילו להגשת הערעור באיחור וביקשה להאריך את המועד להגשת הערעור בין היתר מחמת סיכויי הערעור הטובים. עוד טענה המבקש כי כתב הערעור נמסר למשיבה כבר ביום 23.9.14.




המשיבה התנגדה בטענה כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור ומפאת סיכויי הערעור הנמוכים.


הכרעה



סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:


"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".



הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:


"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".



מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.




כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" .




המבקשת העלתה אמתלות שונות לאיחור בהגשת הבקשה אשר מקורן בעיקר בחברת השליחויות, וברי כי אין בתואנות אלו כדי להתגבש לכדי טעם מיוחד. נוכח הוראותיה הקפדניות של תקנה 125 לתקנות, צפייה סבירה היא כי צד המבקש להשיג על פסק דין יתכנן מראש את הגשת הערעור במועד, ובקרות תקלה כמתואר בבקשה, לפעול מידית להגשת הערעור באופן עצמאי או לכל הפחות בהגשת בקשה מיידית להארכת מועד ולא ייתפס בגרירת רגליים משך 15 ימים.




אין בטענת המבקשת כי המציאה את כתב הערעור למשיבה כדי לסייע לה שכן, בכל מקרה, המציאה את הודעת הערעור לאחר חלוף המועד להגשת הערעור לבית הדין.




לא נצא ידי חובה מבלי להתייחס לסיכויי הערעור שכן הלכה היא, כי בכל מקרה יש להכריע לפי מכלול נסיבות העניין, תוך עריכת איזון האינטרסים בין הצדדים. סיכויי הערעור גופו, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור.




בשולי תשובתה לתגובת המשיבה טענה המבקשת לסיכויי הערעור באופן לאקוני בלבד וללא פירוט.




הודעת הערעור לא צורפה על ידי המבקשת וזו נכרכה לתגובת המשיבה. מעיון בפסק הדין ובהודעת הערעור נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. קביעותיו של בית הדין קמא לעניין התיישנות חלקה הארי של התביעה מבוססות היטב על התשתית העובדתית שהונחה בפניו, מסקנותיו מנומקות, מבוססות על שורה ארוכה של נימוקים משכנעים, עולות בקנה אחד עם מבחני הפסיקה ואין בהן משום קביעת הלכה חדשה או חריגה מפסקי דין מחייבים בסוגיית ההתיישנות.



בשים לב כי כבר בתחילת כהונתה של המבקשת בשנת 2000 היא דרשה כי שכרה ייקבע לפי דירוג העובדים הסוציאליים ובקשתה סורבה כבר אז, ושוב לאורך השנים, הרי שהסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בקביעותיו של בית הדין קמא בעניין זה נמוך.



סיכויי הערעור על קביעותיו של בית הדין הדוחות את טענת המבקשת לזכאות לשכר על פי דירוג העו"ס נמוכים אף הם. קביעותיו של בית הדין בעניין זה מבוססות היטב בחומר הראיות שהונח לפניו, בעדויות הצדדים ובמסמכים. עיקרן של קביעות אלו פסיקה עובדתית אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה.




נוכח האמור, לא מצאתי כי יש בבקשת המבקשת טעם מיוחד להארכת מועד.


סוף דבר



נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית ומזכירות בית הדין תסגור את התיק.




בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון