סירוב נהג לבדיקת שתן סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה מתיר לשוטר לדרוש מנהג להיבדק: "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו על העניין הוראות סעיף קטן (ב2)." סעיף 64ב(ב2) לפקודה מוסיף וקובע את הדברים הבאים: "שוטר הדורש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם על פי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה כאמור בסעיף 64 ד'." הסבר בדבר תוצאות הסירוב נועד בשל תוצאותיו של הסירוב: "ואולם כיוון שעל פי סעיף 64ד נפקות הסירוב לבצע את הבדיקה משמעה כי יראו את המסרב כמי שנהג בשכרות, סעיף 64ב(ב) (שהובא מעלה) מטיל על השוטר חובה להזהיר את המתבקש לנשוף מפני משמעות הסירוב לעשות כן." (רע"פ 2538/11 אבי בר נ' מדינת ישראל (24.5.2011) פסקה י').משפט תעבורהשכרותמחלות מערכת השתןבדיקת שתןבדיקת שכרות (אלכוהול)