הסכם פשרה בין נאמן בפשיטת רגל של עזבון לבין משפחת הנפטר לפניי בקשה לאשר הסכם פשרה שבין הנאמן בפשיטת רגל של עזבון המנוח ז"ל (להלן: "הנאמן" ו"המנוח" בהתאמה) לבין המשיבים 1-3: גרושתו ושני ילדיו של המנוח. בקצירת האומר אציין שעו"ד חבר מונה כנאמן לעיזבון המנוח בפש"ר, בעקבות הליך שנקט מס הכנסה להתראת פשיטת רגל נגד החייב על יסוד חובות נטענים של המנוח למס הכנסה. המנוח היה נשוי למשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ובינו לבינה נחתמו מספר הסכמים באשר לרכושם, ובין אלה גם הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההסכמים הוסדרה חלוקת הרכוש שבין בני הזוג. בהתאם למוסכם, הוקנה בית המגורים המצוי ברח' מבואות 29 בסביון (להלן" "הבית"), למשיבה שרשומה כחוכרת הזכויות הבלעדית של הבית בפנקס רישום המקרקעין. לאחר פטירת המנוח ומינוי הנאמן לעזבונו בפש"ר, התנהלו הליכים לרוב בין הצדדים. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבקשות רבות שהוגשו בהליך, נוכח המחלוקת התהומיות שביניהם ובגדרן טענות הנאמן לפיו פרטי רכוש שונים ביניהם הבית שהוא היקר מכלל הנכסים, מכונית נוסעים וכן מניות בחברת MST, הגם שנמצאים ברשות המשיבה ורשומים על שמה או על שם הילדים, שייכים למנוח ולמצער בחלקם. דין אם אציין שבתיק הוגשו עד עתה 119 בקשות, ניתנו החלטות מפורטות בחלק מאלה, ובקשות נוספות תלויות ועומדות. אחת הבקשות הינה טענות הנאמן שלפיה המנוח הוא בעלים של מחצית הבית, חרף ההסכם שבין בני הזוג והרישום הבלעדי של המשיבה כבעלת זכויות החכירה בבית. בשים לב להיקף הסכסוך ומהותו, הצעתי לצדדים להעבירו לגישור, הצעה שהתקבלה. במהלך הגישור ובעקבותיו נרקם מתווה לפשרה שהובא בהסכמת הצדדים לידיעת בית המשפט. בהמשך התבקש בית המשפט על-ידי הצדדים לסייע להם בקידום הסדר פשרה כולל ביניהם והשגת הסכמות בנושאים שנותרו שנויים במחלוקת. הליך המו"מ להסדר פשרה נכנס בעת האחרונה להילוך מואץ ובמסגרת זו התקיימו מספר ישיבות תכופות בבית המשפט, במעמד הצדדים וב"כ הכנ"ר. בין הצדדים הוחלפו טיוטות הסדר פשרה שהלכו והתגבשו למתווה סדור. במסגרת זו הסכימה המשיבה למכור את הבית ולכך שחלק מתמורתו תועבר לנאמן, כאשר נותרה מחלוקת בשיעור שיועבר לנאמן. הושגה אף הסכמה עקרונית באשר לרכוש נוסף שגם לגביו טען הנאמן שהוא שייך למנוח. בסופו של דבר, הסתמן מתווה מוסכם חלקי באשר לאופן חלוקת התמורה של הבית בין הצדדים, וכמפורט, בין היתר, בטיוטא האחרונה. לפי אותו מתווה: ככל שהתמורה לאחר תשלום המיסים וההוצאות הכרוכים במכירה (להלן: "התמורה נטו"), תהיה עד לסך של 26 מיליון ₪, יהיה זכאי הנאמן לסך של 24% הימנה ואילו המשיבה ליתרתה; ככל שהתמורה נטו תעמוד על סך של 34 מיליון ₪ ומעלה, יהיה הנאמן זכאי לסך של 34% הימנה ואילו המשיבה ליתרתה. לא הושגה הסכמה באשר לחלוקת התמורה נטו ככל שתעמוד על סך שבין 26 מיליון ₪ לבין סך 34 מיליון ₪. הסכמה נוספת שבין הצדדים הייתה באשר לחלוקת רכוש נוסף, המניות בחברת "M.S.T" והתמורה מההליך המתנהל נגד עיריית בלגרד. נקבע דיון נוסף להשגת פשרה סופית במעמד הצדדים והכנ"ר ליום 13.4.14, אליו התייצב גם עו"ד פאנוס, ב"כ מס הכנסה, שהינו הנושה הגדול של העיזבון. בהקשר זה אציין, שבין העיזבון לבין מס הכנסה מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו מערער הנאמן על השומות שהוצאו על-ידי מס הכנסה למנוח, הליך שנמצא לפני הכרעה. בהתאם לייעוץ גלוי שניתן לנאמן על ידי הפרקליט המייצג את העיזבון בערעור מס הכנסה, מוצע לנאמן להסכים כי חוב העיזבון למס הכנסה יעמוד על סך 30 מיליון ₪. במהלך הדיון וכעולה מהפרוטוקול התקבלה הצעת בית המשפט שלפיה, באשר למחלוקת לגבי חלוקת התמורה נטו בפער שבין 26 מיליון ₪ לבין 34 מיליון ₪ כמו גם בשאלת השתתפות העיזבון בחובות המשיבה כלפי נושיה שבחלקם הם נושים של העיזבון, יפסוק בית המשפט לפי שיקול דעתו בפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984. ההצעה התקבלה כאשר יוער שבית המשפט ערך הפסקה בדיון והמשיבה התייעצה גם עם ילדיה, המשיבים 2 ו-3. עם זאת, ולאור דברי הנאמן ודברי ב"כ מס הכנסה נוכח התנגדות הגורמים האחראיים במס הכנסה להסדר, סברתי שיש מקום לשמוע את אלה ובטרם אחליט בבקשה לאישור הסדר הפשרה. משכך, קבעתי דיון להיום במעמד הצדדים. אציין שהנאמן אף ציין בתגובתו לטיוטת הסדר הפשרה שיש מקום לשקול קבלת עמדת מס הכנסה בטרם הכרעה בבקשה לאשר את הסדר הפשרה. בדיון היום אליו התייצבו גם באי כוח מס הכנסה, שמעתי את דברי עו"ד זלינגר ב"כ מס הכנסה המתנגד להסדר וכן את עמדת הצדדים האחרים לכך. לטעמה של באת כח מס הכנסה, התמורה שהנאמן צפוי לקבל ממכירת הבית לפי ההסדר היא נמוכה ביותר, ויש לקבל חוות דעת שמאית עדכנית באשר לשווי הבית טרם ההסדר, והכל כמפורט בדברי באת כח מס הכנסה בדיון. הכנ"ר בדעה שיש להביא בחשבון את התנגדות מס הכנסה ונכון יהיה לקיים הידברות נוספת בין הצדדים על מנת להגיע לידי הסדר משופר מבחינת הנאמן. הנאמן בדעה שאינו יכול להתעלם מעמדת מס הכנסה, לא כל שכן עסקינן בנושה הגדול והמהותי של העיזבון ומצטרף לעמדת הכנ"ר שלפיה נכון יהיה לקיים הידברות נוספת בין הצדדים. בא-כח המשיבים לעומתם, טען שעל בית המשפט לאשר את ההסדר הפשרה שלטעמו הוסכם, בניגוד לעמדת הצדדים האחרים. עוד הוא טוען שאין ממש בעמדת מס הכנסה שאינו אלא רק נושה של העיזבון ומשכך אין התנגדותו מאיינת את ההסכמה שהושגה. דיון והכרעה המחלוקת שלפניי מתמקדת בשני אלה: האחד האם הושגה הסכמה מחייבת בין הצדדים. השני ככל שכן, האם יש מקום לאשרה, אם לאו. הסכם הפשרה לטעמי הסכם פשרה בין הצדדים התגבש גם התגבש. בהקשר זה אציין שנוהל מו"מ ממצה בין הצדדים במסגרתו הועלתה ההסכמה על הכתב המבארת את ההסכמות שהתגבשו בצורה מפורשת. אמנם המסמך נעדר הסכמות נקודתיות זאת באשר לחלוקת התמורה נטו ממכירת הבית שבין הסך של 26 מיליון ₪ לבין 34 מיליון ₪, אך, בהקשר זה ניתנה הסכמת הצדדים לבית המשפט לפסוק לפי שיקול דעתו בפשרה, וכמפורט בהמשך. הסכמת הצדדים להסדר הפשרה ניתנה במפורש על ידם בדיון אתמול וכאמור בפרוטוקול: "ניהלנו מו"מ ממושך ואינטנסיבי על מנת להגיע לידי הסכמות אשר יביאו לידי סיום את המחלוקות שבין הנאמן בפש"ר לבין המשיבים, אשר הצריכו בקשות רבות, דיונים ממושכים ושנפרסו בהרחבה לפני בית המשפט. בהמלצת בית המשפט פנינו אף להליך גישור, במסגרתו התנהלו פגישות עם המגשרים והועלו הצעות מהצעות שונות. החלפנו טיוטות אשר הובאו בהסכמה לבית המשפט, תוך שפרסנו לפני בית המשפט את הקשיים, את העמדות של כל צד ובית המשפט אף שמע את המשיבה בהרחבה. סופו של דבר ולאחר מעורבות בית המשפט כאמור, התגבש נוסח של טיוטה שאנו מגישים לבית המשפט. אנו מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה, מבלי לגרוע מכל טענה ומבלי שיהיה בכך הודאה של צד בטענות משנהו, יושארו לשיקול דעת בית המשפט לקביעת שני העניינים הבאים בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 ללא הנמקה: האחד, קביעת חלוקת התמורות שבין הסכום המינימלי ממכירת הבית בסך של 26 מיליון ₪ (באחוזים המוסכמים לגביו), לבין הסך המקסימלי שמעל ל- 34 מיליון ₪ (שמעליו קיימת חלוקה מוסכמת של אחוזים), ושיקבעו על ידי בית המשפט לפי שיקול דעתו בפשרה, כאשר מובהר שהסכום האמור הינו נטו לאחר תשלום המיסים וההוצאות החלים על המכירה, לרבות שכר הטרחה בגין המכירה, כאמור בסעיף 4. השני, השתתפות הנאמן בפש"ר בחובות המשיבה". (ההדגשה שלי-א.א.) הדברים ברורים ואינם דרושים לפרשנות ועולה מהם כי הושגה הסכמה מחייבת בין הצדדים עצמם להסדר פשרה, והכל בתנאים המוסכמים. אמנם, בית המשפט לא אישר את הפשרה, זאת בין היתר על מנת לאפשר למס הכנסה להביע את עמדתו, אך אין בכך כדי לאיין את עצם ההסכמה שהתגבשה לאחר מו"מ ממושך. סבורני שאין בעצם התנגדות מס הכנסה כדי לאיין את המסקנה שלפיה לפניי הסכמה המבטאת את אומד הדעת של הצדדים להתקשר בהסכם פשרה מחייב. הדבר עולה הן מהטיוטות שקדמו הראשונות, הן מהטיוטא הסופית, הן מדברי הצדדים בדיון ועוד. אישור הסדר הפשרה ועתה, אבחן את השאלה השנייה הדרושה להכרעה היא האם על בית המשפט לאשר את הפשרה. כאמור, סברתי שיש מקום ליתן למס הכנסה, בהיותו הנושה הגדול של העיזבון, להביא בפני בית המשפט את הסתייגותו להסדר הפשרה. משכך, דחיתי את הדיון באישור הפשרה להיום ועל מנת לאפשר למס הכנסה להביע את עמדתו. אין לפני בקשה לאישור הסדר נושים או בקשה להפטר של חייב בהליך של פשיטת רגל, שאז מחוייב בית המשפט לרצון רוב הנושים, אלא בקשה לאשר הסדר פשרה בין עיזבון בפש"ר לבין צד ג', המשיבים. לכן, לא חלים בהקשר זה הוראות דיני הפירוק וחדלות הפירוק המחייבות הסכמת נושי החייב וקבלת עמדתם מראש בטרם אישור פשרה. בית המשפט של חדלות הפירעון נדרש באופן שוטף לאשר הסכמות שבין בעל התפקיד לבין צדדי ג', ולא יעלה על הדעת שבכל פעם שמתבקש אישורו, יורה בית המשפט לכנס את אסיפות נושי החייב לדון בהסדר המוצע. אמנם, במקרים חריגים ומהותיים לא מן הנמנע שתתבקש מראש עמדת הנושים אך ההכרעה של בית המשפט אינה מותנית בהסכמתם. זאת בשונה למשל מהסדר נושים בו נקבע שיש צורך באישור רוב נשייה לשם אישור הסדר, הגם שבמקרים מסויימים רשאי בית המשפט לאשר פשרה גם אם לא יושג הרוב הססטוטרי הדרוש (ראה למשל סעיף 350יג.(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999). לכן, אין בעצם ההתנגדות של מס הכנסה כדי לאיין את אישור ההסדר גם בהינתן שמס הכנסה הוא הנושה הגדול של החייב. שקלתי בכובד ראש את טענות ב"כ מס הכנסה וכן עמדת הנאמן והכנ"ר, אך לא ראיתי באלה טעם שלא לאשר את הסדר הפשרה. לעניין זה אציין, בין היתר: לטעמי משקף הסדר הפשרה איזון ראוי בין הסיכויים והסיכונים הניצבים לפתחו של כל צד ולכן יש לאשרו. בהקשר זה יש להביא בחשבון מחד גיסא שהזכויות בבית רשומות על שם המשיבה בלבד, וכי ניצבת לפני הנאמן משוכה לא קלה להתגבר הן על הרישום המחייב וגם על הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה באשר לחלוקת הרכוש. מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את טענות הנאמן שנתמכות גם בהחלטות ביניים שונות שניתנו על ידי התומכות בעמדתו. עם זאת, עסקינן רק בטענות מצד הנאמן ובהחלטות ביניים ובטרם הכרעה סופית בהליכים. בהכירי את ההליך מהדיונים בו מאז תחילתו, את מכלול הבקשות השונות שבו, אני מודע לקשיים שניצבים לפני כל צד ובגדר זאת, גם את אלה שניצבים לפתחו של הנאמן ושעליו להתגבר עליהם. משכך, יש ביכולתי לאמוד את הסיכונים והסיכויים של הצדדים וסבורני שההסדר משקף באופן ראוי ומאוזן את מכלול ההדרוש. לא למותר לציין בהקשר זה, שגם אם תתקבלנה טענות הנאמן, יהיה הנאמן זכאי לכל היותר רק למחצית הזכויות בבית, שכן אין חולק שהמשיבה זכאית לפחות למחצית האחרת. עוד יש להביא בחשבון את משך ההליכים, לרבות משך הערעורים הצפויים, ולאחר מכן את הצורך במימוש הבית, כאשר למשיבים שמורות טענות של דיירות מוגנת, דיור חלוֹף, תוך הסתמכות על הלכות פסוקות בעניין, הגשת תביעה לפירוק-שיתוף וכדומה. לכל אלה יש להוסיף גם את העלויות הניכרות של בירור הבקשות וההליכים האמורים שאינן בטלות בשישים. בכל אלה יש להוות תימוכין נוספים לאישור ההסדר. שקלתי האם יש מקום להצטייד בחוות דעת של שמאי לגבי הבית קודם לאישור הפשרה וכנטען על ידי ב"כ מס הכנסה, אך לא ראיתי מקום לעשות כן. עניין זה נשקל כבר במסגרת הדיונים שקדמו להסדר הפשרה והוחלט שאין מקום להידרש לכך ולמצער בשלב זה. זאת בין היתר, לאור קיומה של חוות דעת קודמת הגם שאינה עדכנית; משך הזמן שיידרש להכין חוות דעת כאמור; התמורות שנקבעו שלא תהיינה מושפעות מחוות הדעת ובשים לב גם לכך שנקבעו מדרגות לחלוקת התמורות. פסיקה בפשרה לאור התוצאה אליה הגעתי, נותר עליי לפסוק את שהוסמכתי על-ידי הצדדים, קרי, חלוקת התמורות בטווח של מכירת הבית נטו בין הסך של 26 מיליון לבין הסך של 34 מיליון ₪ וכן באשר להשתתפות הנאמן בחובות המשיבה. לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים ולאור ההסמכה לפסוק בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, אני פוסק כדלקמן: ככל שהבית יימכר בסך שבין 26 מיליון ₪ לבין 30 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לקבל, בנוסף לסך של 24% מ-26 מיליון ₪ הראשונים, תוספת של 55% מההפרש שבין הסכומים האמורים. ככל שהבית יימכר בסך נוסף שבין 30 מיליון ₪ לבין 34 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לקבל, מעבר לסך של 24% מ-26 מיליון ₪ הראשונים ולתוספת של 55% שעד הסך 30 מיליון ₪, עוד 78% מההפרש בסך שבין 30 מיליון ₪ ועד לסך של 34 מיליון ₪. אדגים לשם הבהרה: במקרה של מכירה נטו בסך של 25 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לסך של 6,000,000 ₪ והמשיבה ליתרה; במקרה של מכירה נטו בסך של 30 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לסך של 8,440,000 מיליון ₪ והמשיבה ליתרה; במקרה של מכירה נטו בסך של 33 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לקבל סך של 10,780,000 ₪ והמשיבה ליתרה; במקרה של מכירה נטו בסך של 35 מיליון ₪, יהיה הנאמן זכאי לקבל סך של 11,900,000 ₪ והמשיבה ליתרה. נקבע בזאת שהנאמן יישא בסך של 370,000 ₪ מחובות המשיבה. סוף דבר ניתן בזאת פסק דין המאשר את הסכם הפשרה שבין הצדדים, נספח א' לתגובת הנאמן לבקשת המשיבה לאישור הסדר הפשרה, בתיקונים שהוסכמו ובתוספת שנקבעה על-ידִי לעיל. להסרת ספק וכמות שהובהר בדיון, אין באמור כדי לאשר את שכר הטרחה של הנאמן במגיע לו מהעיזבון הגם שעניין זה הובא לידיעתי. הצדדים יגישו נוסח נקי של הסכם הפשרה הכולל את כל ההוראות, כמפורט לעיל. חוזהעיזבוןנאמנותפשיטת רגלהסכם פשרהפשרה