חשש מהפללה עצמית בהליך אזרחי במקביל להליך פלילי

חשש מהפללה עצמית בהליך אזרחי במקביל להליך פלילי

בקשה לעיכוב ההליכים בהליך האזרחי, מוגשת על-ידי הנאשם דווקא, מחשש לפגיעה בזכויותיו, כגון זכות השתיקה או חשש מהפללה עצמית [ראו גם רע"א 210/03 Foundation Sansounimaille נ' פרי (8.7.03); הפ"ב (ת"א) 51826-07-12 עו"ד זילברשלג נ' מימון (21.1.13)].


רקע עובדתי וההליכים:
1. ביום 30.6.11 הגישה התובעת 1 (להלן: תנובה) תביעה כספית על-סך 7,000,000 ₪ כנגד הנתבעים, וכשלאחר מכן, הוגש כתב תביעה מתוקן, לו צורפה התובעת 2 כתובעת נוספת.
עילת התביעה הנטענת, מעילה לה היו שותפים, בהתאם לתביעה, הנתבע 1 שהיה עובדה של תנובה, והנתבעים 2 ו- 3 (להלן: פלא קום).
בעת הגשת התביעה, הוגשה גם תלונה למשטרה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 (להלן: הנאשמים).

2. בישיבת קדם המשפט מיום 24.6.12 (להלן: קדם המשפט) נשאלה ב"כ התובעות, אודות ההליך הפלילי, וציינה "מבחינתנו, ההליך צריך להימשך ללא קשר להליך הפלילי".
מנגד, ב"כ פלא קום, טען כי מבחינתם אין מניעה שההליך יתנהל, אולם תוך הוספה כי ניצבים הם בפני קושי לקבל מסמכים וחומר שנתפס על-ידי המשטרה, לרבות על-מנת להוכיח טענתם, כי סיפקו את כל המוצרים לתנובה, וכי העדר אותם מסמכים, יכול ויפגום בהגנתם.
יוער, כי במסגרת אותו דיון, ציינה ב"כ התובעות כי בידי תנובה ראיות אודות אותו שיתוף פעולה בין הנאשמים, בינם לבין עצמם, וההונאה הנטענת, לרבות בהתאם לחשבוניות שהונפקו מחד גיסא, והמוצרים שסופקו מאידך גיסא. כך גם, צוין כי תנובה ערכה בדיקה, אשר תוצאותיה צורפה לבקשת תנובה לעיקול זמני, וכדבריה "... היום יש פחות או יותר את המידע, ככל שיהיה, אך זה עדיין לא התמונה כולה...".
בהחלטה שניתנה בסיומו של הדיון האמור, הותר תיקון כתבי הטענות, וכך גם ניתנו הוראות להשלמת הליכים מקדמיים, לרבות תוך התייחסות לפניה למשטרה ו/או לפרקליטות, ודווקא על-ידי פלא קום על-מנת לאפשר לפלא קום לקבל חומרי חקירה, בכפוף לאשר צוין בהחלטה.

3. בחודש נובמבר 2012, הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים המבוסס על אותה מסכת עובדתית שבכתב התביעה דנן.
ביום 15.1.13, התובעות עתרו למתן צו, אשר יאפשר להן לצלם את תיק המשטרה וחומר החקירה – אשר נמסר, כמובן, לנאשמים - לרבות הודעות הנאשמים, וזאת לאחר סירוב המשטרה והפרקליטות, לאפשר לתובעות קבלת חומר זה.
פלא קום והפרקליטות התנגדו לבקשה, בגין חשש ל"זיהום" ההליך הפלילי, וכשהאמור מתייחס גם לנושא ההליכים המקדמיים, קרי הקשור לגילוי מסמכים והעיון בהם.

4. ביום 22.1.14 (העיכוב במתן ההחלטה בגין נסיבות שאינן נצכות לעניין החלטה זאת) , נדחתה בקשת התובעות, תוך קביעה כי "לאור כל האמור ועל רקע האינטרסים השונים ועוצמתם היחסית וכפי המפורט בהנחיות, דומה שלא נפל פגם בעמדת הפרקליטות שלא לאפשר בשלב זה למבקשות לעיין בחומרי החקירה המבוקשים על ידם, כאשר טרם נשמעו כלל העדויות כולל עדויות מי מטעמן של המבקשות (התובעות) ...".
בין השאר, צוין בהחלטה, כי בנסיבות דנן, קיים אינטרס ציבורי שלא לחשוף את את העדים אשר אמורים להעיד במסגרת ההליך הפלילי, ובכללם עובדי תנובה, לחומר חקירה זה או אחר, אשר יכול ויהיה בו משום "זיהום" ההליך הפלילי.
עם זאת, גם במסגרת אותה החלטה, לא התעלם בית המשפט מאשר ציינה ב"כ התובעות, אודות קיום ההליך ללא קשר להליך הפלילי, וכי התובעות היו ערות לבעייתיות של נגישות לחומר החקירה. אולם "... מכל מקום, אין ברצונן זה, לפגוע באותו אינטרס ציבורי בדבר תקינות ההליך הפלילי".
עוד נקבע בהחלטה, כי פתוחה הדרך בפני התובעות "בהמשך ניהול התיק הפלילי לפנות בשנית לבית המשפט בעניין זה" .
מעבר לאינטרס הציבורי אשר פורט, צוין בהחלטה כי יש להתחשב גם באינטרס של הנאשמים, שלא ייעשה בחומרי החקירה שימוש בלתי ראוי, ובמיוחד שבאותה עת, טרם העיד מי מעדי התביעה.
לבסוף, נקבע בהחלטה כי התוצאה האמורה, תחול גם בכל הקשור להליכי הגילוי והעיון במסמכים, אשר דרשו התובעות מפלא קום, תוך ציון אודות האבחנה בין גילוי לבין חיסיון.
במסגרת ההחלטה לא הייתה כל התייחסות לנושא ההוצאות (להלן: החלטת העיון).

5. משכך הגישו פלא קום בקשה לחייב את התובעות בהוצאות בגין הבקשה דלעיל, וכשהתובעות טוענות, בין השאר, כי לא היה מקום לפסיקת הוצאות (להלן: הבקשה לפסיקת הוצאות).

6. מנגד עתרו התובעות לעכב את ההליכים בתובענה לרבות בדרך של דחייה ללא מועד, כך גם, הקשור להשלמת ההליכים המקדמיים מטעמן - הכל עד שיישמעו עדי התביעה בהליך הפלילי (להלן: הבקשה לעיכוב).

הבקשה לעיכוב:
7. מטבע הדברים, נבחן תחילה את הבקשה המהותית יותר.
טרם שנידרש לטענות הצדדים, יש לציין כי התובעות ביקשו ארכה להשלמת ההליכים המקדמיים, וזאת עד ליום 22.2.14, וכשפלא קום הסכימו למבוקש.
חרף האמור, התובעות לא השלימו את ההליכים, אלא פנו ביום 25.2.14, בבקשה ליתן להן שהות קצרה על-מנת להודיע לבית המשפט את עמדתן לעניין עיכוב ניהול ההליך, כלשונן, עד שיעידו עדי התביעה, ויתאפשר לתובעות לקבל את מלוא החומר.
אמנם, התובעות אכן ציינו בבקשה, אודות אותה הסכמה דלעיל, אך בד בבד, עתרו התובעות למתן ארכה להשלמת ההליכים עד שבית המשפט יידרש להחלטה בעניין עמדתן של התובעות, בכל הקשור להמשך ההליכים.

8. לא בכדי הגישו פלא קום תגובה "זועמת" על התנהלות התובעות, וכשלטענתם, מדובר בהתנהגות שערורייתית, תוך זלזול בהחלטות בית המשפט, ובהפנותם למפורט לעיל.
יתר על כן, אותה בקשה לארכה שהוגשה בהסכמה, הוגשה לאחר החלטת העיון, וכי מכל מקום, כל עוד ובית המשפט לא האריך מועד זה או אחר, לא היה מקום שהתובעות, כעין עשיית דין עצמי, לא תבצענה את אשר הורה בית המשפט.
משכך, עתרו פלא קום כי בית המשפט יורה על מחיקת כתב התביעה, וכך גם הפנו לעמדה הראשונית של התובעות בקדם המשפט, וכפי שפורטו הדברים לעיל.
כך גם, הדגישו פלא קום, כי אין כל קשר בין העתירה לעיכוב ההליכים לבין חובת הציות להוראות בית המשפט.

9. התובעות בתשובה לכך, עתרו לעיכוב ההליכים בתיק מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, ולחלופין, דחייה למועד בהתאם לתקנה 152(א) או דחייה ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) כל זאת, עד לאחר שיעידו עדי התביעה בתיק הפלילי.
התובעות טענו כי מלוא המידע מצוי בידי פלא קום, וכי העדר המסמכים והמידע שהתבקש במסגרת ההליכים המקדמיים, כך גם העדר אפשרות לעיין בחומר החקירה, פוגעים בזכויות מהותיות של התובעות, וביכולתן לנהל את התביעה ולהוכיחה כדבעי.
כל זאת, לאור החלטת העיון, אשר כאמור, מתייחסת גם לנושא עיון במסמכים.
בנוסף, טענו התובעות, כי ככל שבית המשפט יורה כי עליהן להשלים את ההליכים המקדמיים מטעמן, אזי יווצר אי צדק, מעת שדווקא הנתבעים אשר בידם המידע אודות נסיבות המעילה, יקבלו באופן חד צדדי, מענה לדרישותיהם להליכים המקדמיים, ולא כן דרישות התובעות בעניין ההליכים המקדמיים. התובעות מצאו לנכון לציין, כי יש בטיעון זה משום הסבר לדרך התנהלותן.
בהתייחס לנטען אודות אשר ציינה ב"כ התובעות בקדם המשפט, טוענות התובעות כי באותו שלב, לא היו ערות לבעייתיות של נגישות לחומר החקירה, וכי מעולם לא טענו כאילו העדר מסמכים לא יפגע ביכולתן לנהל את התביעה, לרבות הוכחת הנזקים, וכמובן שאין כל יסוד לנטען, כאילו מדובר ב"ניסיון דיג".
יתר על כן, לאור החלטת העיון, לא ניתן גם לבחון את כל הקשור למילוי ההליכים המקדמיים על-ידי פלא קום.
התובעות מפנות לפסיקה, לפיה אכן נקבע כי אין בעצם קיומו של ההליך הפלילי על-מנת להקפיא הליך אזרחי, אך זאת, כך התובעות, אך ורק כאשר העותר לעיכוב ההליכים, הינו הנתבע בהליך האזרחי ו/או הנאשם בהליך הפלילי.
מנגד, בית המשפט השאיר בצריך עיון מקרים בהם העתירה הינה מטעם תובע בהליך אזרחי ו/או קורבן עבירה בהליך הפלילי.
כך גם, הפנו התובעות לשיקול נוסף אשר נדון בפסיקה, ועניינו פערי המידע בין בעלי הדין.
משכך, טוענות התובעות, כי הנסיבות במקרה דנן מחייבות את עיכוב ההליכים, וכשלא מדובר בעתירה לעיכוב ההליכים עד להכרעה חלוטה בהליך הפלילי, אלא עד לסיום פרשת התביעה בהליך הפלילי.
כאמור, התובעות גם עותרות להאריך את המועד להשלמת ההליכים המקדמיים מטעמן, עד לחידוש ההליך העיקרי.

10. פלא קום חוזרים ומתייחסים להתנהלות התובעות, כך גם לעתירתן למחוק את התביעה. לחלופין, ובהתייחס לבקשה לעיכוב ההליכים, חוזרים ומפנים פלא קום לאותה ישיבת קדם המשפט, וכי ההליך המשפטי אינו בגדר "משחק" בידי מי מהצדדים.
גם פלא קום מפנים לפסיקה, לרבות הפסיקה שהתובעות הפנו אליה. אך טוענים כי בהתאם לפסיקה, אין מקום לעכב הליכים אזרחיים, ובהתייחס לאחת הפרשות, נטען כי מדובר במקרה חריג.
חמור מכך, אותה כריכה בין הבקשה לעיכוב ההליכים בהליך העיקרי, לעיכוב השלמת ההליכים המקדמיים.
עוד טוענים פלא קום, כי בהתאם לבקשת התובעות, הוטלו עוד בחודש יולי 2012, עיקולים זמניים, אשר הגם שצומצמו, עדיין יש בהם משום הכבדה. משכך, אין הצדקה להמשך אותה הכבדה, ככל שההליכים יעוכבו.
במיוחד יפים הדברים, לאור זאת שבשלב זה, הדיון בהליך הפלילי קבוע למהלך חודש נובמבר 2014.
משכך, עותרים פלא קום, כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ההליכים, אזי יורה בית המשפט על ביטולם של העיקולים, וכתנאי לעיכוב שכזה.

11. התובעות יוצאות חוצץ נגד הלשון המשתלחת שנקטו בה פלא קום, ובמיוחד שלפחות משטרת ישראל והפרקליטות, סברו כי קיימת תשתית להגשת כתב אישום, כמפורט.
יתר על כן, התובעות לא התחייבו בזמנו כי בכל מקרה, יש להמשיך את ההליך האזרחי, ללא תלות בהליך הפלילי, אלא בגדר עמדה שהיתה נכונה לשעתה, ובמסגרת קדם משפט, ומבלי שצפו שלא תינתן להן גישה לחומרי חקירה ולתיק המשטרה, וכך גם שהנתבעים יהיו פטורים מהשלמת מלוא ההליכים המקדמיים.
בכל הקשור לעיקולים, טוענות התובעות כי די בכך שלא צורף תצהיר בנושא זה, על-מנת לדחות טענות אלו. יתר על כן, העיקולים צומצמו עד כשליש מסכום התביעה, וכי לא מדובר בעיקולים יחידים המוטלים על נכסי הנתבע 3, ועל כן הסרת העיקולים דנן, לא תסיר את ההכבדה הנטענת.
במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר בטענות של מעילה, תרמית והונאה.
לבסוף, עותרות התובעות, כי העיכוב יהיה עד בסמוך לאחר המועד הקבוע בשמיעת עדי התביעה בהליך הפלילי, קרי חודש נובמבר 2014.

12. לאחר העיון, סבורני כי יש להיעתר לבקשת התובעות לעיכוב ההליכים בכל הקשור לשמיעת ההוכחות בהליך דנן, אולם אין מקום לכרוך עיכוב זה, בעיכוב של השלמת ההליכים המקדמיים מטעם התובעות.

14. דומה כי במקרה דנן, ודווקא לאור עמדת פלא קום וכך גם עמדת הפרקליטות, בכל הקשור למושא החלטת העיון, יש להתייחס לשיקול האחרון, המפורט לעיל.
טרם שנפרט האמור, יש להעיר כי אכן דרך כלל, בקשה לעיכוב ההליכים בהליך האזרחי, מוגשת על-ידי הנאשם דווקא, מחשש לפגיעה בזכויותיו, כגון זכות השתיקה או חשש מהפללה עצמית [ראו גם רע"א 210/03 Foundation Sansounimaille נ' פרי (8.7.03); הפ"ב (ת"א) 51826-07-12 עו"ד זילברשלג נ' מימון (21.1.13)].
אולם, במקרה דנן, מדובר בבקשה של תובע, וכשהנתבע, הוא הנאשם, מתנגד לאותו עיכוב הליכים.
עוד יש להוסיף, כי התובעות במקרה דנן, אינן עותרות לעיכוב הליכים עד להכרעה בהליך הפלילי, ובאופן שיכול ויעשו שימוש, ככל שיינתן פסק דין מרשיע, בממצאים והמסקנות, ובהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות.

15. הנה כי כן, יש לבחון את הנסיבות של המקרה דנן, על רקע האמור, תוך התחשבות בפרמטרים השונים שיש לבחון בעת שעסקינן בסוגיה דנן [וראו ת.א. (מרכז) 13970-11-08 שמעונוב נ' פועלים אי.בי.אי-חיתום הנפקות בע"מ (29.9.09)].
במקרה דנן, דומה כי אין חולק אודות קיומו של קשר הדוק בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי, לזו אשר נדונה במסגרת ההליך האזרחי, ובמובן שאכן, נמנע מהתובעות לקבל חומר שהיו יכולות לקבלו, אלמלא ההליך הפלילי, ובהתאם למפורט בהחלטת העיון.
גם אם נבחן את שיקול טעמי היעילות, לאור עתירת התובעות, לא מדובר על עיכוב ההליך עד סיום ההליך הפלילי, אלא עד שתוסר המניעה בגין ההליך הפלילי, לקבלת חומר זה או אחר.

16. אך כעיקר, דומה כי השיקול המרכזי אשר בגינו יש להיעתר למבוקש על-ידי התובעות, בכל הקשור לעיכוב ההליכים, עניינו "פער המידע", אשר יכול ויגרום גם לעיוות דין.
טרם שנידרש לשיקול זה לגופו ולנסיבותיו, יש להעיר שלא בכדי, פנה בית המשפט לב"כ התובעות, בזמנו, וכשב"כ התובעות מציינת "מבחינתנו, ההליך צריך להימשך ללא קשר להליך הפלילי".
והנה, דווקא ב"כ פלא קום, הוא זה שטען אודות הקושי הניצב בפני פלא קום, בקבלת חומר שנלקח על-ידי המשטרה, חומר אשר נדרש לניהול ההליך האזרחי. דהיינו, דווקא לשיטת פלא קום, בזמנו, היה מקום שלא לנהל את ההליך האזרחי, עד שאכן פלא קום יוכלו לקבל את מלוא החומר הנדרש.
סבורני, כי אין "לתפוס" את ב"כ התובעות על דבריה דלעיל, וזאת בשני היבטים:
ראשית, השאלה יכול והתייחסה גם לעיכוב עד תום ההליך הפלילי. שנית, גם אם נאמרו הדברים כפי שנאמרו, אין מניעה כי בהמשך ההליכים, ובמיוחד לאור החלטת העיון, תעתורנה התובעות לאשר עתרו.
ודוק, גם פלא קום "שינו חזית" ולאחר שבעקבות הגשת כתב האישום קיבלו את אשר חפצו, אזי מבחינתם אין קושי לניהול ההליך הפלילי. דהיינו, כל עוד והמסמכים אינם ברשותם, טוענים פלא קום שייקשה עליהם לנהל את ההליך האזרחי, אולם לא כן ביחס לתובעות.
משכך, יש לבחון את השיקולים השונים לגופם, ובהתאם לאשר פורט.
אם נחזור לשיקול המרכזי, בענין פער המידע, דומה כי ייקשה לחלוק על כך שמצד אחד, מלוא החומר הנדרש עומד לרשות פלא קום, ומנגד, נמצאות התובעות חסרות בהתייחס לאותו מידע.
אין מקום לקבל את הנטען, כאילו מעת שתנובה החליטה להגיש את תביעתה, שוב, מטעמי יעילות, יש להמשיך את ההליך וללא התחשבות בשיקול האמור.
יתכן ותנובה סברו כי יש להגיש את התביעה במועד מוקדם, ומייד לאחר גילוי אשר נטען על-ידה, לרבות בהקשר להטלת עיקולים,כשיקול לגיטימי.
אולם, אין בכך להצדיק כי פער המידע ישרור לאורך ההליך.
לא בכדי הבאנו מדברי כב' השופט גרוניס לעיל, אשר מצא לנכון להפנות לפתרון אפשרי, שעניינו עיון בחומר הפלילי. דהיינו, כי ללא עיון שכזה, אכן פער המידע יכול ויגרום לעיוות דין זה או או אחר, אשר יצדיק עיכוב ההליכים. אולם במקרה דנן דווקא לאור עמדת פלא קום, אשר לא הסכימה לחשיפה האמורה, מצויים אנו בפער מידע, שדי בו, לשיטתי, להורות על עיכוב ההליכים, עד שתוסר אותה מניעה לעיון בחומר האמור.
ודוק, "נקודת המוצא הראשונית, בכל הליך שיפוטי, היא כי מטרת גילוי המסמכים והמצאתם לשני הצדדים, מהווה יישום העיקרון כי יש להשוות את הזכויות והחובות של בעלי הדין. שוויון זה בין בעלי הדין חל גם כאשר, מצד אחד, ניצב צד חזק, ומולו – צד חלש, יש לנהוג כלפי שניהם באופן שווה. עיקרון השוויון הינו אחד מעקרונות היסוד של השיטה המשפטית הישראלית" (א. קדם הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים בהליך האזרחי (אוצר המשפט 2009) בעמ' 116 והפסיקה המובאת שם).

17. שונים הדברים בכל הקשור לעיכוב השלמת ההליכים המקדמיים על-ידי התובעות.
בצדק, מלינים פלא קום על התנהלותן של התובעות, בכל הקשור להשלמת הליכים אלו, לרבות אותן בקשות שהוגשו, ואין צורך לחזור על אשר פורט לעיל.
עם זאת, אין בהתנהלות זו להצדיק מחיקת התובענה.
לגופה של עתירת התובעות, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לה. כל צד אמור להשלים את ההליכים המקדמיים, וללא תלות בהשלמת אותם הליכים על-ידי הצד שכנגד.
יתר על כן, בכל מקרה, לא רשאיות התובעות שלא לחשוף את מלוא החומר שברשותן. יוער, כי דווקא חשיפת חומר שכזה, יהיה בה לבסס את הנטען על-ידי התובעות, כי די בחומר שבידן על-מנת להציב תשתית ראשונית בכל הקשור לעילת התביעה, וכשבנושא זה אין לשכוח, שנותרו עיקולים על כנם, ובהסתמך על אותו חומר.
כמובן, שעם הסרת המניעה, יידרשו גם פלא קום להשלים את ההליכים המקדמיים מטעמם, וזאת בכל הקשור לאותם נושאים שניתן עיכוב ביחס להשלמתם, במסגרת החלטת העיון.

18. לבסוף, יש להידרש לנושא העיקולים.
אין אני סובר כי המסגרת הדיונית הראויה להידרש לשאלה זו, הינה במסגרת הבקשה דנן, או להצבת תנאי זה או אחר טרם היעתרות למבוקש על-ידי התובעות.
כאמור, עיכוב ההליכים קשור קשר ישיר להתנהלות פלא קום, כך גם לעמדת הפרקליטות, ואין מקום לקביעה, כי התוצאה המתחייבת מעיכוב ההליכים, הינה הסרת העיקולים, ובמיוחד שאין להתעלם מאשר נטען גם על-ידי התובעות אודות עיקולים נוספים, כך גם העדר תצהירים.

הבקשה לפסיקת הוצאות:
19. פלא קום טוענת, כי מעת שבית המשפט דחה את בקשת התובעות, לעיון בחומר החקירה, היה מקום לפסיקת הוצאות בגין ההליך, כאשר פלא קום נדרשו להגשת חומר מטעמם.
מנגד, טענו התובעות, כי מדובר למעשה בערעור על ההחלטה, כך גם מדובר בכעין החלטת ביניים המעכבת את העיון, באותו שלב.

20. אכן, הגם שפלא קום לא הכתירו את בקשתם כבקשה לתיקון ההחלטה, זאת מהותה [ע"א 6795/11 אבו דאלו נ' אבו דאלו (15.3.12)]. בנוסף, הבקשה אף הוגשה בתוך המועד הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 לעניין תיקון טעות סופר. הוראה זו מסמיכה את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דינו, בין היתר כאשר עסקינן בטעות שמהווה השמטה מקרית. מדובר בחריג לעיקרון "גמר המלאכה", ובסמכות מצומצמת ביותר, מוגבלת בזמן, ואשר לא נועדה לאפשר לבית המשפט לתקן תיקונים מהותיים או לכתוב מעין פסק דין חדש [ע"א 7774/11 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (27.1.13)].

21. משניתנה התייחסות בית המשפט בהחלטה/פסק דין לשאלת פסיקת הוצאות, אך הוא סירב לפוסקן, הרי שמדובר בהשגה על עניין מהותי והדרך היחידה להעלותה היא בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי המקרה [בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פ"ת (5.8.07)] (להלן: פס"ד גופר).
מנגד, מקום שבית המשפט לא פירש את עמדתו בשאלת הוצאות משפט כלל ועיקר ("שותק"), קמה חזקה לפיה דרך הילוכו זה של בית המשפט נעשה בהיסח הדעת. במקרה זה נקבע בפס"ד גופר כי אין כל מניעה להשקיף על חוסר התייחסות לשאלת שכר טרחה והוצאות כעל השמטה מקרית "הנובעת מהיסח הדעת" הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין. גישה זו מתיישבת עם הוראת תקנה 511(א) לתקנות, אשר קובעת כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט "אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו" (ראו בפס"ד גופר).

22. כן נקבע כי רצוי מטעמים של מדיניות משפטית לסווג את "הפסיחה" על שאלת שכר הטרחה או ההוצאות בפסק דין כ"השמטה מקרית", בשל יתרונה של הערכאה המבררת כערכאה שדנה בתיק, וזאת תחת הטלת הסוגיה לפתחה של ערכאת הערעור, וכי "השלמת ההתייחסות לשאלת שכר הטרחה וההוצאות על דרך של תיקון טעות לאחר שזו לא מצאה את מקומה בפסק הדין או בהחלטה, יש בה כדי לייעל את ההליך המשפטי ולחסוך בהליכי ערעור שכל עניינם בסוגייה זו בלבד" (שם, פסקה 8).

23. משחלפנו על משוכת הסמכות להיזקק לבקשה, נדרשים אנו לשאלת פסיקת ההוצאות בכלל ובהתייחס להחלטת העיון בפרט.
יש להקדים ולציין, כי אין אני סובר כי יש מקום שבית המשפט יפסוק הוצאות בגין כל בקשה ובקשה המוגשת במסגרת ההליכים המקדמיים. יתר על כן, דרך כלל מדובר בבקשות הדדיות ואין מקום למנות כרוכל כל בקשה ובקשה. אכן, בסופו של יום בית המשפט יידרש לשאלת פסיקת ההוצאות בגין כל ההליך המשפטי, ואזי, כמובן יביא בחשבון את ההתנהלות הדיונית של כל אחד מהצדדים.
בלשון אחרת, אכן הכלל הינו כי זכאי בעל דין לפסיקת הוצאות בגין הליך ש"זכה" בו, אולם עדיין קיים שיקול דעת לבית המשפט, ובמיוחד בעת שעסקינן בבקשות ביניים, שלא להורות כן.
במקרה דנן, הדרישה הופנתה בראש ובראשונה לפרקליטות, אשר היא נדרשה לאפשר את העיון במסמכים ומשסרבה, הוגשה הבקשה. אכן, פלא קום כצד להליך רשאית הייתה להביא עמדתה, וזאת אכן הובעה.
אולם, בנסיבות שכאלו, וכאשר עצם הדרישה לכשעצמה, על פני הדברים, הייתה לגיטימית, אין אני סובר כי היה מקום לפסוק הוצאות בגין אותה בקשה.
משכך, היה מקום לכאורה לחייב את פלא קום – לשיטתה - בהוצאות, נוכח דחיית בקשתם לפסיקת הוצאות, אולם לאור המפורט לא אורה כן.

סיכומם של דברים:
24. העולה מהמקובץ, כי יש להיעתר חלקית לבקשת התובעות לעיכוב ההליכים וכך יש לדחות את בקשת פלא קום לפסיקת הוצאות.

25. משנדרשים אנו לשאלת פסיקת ההוצאות בגין הבקשה לעיכוב, לכאורה היה מקום לחייב את פלא קום בהוצאות, הואיל ועיקר הבקשה התקבלה, דהיינו בכל הקשור לעיכוב ההליכים בתיק, ולמעט עיכוב בהשלמת ההליכים המקדמיים.
אולם, מנגד, אין להתעלם מההתנהלות הלא ראויה של התובעות, בעת שעל דעת עצמן, בחרו שלא לציית להוראות בית המשפט, ולא השלימו את ההליכים המקדמיים מטעמן.
יתר על כן, בצדק הפנו פלא קום לבקשת האורכה בהסכמה, שהוגשה על ידי פלא קום, להשלמת אותם הליכים. דהיינו, מדוע לא הגישו התובעות בקשה לאורכה להשלמת אותם הליכים עד הכרעה בעניין הבקשה לעיכוב, ולמצער מדוע לאחר שהחליטו על הגשת הבקשה לעיכוב, לא טרחו לפנות לבית המשפט, עוד טרם חלוף המועד המוסכם, למתן אורכה.
משכך, התוצאה הינה כי אכן מחד גיסא היה מקום לחייב את פלא קום בהוצאות, אולם מאידך גיסא, אלו מתקזזות מול זכותם של פלא קום להוצאות מהתובעות נוכח התנהלותן.

26. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן:
א. בשלב זה, אני דוחה את המשך הדיון, עד לאחר קבלת עדכון אודות ההליך הפלילי.
ב. על התובעות להשלים את ההליכים המקדמיים מטעמן, וזאת עד ליום 5.5.14.
ג. בשלב זה, אין מקום להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית.

ד. עד ליום 10.12.14 יימסר עדכון אודות ההליך הפלילי, ובהתאם יינתנו הוראות בכל הקשור לאופן המשך ההליכים בתיק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. רישום פלילי של עד

  2. ביטול עבירה פלילית

  3. ספק סביר במשפט הפלילי

  4. עיוות דין בהליך הפלילי

  5. הימנעות מהרשעה פלילית

  6. נהיגה בקלות ראש פלילי

  7. פיצויים על זיכוי פלילי

  8. אשפוז כפוי פלילי

  9. הסתרת עבר פלילי של עובד

  10. תשלום הוצאות הליך פלילי

  11. שיהוי בשמיעת משפט פלילי

  12. סעיף 158 לחוק סדר הפלילי

  13. סירוב להעיד במשפט פלילי

  14. האשמת עובד בעבירה פלילית

  15. ביטול חוזה בגלל עבר פלילי

  16. קנס פלילי בבית משפט אזרחי

  17. בדיקת מסוכנות - עבר פלילי

  18. עצימת עיניים במשפט הפלילי

  19. פסק דין פלילי במשפט אזרחי

  20. זיוף קילומטראז עבירה פלילית

  21. אחריות פלילית - ייצור מזון מקולקל

  22. הליך פלילי נגד רופא שיניים

  23. פיצוי על טעות ברישום פלילי

  24. אחריות פלילית אורגנים בתאגיד

  25. עדות נגד הגרוש המשפט הפלילי

  26. הצגת עבר פלילי בהליך משמעתי

  27. ייפוי כוח מוגבל בהליך פלילי

  28. עיון בתיק רפואי בהליך פלילי

  29. סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי

  30. סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי

  31. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי

  32. סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי

  33. סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי

  34. פיטורים עקב חשד לעבירה פלילית

  35. הארכת מועד להגשת ערעור פלילי

  36. אחריות פלילית על תאונת עבודה

  37. שימוש ברישום פלילי במשפט אזרחי

  38. בקשה לקבלת רישום פלילי של עדים

  39. ביטול זיכוי בהליך פלילי בערעור

  40. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי

  41. הוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי

  42. רשלנות עורך דין שהורשע בפלילים

  43. הכרעות דין סותרות במשפט הפלילי

  44. כיסוי הוצאות הגנה בהליך פלילי

  45. ערעור על החלטה אחרת במשפט פלילי

  46. אך מגישים חוות דעת בתהליך פלילי

  47. אמון הציבור במערכת המשפט הפלילי

  48. סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי

  49. מירוץ ההתיישנות של עבירה פלילית

  50. הימנעות מהרשעת אדם ללא עבר פלילי

  51. ידיעת השופט על עבר פלילי של נאשם

  52. דחיית ערעור פלילי בהעדר התייצבות

  53. העברת תיק מהליך פלילי להליך מנהלי

  54. העברת הדיון לשופט אחר בהליך פלילי

  55. זכות העיון במרשם הפלילי של מתלונן

  56. עונש על מספר רב של עבירות פליליות

  57. ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי

  58. התיישנות תביעת פיצוי על זיכוי פלילי

  59. פסק דין פלילי כראיה בבית הדין למשמעת

  60. בקשה להבאת ראיות לסתור פסק דין פלילי

  61. זיכוי במשפט פלילי כראיה במשפט אזרחי

  62. הרשעה בפלילים עקב אי קיום צו בית משפט

  63. סמכות ועדה מקומית לנהל הליכים פליליים

  64. החזר קנס אזרחי לנישום לאחר הליך פלילי

  65. טיפול גמילה מסמים לנאשם בעבירה פלילית

  66. השפעת עבר פלילי בערעור על חומרת העונש

  67. עתירה נגד החלטה לא לנקוט בהליכים פליליים

  68. אחריות פלילית של דירקטורים על מעשי החברה

  69. שלילת קצבת ביטוח לאומי בגלל עבירה פלילית

  70. פסק דין מרשיע במשפט פלילי כראיה במשפט אזרחי

  71. בקשת הימנעות מהרשעה פלילית בשל נסיבות אישיות

  72. דחיית דיונים במשפט פלילי עקב החלפת עורך דין

  73. האם אפשר לנהל הליך אזרחי במקביל להליך פלילי ?

  74. הפסדי השתכרות בתאונת דרכים לאדם בעל עבר פלילי

  75. עיכוב יציאה מהארץ של נאשם תושב חוץ בהליך פלילי

  76. חשש מהפללה עצמית בהליך אזרחי במקביל להליך פלילי

  77. האם הפרת תנאי שחרור בערובה יכול להוות עילה להעמדה לדין פלילי

  78. בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי

  79. פיצוי על נזק לרכב בתאונת דרכים על סמך פסק הדין פלילי המרשיע

  80. סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-199

  81. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון