האם הלכת השיתוף מטילה אחריות כלפי צדדים שלישיים ? הנשיא ברק בפסק דינו בע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו ( 13.12.2006) (להלן: הלכת שלם) דן בדיני השיתוף בין בני זוג וניתח את המצב המשפטי בשאלה - האם הלכת השיתוף בין בני זוג מטילה על בן זוג אחד אחריות כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר? על-פי הלכת השיתוף, השיתוף חל הן בנכסים משפחתיים והן בנכסים עסקיים אף כאשר הבעל אינו משתף את אשתו בעסקיו ואף אינו מגלה לה אודותיהם. לצידה של הלכת השיתוף מתקיימת גם הלכת שיתוף בחובות, על-פיה קיימת חזקה (הניתנת לסתירה) בדבר אחריות משותפת בין צדדים לחובות שנוצרו מהרכוש המשותף, בין מנכסים "אישיים" ובין מנכסים "עסקיים", שנעשו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני הזוג בתקופת קיומם של החיים המשותפים. כאשר בן זוג רכש חובות כלפי צד שלישי, בהתגבש השיתוף מכוחו של הסכם השיתוף, עוברים החובות לבן הזוג האחר. המחאת החבות מתבצעת על-פי סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, הקובע כי "חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין". המחאת החבות מבוססת על הסכם בין בני הזוג, כלומר בין החייב המקורי (הבעל הממחה) לבין הנמחה (האישה), ואין היא תקפה כלפי הנושה ללא הסכמת הנושה. משמעות הדבר היא כי במערכת היחסים בין החייב לבין הנמחה נוצרה התחייבות של בן הזוג האחד כלפי בן הזוג האחר ליטול על עצמו מחצית מן החובות. השיתוף בחובות מקים יריבות ישירה בין שני בני הזוג לבין הנושה. באשר להסכמת הנושה או לאי-הסכמתו: לנושה עומדת עדיין זכות תביעה נגד החייב המקורי לקיום החיוב ומנגד, אין הוא רשאי לתבוע את הנמחה לקיים את החיוב. עם גיבוש השיתוף ובהינתן הסכמת הנושה, מחצית החוב עוברת לבן הזוג השני. אולם מתי מתגבש השיתוף? הנשיא ברק דן בשאלה: מהו המועד בו מתגבש השיתוף בזכויות ובחובות בין בני הזוג? מהו המועד שממנו מוענקת זכות לצד שלישי כלפי בן הזוג האחר? הגישה המועדפת על-ידו, ושעליה סמכו שאר שופטי ההרכב את ידיהם, הינה זו המבחינה בין שני מועדים שונים. המועד האחד הוא המועד בו מתמלאים התנאים של הלכת השיתוף, בו מגבש השיתוף בנכסים המשפחתיים המובהקים, והמועד השני הוא "מועד קריטי" בחיי הנישואין, כגון מות אחד הצדדים או מועד בו חל משבר בחיי הנישואין, או אירוע כלכלי חריג (כמו "חיסול" נכסי אחד מבני הזוג או כניסה להליכי פשיטת רגל). במועד שני זה, "המועד הקריטי", מתגבש השיתוף בשאר הנכסים ובכלל הזכויות והחובות. עד לאותו מועד, השיתוף הוא בבחינת שיתוף קנייני דחוי. (יוער במאמר מוסגר כי בע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת הישוב ביטוח בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט עמית ( 11.8.2011) צוין כי חזקת השיתוף נתפסת בימינו כחזקה נורמטיבית ולא חזקה עובדתית-הסכמית). בה"פ (מחוזי מרכז) 13815-07-09 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' דוד ( 17.5.2011) (להלן: עניין בנק לאומי) הבהיר השופט גרוסקופף כי הלכת השיתוף, כפי שנקבעה בהלכת שלם, חלה ביחס לזוגות שנישאו לפני 1.1.1974 (וכן ביחס לידועים בציבור). לעומת זאת, ביחס לזוגות שנישאו לאחר 1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון) חל משטר רכושי שונה הנגזר מהוראותיו של החוק החדש. בניגוד לחזקת השיתוף, שפותחה כאמור בפסיקה, נקבע בסעיף 4 לחוק יחסי ממון, כי "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". חלף זאת קבע המחוקק כי בהעדר הסכם ממון, תעמוד לכל אחד מבני הזוג הזכות לאיזון משאבים עם פקיעת הנישואין. זכות זו קובעת כי "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג" למעט חריגים המנויים בחוק (סעיף 5 לחוק יחסי ממון). משמעות הדברים היא שכל עוד לא פקעו הנישואין לא קמה הזכות לתבוע את ביצועו הלכה למעשה של איזון המשאבים, וממילא מתעורר קושי להצהיר על זכויותיו של בן הזוג הלא רשום, ולהורות על עיקולן. לאור סעיף 10 לחוק יחסי ממון, נושה אינו יכול להתבסס על זכותו העתידית של בן הזוג הלא רשום מכוח הזכות לאיזון משאבים, ולבקש לעקלה כל עוד לא יכול בן הזוג הלא רשום לממשה.הלכת השיתוףשאלות משפטיות