האזנת סתר: האם יש צורך בהסמכה ספציפית לגבי כל חקירה וחקירה ? בעניין זה מפנה ב"כ המאשימה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א בת"פ 25/80 מדינת ישראל נ' מאיר פלח, פ"מ תש"מ (1)177 מפי כבוד השופט ב' כהן (להלן: עניין "פלח") וכן את הנאמר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 949/80 שוהמי נ מדינת ישראל פ"ד ל"ה(4)62 וכן ע"פ 262/88 חאלד מחאמיד נ' מדינת ישראל פ"ד מ"ג(3) 468 (להלן : עניין "מחאמיד"). לדבריו, מאותם פסקי דין עולה, כי אין צורך בהסמכה ספציפית לגבי כל חקירה וחקירה, לשם ביצוע האזנת סתר, לפי סעיף 8(1)(ב) אלא די בהסמכה כללית של איש משטרה לבצע פעולה כאמור. הפרשנות הדווקנית המתחייבת מהאינטרסים המוגנים ע"י חוק האזנת סתר, שהם הגנה על פרטיותו של אדם וצנעת חייו, ומן האיסור בחוק להאזין לשיחה, שהמאזין אינו צד לה, ללא הסכמה של אחד מבעלי השיחה, מחייבת לפרש באופן מצמצם גם את הגדרת החריג של "רשות הרבים". לפיכך, התיעוד לגבי מקום קיום השיחה המואזנת והמתועדת, חייב לכלול התייחסות מפורשת לכך, שהיא נעשתה במקום ספציפי שבו מוחזק עצור או אסיר. מקום כזה יכול להיות, למשל חדר בבית מעצר משטרתי (עניין מחאמיד לעיל ), או ניידת משטרה שבה מוסעים עצורים (עניין פלח לעיל). אולם, חובה על התביעה לציין, בין בגוף הבקשה ובין בתיעוד משטרתי אחר שנמסר מראש לעיון ההגנה במסגרת חובת הגילוי, כי האזנה אכן בוצעה במתקן או במיקום כאמור. מאחר שהמאשימה היא אשר יזמה במקרה דנן את החיסיון לגבי מקום האזנה, אין היא רשאית להיאחז בלשונו העמומה של הטופס הסטנדרטי שנועד לשימוש כללי ואשר בו מופיע המונח "מתקן חקירות", מבלי לפרט את מקומו ואת מיקומו, כדי להוכיח כי מדובר במתקן מעצר משטרתי. ראו ת"פ 2272/00 (אשדוד) מדינת ישראל נ' אמזלג (מיום 25.3.01). בשל הפרשנות הדווקנית הנדרשת של החוק וכדי שיתאפשר להגנה לטעון כנגד החריג של "רשות הרבים", על המאשימה, ככל שהיא יוזמת חיסיון לגבי האזנה ושיטות ביצועה, לדאוג לכך שיינתן ביטוי מתאים במסמך מתועד מראש למקום ההאזנה, כדי לבסס את הקביעה שמדובר ב"רשות הרבים", כמובן בלי שהדבר יביא לחשיפה של אמצעים טכניים או לגילוי של מיקומים ספציפיים בתוך המתקן המדובר.שאלות משפטיותהאזנת סתר