הכלל בפסיקת הוצאות הוא פסיקת הוצאות ריאליות, וזאת בהיעדר סיבה מיוחדת

הכלל בפסיקת הוצאות הוא פסיקת הוצאות ריאליות, וזאת בהיעדר סיבה מיוחדת עם זאת, יש לבחון את סבירות ההוצאות. כך נפסק בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשויות יבוא-משרד התעשיה, המסחר, פס' 19 להחלטתו של כבוד השופט הרשם יגאל מרזל (30.6.2005) "כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין... אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על יד הזוכה."פסיקת הוצאות