ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא יליד ישראל

ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא יליד ישראל

1. המבקש הגיש המרצת פתיחה בה הוא ביקש שיוצהר כי הוא יליד ישראל וזאת על מנת שעניינו ידון בפני הועדה ההומניטארית לצורך קביעת סוג אשרת השהייה לה הוא זכאי.

הראיות

2. בתצהירו טען המבקש שהוא נולד בתחומי ישראל בתאריך 30.4.1981 בעיר טייבה, לטענתו באמצעות מיילדת בביתו וכי הוא גדל בטייבה עם בני משפחתו. נטען שאביו ואמו הינם מזה עשרות שנים תושבי טייבה ותושבי המדינה. לדבריו, בשנת 1997 סיים לימודים תיכוניים בבית ספר של רשת "עתיד" בעיר. ביום 1.10.2003 נישא לתושבת טייבה אזרחית ישראל וביום 20.2.2008 נולד בנם הראשון. הוא טען בנוסף שלא רק שהוא נולד בעיר והתגורר בה מאז ומתמיד, אלא שהוא גם בעל חלקת מקרקעין שם, עבד לפרנסתו כפועל מוסך ושילם ביטוח לאומי ומס בריאות. צויין שאשתו עובדת במחלקת הגביה בחברת "מילגם".

3. לטענת המבקש, כל חטאו הינו שבהיותו בן 16 סרבה מדינת ישראל להנפיק לו תעודת זהות. הוא תאר שבנובמבר 2007, עת עבד במוסך, נערך מבצע משטרתי לאכיפת רישום מוסכים והוא נצפה מבצע עבירות תעבורה ובהעדר תעודת זהות הוכרז כשוהה בלתי חוקי. בגין עבירות התעבורה והשהייה הבלתי חוקית (לכאורה) הוא נשפט ונדון ל-18 חודשי מאסר בפועל והוא השתחרר מכלא דמון באוגוסט 2010 וגורש מהמדינה לאחר מכן.

4. לטענתו הוא חסר זיקה למדינה כלשהי מלבד ישראל ומעולם לא היתה לו זיקה למדינה אחרת לרבות ובייחוד לרשות הפלשתינאית. הוא טען שמכורח הנסיבות הוא אזרח המדינה דה-פקטו וזכאי לתעודת זהות ישראלית. לטענתו הוא ובני משפחתו מוכרים מזה עשרות שנים , לכל הפחות מאז שנת 1975, כאזרחי המדינה ותושביה.

5. תצהיר נוסף ניתן על ידי מר איברהים מחמוד, יליד 1953, שטען שמאז 1975 הוא מכיר באופן אישי את אביו של המבקש כיוון שהאב עבד אצלו. את המבקש הוא מכיר לטענתו מאז שנולד בטייבה באמצעות המיילדת של הכפר דאז, גב' שייח'ה כאמל אבו חיזראן. לטענתו, הוא ראה את המבקש בכל שלבי חייו: הולך לבית הספר התיכון, מתחתן וכו' שכן "העיר טייבה צפופה וכולנו מכירים אחד את השני". ניתן תצהיר נוסף על ידי עזאם עבד אל קאדר יליד שנת 1951, שגם הוא הכיר את אביו של המבקש מאז שנת 1975 כיוון שהאב עבד גם אצלו. שאר פרטי תצהירו זהים לתצהירו של העד הקודם.

6. בחקירתו הנגדית של המבקש עלה כי מאז שהשתחרר ממאסרו לפני כשנתיים וחצי הוא מתגורר בטובאס (מועד קיום ההוכחות בהליך – סוף שנת 2012). לטענתו, אשתו מתגוררת בטייבה. בחקירתו טען המבקש שהוא הורשע בגין נהיגה ללא רישיון ושהיה בלתי חוקית במספר הזדמנויות בעבר אך לאחר מכן הוסיף כי "היה מדובר על החזקת רכוש והיה גם שוד" (פרוטוקול הדיון מיום 25.10.12 שורה 30, עמוד 4). באשר לשאלה מדוע רשום לגביו שקיימת מניעה משטרתית לכניסתו לישראל הוא טען שגנב רכב בטייבה (פרוטוקול עמוד 5, שורה 16). ביחס לאזרחות הישראלית הנטענת של הוריו, הוא הודה כי להוריו אין תעודת זהות אך טען שהם גרים מזה 50 שנה בישראל (עמוד 5, שורות 26 – 27). הוא גם טען שהוריו מתגוררים כעת בטייבה אך סיפק הסבר מדוע לא הביאם להעיד. כאשר הוצגה לו השאלה לגבי כך שהוריו רשומים כתושבי הרשות הפלשתינאית הוא טען שהדבר לא ידוע לו (עמוד 6, שורות 11- 16). כמו כן הוא לא הצליח לספק מסמכים כדי לגבות טענתו שביקש תעודת זהות בגיל 16 אך סורב (עמוד 6, שורות 19 – 17). הוא גם הודה שבידיו תעודת זהות פלשתינאית (שם, שורה 31). ביחס לעובדה שאמו חתמה על תצהיר שהיא תושבת שכם במקור, הוא טען שלא ידע זאת ואין הדבר נכון (זאת בנוגע לבקשה שהוגשה על ידי האם באמצעות חבר הכנסת אחמד טיבי להעניק לה ולילדיה מעמד של תושבים בארץ) (עמוד 7, שורות 3 – 21). ביחס לתעודת הזהות הפלשתינאית הוא טען "אני לא הלכתי לעשות את התעודות, ביקשתי מהדודים שלי שיעשו זאת בשבילי, ביקשו שאשלח להם תמונות ועשו את זה, איך עשו אני לא יודע, מה עשו אם עשו בסדר או לא בסדר אני לא יודע, אני לא הייתי שם" (עמוד 8, שורות 1 – 3). כאשר נשאל כיצד טען שאין לו זיקה לתעודה או לעשייתה, הוא חזר וטען שהוא ביקש מהדודים שיעשו וטען שהתעודה נועדה רק בשביל משרד הפנים הישראלי על פי בקשתו (עמוד 8 שורות 10 – 12). הוא גם הודה שהוציא דרכון פלשתינאי בשנת 2005 (שם, שורות 17 – 18). כאשר נשאל כיצד זה שהוא חבר קופת חולים משנת 2008 בלבד הוא טען "בגלל שהייתי בריא לא הייתי צריך קופת חולים" והוסיף שגם בתור ילד לא הלך אף פעם לקופת חולים (עמוד 9, שורות 4 – 9).

7. העד עאזם איברהים, בעדותו טען שאביו של המבקש נמצא כיום בטייבה (נכון ליוני 2013) ושהוא ראה אותו אך יומיים לפני הדיון. הוא הודה שלא נכח בלידתו של המבקש (עמוד 11, שורה 26) וגם הודה שהילדים שלו נולדו בבית חולים בכפר סבא ולא באמצעות המיילדת (שם, שורה 30). הוא גם הודה שילדיו נלקחו לקופת חולים כאשר היו קטנים (עמוד 12, שורה 3). הוא ציין שהוא אחיו של העד השני ושניהם קבלני עפר וצנרת (עמוד 12,שורה 14). העד השני, עבד אל קאדר, טען שהוא מכיר את כל בני משפחתו של המבקש, אחיו ואחיותיו. הוא גם הודה ששבעת ילדיו נולדו כולם בבית החולים "מאיר" (עמוד 13, שורה 29) וכולם חברים בקופת חולים.

8. מטעם המדינה הוגשה תעודת עובד ציבור (ב"כ המבקש לא ביקש לחקור את עורכה). התעודה נערכה על ידי אברהם גור ארי, הממונה על שירותי מינהל האוכלוסין באיו"ש. הוא אישר שמבדיקה שערך בקובץ מינהל האוכלוסין עלו הפרטים הבאים בנוגע למבקש: ששמו המלא כתובת מגוריו טובאס, הוא הוציא דרכון פלשתינאי ביום 26.11.2005, אביו, , רשום כתושב טובאס לפי תעודת זהות, אמו, , רשומה בטובאס לפי תעודת זהות. בטופס הבקשה לתעודת הזהות מופיע כי כתובת האב בטובאס וכי הבן (מוניר) נולד בטובאס כשאר אחיו. בעמוד 25 של עותק ספר הלידות בשורה 15/95 המילדת של מוניר רשמה את לידתו ביום 30.4.1981 ובשורת הרישום מופיעים פרטי ההורים כגרים בטובאס. צויין עוד שמוניר הוציא תעודת זהות פלשתינאית ובה כתובת מגוריו טובאס.

9. לתגובת המדינה צורף מכתב אל שר הפנים רוני בראון מיום 31.7.2006 מאת חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, על נייר רשמי של סגן יו"ר הכנסת. מתוך המכתב, שהיה בקשה להעניק מעמד עבור גב' אנתיסאר X וילדיה, צויין ש"הגב' X, אשה גרושה תושבת שכם במקור, מתגוררת עם ילדיה, שאדי ומוניר, בעיר טייבה מזה 32 שנים. לאור שהייתם הארוכה של בני המשפחה בעיר, טייבה הפכה למרכז החיים שלהם ובשל זאת הם מבקשים להעניק להם מעמד של תושבים בארץ לפנים משורת הדין.....".

10. בעניין זה יצויין ששני העדים אשר הובאו על ידי המבקש טענו בחקירתם שהורי המבקש מעולם לא התגרשו. צורף גם מכתב תשובה שנשלח מאת מנהל מינהל האוכלוסין ביום 23.8.2006 לפיו אמו של המבקש, תושבת האיזור, נשואה ולא גרושה, לתושב האיזור שהוא אביו של המבקש. צויין עוד שכל ילדיה רשומים כתושבי וילידי העיר טובאס וג'נין בניגוד למה שצוין במכתבו של ח"כ טיבי ועל כן הבקשה נדחתה.

11. צורף עוד תצהיר של אמו של המבקש שהוגש בשלב כלשהו לעיריית טייבה בשנת 2006, לפיו היא מתגוררת בדירה שכורה בעיר טייבה משנת שנת 1994.


עמדת המבקש בסיכומיו

12. נטען שהמבקש בהגיעו לגיל 16, פנה למשרד הפנים על מנת לקבל תעודת זהות ישראלית. ברם, בהתאם להוראות משרד הפנים, הוא הצטווה תחילה לפנות לרשות הפלשתינאית הואיל והוריו רשומים כמי שנולדו שם. נטען שהמבקש פנה באמצעות דודיו לקבל תעודת זהות מן הרשות, ואכן קיבלה וכאשר בירר במשרד הפנים לצורך הנפקת תעודת זהות ישראלית, הוא נדחה בבושת פנים ומכאן החל מסע התלאות שלו בנבכי הביורוקרטיה. בשנת 2009 פנה המבקש למשרד הפנים בנתניה לתאם פגישה ונדחה. לאחר מספר חודשים ניתנה לו תשובה לקונית כי מאחר ואינו עומד בגדרי התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תיקון תשס"ה-2005, לא ניתן לקיים את הפגישה. אזי הוגשה עתירה מינהלית לצו עשה זמני לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת עת"מ 33778-12-09. העתירה נדחתה בהמלצת בית המשפט ללא צו להוצאות וללא דיון הואיל והתבקש סעד של קבלת אזרחות ונקבע כי על המבקש למצות את ההליכים מול רשות האוכלוסין. בא כוחו פנה לקבל אשרת ישיבת קבע בישראל. ביום 30.6.2010 התקבלה שוב החלטה מטעם המשיבה בה נדחתה בקשתו של המבקש מאחר שהוא אינו עומד בקריטריונים לאיחוד משפחות. נטען שהמבקש כלל לא הגיש בקשה לאיחוד משפחות אלא בקשה לרישיון ישיבת קבע. ביום 15.7.2010 הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 5352/10. בדיון בעתירה ביום 17.8.2010 קבע הרכב השופטים שהעתירה נדחית והמבקש הונחה להגיש בקשה לועדה ההומניטארית לתושבי האיזור. המבקש הגיש שוב את הבקשה למתן אשרה לישיבת קבע בישראל. בהתאם לשיחות שנערכו בין בא כוחו ליו"ר הועדה, הונחה המבקש להגיש המרצת פתיחה לבית המשפט שיכריע בסוגיה ויקבע היכן נולד. על כן, ביום 6.6.2011 הוגשה המרצה במסגרת הליך 9648-06-11 שנמחקה בהסכמה בשל חוסר סמכות עניינית. בא כוחו ציין שגם אם תתקבל בקשתו, לא תסתיים דרכו של המבקש אלא הדיון יוחזר לועדה ההומניטארית.

13. נטען שהשאלה המרכזית בהליך הינה האם עלה בידי המבקש לסתור את הרישום המאוחר בעניינו כמי שנרשם כתושב ברשות הפלשתינאית. נטען שקודם לדיון בשאלה זו יש להבין כיצד מתבצע הרישום ברשות. נטען שאין בעצם הרישום הנטען ברשות הפלשתינאית משום מעשה בית דין או רישום קונסטיטוטיבי אלא שמדובר ברישום דקלרטיבי שאינו מהווה ראיה לאמיתות תוכנו וכי מדובר ברישום שהוא בבחינת חזקה הניתנת לסתירה. נטען שלא מדובר במסמך ציבורי ושאין למסמך משקל דומה למסמכים המונפקים על ידי משרד הפנים הישראלי. נטען כי קיים תיעוד רצוף ויציב אודות לידתו של המבקש בישראל בכפר טייבה, מסמכים החל מגן חובה ולימודים, רכישת קרקע בכפר טייבה, עבודה, נישואים, הבאת ילדים לעולם וכו'. נטען שעיון במסמכים שצרפה המשיבה לעניין הרישום כתושב האיזור מראה בעליל כי אין כל אינדיקציה מתי בוצע הרישום בעניינו. נטען עוד שהמדינה מסתמכת על תעודת עובד ציבור כאשר בסעיף 2.ז. לתעודה לא צויין אימתי נרשם תאריך לידתו של המבקש אך ברור שהרישום לא בוצע בזמן אמת. נטען שגירסתו של המבקש הינה שדודיו הם אלו שהנפיקו לו את המסמכים בעקבות פניה למשרד הפנים. נטען שהמשיבה מודה שמדובר ברישום שאינו קונסטיטוטיבי ושאין למשיבה כל שליטה על הרישום.

14. נטען שהמבקש הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו באמצעות ראיות שהובאו על ידו. נטען שהוא הצהיר בתצהירו כי הוא נולד בישראל וגירסתו לא הופרכה. נטען שהוא הסביר את הצורך בהנפקת תעודת זהות פלשתינאית בתצהירו ובעדותו. בחקירתו הוא הסביר כיצד בוצעו הדברים וכי דודיו הוציאו עבורו את התעודה. נטען שדרך הפעולה של משרד הפנים במקרים כגון דא הינה לשלוח את המבקש להרשם במרשם האוכלוסין של הרשות הפלשתינאית ואם יצליח להרשם יתכחשו לאזרחותו הישראלית ואם יכשל בכך, אזי ישלח לועדה ההומניטארית. נטען שהמבקש הוכיח שאין ולא היתה לו אפשרות להביא כרטיס טיפת חלב הואיל כי על פי חוק הארכיונים תיק רפואי נשמר עד 28 שנים וכך תיקו של המבקש בוער. נטען שהמבקש הוכיח שהוריו הינם מזה עשרות שנים תושבי מדינת ישראל כאמור בנספח ד' להמרצה. נטען שהמבקש הוכיח כי בשנת 1997 הוא סיים לימודים מקצועיים בבית ספר מקצועי של רשת עתיד בעיר טייבה. כמו כן הוכח שלמבקש יש אישה ומשפחה בישראל כי ביום 1.10.03 הוא נישא לתושבת העיר טייבה, אזרחית ישראלית והמבקש נולד בעיר טייבה ומאז ומתמיד מתגורר שם והינו בעל חלקת אדמה שם והוא עבד למחייתו במוסך ושילם ביטוח לאומי ומס בריאות והונפקו לו תלושי משכורת.

15. נטען שהמבקש הינו אדם נורמטיבי, בעל משפחה, שמעולם לא הוגש אודותיו מידע מודיעיני האוסר עליו לקבל תושבות או מגורי קבע וכי לא קיימת מניעות בטחונית לכך. נטען שהמניעות הבטחונית היתה נכונה רק לשנת 2006 וכי אז היה מדובר בסיטואציה מסובכת בה חי המבקש בעל כורחו כתושב הרשות. נטען שעבירתו הפלילית היחידה של המבקש הינה בכך שהוא הורשע בשהיה בלתי חוקית בישראל. המבקש טען כי עבירת השוד המזויין עניינה שבל"ר והראיה לכך שהוטל עליו עונש של של"צ בלבד.

16. נטען עוד כי יש לקבל את עדויות העדים מטעם המבקש כמהימנות וכי שני העדים מכירים את משפחת המבקש, הוריו ואחיו והצהיר שאביו של המבקש עבד אצלם בשנות ה- 70 והם יודעים כי המבקש נולד בטייבה. בסופו של עניין, נטען שהראיות מצביעות על כך שהוכח שהמבקש נולד בטייבה.

עמדת המשיבה בסיכומיה

17. המדינה טענה שיש לדחות את תובענתו של המבקש מחמת חוסר ניקיון כפיים ומאחר שהמבוקש נוגד את הרישום הקיים בעניינו של המבקש וכי הוא לא הצליח לסתור את הרישום. נטען שהמבקש יליד 30.4.1981, הינו תושב האיזור, יליד טובאס בנפת ג'נין ומחזיק בתעודת זהות פלשתינאית. נטען שבניגוד לטענת המבקש הוריו הינם תושבי האיזור הרשומים במרשם הפלשתינאי ולהם 5 ילדים משותפים כולל המבקש, כולם רשומים כתושבי האיזור ואינם בעלי מעמד בישראל למעט אחות אחת הנשואה לישראלי שקיבלה מעמד בישראל דרכו. נטען שכעולה מהבקשה, המבקש נישא ביום 1.10.03 לאזרחית ישראלית, שבמהלך השנים 2008 – 2009 נעשו מספר פניות מטעם המבקש למשרד הפנים ליתן לו מעמד בישראל מכוח נישואיו עם אזרחית ישראלית אשר סורבו מאחר והוא רשום כתושב האיזור אשר טרם מלאו לו 35 ולפיכך אינו עומד בתנאי הקובע בסעיף 3(1) בחוק האזרחות והכניסה לישראל. נטען שהמבקש לא פנה להסדיר את מעמדו מייד עם נישואיו בשנת 2003 אלא רק לאחר שנעצר והורשע בפלילים. נטען שעתירה מנהלית ועתירה לבג"צ שהוגשו על ידו נמחקו או נדחו ובשני ההליכים הוצגה עמדת המדינה לפיה המבקש והוריו הם ילידי ותושבי האיזור.

18. נטען שבמהלך אוגוסט 2010 פנה המבקש בבקשה לפי סעיף 3.א.1. להוראת השעה וטען לקיום "טעם הומניטרי" כיוון שנולד בישראל. נטען שמאחר שטענת המבקש נוגדת את נתוני המרשם, הוצע לו לפעול לקבלת פסק דין הצהרתי לגבי מקום הולדתו. המדינה טענה שהמבקש לא עמד בנטל הראיה להוכיח שהרישום במסמכים הרשמיים בעניינו אינו נכון וגם לאחר הבאת ראיות ושמיעת עדים, הוא לא הצליח להניח תשתית ראייתית משכנעת.

19. נטען שככלל אין מושיטים סעד למי שבא בידיים לא נקיות בפני בית המשפט, ופורס גירסה שידוע לו שאין היא נכונה. נטען שהמבקש מבסס את זכותו הנטענת לקבלת סעד על כך שנולד להורים השוהים בישראל כחוק וגדל מיום לידתו במדינת ישראל. נטען שעל אף שאין זה ההליך הראשון שמנהל המבקש בעניין זה, וחרף קביעות שיפוטיות ששני הוריו שוהים בלתי חוקיים במדינה, מצהיר המבקש בסעיף 9 לתצהירו שהוריו תושבי טייבה ואזרחי מדינת ישראל. נטען שהמבקש טען שאין לו כל זיקה למדינה כלשהי, לרבות הרשות הפלשתינאית למרות שהוא נושא תעודת זהות פלשתינאית. נטען שהמבקש טען שהרישום ברשות נעשה על ידי בני משפחתו ללא כל קשר או זיקה למבקש.

20. נטען שעל פני הדברים ועוד בטרם ניתוח הראיות מדובר במבקש אשר ביודעין מגיש לבית המשפט כתבי בית דין שהתשתית העובדתית בהם אינה אמת וכי די בכך להביא לדחיית הבקשה. נטען עוד שבחקירתו הנגדית נסתרו טענות אלו של המבקש והתבררה גירסה שונה בתכלית, הן באשר למעמד הוריו והן בנוגע להחזקת תעודת זהות פלשתינאית ומעורבותו בהנפקתה. נטען שבתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי המדינה פורטו פרמטרים הרשומים בקובץ מרשם האוכלוסין המורחב על ידי המבקש לפיהם: המבקש נושא תעודת זהות פלשתינאית; המבקש הוציא את תעודת הזהות ביום 13.9.99 ובה כתובת מגוריו בטובאס; המבקש הוציא דרכון פלשתינאי ביום 26.5.2005; הוריו רשומים כתושבי טובאס; בטופס בקשה של המינהל האזרחי איו"ש להנפקת תעודת זהות של האב כתוב כי כתובתו טובאס וכי כל ילדיו נולדו בטובאס; בעמוד 25 של עותק ספר הלידות בשורה 1595 המילדת של המבקש רשמה את לידתו ביום 30.4.81 כאשר פרטי ההורים רשומים כגרים בטובאס. נטען שמדובר ברישום רשמי של הרשות הפלשתינאית המדוווחת לרשות הישראלית ונשמרת בקובץ מרשם אוכלוסין וכי חזקה כי הרישום במרשם מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום בהתאם לסעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין. נטען שהמבקש לא ביקש לזמן עובד ציבור לחקירה אודות הרישומים ולפיכך יש לדחות כל טענותיו בדבר אמיתות תוכנו של הרישום וכי יש לקבל את הרישום האמור כראיה בהתאם לסעיף 23 לפקודת הראיות.

21. ביחס לתצהירו נטען כי המבקש אינו יכול להעיד ממקור ראשון באשר ליום הולדתו. נטען עוד שמשנשאל המבקש מדוע לא הביא את הוריו לעדות השיב כי הביא שני עדים שנולד בביתם אך אף אחד מהם לא אישר זאת. נטען שהמבקש התבקש להשיב מדוע ציין שהוריו אזרחי ישראל והשיב שאין להם תעודת זהות אך הם חיים בישראל מזה 50 שנה. כאשר הוצגה למבקש פנייתו של ח"כ אחמד טיבי לבקשת אמו למתן מעמד לפנים משורת הדין לה ולשני ילדיה, המבקש השיב כי הוא מכיר את הבקשה והודה שהוא ביקש מקרובי משפחה להנפיק את התעודה ואף שלח להם את התמונות והוציא את תעודת הזהות בשנת 1989 בגיל 16. נטען על כן שהמבקש יודע שהוריו אינם אזרחי ישראל וכי הוא יודע שיש בידו תעודת זהות פלשתינאית מגיל 16 ועל כן לא מדובר כלל בתיעוד משקר שנעשה ללא ידיעתו.

22. נטען שאכן נכון שבבקשת איחוד משפחות בין נתין זר הנשוי לאזרח או תושב ישראל משרד הפנים מבקש תעודת זהות ממקום נתינותו ונכון שהמבקש כאן אכן פנה כאמור בתור מבקש זר הנשוי לישראלית. אך נטען שאם אכן אין למבקש זיקה לרשות הפלשתינאית על סמך מה הפנו אותו לשם דווקא? ביחס לעדים נטען שמדובר בעדויות בלתי מהימנות וכי הם לא נכחו בלידתו ועדותם הינה מפי השמועה בלבד. נטען שהם טענו שהמבקש נולד באמצעות "מיילדת הכפר" (בעוד שילדיהם נולדו בבית החולים "מאיר" בכפר סבא). נטען שההמרצה כולה אינה אלא ניסיון ליצור תמונה היסטורית רומנטית של כפר בו התינוקות כולם נולדים בבתים באמצעות מיילדת הכפר. נטען שאף על פי ידע שיפוטי העיר טייבה אינה כפר קטן ותינוקות נולדים כדבר שבשגרה בבית החולים. נטען שגם אם נניח מסיבה זו או אחרת המבקש נולד בבית באמצעות מיילדת, לא סופק כל הסבר מדוע לא נמסרה הודעה על הלידה לפקיד המרשם כנדרש בסעיף 6(ב) לחוק מרשם האוכלוסין. נטען שהמבקש לא סתר את הרישום בספר הלידות המהווה מסמך רשמי של הרשות הפלשתינאית לפיו נולד בטובאס ביום 30.4.81.

23. יתר על כן, נטען שבניגוד לטענותיו לא קיים תיעוד רציף ויציב של הולדתו של המבקש בישראל, בטייבה ומגורים שם. באשר לתיעוד בית הספר עלה שסיים לימודים בכתה י' והוא צרף אישורים שונים מבית הספר. גם אם האמור במסמכים נכון, הרי שהמוקדם מביניהם מתייחס אליו כשהוא היה כבר בגיל 5 שנים. עוד עלה מבירור בקופת חולים לאומית כי הוא חבר בה רק משנת 2008. נטען שהצגת מצב לפיו בשל טעמים עלומים סרבה המדינה להנפיק למבקש תעודת זהות, ובהעדר התעודה החליטה המדינה באופן שרירותי שהוא תושב האיזור, מהווה עיוות וסילוף האמת. נטען שהמבקש לא עמד בנטל השכנוע להוכחת העדר זיקה שלו ושל בני משפחתו לאיזור וכשל גם בנטל הבאת הראיות לסתור את הראיות שהוצגו על ידי המשיבה. אשר על כן, המשיבה ביקשה שהבקשה תדחה.

דיון

24. לא מצאתי כי הונח בסיס עובדתי שהיה מצדיק להצהיר כי המבקש נולד בתחומי ישראל.

25. עמדת המדינה התבססה על האמור בתעודת עובד ציבור שהוגשה בנוגע לפרטים הרשומים במרשם האוכלוסין לגבי המבקש. מכוח סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 הרשום במרשם מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום. על פי הרשום במרשם הוריו של המבקש רשומים כתושבי טובאס, כל ילדי אביו (לרבות המבקש) נולדו בטובאס, והמבקש עצמו רשום כתושב טובאס. קיים אף רישום לגבי לידתו של המבקש ביום 30.4.1981 על ידי המיילדת שרשמה את לידתו וציינה כי הוריו מתגוררים בטובאס. עוד צויינו פרטים לגבי הוצאת תעודת זהות פלשתינאית בשנת 1999 שם צויין כי מקום מגוריו של המבקש בטובאס ודרכון פלשתינאי שהוצא על ידי המבקש ב- 2005. המבקש לא התנגד להגשת התעודה או המסמכים האחרים שצורפו על ידי המדינה, ואף לא ביקש לחקור את מגיש התעודה, או עדים אחרים אשר היו יכולים להיות רלוונטיים על מנת לסתור את האמור במסמכים.

26. גרסת המבקש לגבי מקום לידתו - כביכול בטייבה - לא הוכחה כלל ובודאי שלא הצליחה לסתור את האמור בתעודה ובמסמכים שצויינו לעיל. ראשית, חלק ניכר מהפרטים שסופקו על ידי המבקש עצמו בתצהירו נסתרו על ידו בחקירתו הנגדית וכתוצאה מכך אין מקום ליחס מהימנות רבה להצהרותיו. עדויותיהם של שני העדים שהובאו לא היו מהימנות בלשון המעטה ואין זה ברור, אם הוריו נמצאים בישראל, מדוע לא העידו. כמו כן, הסבריו של המבקש בכל הנוגע למהלכים סביב הוצאת תעודת הזהות הפלשתינאית - שכביכול הוצאה על ידי בני משפחתו, דודים כלשהם - לא היו ברורים כלל ועיקר. המבקש אמנם ניסה להרחיק את עצמו מהוצאת התעודה אך הסבריו לא היו משכנעים או עקביים. המסמכים אשר הוגשו על ידי המבקש מוכיחים כי אכן הוא חי חלק משנותיו בטייבה אך אין בהם הוכחה או אף ראשית הוכחה כי נולד בה.

27. מכל האמור הנני קובע כי המבקש לא הצליח לסתור את עמדת המדינה כי הוא נולד בטובאס. אשר על כן, התובענה נדחית. על המבקש לשלם הוצאות משפט למדינה בסך 15,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ידיד בית המשפט

  2. מתורגמן בית משפט

  3. מתורגמן בבית המשפט

  4. זכות הגישה לבית המשפט

  5. בקשות סרק לבית המשפט

  6. הרחקה מאולם בית המשפט

  7. כללי התנהגות בבית משפט

  8. סעיף 37 לחוק בתי המשפט

  9. סעיף 76 לחוק בתי המשפט

  10. סעיף 77 לחוק בתי המשפט

  11. השוואת קולות בבית המשפט

  12. סעיף 75 לחוק בתי המשפט

  13. סעיף 77א לחוק בתי המשפט

  14. חובת ההנמקה של בית המשפט

  15. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט

  16. וידאו קונפרנס בבית משפט

  17. הודעה לא נכונה לבית משפט

  18. בקשה לעיין בתיק בית משפט

  19. בירור תביעת חוב בבית משפט

  20. הטרדת בית המשפט שלא לצורך

  21. אי השלמת חקירה בבית המשפט

  22. העברת התיק לבית משפט אחר

  23. בקשה לשחזור תיק בית משפט

  24. בקשה להצטרף כידיד בית משפט

  25. תכלית סעיף 76 לחוק בתי המשפט

  26. העברת תביעה לבית משפט השלום

  27. אב בית הדין בית משפט השלום

  28. מחיקת תביעה בהמלצת בית המשפט

  29. בדיקה גנטית בהוראת בית המשפט

  30. בקשה לאיחוד משפחות מבית המשפט

  31. שמיעה רציפה של תיק בבית המשפט

  32. חשיפת סוד במהלך דיון בבית משפט

  33. הפרת צו בית משפט - עבירה נמשכת

  34. ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון

  35. פסילת חקיקת משנה ע''י בית המשפט

  36. בקשה "לעכב כל פעילות" בתיק בית משפט

  37. בדיקה בטחונית בכניסה לבית המשפט

  38. בקשה נוספת באותו נושא בבית המשפט

  39. בקשה מבית המשפט לבטל תוכנית בניה

  40. אי ידיעה על הקדמת דיון בבית משפט

  41. תוקף הצהרת בעל דין בדיון בבית משפט

  42. צו מבית משפט - בעלות על תכולת דירה

  43. בקשה לקיום דיון בבית המשפט של הפירוק

  44. מינוי רואה חשבון חוקר ע''י בית המשפט

  45. בקשה מבית המשפט לאישור עסקה בין חברות

  46. בית משפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע

  47. בקשה להעברת הדיון לבית המשפט בתל אביב

  48. חלוקת כספים מעוקלים שהופקדו בבית המשפט

  49. משלוח החלטות בית משפט לכתובת הלא נכונה

  50. התערבות בית המשפט בהליך מכירה בהתמחרות

  51. מתן משקל ראוי מצד בית המשפט להודאה מיידית

  52. תוספת שכר עובדי מערכת בתי המשפט משפטנים

  53. מחיקת כתב תביעה בגין הפרת צווי בית משפט

  54. ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא יליד ישראל

  55. טענת שקר של עו''ד בבקשת דחייה לבית המשפט

  56. העברת תביעת פלת''ד בבית משפט השלום למחוזי

  57. אי התקדמות תביעה בבית משפט במשך שנים רבות

  58. בקשה להעברת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה

  59. שימוש לרעה בהליכי בית המשפט - מחיקת טענות

  60. בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה

  61. הכרזה על אדם כפסול דין ע''י בית משפט אזרחי

  62. סילוק תביעה עקב הליך מקביל בבית משפט בחו''ל

  63. אי התייצבות לדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים

  64. דוגמאות לפסילת שאלות בבחינות הלשכה על ידי בית המשפט

  65. מיצוי הליכים בעניין תכנון ובניה לפני פניה לבית המשפט

  66. התערבות בית המשפט העליון בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  67. בקשה להעברת הדיון לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים

  68. מחיקת תביעת אישה בבית משפט בגלל תביעה בבית הדין הרבני

  69. לא היה מיוצג בתקופה לגביה נקבע כי פעל מתוך זלזול בבית המשפט

  70. נטען כי החלטתו של בית משפט קמא נסמכת על תמונות ישנות ולא עדכניות

  71. נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, ובמיוחד להתמכרות

  72. נטען כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי להמלצת שירות המבחן ולאפשרות לשיקום

  73. עתירה על מנת שבית המשפט יורה למשיבים לאפשר לילדיהם ללמוד בכתה ז' בחטיבת הביניים

  74. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון