האם שכר טרחת מומחים הינו חלק מ"הוצאות משפט" ?

האם שכר טרחת מומחים הינו חלק מ"הוצאות משפט" ? הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם שכר המומחים חוסה תחת תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן יש לפסוק את ההוצאות על פי האסמכתאות שהוגשו וללא בחינתן סבירותן, או שמא הבקשה חוסה תחת תקנה 513(2) ואז יש לבחון את סבירות ההוצאות. מצאתי שהבקשה חוסה תחת תקנת משנה (2). אפרט: תקנה 513 לתקנות קובעת: "הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת: (1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החור שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין; (2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדן הזדמנות להשמיע את טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט." אמנם תקנת משנה (1) מציינת מפורשות שכר מומחים, אולם התקנה עוסקת בהוצאות הרשומות כדין בתיק התובענה, כלומר הוצאות שהובאו בפני בית המשפט טרם ניתן פסק הדין. המבקשת טענה שהרישום כדין בתיק התובענה מתייחס אך ל"כל הוצאה אחרת" ואילו שכר המומחים חוסה תחת תקנת משנה (1) בכל מקרה, גם אם לא נרשם בתיק. המבקשת אף הפנתה למספר החלטות בהן נפסק כי שכר מומחים חוסה תחת תקנת משנה (1), אולם החלטות אלה לא התייחסו במישרין ומפורשות לשאלת רישום ההוצאות בתיק. התייחסות במישרין לסוגיה זו ניתן למצוא ברע"א (י-ם) 36179-07-11 כהן נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פס' 9-11 להחלטתה של כבוד השופטת תמר בזק רפפורט (11.10.2011): "אכן, משניתן פסק דין המחייב צד בהוצאות ואיננו מורה דבר בנוסף, הרי שמעצם הפסק, מחויב אותו צד בהוצאות שתקנת משנה (1) חלה עליהן. הוצאות אלו עומדות מעתה לחישוב טכני, אותו רשאי לעשות אף המזכיר הראשי של בית המשפט "לפי החומר שבתיק, בלא צורך בבקשה, ושלא בפני בעלי הדין". בהתאם, כפי שנפסק בעניין רע"א 2993/04 בנק המזרחי המאוחד נ' לונדנר, פ"ד נח(5) 49 (2004), בהיעדר הוראה אחרת בפסק הדין, "אין נתונה למזכיר או לרשם סמכות שבשיקול דעת להפחית מהוצאות אלה". אלא שהוראה זו שבתקנת משנה (1) מוגבלת להוצאות "הרשומות כדין בתיק התובענה" וכלולות "בחומר שבתיק", כפי שהוא בפני בית המשפט אשר פסק בדבר חיוב בהוצאות, בשעה שפסק כך, ואין היא חלה על הוצאות שלא הובאו בפני בית המשפט בטרם ניתן פסק הדין. החיוב בהוצאות, ככל חיוב אחר עליו מורה בית המשפט, לא יכול שייעשה, אלא לאחר שתינתן לצדדים הזדמנות להעלות טענותיהם בקשר אליו. כאשר מדובר בהוצאות ש"רשומות כדין בתיק התובענה", וכלולות "בחומר שבתיק", כלשון תקנת משנה (1), הצדדים מודעים להן, ולכן הם יכולים להתייחס אליהן בטיעוניהם, בטרם פסק הדין, וחזקה כי בית-המשפט מודע להן בשעה שמחייב הוא צד מן הצדדים לשאת בהוצאות. ביחס להוצאות אלו, אחר שגלויות הן בפני בית המשפט בשעה שפוסק הוא את הדין, ניתנת לצדדים, הלכה למעשה, הזדמנות להעלות טענותיהם בפני השופט הדן בתיק בכל הנוגע להן. משכך, ניתן להסתפק בכל הנוגע אליהן בשומה טכנית, לרבות בידי המזכיר הראשי, על פי החומר שבתיק, בלא בקשה ובלא שמיעת בעלי הדין. שונה הדבר בכל הנוגע להוצאות שאינן גלויות לשופט בשעת מתן פסק הדין ואף אינן ידועות לצד שכנגד, בטרם מתן פסק הדין. על הוצאות אלו חלה תקנת משנה (2), וככל שלא מושגת לגביהן הסכמה, ניתן להביאן בפני הרשם - ולא המזכיר הראשי - לשומה בהתאם לתקנה 513(2). בהתאם, על הרשם ליתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם ואזי יחייב הוא באותן הוצאות, כאשר הוא סבור כי היו דרושות לניהול המשפט, כלשון התקנה. כך עולה מלשון תקנה 513, וכך אף מתחייב מיסודות שיטתנו המשפטית, אשר מעיקריה זכות הטיעון בטרם תתקבל הכרעה בעניינו של אדם." נימוקיה של כבוד השופטת בזק רפפורט מקובלים עלי. החלת תקנת משנה (1) על הבקשה שלפניי היתה מובילה לשלילת זכות הטיעון של המשיבים בנושא זה, ללא הצדקה. מכאן שהבקשה חוסה תחת תקנת משנה (2) ויש להפעיל שיקול דעת בבחינת סבירות ונחיצות ההוצאות.הוצאות משפטמומחהשאלות משפטיותשכר טרחה