מה עושים במקרה של הפרת צו מניעה האוסר המשך בניה ? 1. בפני בקשה שהגיש המבקש לפיה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 (1) לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון), יזמן לדין את המשיבים 1 ו- ויכוף על כל אחד מהם בנפרד בקנס או במאסר לציית להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' קיסרי) שניתנה במסגרת רע"א 26162-08-10 מיום 31/8/10 ומיום 14/9/10, צו מניעה שניתן במסגרת הערעור (להלן: בקשת הביזיון). 2. העובדות הצריכות לענייננו א. בין המבקש למשיבים קיימת מחלוקת בסוגיית בעלות במקרקעין, הידועים כחלקה 16 בגוש 12165 מאדמות ערערה (להלן: המקרקעין). ביום 30/5/10 ניתן צו מניעה ארעי המורה למשיבים או למי מטעמם להימנע מביצוע כל עבודות בניה מכל מן וסוג ו/או שימוש חריג ו/או שימוש לא סביר לרבות חפירה ו/או קידוח ו/או יישור קרקע ו/או עקירת עצים במקרקעין. בעקבות דיון במעמד הצדדים בוטל צו מניעה זה, אך הושב על כנו בפסק דינו של כב' הש' קיסרי, בהחלטות שנתן ביום 31/8/10, שם נכתב "ניתן בזה צו המורה למשיבים להימנע מביצוע כל עבודות בנייה מכל מן וסוג שהוא במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 12165. צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת". החלטה דומה ניתן בפרוטוקול מיום 14/9/10. ביום 12/12/10 ניתן פסק דין, לאחר דיון במעמד הצדדים והחלטות ביניים שונות, בו נקבע למעשה כי צו המניעה מיום 30/5/10 שנתן בית משפט קמא יישאר על כנו. (להלן: צו המניעה). ב. המשיבים לא התרשמו כנראה מהחלטות אלה, וביום 22/2/11, בטרם ניתן פסק הדין, ברשות הערעור, הוגשה בפני כב' הש' קיסרי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, אשר נדחתה משנקבע כי הבקשה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום בחדרה שבפניו מתברר העניין. בית משפט השלום בחדרה, דחה את בקשת הבזיון לאחר דיון ענייני בהליך , משקבעה כב' הש' ארגמן ביום 12/7/12, כי המבקש לא הוכיח שהמשיבים ביצעו בניה במגרשם בניגוד לצו המניעה. ג. הבקשה הנוכחית נתמכה בתצהירו של המבקש מיום 2/3/14, לפיו המשיבים מפרים את צווי בית המשפט "ביד גסה, וכאילו אין דין ואין דיין". לדבריו, המשיבים המשיכו לבנות את ביתם בחודשים ינואר ופברואר 14', גם בעת שהוא שהה בבית חולים, השלימו את בניית הקירות החיצוניים של קומת הקרקע ו"המצב היום הינה הכנה ליציקת גג קומת קרקע". (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר המבקש). לבקשה צורפה גם חוות דעתו של המהנדס והמודד מחאמיד מנסור יוסף שהוגשה עוד בשנת 10', במסגרת הבקשות הקודמות, לפיה "בתחום המגרש קיים מבנה בבנייה הנמצא בשלב אחרי קורות קשר ולפני יציקת רצפה... במילים אחרות מה שבנוי בתחום המגרש הינו יסודות וקורות קשר מבטון, בין קורות הקשר בוצע מילוי עפר", ותמונות מתאריכים שונים החל מיום 25/1/14 ועד 27/2/14, המצביעים על בניין הנמצא בשלבי הקמה לרבות קירות חיצוניים. כן צורפו לבקשה ארבעה תצהירים שמסרו המשיבים עצמם בשנים 11'-12', בהליך הקודם של הביזיון, לפיהם "הבנייה אליה מתייחס המבקש בבקשתו הינה מלפני הצו של בית המשפט המחוזי (המדובר בכלונסאות שהוצאו טרם הצו של בית משפט נכבד זה, ואילו הרצפה נבנתה בין ביטול הצו על ידי בית משפט נכבד זה, לבין הוצאת הצו של בית משפט מחוזי, דהיינו בחודש אוגוסט 10'". (סעיף 3 לתצהיר המשיבה 2 מיום 14/3/11 וסעיף 3 לתצהיר המשיבה 2 מיום 11/7/12 בפני עו"ד יונס אחמד, שייצג אותה בכל ההליכים לרבות בתיק העיקרי; סעיף 3 לתצהיר המשיב 1 מיום 14/3/11 וסעיף 3 לתצהיר המשיב 1 מיום 11/7/12 בפני עו"ד יונס אחמד, שייצג גם אותו בכל ההליכים וכן בתיק העיקרי. למען הסר ספק, סעיפי 3 בכל ארבעת התצהירים זהים). ד. הבקשה החדשה שהוגשה בפני ביום 5/3/14 נמסרה לב"כ המשיבים, והוא התייצב לדיון שנקבע בבקשה ביום 10/3/14, ללא המשיבים. לדבריו לא הצליח להשיג אותם טלפונית, כדי להודיע להם על הדיון,אך בדיון עצמו הודיע כי אינו מייצג את המשיבים בבקשה על פי פקודת הביזיון. ואולם, מדבריו של ב"כ המבקש עולה כי המשיבים היו מודעים להליך, ואף שלחו אליו שליחים בניסיון לבטלו. יחד עם זאת, הדיון נדחה לבקשתו של עו"ד יונס, והתקיים ביום 13/3/14. המשיבים התייצבו ללא מייצגם, וטענו כי הבקשה ונספחיה הגיעו לידיהם רק ביום 12/3/14 אחר הצהריים. דא עקא שהבקשה ונספחיה נמסרו למשיבה 2 ביום 10/3/14 בשעה 18:05, והיא סרבה לחתום, כעולה מתצהיר המוסר. משכך, כאשר המשיבים מיוצגים בהליך העיקרי והיו מודעים לקיומו של ההליך על פי פקודת הבזיון, התקיים הדיון לגופו של עניין. 3. גרסאות הצדדים וטיעוניהם א. המבקש חזר על גרסתו בתצהירו, לפיו המשיבים בונים את ביתם באופן רציף, והוסיף כי בימים האחרונים, לאחר הגשת הבקשה, בנו גם גג. לדבריו, ביום 12/3/14 צילם אותם שמים אבנים על הגג, כדי להמשיך בבניית הקומה השנייה, אך בבוקר המחרת לפני הדיון צילם את הבניין, וראה כי המשיבים הורידו את האבנים מן הגג. המבקש הגיש לבית המשפט תמונות עדכניות, בנוסף לתמונות שצורפו לבקשה, והתומכות בגרסתו. (עמ' 57-61 לפרוט'). גרסתו זו לא נסתרה. ב. המשיב 1 העיד כי הבניין נשוא התמונות קיים משנת 06', בטרם קנה את המגרש. משהוצגו בפניו תצהיריו בהליך הקודם, העיד כי תצהירים אלה נחתמו בהתאם להוראותיו של בא כוחו. אשר לתמונות בהן הוא מצולם ליד הכלונסאות והבית הנבנה, מסר כי אינו יודע אם התמונות מתייחסות לחלקה שלו, ועל איזה בית מדובר. "אני לא יודע איפה הבית שלי. זה לא הבית". (עמ' 63 לפרוט', ש' 1-19; עמ' 65-66 לפרוט'). יחד עם זאת אישר כי זכויותיו הקנייניות מתייחסות לחלקה 165/5, כאמור בהסכם הרכישה של המקרקעין, ואף בחוות דעתו של המהנדס, שהוצגה עוד בהליך הקודם. ג. המשיבה 2, אשר העירה באופן קבוע למשיב 1 כיצד עליו להשיב עת העיד (בערבית), התייחסה לכך שהמבקש מצלם אותה באופן קבוע, וטענה בעקביות כי היא מתנגדת לכך שהוא יצלם אותה. משנשאלה לגבי התצהירים שהגישה לבית משפט קמא, והתמונות שהוגשו לבתי המשפט השונים, מסרה כי מעולם לא אמרה שכל מה שנבנה עד 12' הם כלונסאות ורצפה. היא הכחישה מסירת התצהירים, ומשהוצגו אלה בפניה, התלבטה אם לאשר את חתימתה. בסופו של יום אמרה "לא יודעת מה כותבים עורכי הדין... אני לא יודעת אם זה חתימה שלי או לא. לא יודעת מה כתוב. זה חתימה שלי". (עמ' 68 לפרוט', ש' 8-13). בסופו של יום אישרה כי היא בטוחה שזו חתימתה, אך עמדה על כך שאינה יודעת מה כתוב בתצהיר, בפני מי חתמה וכיוצא בזה. המשיבה 2 אישרה כי המבקש מצלם אותה באופן קבוע, אך טענה כי הוא מצלם אותה רק עוברת בדרך. לשאלה מה מצב המגרש שלה ושל בעלה המשיב 1 השיבה "רק אדמה. אדמה... רק אדמה. נכנסים ויוצאים". (עמ' 68 לפרוט', ש' 29-31). רק כאשר המשיב 1 התערב בחקירתה וצעק "מה, בית אין?", אמרה "יש גם בית". (עמ' 69, ש' 1-3 לפרוט'). דיון 4. סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון) קובע : "(1) בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". סעיף 6 לפקודת הבזיון נועד לאכיפתם של צווים שניתנו על ידי בתי המשפט, כאשר תכלית הסנקציה המוטלת בצידו לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, בה זכה כדין. אשר לאופי ההליך, נקבע : "הליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש הינו הליך בעל אופי מיוחד המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. עניינו של ההליך הוא במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו. זהו הליך אכיפה קיצוני שמקובל לראות בו הליך שיורי, ואין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. עם זאת, למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הבזיון, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים". (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, מפי כב' הש' ארבל). 5. ייאמר כבר עתה כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו לפי הדין. המבקש הותיר רושם מהימן על בית המשפט, וגרסתו העובדתית בדבר עבודות הבניה המתבצעות בניגוד לצו המניעה במגרשם של המשיבים, אשר נתמכה בתצהירו, בתמונות שצירף, ובחוות הדעת שעמדה בפני המשיבים גם בהליך הקודם, מקובלת עלי במלואה. חיזוק ממשי יש לגרסתו בשקרי המשיבים, אשר עדויותיהם בכל דבר וענין סתרו מסמכים קודמים שערכו, סתרו זה את זה ואף היו רוויות בסתירות פנימיות. המשיבים לא נתנו כל הסבר לגרסאותיהם בתצהיריהם בהליכים הקודמים, כי מצב הבניה במגרשם בשנת 12' היה כלונסאות ורצפה בלבד. לכן, אין ממש בדבריו של המשיב 1, בניגוד לדבריו בתצהיריו, כי הבית ההולך ונבנה היה קיים עוד בשנת 06', וגרסה זו נדחית על פניה. אשר למשיבה 2, זו הגדילה עשות, משמסרה גרסה מתפתחת הן לגבי תצהיריה, הן לגבי תוכנם והן לגבי מצב המגרש, כאשר העידה כי אין עליו דבר, אלא "אדמה" בלבד, גרסה שסתרה את דברי בעלה על פניה. לא בכדי נצטעק המשיב ושאל "מה אין בית"? והיא השיבה בצייתנות כי יש שם גם בית. ניכר היה כי המשיבים אינם מרגישים עצמם מחויבים למסור גרסת אמת, אפילו ביחס לקבלת כתבי בי- דין, משמסר המשיב שקיבלם רק ביום 12/3/14, שעה שהוכח כי אשתו המשיבה קיבלה אותם לידיה עוד ביום 10/3/14. איני רואה להידרש לטענתו של ב"כ המבקש כי כבר לפני מועד זה שלחו המשיבים שליחים לשכנע אותו לחזור מהבקשה, והדברים מצאו ביטוי גם בדברי המשיב, אשר טען כי המבקש כבר הגיש נגדם הליכים רבים, ואלה נדחו. ומשכך, איני רואה ליתן אמון כלשהוא בדבריהם. לא ניתן היה שלא להתרשם כי המשיבים בקשו לדחות את הקץ, כדי להשלים את בנייתו של ביתם. 6. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את גרסאות הצדדים, טענותיהם וסיכומיהם, אני קובעת, שצו המניעה הופר על ידי המשיבים, בכך שהם המשיכו לבנות בית על מגרשם, בניגוד לאמור בצו המניעה שניתן בידיעתם, ולאחר שבקשת רשות ערעור שהגישו בהיותם מיוצגים נדחתה, והם אף חויבו בהוצאות. אשר ליסוד הנפשי הנדרש לצורך ביסוס טענת הבזיון, קבע בית המשפט העליון שאין צורך בהוכחת כוונה להפרת הצו, וכדברי כב' השופט מ' חשין בע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני, פ"ד נא(1), 661: "דעתנו נוטה אפוא למסקנה זו, שלעניין חיובו של נתבע בהליכי ביזיון בית-משפט שנועדו לאכיפת צווי בית-משפט, אין הכרח כי בלב הנתבע תשכון "מחשבה פלילית" ספציפית של "כוונת הפרה" או של מצב נפשי בדומה לה. די בכך שהנתבע מודע למעשיו או למחדליו ו"בזיון בית המשפט" קם ונהיה". נוכח כל המקובץ, אני רואה לקבל את הבקשה. 7. הליך הצופה פני עתיד בלבד? הדעה שהיתה נפוצה בקשר לבקשה לפי פקודת הבזיון היא כי ניתן להטיל מכוחה רק סנקציה "על תנאי" ולא בפועל. ואולם, בפסק הדין שניתן בע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר- משק פרחים "דן", (4/4/04), מפי כב' הנשיא ברק והש' נאור וחיות, נקבע ברוב דעות של כב' הנשיא א' ברק והשופטת א' חיות, כי סעיף 6 (1) לפקודת הבזיון מקנה סמכות להטיל במקרים מתאימים על מי שנמצא כי הפר צו של בית משפט, לא רק קנס מותנה הצופה פני עתיד, אלא גם קנס בפועל לתשלום מיידי. אביא דברם בשם אומרם. (ראו גם תא(ת"א) 1846/08 פלסטו ווק (1990) בע"מ נ' ואקוטק אריזות בע"מ (22/8/10), מפי כב' הש' ד. פלפל). כב'' הנשיא ברק קבע: "תכליתה של הוראה זו היא לכפות ציות בעתיד להוראות בית-המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר... 4. לגישה שלפיה הקנס מכוחו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט חייב להיות "על-תנאי", אין עיגון בלשון הסעיף ובתכליתו. ... לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע (קשת בספרו הנ"ל [11], בעמ' 3). אכן, סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כפי שתוקן לאחרונה, קובע כי הפרת הוראה של בית-משפט, ככזו, הינה עבירה פלילית. אולם אין די במכשיר הפלילי. העובדה כי מפר צו בית-משפט ידע כי אין להטיל עליו סנקציה מיידית, תפגע קשות בהיותו של כלי הביזיון מרתיע ותפגע באפקטיביות האכיפתית שלו. היא יכולה לעודד זלזול בצווי בית-המשפט. חשש זה אינו חשש ערטילאי או חדש, למרבה הצער...על-כן הטלת קנס על אתר יכולה לשכנע את המפר הוראות של בית-המשפט כי המשך אי-הציות להוראה השיפוטית אינה כדאית (פרשת ויטקו [5], בעמ' 107-106). 5. אמת, קיים בקנס שמופעל על אתר אלמנט עונשי (ראו פרשת עזרא [2], בעמ' 346), אולם אין בכך כדי לשנות לעניין עצם הסמכות השיפוטית להטילו." עם זאת, קבע כב' הנשיא ברק כי יש לעשות שימוש מושכל וזהיר בסנקציה המיידית, כדלקמן: "סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. גם אם רשאי בית- המשפט להטיל סנקציה מיידית, אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט הינה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית-המשפט. סנקציה חריפה מדי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל-כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (פרשת ויטקו [5], בעמ' 107). יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק. כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית (ראו גולדשטיין, במאמרו הנ"ל [13], בעמ' 183). על בית-המשפט לבחון אם הטלת סנקציה "על-תנאי" די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה. עליו לציית להוראותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולעמוד על המשמר מפני פגיעה לא נאותה בקניינו של מפר פסק-הדין לצד שמירה נאותה על זכויותיו של הנהנה ממנו...". כב' הש' חיות, אשר הצטרפה לעמדתו של כב' הנשיא ברק, אף התייחסה למקרים בהם ראוי לנקוט צעדים מיידיים נגד המפר, כדי ליצור אצלו תמריץ להימנע מהפרת הצו. "לסיכום, מקובלת עליי הגישה שלפיה אמצעי האכיפה שיבחר בית-המשפט להטיל במקרה נתון - קנס או מאסר - וכן עוצמתם - לאלתר או כאמצעי המתרה מפני הפרה בעתיד - נתונים לשיקול-דעתו של בית-המשפט אשר בפניו מתנהלים הליכי הביזיון. כפי שציין הנשיא, הסנקציה המופעלת במסגרת הליכי הביזיון צריך שתהא סבירה ומידתית, ובכל מקום שבו סבור בית-המשפט כי די בהטלת סנקציה "על-תנאי", יש להסתפק בכך. אולם ניתן בהחלט להעלות על הדעת מקרים שבהם הפרת הצו בעבר הייתה כה קשה ובוטה עד כי ניסיון העבר מצדיק נקיטת אמצעים מיידיים נגד המפר על-מנת להמריצו באופן יעיל שלא להמשיך בהפרת הצו. במקרים כאלה ראוי כי בית-המשפט יורה על נקיטת אמצעים מיידיים נגד המפר, ולגישתי, הסמכות לעשות כן הוענקה לו בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט....". 8. בנסיבות המקרה דנן, שעה שאין מדובר בבקשה ראשונה על פי פקודת בזיון בית המשפט, כאשר המשיבים בחרו שלא להתייצב לדיון הראשון, אליו התייצב בא כוחם בהליך העיקרי, והגדילו עשות כאשר המשיכו לבנות את ביתם, אפילו לאחר שקיבלו את בקשת הבזיון והיו מודעים לדיון הקבוע בו, במהרם לקבוע עובדות בשטח, סבורתני כי על מנת להרתיע את המשיבים מפני הפרה נוספת בעתיד של צו המניעה, יש להפעיל את הסעיף מיידית. 9. נוכח כל המקובץ, אני מורה כדלקמן: א. המשיבים 1 ו-2 ישלמו ביחד ולחוד סך של 25,000 ₪ בגין הבניה שבוצעה מיום 10/3/14 ועד ליום הדיון (בין השאר גג המבנה וכן הכנה לקומה שנייה). ב. המשיבים 1 ו-2 ביחד ולחוד יחויבו בקנס בסך של 5,000 ₪ לכל יום נוסף של הפרה, דהיינו כל עבודת בנייה שתבוצע בבית הנבנה על מגרשם. ג. כמו כן ישלמו המשיבים 1 ו-2 למבקש, ביחד ולחוד, את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בתוך 30 יום מהיום. אם לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. בניהשאלות משפטיותצוויםצו מניעה