מינוי כונס נכסים זמני (ההלכה) ההלכה הפסוקה מפי בית המשפט העליון קובעת כי מקום בו בית המשפט נדרש למנות כונס נכסים זמני, עליו לשקול האם לא ניתן, בנסיבות העניין, להסתפק בסעד פחות קיצוני לצורך השגת המטרה אליה מכוון המבקש. נא ראו לעניין זה: רע"א 9911/01 טלפז תדלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ פ"ד נ"ו (6)550, 556-557, שם נקבע: "סעד זמני, ובענייננו מינוי כונס נכסים הגורם להפסקת פעילות הנתבע או להכבדה ממשית עליה, אינו מידתי אף מקום שסעדים זמניים אחרים בו לא השיגו את מטרתם, שכן, באיזון שבין אינטרס התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין, לבין אינטרס הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, מוענק לאינטרס הנתבע מעמד עדיף. זאת, ראשית, משום שהתובע הוא זה הנושא בנטל ההוכחה, ושנית - והוא בעיניי העיקר - משום שזכות הקניין הינה זכות חוקתית, המעוגנת היום בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". אכן קביעה זו של בית המשפט העליון עוסקת בסעד של מינוי כונס נכסים לפי תקנה 387ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אך הרציונל הולם ומתאים גם לעניין מינוי כונס זמני על פי סעיף 21 לפקודת פשיטת הרגל, שכן כך או כך המטרה והתכלית בבסיס האפשרות למינוי כונס זמני הינה מניעת פגיעה בנכסי החייב, שעה שקיים חשש לפגיעה כאמור. אולם מקום בו לא הרים המבקש את הנטל להוכיח את קיומו של חשש לגורל נכסי החייב - הרי שאין מקום למנות כונס זמני. נא ראו לעניין זה ספרם של כבוד השופטים לוין וגרוניס, "פשיטת רגל" מהדורה שנייה [2000] בעמ' 103, שם נאמר: "הוגשה בקשה לצו כינוס - ועוד לפני מתן הצו - רשאי בית המשפט למנות את הכונס הרשמי, או אדם מתאים אחר להיות כונס זמני על נכסי החייב או חלק מהם ולהורות לו להחזיק מיד באותם נכסים. הוא יעשה כך אם נוכח שיש צורך לעשות כן להגנת נכסי החייב, לאמור, אם קיים חשש ממשי שהחייב ינקוט פעולות להברחת רכוש, כאשר יוודע לו כי ננקטו נגדו הליכי פשיטת רגל". וכן נא ראו החלטתו של כבוד השופט א. אורנשטיין בתיק פש"ר (ת"א) 4295-06-11 נטלי לזר נ' שמעון הראל [ 1.7.11], הגורס כי: "אין מקום להחמיר עם חייב ולנקוט בסעד של כינוס נכסים זמני, בטרם התברר גורל הבקשה לכינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל, ויש לבחון האם ניתן להשיג את אותה מטרה, בפגיעה פחותה." מינוי כונס נכסיםכינוס נכסים