צו הפסקת שימוש (מסחרי/עסקי)

צו הפסקת שימוש (מסחרי/עסקי)

כללי:

בפני בקשה לביטול צווי הפסקה שיפוטיים שניתנו כנגד המבקש ביום 18.8.13, ובהם נאסר על המבקש לעשות כל שימוש וכל עבודות בניה במתחם האירועים המכונה "X", ובמבנים הבנויים במקרקעין (להלן: "המקרקעין").

השתלשלות ההליך וטענות הצדדים:



ביום 6.8.13 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, במעמד צד אחד, כנגד המבקש ומי מטעמו, מכוח הוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1964 (להלן: "החוק").




במסגרת הבקשה למתן הצו, טענה המשיבה כי המבקש ומי מן המנויים בסעיף 208 לחוק, אחראים להקמת המבנים המפורטים בבקשה, לרבות גן האירועים "X", ללא היתר בניה כחוק, וכי באותם מבנים ובמקרקעין שעליהם בנויים המבנים, נעשה שימוש מסחרי חורג בקרקע חקלאית ובסטייה מתכנית, למטרת קיום אירועים והפקת רווח כלכלי.


לטענת המשיבה, קיים אינטרס ציבורי מיידי ומובהק במתן הצו המבוקש, הנובע בעיקר מחשש אינהרנטי לבטיחותם, לחייהם ולביטחונם של המוני האורחים והמשתמשים במבנים, לרבות בבריכת השחייה ובג'קוזי, שנבנו ללא היתרים ורישיונות, ומבלי להבטיח כי עומדים בדרישות החוק ובתקנים הנדרשים למבנים מסוג זה.

בבקשתה ציינה המשיבה כי: "ביום 23.6.13 ניתן צו סגירה ע"י קצין משטרה... כגד עסקו של המשיב המתנהל במקרקעין וזאת בין השאר עקב מכירת משקאות משכרים בניגוד להוראות הדין, קטטות במקום וחשדות לעבירות נוספות", (להלן:"אירוע הקטטה").

נטען גם לאינטרס ציבורי באכיפת החוק ובמניעת הפרה בוטה של משטר ודיני התכנון והבנייה, וכן לחשיבות בשמירת משאב הקרקע החקלאית כמשאב ציבורי ליצירת מקור מזון.



בהחלטתי מיום 18.8.13 נתקבלה הבקשה וניתנו הצווים המבוקשים (להלן: "צווי ההפסקה השיפוטיים"). במסגרת ההחלטה, קבע מותב זה כי: "הרואה עצמו נפגע, רשאי להגיש לביהמ"ש בקשה לביטולו ( של צווי ההפסקה, י.ע.), ואולם עצם הגשת הבקשה לכשעצמה, אינה מתלה תוקף הצו בהעדר החלטה אחרת לעניין זה".




ומכאן הבקשה שבפני לביטול צווי ההפסקה השיפוטיים, מטעם המבקש.


בבקשתו עתר המבקש לביטול צווי ההפסקה השיפוטיים בטענה שפעל בתום לב עת ביצע את השימושים המפורטים, ועל פי הנחיות נציגי המשיבה שביקרו במקום, ולדבריו, לא הורו לו להפסיק את העבודות אלא הנחוהו לפעול לקבלת היתרים, וכך עשה.

ביחס לצו הפסקת עבודות הבניה - טען המבקש כי המשיבה פעלה בשיהוי רב בהגשת הבקשה ובמקום להגישה בסמוך למועד גילוי העבירות, בחרה המשיבה להגיש הבקשה רק בסיום עבודות הבניה, ומכאן לטענתו מדובר ב"צו תיאורטי". עוד טען המבקש לאכיפה בררנית ביחס לג'קוזי, לבריכת השחייה ולגדר הרשת: "המשיבה אינה אוכפת כלל בניית בריכה ו/או ג'קוזי... ... בניית גדר, מה גם כי לא נדרש היתר לצורך הקמת גדר רשת".

ביחס לצו הפסקת השימוש- טען המבקש כי מעולם לא הפעיל, במקרקעין נשוא הבקשה, גן אירועים, אלא המדובר במסעדה הבנויה מבניה קלה ופועלת אחת לשבוע בימי שישי בצהריים בלבד.

לאור האמור, טען המבקש כי נגרם לו נזק רב ממניעת שימוש בנכס המהווה את כל רכושו ובו השקיע את מיטב הונו, בעוד שלטענתו ביטול הצווים לא יהווה פגיעה במשיבה ו/או בסביבה ו/או לא יהווה גורם מסוכן כלשהו.



בהחלטה מיום 29.8.13 נקבע התיק לדיון במעמד הצדדים ליום 8.9.13 ועיכוב הביצוע הותנה בהפקדה כספית בסך 25,000 ₪.


המבקש לא הפקיד הכסף עד היום ולמעשה נוכח אי העמידה בתנאי ההפקדה עומד הצו בעינו.



בתגובתה טענה המשיבה כי: "עיכוב הצו ובמקביל דחיית מועד הדיון בתיק, משמעותם המשך עריכת מסיבות ואירועים המוניים, תוך סיכון חייהם, בריאותם, ושלמות גופם של האורחים במקום...".




בדיון מיום 8.9.13 חזרה המשיבה על טענותיה והתנגדה לביטול הצווים.


לעניין ביצוע עבודות הבניה- טען ב"כ המשיבה כי מדובר בשטח גדול בו נבנו בריכה, ג'קוזי, שירותים, חדר מכונות, מבנים, מטבח בעל שתי קומות, בגודל של כ- 1800 מ"ר, שונו פני הקרקע לטובת הכשרת מגרשת חניה בגודל 2000 מ"ר.

ביחס לטענת השיהוי- הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה והוסיף כי: " מאז גילוי העבירה ועד הגשת הבקשה חלפו פחות מחודשיים, כאשר הזמן חלף בעיקר עקב התחמקות המבקש מלהתייצב לחקירה ורק לאחר שמפקד תחנת ק.ג. התערב, התייצב המבקש לחקירה בתחנה" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון).

לעניין השימושים- הגיש ב"כ המשיבה העתק הודעת המבקש במשטרה (מ.ש/1) ותצהיר של המבקש שניתן במסגרת הליך אחר (מ.ש/2) , בהם הודה והצהיר המבקש כי מקיים אירועים המוניים ומתבצעת מכירת אלכוהול במקרקעין הנ"ל. עוד הגישה המשיבה העתק חוזה בין המשיב לבין חברת אבטחה (מ.ש/3), ואישור על התקנת מערכת טלוויזיה במעגל סגור (מ.ש/4), וכן רישיון של חברת האבטחה (מ.ש/5).

עוד טען ב"כ המשיבה כי נמסר לו על ידי תחנת ק.ג. כי הצו נשוא הבקשה הופר ביום 3.9.13 בכך שהתקיים אירוע במקום נשוא הצו.



המבקש אף הוא חזר על טענותיו.


ביחס להתקנת המצלמות ולחברת האבטחה- טען כי המבקש הונחה להתקינן ולשכור מאבטחים על ידי תחנת משטרת ק.ג. ב"כ המבקש חזר וטען כי: " בשום שלב המפקח או מי מטעם המנהל לא ביקש להפסיק את העבודות... כל מה שנמסר הוא שיש להיערך ולהגיש בקשות... והציגו בפניו מצג לפיו אין מניעה לבנות את העסק... ביחס לצו להפסקת הבניה, כאמור מדובר בצו תיאורטי ואין לנו התנגדות שיותר על כנו".

עוד טען המבקש כי בסופו של דבר לא ניתן צו סגירה על ידי תחנת משטרת ק.ג. לאור השימוע שנערך למבקש.

המסגרת הנורמטיבית



ס' 239(א) לחוק קובע:
נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם -להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט.



הווה אומר כי תנאי למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק הינו קיומה של עבירה, לפי סעיף 204 לחוק, בדמות ביצוע עבודה או שימוש במקרקעין, בלא היתר, כשהעבודה או השימוש טעונים היתר. ואולם, הגם שקיום עבירה לפי סעיף 204 לחוק מהווה תנאי הכרחי למתן צו הפסקה שיפוטי, אין זה תנאי מספיק, אלא ששומה על ביהמ"ש לבחון האם קיים הצדק ממשי למתן הצו בנסיבות המקרה הספציפי.

הליך למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 239 לחוק, אינו אלא הליך ביניים, מנהלי באופיו, אשר בבסיסו עומדת תכלית מניעתית המתבטאת בהקפאת בניה המבוצעת ללא היתר, והפסקת שימוש החורג מהוראות החוק.

" בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק, בין אם מדובר בהפסקת פעולות בנייה ללא היתר, ובין אם מדובר בהפסקת שימוש שנעשה שלא כדין, נושאת אופי של הליך ביניים; שכן מטרת הצו הנה מניעת קביעת עובדות מוגמרות בשטח, זאת עד שיתברר העניין לגופו בתיק העיקרי לאחר הגשת כתב אישום" ע"פ (י-ם) 4325/09 נחמן אורלנצ'יק נ' מדינת ישראל.


וראה גם: רע"פ 3584/11 יד שלום אלון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "חבל ין":

" התכלית המניעתית עליה עמדתי בעניין מור... [ רע"פ 47/07 תימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים (לא פורסם, 14.6.2007] היא בהחלט התכלית 'למנוע יצירת עובדות חדשות בשטח', אך לצידה עומדת גם התכלית למנוע המשך ביצוען של עבירות והמשך הפקת רווח כלכלי מהן".      
ודוק, צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן כנגד כל אחד מן המנויים בסעיף 208 לחוק, האחראים לעבירה לפי סעיף 204 לחוק, לרבות על מבצע העבודות או המשתמש בנכס.




קיומה של עבירה לפי סעיף 204



204. א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס, מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ב) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטיה מהיתר או מתכנית, דינו - מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן - חוק העונשין), לכל יום שבו נמשכת העבירה, לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו - קנס מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת - קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ד) המשתמש שימוש חורג במקרקעין לאחר תום תקופת המקסימום שנקבעה בהתאם להוראות פרק ז', או לאחר שנמסרה לו הוראה מהועדה המקומית לפי סעיף 184 ואין עוד ערר עליה, דינו - מאסר שנה.



אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש עשה ועושה שימוש במקרקעין נשוא הצו, וכי לא מחזיק בהיתרים לבניה ולשימוש במבנה ובמקרקעין נשוא הצו, שנעשו באחריותו.


אף במסגרת חקירתו, מיום 30.6.13 (המסומנת נספח ז' לבקשת המשיבה), הודה המבקש באחריותו לביצוע השימושים ועבודות הבניה המפורטים בבקשת המשיבה : " אני הייתי האחראי וגם יזמתי את הבניה, אני אחראי לשימוש במקום", ואישר כי טרם קיבל היתר בניה ושימוש אך פועל לשם כך: " עדיין לא קיבלתי כלום. בינתיים פניתי למודד... למועצה... ובשלב זה אני מחכה רק למודד".



עיון בנספחים ד'1, ד'2 ו-ד'3 לבקשת המשיבה למתן הצו, מלמד כי ייעוד המקרקעין נשוא הצו הינו חקלאי, וכי השימושים המותרים בשטח חקלאי, לפי סעיף 15 לתכנית המתאר של מ.א. שפיר- 224/03/6, אינם אלא שימושים לצרכי חקלאות גרידא, כגון עיבוד חקלאי וכדומה. אין מחלוקת בין הצדדים כי נדרש היתר לשימוש חורג במבנים ובמקרקעין נשוא הצו, וכי היתר שכזה אינו בנמצא בידי המבקש או מי מטעמו.


לאור האמור, למעשה המחלוקת מצטמצמת לשאלת אופי הפעילות במקום, (גן אירועים או מסעדה), והאם ככזה, מהווה עבירה לפי סעיף 204; שעות הפעילות (ימי שישי בצהריים או מעבר לכך).

שעות הפעילות ואופי הפעילות



בהודעתו במשטרה מיום 23.6.13 הודה המבקש כי פתח את העסק המכונה "X", בטרם קיבל רישיון, ובו נמכרים משקאות משכרים, גם הם ללא רישיון. בחקירתו (נספח ז' לבקשת המשיבה) הודה המבקש כי המקום משמש לקיום מסיבות ימי הולדת וימי גיבוש לבין 200 ל-300 אורחים, מהם נגבה תשלום בכניסה למקום, ואישר כי הוא מעסיק עובדי אחזקה, ברמנים, מלצריות ומאבטחים.


עיון בנספח שסומן "ז" המצורף לבקשת המשיבה למתן הצו, מלמד כי הוצא צו סגירה למועדון ה"X", על ידי משטרת ישראל, אשר בין התאריכים- 23.6.13-20.7.13. לעניין זה- אישר המבקש בהודעתו "עכשיו לא פעיל, יש לי צו סגירה מהמשטרה משבוע שעבר, היה חשד לקטטה במקום וכרגע הנושא בחקירה".

בהודעתו במשטרה (מ.ש/1) הודה המבקש: "אני רוצה להגיד לך שפתחתי את העסק ביחד עם בן דודי צפריר מגידש במטרה לערוך במקום מסיבות פרטיות כגון ימי הולדת, מסיבות סיום וכ'..."

ביחס לאירוע הקטטה שבגינו הוצא צו סגירה למקום, סיפר המבקש כי : " עשיתי בעסק שלי קבלת שבת , בעסק שלי נכחו כ-250 איש אשר בילו במקום. ... השעה 17:30 בערב לערך שני בחורים שאני לא מכיר... אשר בילו במקום התווכחו בניהם". לשאלת החוקר, השיב המבקש כי "קבלת שבת" הינה: "אני שם מוסיקה מזרחית יש לי תקליטן וחוגגים עד השעות הקטנות של הלילה".



מהאמור לעיל עולה כי, בענייננו, מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 239 (א), דהיינו, נעשה שימוש חורג במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק.




כעת יש לבחון האם קיים הצדק במתן הצו, בנסיבות המקרה דנן ואילו אינטרסים ציבוריים בכוחו של הצו לשרת, נוסף על האינטרס הציבורי של מיגור תופעת הבניה הלא חוקית.



קיומו של הצדק במתן הצו



במקרה דנן, משמדובר בצו להפסקת שימוש, בשונה מצו להפסקת בניה, לא מתקיים הצורך למנוע מצב שבו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, שהרי את השימוש ניתן להפסיק בכל עת ועת, והמבקש יכול לפעול להסדרת ההיתרים הדרושים להכשיר את השימוש.


לפיכך, סבורני כי ככל שישנם אינטרסים ציבוריים נוספים, מעבר לאינטרס של המלחמה בבניה הבלתי חוקית, כך יהיה הצדק רב יותר במתן הצו ולהיפך.



בענייננו, טען המבקש כי משהמשיבה ידעה על קיומן של העבירות מחודש מאי 2013 השתהתה היא כאשר הגישה הבקשה רק ביום 31.7.13, ועל כן יש לבטל הצווים. ההלכה היא כי שיהוי לבדו, אינו יוצר מניעות כלפי הרשות, שעה שפעולת הרשות נוגעת לאכיפת החוק, בוודאי כאשר לא הציג המבקש כל בסיס לטענת יצירת מצג כלפיו, לפיו השימוש מותר.


לעניין זה התייחס ביהמ"ש העליון ברע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב- ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נו(3)595 (להלן: "עניין שוויצר"):

"...כאשר דנים אנו בהשתהותה של הרשות בפעולותיה, בוחנים אנו למעשה טענה מהותית הנוגעת לפגם בפעולת המנהל... ... אולם כאשר הפעולה המנהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת, אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן... מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות, ובייחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט נגדה".

בהקשר זה טען ב"כ המשיבה, בדיון מיום 8.9.13 כי :" מאז גילוי העבירה ועד הגשת הבקשה חלפו פחות מחודשיים, כאשר הזמן חלף בעיקר עקב התחמקות המבקש מלהתייצב לחקירה ורק לאחר שמפקד תחנת ק.ג. התערב, התייצב המבקש לחקירה בתחנה".

לאור פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין זה, ולאור העובדה שחלף פרק זמן קצר מחודשיים ימים, מיום גילוי העבירה ועד ליום הגשת הבקשה, בייחוד שכעולה מן הנספחים שצורפו לבקשת המשיבה (נספחים ו'/1-ו'3), תרם המבקש בעצמו להתארכות ההליך באי התייצבותו לחקירות אליהן הוזמן, דין הטענה להידחות.



טענה נוספת שהעלה המבקש נוגעת למעין אכיפה בררנית מצד המשיבה: "המשיבה אינה אוכפת כלל בניית בריכה ו/או ג'קוזי... ... בניית גדר, מה גם כי לא נדרש היתר לצורך הקמת גדר רשת", ואולם מלבד אמירתו זו, בעלמא, לא הציג המבקש כל ראיה לטענה זו, ועל כן לא אוכל לקבלה.




משקבעתי כי נעברה עבירה על סעיף 204 לחוק, ישנו אינטרס ציבורי מובהק למניעת המשך ביצוען של עבירות השימוש והפקת רווח כלכלי מהן המצדיק הוצאתו של הצו המבוקש. מה גם שמשהמבקש בחר שלא להפקיד עד היום את הפקדון אשר היווה תנאי לעיכוב ביצוע הצו, חזקה שבחר להותיר הצו בעינו, משיקוליו שלו (בשים לב לכך שלא הוגשה כל בקשה להפחתת הפיקדון ולא נטענה כל טענה לחסרון כיס כזה או אחר).


סוף דבר
בשים לב לכך שכיום קיים צו תקף האוסר השימוש במקרקעין, לאור עמדת ב"כ המבקש כי אינו מתנגד שצו הפסקת הבנייה יוותר בעינו ולאור דברי המבקש בהודעתו מיום 30.6.13 כי במקום נעשו מסיבות סגורות ספורות בלבד, סבורני כי אכן ראוי להותיר הצו ביחס להפסקת הבניה בעינו וביחס להפסקת השימוש סבורני כי ניתן וראוי לסייג את הצו באופן בו יאסר על המבקש לבצע שימוש עסקי או מסחרי במקום (לרבות אירועים הפתוחים לקהל הרחב או אירועים הסגורים לקהל הרחב אך הכוללים שימוש במקרקעין על בסיס של אירוח קהל מוזמנים) למעט שימוש פרטי של המבקש עצמו ומספר אורחים שלא יעלה על 40 איש, תוך שמובהר כי נאסרת מכירת מזון או אלכוהול במקרקעין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. משרדים שירותים ומסחר

  2. סגירת פטיו במבנה מסחרי

  3. מידע מסחרי - חופש המידע

  4. צו הפסקת שימוש (מסחרי/עסקי)

  5. הסכם הסחר ישראל האיחוד האירופי

  6. תביעה בגין הצעה לרכוש שטח מסחרי במבנה

  7. בקשה להכשרה בדיעבד של תוספת שנבנתה למבנה מסחרי

  8. בקשה לתוספת קומות מגורים מעל קומה מסחרית קיימת

  9. ערר אישור תוכנית מצב קיים בשינויים במבנה מסחרי במקרקעי

  10. שימוש בנכס למגורים בניגוד לשימוש המיועד לאולם הקומה המסחרית

  11. חוזה למתן רישיון שימוש מסחרי בטכנולוגיה לצורך פיתוח אפליקציה

  12. צו המחייב עובד לשעבר להעביר למעסיק את כל המידע המסחרי שברשותו

  13. סמכות בית משפט אזרחי רגיל: פעולה אזרחית או מסחרית של גוף ציבורי

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון