הקלת מס: פרשנות החוק הקלת מס הניתנת במקרה האחד, תוך שימוש בפרשנות רחבה וליברלית, ואולי אף פרשנות לפנים משורת הדין, אינה מקנה זכות לנישום לקבל את אותה הקלה במקרה האחר. כל זאת בתנאי, כמובן, שההקלה במקרה האחד ניתנת מסיבות ענייניות ומוצדקות שאינן מתקיימות במקרה האחר, ולפיכך אין מדובר באפליה, אלא בהבחנה שרירה ומותרת. סיבות אלו, המצדיקות פרשנות תכליתית המחילה את הוראת החוק במקרה האחד ולא במקרה האחר, יכולות להיות קשורות להיסטוריה שלה: ".... רשאי הפרשן לנוע בחופשיות ... בין החוק להיסטוריה שלו, בין החוקה לנסיבות כינונה. בכל אלה יחפש הפרשן את הכוונה (הרצון) של יוצרי הטקסט. בעזרת תכלית סובייקטיבית זו - ולצדה התכלית האובייקטיבית - יגבש הפרשן את תכליתו ה'סופית' של הטקסט, ועל פיה יפורש הטקסט בסופו של יום. גישה זו עדיפה היא על פני חברותיה, שכן היא לוקחת את התכלית הסובייקטיבית ברצינות" (א' ברק פרשנות תכליתית במשפט 189 (התשס"ג-2003)). תכלית החקיקה, עליה, כאמור, ניתן ללמוד מההיסטוריה שלה, יכולה להביא לכך שאותו מונח יתפרש באופן שונה בשני דברי חקיקה שונים, או אפילו באותו דבר חקיקה: "על כן לביטוי בחוק פלוני יכולה להיות משמעות משפטית שונה מאשר למשמעות הנודעת לאותו ביטוי בחוק אלמוני. השוני במשמעות נובע מהשוני בתכלית של שני דברי החקיקה. "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו", ועל כן עם שינוי הסביבה משתנה משמעותו של הדיבור... ייתכן, כמובן, כי בסופו של דבר יתברר כי תכלית החקיקה כפי שהיא עולה מהחיקוק כולו אינה תכלית החקיקה "הסופית", המשמשת לפרשנות דבר החקיקה. דבר זה עשוי להתברר בסופו של ההליך הפרשני, ולרוב לאחר שימוש בשיקול דעת שיפוטי. על כן ייתכן, שלאותו מונח או ביטוי בחוק יהיו משמעותיות שונות בחלקים שונים של אותו חוק, אך זאת אין לדעת בתחילת ההליך הפרשני" (א' ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה 307 (1993)). הקלות מס / הנחה במסמיסים