התנגדות לבניית עמוד חשמל עם שנאי במושב

התנגדות לבניית עמוד חשמל עם שנאי במושב ערר על החלטת המשיבה מס' 1, מיום 22.8.2005, שהתירה לחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "חברת החשמל") להקים עמוד ועליו שנאי (טרנספורמטור) בסמוך למשק 73 במושב עמינדב. רקע: העוררים הינם בעלי הזכויות במשק 73 במושב עמינדב. בסמוך למשק היה ניצב עמוד חשמל מעץ. חברת החשמל, בשיתוף מוסדות התכנון, תכננו להחליף את עמוד העץ בעמוד חשמל ממתכת ועליו תחנת טרנספורמציה (שנאי), וזאת על מנת לשפר את הספקת החשמל למושב ולשכונת ההרחבה של המושב. במקרה שלפנינו לא הוצא היתר בניה רגיל לעמוד החשמל, אלא נקטו בהליך בהתאם לאמור בסעיף 145(ז) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") ובהתאם לתקנות התכנון והבניה (הסדרת הולכה, חלוקה והספקה של חשמל), תשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות החשמל"). אין חולק, כי ביום 3.8.05 נתן מנהל מינהל החשמל אישור להקמת המתקן וזאת בהתאם לתקנות החשמל וכן לסעיף 45 לחוק משק החשמל, תשנ"ו - 1996. לאישור זה ניתנה החלטה משלימה מיום 22.8.2005 המצורפת כנספח א' לערר. עוד אין חולק, כי העוררת לא הגישה השגה או ערר לפי תקנות החשמל ו/או חוק החשמל. ביום 14.10.06 הקימה חברת החשמל, בהתאם להתרים שניתנו לה, את עמוד החשמל ועליו השנאי נשוא המחלוקת. העוררים נקטה שורה של הליכים כנגד השנאי. כך, ביום 16.1.07 הגישו העוררים המרצת פתיחה לבית משפט השלום לצו מניעה כנגד הקמת השנאי. במסגרת המרצת הפתיחה הוגשה גם בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי שבסיומה הוחזר הדיון לבית המשפט השלום. כמו כן, הוגשה ביום 18.9.07 על ידי העוררת עתירה מנהלית. עתירה זו נמחקה ביום 11.10.07. נציין, כי בהחלטתו סבר בית המשפט לעניינים מינהלים כי ההרשאה: "אינה ענין מ"עניני תכנון ובנהי לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965", ולפיכך מחק את העתירה. עוד ציין בית המשפט לעניינים מינהלים, כי על העוררת לבקש אורכה, היה ויש צורך בכך, בפני ערכאות הביקורת. יובהר, כי בית המשפט לענינים מינהלים לא קבע כי הערכאה המוסכמת הינה ועדת הערר ונקט במונח "ערכאות הביקורת". ביום 19.11.07, כלומר למעלה משנתיים ימים לאחר שניתן ההיתר/ההרשאה, למעלה משנה לאחר שהוקם המתקן, ולמעלה מחודש לאחר מחיקת העתירה על ידי בית המשפט לענינים מינהלים, הוגש הערר נשוא החלטה זו. כמשיבים לערר צורפו מלבד הוועדה המקומית ורשות הרישוי המקומית גם חברת החשמל לישראל בע"מ ומושב עמינדב. הטענה הראשונה והמקדמית שמעלים המשיבים הינה כי הערר הוגש באיחור, ולכן יש למוחקו על הסף. סברנו לנכון כי לכאורה יש ממש בטענה זו של העוררים, ולפיכך נדון קודם כל בטענה בדבר האיחור במועדים, ורק במידת הצורך בערר לגופו. הארכת מועד? כללי: כאמור, אין חולק כי ההרשאה ניתנה בחודש אוגוסט 2005 וכי המתקן נבנה בחודש אוקטובר2006. סעיף 152(א) לחוק התכנון והבניה קובע כי הערר יוגש בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה למי שזכאי לערור (ובשאלה האם קיימת בכלל זכות ערר נדון להלן, היה ונחליט כי ראוי להאריך את המועדים). במקרה שלפנינו, לכל המאוחר, נודע לעוררת על ההרשאה ביום 15.10.06 עת כתבה את המכתב הראשון לחברת החשמל ולועד מושב עמינדב. לפיכך, היה על העוררת להגיש את הערר לכל המאוחר ביום 15.11.06, אלא שהערר הוגש רק ביום 19.11.07, כלומר למעלה משנה איחור! לפיכך, לאור סעיף 152(א) לחוק התכנון והבניה לכאורה יש למחוק את הערר על הסף. אלא, שנקטנו בלשון "לכאורה" וזאת לאור הסמכות הטבועה של ועדת הערר להאריך את המועדים, לרבות המועד להגשת הערר. השיקולים השונים להארכת המועד: יאמר מיד. ועדת ערר זו ליברלית מאוד בהארכת מועדים להגשת ערר. אך, גם לגישה הליברלית ביותר יש ליתן גבולות. לטעמנו, ולאור ניתוח ההלכות בענין, במסגרת השיקולים האם להאריך את המועד יש לשקול את הפרמטרים הבאים, כאמור, מתוך גישה ליברלית: הטעם לאיחור: ראשית, יש לבחון את הטעם שהציג העורר לאיחור. כך שככל שהטעם מהותי ומשמעותי יותר כך תגבר הנטייה להאריך את המועד. כך, למשל, אזרח אשר היה מאושפז בבית החולים בעת מתן ההחלטה, הנטייה לאשר לו את ארכת המועד תהיה גדולה יותר. חוקיות ההיתר: שנית, יש לבחון, על פני הדברים, את חוקיות ההיתר (או את חוקיות החלטה האחרת הנתקפת). כך, ככל שיש חשד גדול יותר לאי חוקיות כך תגדל הנכונות ליתן ארכת מועד. לענין זה ניתן ללמוד היקש מנושא השיהוי במשפט המינהלי, כאשר במקרה של אי חוקיות בולטת לא תתקבל טענת השיהוי. ר' עמדתו של כב' השופט זמיר בפסקה 4 לחוות דעתו בענין בג"ץ 2285/93 נחום אוסי נ. גיורא לב ראש העיר פתח תקווה, פ"ד מח(5) עמ' 630. הפגיעה בעורר: שלישית, יש לבחון את הפגיעה בעורר. כך ככל שההיתר (או החלטה המינהלית האחרת) פוגעת יותר בזכויות העורר, כך תהיה נטייה גדולה יותר להאריך את המועד למרות האיחור. הסתמכות מקבל ההיתר: רביעית, נבחן את הסתמכות מבקש ההיתר, ככך שככל שההסתמכות גדולה יותר, כך תהיה נטייה קטנה יותר להאריך את המועד. מידת האיחור האובייקטיבית: כמובן, יש משקל גם למידת האיחור האובייקטיבית, כך שאין דינו של איחור בין יום לאיחור של שנה. יישום השיקולים במקרה שבפנינו: הטעם לאיחור: במקרה שלפנינו העוררים כלל לא הגישו בקשה לארכת מועד, וכלל לא נימקו את האיחור בהגשת הערר. במקרה שכזה, שמדובר באיחור כה גדול, היינו מצפים כי תוגש בקשה מסודרת להארכת מועד בה ייפרטו העוררים בתצהיר את הסיבות והנימוקים בגינם הוגש הערר באיחור כה רב. אלא, שבקשה שכזו לא הוגשה. עם זאת, העוררים ביקשו בעל פה במהלך הדיון ארכת מועד. מהבקשה בעל פה עולה כי הנימוק הינו השתלשלות האירועים והפניה לערכאות אחרות ולא לועדת הערר. מדובר בנימוק שאינו נימוק מהותי ומשמעותי מספיק. נציין, כי גם העתירה המנהלית הוגשה זמן רב לאחר המועד בו ניתנה ההרשאה. יתרה מזו, הערר הוגש למעלה מחודש ימים לאחר שנמחקה העתירה והעוררים הופנו לערכאת הביקורת, עם הוראה להגשת בקשה מתאימה לארכת מועד. בכל מקרה, כפי שהעוררים נגשו לערכאות אחרות, כך היתה באפשרותם האפשרות לפנות גם לועדת הערר. חוקיות היתר: טענתם המרכזית של העוררים לגופו של ערר הינה כי ההיתר/ההרשאה שניתן הינו בלתי חוקי בהיותו סותר את התוכנית החלה על המקרקעין, תוכנית מי/820. לטענת העוררים סעיף 14 לתוכנית העוסק בתשתיות אינו מאפשר הקמת חדר טרנספורמציה עילי. ברור כי לצורך ההחלטה בהארכת המועד אין צורך להכריע לגופה של הטענה, אלא רק לבחון האם מדובר באי חוקיות בולטת אשר מצדיקה הארכת מועדים, גם שאין נימוק מהותי לאיחור. סעיף 14 לתוכנית קובע: "ב. תחנת טרנספורמציה: לא תותר הקמת תחנת טרנספורמציה עילית, לצורך זה יוקצה חדר מיוחד בתוך בית או במבנה, או יהיו משולבים בשטחים ציבוריים. מיקום ח. טרנספורמציה - ע"פ הנחיות חברת חשמל" כאמור, לטענת העוררים לאור סעיף זה לא ניתן להקים את השנאי על עמוד החשמל. למשיבים תשובות בשלושה מישורים: ראשית, טוענים המשיבים, כי פרשנות מילולית של הסעיף מתירה הקמת תחנת הטרנספורמציה בשטחים הציבוריים וכל עוד היא משולבת בהם כמצוות הסעיף אין מניעה כי זו תהיה עילית. שנית, טוענים המשיבים, כי הוראה זו חלה רק לגבי הקמת רשתות חשמל חדשות (כדוגמת הרשת בהרחבה) ולא חלה על רשתות קיימות. ולבסוף טוענים המשיבים, כי מתשריט התוכנית דווקא עולה כי עמוד החשמל והשנאי הוקמו במקום אותו ייעדה להם התוכנית. נתון זה הם מבקשים ללמוד מהאותיות "ע.ש." אשר כתובות בתשריט התוכנית בסמוך למיקום עמוד החשמל, אותיות אלו, לדעת המשיבים, משמעותן הינה "עמוד שנאי". כאמור, אין צורך לענין הארכת המועד להכריע בין הטענות השונות, אולם ברור על פני הדברים כי במקרה שבפנינו אין מדובר באי חוקיות בולטת, או אי חוקיות שמעליה מתנוסס "דגל שחור". לכל היותר, קיימת כאן מחלוקת לגבי פרשנות סעיף בתוכנית. העוררים טוענים לפרשנות מסוימת ואילו המשיבים מחזיקים בפרשנות אחרת. נימוקי הצדדים שניהם סבירים וניתן למצוא עיגון לכל אחת מהפרשנויות. לפיכך, אף אם היינו סוברים שפרשנות העוררים הינה סבירה יותר (ואין אנו קובעים מסמרות בענין) הרי עדין אין בכך להפוך את המעשה המינהלי למעשה של אי חוקיות בולטת המצדיק מתן ארכת מועד חרף האיחור הרב. הפגיעה בעוררת: היה והעוררים היו מוכיחים כי קיימת פגיעה בהם, ייתכן והיה בכך להפוך את הקערה על פיה וליתן ארכת מועד כמבוקש. אלא, שלא הוצגה כל ראיה, או אף שמץ ראיה, של פגיעה בעוררים כתוצאה מהקמת השנאי. נציין, כי מעיון בכתב הערר כלל לא ברור כיצד השנאי שנבנה פוגע באיכות חייהם או רכושם של העוררים. רק לאחר שבדיון הקשנו על העוררים, נתנה התשובה, והיא כי הפגיעה הינה כתוצאה מהקרינה הבלתי מייננת. אלא שכאמור תשובה זו ניתנה בעל פה במהלך הדיון ללא כל אסמכתא לפגיעה. לא צורפה כל חוות דעת לגבי הקרינה העלולה להיות ממתקן השנאי, לגבי טווחי הבטיחות, לגבי מיקום הבית ביחס לשנאי וכו'. ככל אשר יש בפנינו הינה טענה בעלמא כי ההפרעה נגרמת מקרינה. נציין, כי אין כל טענה לגבי רעש או נוף אלא רק לגבי הקרינה. עוד יובהר, כי העוררים עצמם הודו שהשנאי מרוחק מביתם כ- 40 מטר (המשיבים טוענים כ 60 מ') ומבית אחר בנחלה כ -20 מ'. במאמר מוסגר נציין, כי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו - 2006, אינו רלוונטי לענייננו ואינו יכול להואיל לעוררים, היות והוראת התחולה שלו מתייחסת מפורשות לגבי מתקנים כדוגמת המתקן בפנינו, וקובעת בסעיף 32(ב) כי לגבי מתקן שלגביו נתנה הרשאה לפני פרסום החוק (ובמקרה שלפנינו אין מחלוקת בענין) החוק יחול רק כעבור שנתיים וחצי מיום פרסומו (יום פרסום החוק הינו 1.1.2006 בי.פ. 2046). לפיכך, בהעדר כל נתון של ממש מצד העוררים לגבי פגיעה אפשרית מקרינה של שנאי הרי לא ניתן לייחס משקל משמעותי לטענתם זו. אינטרס ההסתמכות: כאמור אין מחלוקת כי העמוד הוקם וכי השנאי פועל ומספק חשמל. לפיכך, קיים אינטרס הסתמכות הן לחברת חשמל והן למושב עמינדב וחבריו. הזזת עמוד השנאי היום בוודאי שכרוכה בעליות רבות ואף עלולה לפגוע באספקת החשמל השוטפת ליישוב. מידת האיחור האובייקטיבית: במקרה שלפנינו מדובר על איחור רב בהגשת הערר. אין מדובר על ימים ספורים, או אף על שבועות, אלא מדובר על שנתיים ימים מיום מתן ההרשאה ושנה מיום בו הלינו העוררים לראשונה על ההרשאה. כך, שמבחינה אובייקטיבית מדובר על איחור רב. שיקלול ואיזון: שיקלול ואיזון הפרמטרים שמנינו לעיל מוביל לתוצאה ברורה, כי אין ליתן במקרה שלפנינו ארכת מועד. הנימוק לאיחור אינו נימוק מהותי ומשמעותי, אין אי חוקיות בולטת אלא שאלה של פרשנות תוכנית, לא הוכחה כל פגיעה בעוררים, מדובר על תקופת איחור גדולה באופן חריג וקיים אינטרס הסתמכות משמעותי הן של חברת חשמל והן של המושב. במצב דברים זה גם על פי הגישה הליברלית ביותר אין מקום ליתן ארכת מועד, היות ומתן ארכה כאמור תאיין, הלכה למעשה, את המועדים שנקבעו בחוק ובתקנות. סיכום: הבקשה לארכת מועד להגשת הערר נדחית. לאור דחיית הבקשה לארכת המועד ולאור העובדה כי הערר הוגש באיחור ניכר, הערר נמחק. מושבים נחלות ומשקיםבניהעמוד חשמל במקרקעיןחשמלהתנגדות לבניה