שינוי שווי הקרקע לאחר איחוד וחלוקה סעיף 122(3) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ח-1965 קובע כי: "לא הייתה אפשרות לשמור על מלוא היחסיות כאמור, יהיה מקבל ההקצאה, ששווי מגרשו החדש נמוך ביחס משוויו של המגרש הקודם, זכאי לקבל מהוועדה המקומית תשלום ההפרש, ומקבל ההקצאה ששווי מגרשו החדש גבוה ביחס משוויו של מגרשו הקודם, חייב לשלם לוועדה המקומית את ההפרש" לגבי פרשנות הסעיף ניתן להפנות לדברי השופטת פרוקצ'יה בעניין תלמוד תורה: "תכנית איחוד וחלוקה הינה אמצעי חשוב הנתון בידי הרשות התכנונית למצות את התועלת המרבית משטחי המקרקעין הנמצאים בתחומה לטובת הפרט והכלל [...] המטרה באיחוד וחלוקה היא ליצור התאמה ואיזון בין צורכי הפרט במימוש ההנאה מהקרקע לבין צורכי הציבור בשימושי קרקע לטובת הכלל. במסגרת תכנית איחוד וחלוקה מאחדים מגרשים שונים בתחום התכנית למצבור אחד ומחלקים מצבור זה מחדש למגרשים התואמים את צורכי הבנייה ואת השימוש של הפרט והציבור באזור לעתים תוך העתקת זכויות הבעלים ממקום למקום והפקעת חלק מהשטח לצורכי ציבור. [...] כדי להגן במידת האפשר על מכלול האינטרסים של בעלי הקרקע קבע סעיף 122 לחוק [התכנון והבנייה] כמה קווים מנחים: המגרשים החדשים יהיו קרובים ככל האפשר למגרשים המקוריים; השווי היחסי של המקרקעין יישמר וכאשר לא ניתן לקיים את התנאי הזה על-ידי החלוקה הפיזית עצמה, יקוים ההסדר השוויוני על-ידי איזון כספי" ובמקום אחר: "הוראה זו דנה במצב שבו לא היה ניתן לשמור על השווי היחסי של המגרש במסגרת החלוקה הפיזית החדשה, ונדרש עקב כך איזון כספי על דרך פיצוי הנפגע בשיעור ירידת שווי מגרשו וקבלת תשלומי איזון מהזוכה בשיעור עליית השווי היחסי של המגרש שלו" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433). קרקעותאיחוד וחלוקה מחדש