מיסוי דו שלבי דיבידנד שיטת המיסוי הדו-שלבי לא עברה מן העולם עם הנהגת שיטת המיסוי החדשה בה מטילים על החברה סוג מס אחד. השיטה החדשה אך ורק ביטלה את "מקדמת מס ההכנסה" ששולמה על ידי החברה בגין רווחים שלא חולקו לבעלי מניותיה, וזאת באמצעות ביטולו של סעיף 127 לפקודה. שינוי זה נעשה, בין היתר, על שום שהמחוקק ביקש לעודד את החברה להותיר בידה את רווחיה לשם השקעתם בפעילות נוספת ולהימנע מחלוקתם (על השיקולים הנוגעים לשיטות השונות למיסוי החברה ראה פס"ד צילומעתיק הנ"ל והפסיקה והספרות שנסקרו שם). בשיטה החדשה משלמת, אפוא, החברה מס חברות, ועם חלוקת הריווחים לבעלי המניות, משולם על ידם מס הכנסה. ומאחר שאותה הכנסה מתחייבת במס הן ברמת החברה והן ברמת בעלי המניות, שיעור המס החל על הכנסותיה של חברה מביא בחשבון את המס שיוטל על הכנסת הדיבידנד עם חלוקת הריווח, ולהיפך, דהיינו שיעור המס על הכנסת דיבידנד מביא בחשבון שכבר שולם מס חברות על ידי החברה בגין אותה הכנסה. בסופו של יום, המס הכולל המוטל על החברה ובעלי מניותיה הינו בקירוב כשיעור המס השולי המוטל על הכנסתו של יחיד, דהיינו זה הפועל שלא באמצעות חברה. (ראה פס"ד סיוון הנ"ל וכן ע"מ 21779-09-09 כותון קולורס בע"מ נ' פקיד שומה חיפה (נבו, 31.3.2014) והאסמכתאות שם).מיסיםדיני חברותדיבידנד