צו מניעה נגד פעולות בניה במקרקעין ללא היתרי בניה

פסק דין א. ההליך 1. התובעים 1 עד 4 והנתבע הם אחים, והם יורשיה של אמם, המנוחה (להלן – "המנוחה"), והיא רשומה כבעלים של 743/960 חלקים במקרקעין המזוהים כחלקה 50 בגוש 20426, בעיר אום אל-פאחם (להלן – "המקרקעין"). שטחם הכללי של המקרקעין הוא 11,992 מ"ר, ועל כן זכויותיה הרשומות של המנוחה במקרקעין, מייצגות שטח של 9,281 מ"ר. 2. במקרקעין בנויה תחנת דלק ועסקים נוספים. 3. התובעים 5 עד 11 הם שותפים במקרקעין, מכוח הסכמה מהעבר, כי ישקיעו בבניית תחנת דלק במקרקעין ובעסקים הנוספים שנבנו בחלקה. 4. בתביעתם טוענים התובעים, כי הנתבע מבצע פעולות בניה שונות במקרקעין, ללא היתרי בניה ותוך הפרת זכויותיהם של התובעים. על כן, בכתב התביעה עותרים התובעים לשורה של סעדים, ואלה הם: (א) "צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע, וכל הבא מטעמו או בשמו, להימנע מכל פעולה של חפירה ו/או בניה ו/או בנייה כלשהי בין בתוך תוספת הבניה ובין מחוצה לה, ו/או תפיסת החזקה מכל מין וסוג בחלקה הידועה כחלקה 50 בגוש 20426 מאדמות א. א. פחם, וזאת עד להסכמת כל הבעלים ו/או כל השותפים בחלקה ו/או עד לקבלת היתר כדין ו/או חתימת הסכם חלוקה בין השותפים בחלקה." (סעיף 45 (א) לכתב התביעה). (ב) להורות לנתבע להרוס את תוספת הבניה שבנה במקרקעין, בשטח של כ- 150 מ"ר. (ג) להורות לנתבע להרוס בניה חדשה שבנה, דהיינו - מטבח, שירותים וחדר המדרגות, אשר נבנו בחלק המערבי של המקרקעין. (ד) להורות לנתבע להחזיר מצב המקרקעין לקדמותו עובר לביצוע תוספות הבניה על ידו במקרקעין. (ה) ליתן צו המונע מאת הנתבע מלהשתמש בתוספת הבניה החדשה שנבנתה על ידו כל עוד לא יקבל היתר בניה כדין. 5. לכאורה עניינה של התביעה הוא בשימוש והחזקת מקרקעין, אלא שהתובעים עותרים אף למתן צו להריסת בנייה. מכיוון ששמיעת הראיות בתביעה זו החלה לפני מתן פסק הדין ברע"א 37491/12 בר-עוז נ' סתר, נשמעה התביעה בבית משפט זה עד תום. ב. הרקע 5. כאמור, המקרקעין מצויים בעיר אום אל-פאחם, ושטחם הכללי הוא 11,992 מ"ר. המקרקעין רשומים בשם ארבעה בעלים, כמפורט להלן: בעלים החלק עזבון המנוחה סנייה מופלח עבד-אללה אע'ברייה 4/960 רתיבה מופלח עבד-אללה ג'ראח 4/960 רשא סלים אע'בארייה 743/960 חכמת רג'א טאהר מחאמיד 209/960 המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לחלק המקרקעין הרשום בבעלות המנוחה. 6. לטענת התובעים, בשנת 1977 המנוחה ייפתה את כוחו של התובע מס' 1 להתקשר בחוזה עם מורישיהם של התובעים 5 עד 11, לצורך פיתוח המקרקעין. מדובר למעשה בהקמת תחנת דלק, תחנת סיכה, מוסך לתיקון תקרים, מוסך לחשמלאות רכב, מכון לשטיפת מכוניות, מחסנים ומסעדה . לטענת התובעים, בעקבות ההסכמה שהושגה בין הצדדים באותה עת, זכאים התובעים 5 עד 11 לקבל בעלות במחצית מהמקרקעין. 7. בתביעתם טוענים התובעים, כי הנתבע ביצע בשנת 2008 עבודות בניה במקרקעין, בשטח של 150 מ"ר. בעקבות עבודות הבניה שבוצעו על ידי הנתבע, ואשר לא ניתן להן היתר בניה, ניתן נגדו צו הפסקה מנהלי, ולאחר מכן אף ניתן נגדו צו הפסקה שיפוטי. חרף הצווים שניתנו נגדו, הנתבע המשיך בביצוע עבודות הבניה, והדבר גרם לכך שיוגש נגדו כתב אישום. בתאריך 12.2.2012 הודה הנתבע בבית המשפט כי ביצע עבודות בניה ללא היתר בניה, אם כי הודה ביציקת תקרה בלבד, בשטח של כ- 100 מ"ר, הבנויה על עמודים. בתאריך 10.6.2012 הורשע בדין, וניתן נגדו גזר דין. בין היתר נקבע בגזר הדין, שעל הנתבע להרוס את המבנה "נשוא כתב האישום" בתוך 12 חודשים, דהיינו, עד לתאריך 9.6.2013. לטענת התובעים, לא זו בלבד שהנתבע לא ביצע את הצו שניתן נגדו בגזר הדין, אלא שהגדיל לעשות והחל לבצע עבודות להשלמת הבניה, בניה הבאה לידי ביטוי בבניית קירות בלוקים. מטעם זה הגישו התובעים את התביעה שלפני, בה הם עותרים לשורת הסעדים שצוינו לעיל. 8. טענות התובעים נטענות בארבעה מישורים: (א) יש מקום לצוות על הנתבע להפסיק את הבניה, ולהרוס את אשר בנה, מחמת שהבניה שבוצעה על ידו בוצעה מבלי שהיה לו היתר בניה כדין, והבניה מבוצעת בניגוד לתוכנית בניין העיר החלה במקום. (ב) הבניה שנעשתה על ידי הנתבע, נגסה מזכויותיהם של התובעים, שכן הנתבע ניכס לעצמו שטח גדול יותר מזה המגיע לו במקרקעין. (ג) במעשיו מבצע הנתבע עוולה של הפרת חובה חקוקה, שכן, כאמור, הבניה מבוצעת ללא היתר בניה, ובניגוד לתוכנית בניין העיר החלה במקום. (ד) הבניה המבוצעת על ידי הנתבע היא בבחינת מטרד, ואף מטעם זה יש מקום להיעתר לתביעת התובעים, ולהעניק להם הסעדים המבוקשים על ידם. 9. הנתבע מכחיש את תביעת התובעים. לטענת התובעים, התובעים 5 עד 11 כלל אינם בעלי זכות במקרקעין. לטענת הנתבע, התביעה לא נועדה אלא כדי לאלצו להגיע להסדר עם אחיו בדבר זכויותיו של כל אחד מהם במקרקעין, ובמיוחד את אלה של האחים מרואן וסלים. לטענת הנתבע, התובעים אינם באים לבית המשפט בידיים נקיות, שכן הם עצמם ביצעו עבודות בניה שונות במקרקעין מבלי שקיבלו היתרי בניה. הנתבע מוסיף וטוען, כי הבניה שביצע חורגת לעבר המדרכה מרחק של 1.30 מ' בלבד, וכדי לרצות את התובעים הוא היה מוכן, ועודנו מוכן, להרוס בניה זו. ג. דיון והכרעה 10. המנוחה הייתה בעלת זכויות בעלות בחלקות מקרקעין שונות, ואת זכויותיה הורישה בצוואה שקויימה על ידי הרשמת לענייני ירושה בחיפה בתיק מס' 37438, בתאריך 20.3.2008. לגבי המקרקעין שבמחלוקת, קבעה המנוחה, בסעיף 8 לצוואתה, הוראות מפורשות בדבר מינוי של התובע מס' 1 לנהל את המקרקעין, וכן קבעה הוראות ביחס לקיום ההתחייבויות שהתחייבה בהן כלפי מורישים של התובעים 5 עד 11. עוד קבעה המנוחה, כיצד יחולקו המקרקעין בין בניה (הזכרים) "לאחר ניכוי התחייבויותיי לצדדים שלישיים". 11. עד היום הזכות במקרקעין נותרה רשומה על שם המנוחה, ובניה לא עשו דבר כדי לרשום הזכויות על שמם. עם זאת, מצוואת המנוחה עולה, לכשיבואו הבנים לרשום זכויותיהם על פי צוואת המנוחה, לא יוכלו להתעלם מזכויותיהם של התובעים 5 עד 11. על כן, הנני סבור שמידת העניין שיש לתובעים 5 עד 11 במקרקעין מצדיקה הגשת התביעה, לצד התביעה שהגישו התובעים 1 עד 4, הם אחיו של הנתבע. לפיכך, הנני דוחה את טענות הנתבע, ככל שהנתבע כפר בזכויותיהם של התובעים 5 עד 11. 12. מהראיות שהונחו לפני עולה, שהנתבע סבור, כי עצם העובדה שמגיע לו חלק כלשהו בצוואת אמו המנוחה, מקנה לו זכות לעשות במקרקעין ככל העולה על רוחו. עד כדי כך מגיעה עזות מצחו של הנתבע, שהוא מפר באופן שיטתי צווים הניתנים נגדו על ידי הרשויות המוסמכות, לרבות צווים שניתנו נגדו על ידי בית המשפט. מבחינתו של הנתבע, הסכסוך הוא סכסוך פרטי בין האחים, ובמסגרת סכסוך זה הוא זכאי ליצור עובדות בשטח, אשר תסייענה לו בעתיד במשא ומתן שינהל עם אחיו, וזכאותו זו עומדת לו אף אם הוא מוציא אותה אל הפועל באופן בלתי חוקי. עם כל הכבוד, גישתי שונה מגישתו של הנתבע. 13. כפי שציינתי בהחלטה שניתנה בבקשת התובעים לסעד זמני, לתביעת התובעים שני פנים. הפן האחד נוגע לפעולות המבוצעות על ידי הנתבע בניגוד לחוק, דהיינו, פעולות בניה המבוצעות על ידו ללא היתר בניה. הפן השני נוגע להפרת זכויותיהם של התובעים, כמי שעתידים להיות שותפיו של הנתבע במקרקעין, אם וכאשר חלקיהם של הצדדים יירשמו בפנקס המקרקעין. בשני הפנים, ידו של הנתבע על התחתונה. 14. אין זה מתקבל על דעתי, שיתאפשר לנתבע להמשיך ולבצע פעולות בניה כלשהן, כל עוד אין בידו היתר בניה כדין. די לבחון את טענת הנתבע, כי הוא מוכן להרוס את חלק המבנה החורג ב- 1.30 מ' לכיוון המדרכה, כדי להבין את האבסורד שבטענותיו. הנתבע, אשר חרג עם הבניה שביצע לעבר המדרכה, סבור, שבכך שהוא יפנה את הבניה שנגסה מהמדרכה, כדי לרצות את אחיו, ויתר הבניה תקויים על ידו, בחסות בית המשפט, אף אם אין לו היתר בניה. עם כל הכבוד לנתבע, בשום פנים ואופן לא יתכן שבית המשפט יקבל טענותיו, ויתיר לו לעשות במקרקעין כרצונו, בהתעלם מצווים שניתנו נגדו בעבר, לרבות צו הריסה שיפוטי שניתן עליו בגזר דין. בית המשפט אינו יכול לתת חסות לנתבע, ולהפרת חוק כל כך בוטה מצדו. על בית המשפט לעמוד על כך, שהנתבע יהרוס כל דבר שבנה ללא היתר בניה. למעשה די בשיקול זה כדי להצדיק את תביעת התובעים, אפילו התובעים עצמם אינם נמנים על ל"ו צדיקים, ואפילו אניח, שאף הם ביצעו פעולות בניה מבלי שקיבלו היתרי בניה. 15. מבחינת היחס שבין הנתבע ואחיו, הרי שגם הניסיון ליצור עובדות בשטח, לקראת חלוקה בעתיד של המקרקעין על פי צוואת המנוחה, אינה יכולה להתקבל על הדעת. בצוואתה קבעה המנוחה באופן מפורש, כי היא ממנה את התובע מס' 1 לנהל את המקרקעין, ועוד קבעה כי הדבר "נתון לשיקול דעתו הבלעדי" כולל פיתוח המקרקעין, שיפורם או שינוי יעודם. אמור מעתה, שככל שהנתבע טוען לזכויות במקרקעין מכוח צוואת אמו המנוחה, זכויותיו כפופות אף הן להוראות הצוואה, הקובעות, כי מי שמוסמך לנהל את המקרקעין, לפחות כל עוד לא נרשמו על שם היורשים (ואולי אף לאחר מכן), הוא התובע מס' 1. הנתבע אינו זכאי אפוא לעשות במקרקעין ככל העולה על רוחו, ובוודאי שאינו מוסמך לעשות פעולות שהתובע מס' 1, שהוסמך לנהלם, אינו מסכים להן. בשום פנים ואופן לא ניתן להכשיר פעולות שביצע הנתבע בשיטת "כל דאלים גבר". 16. אפילו אתעלם מכך שהמנוחה מינתה את התובע מס' 1 לנהל את המקרקעין, הרי שמדובר במקרקעין שבעתיד יהיו בבעלות משותפת של הנתבע התובעים, לרבות התובעים 5 עד 11. הנתבע אינו זכאי אפוא לייחד חלקים מהמקרקעין ולנכסם לעצמו על ידי פעולות בניה שהוא מבצע בניגוד להסכמת שותפיו לעתיד. פעולות שכאלה אינן מותרות, שכן מדובר בשימוש לא סביר ששותף במקרקעין עושה במקרקעין המשותפים. 17. על יסוד הטעמים שלעיל, הנני סבור שהתביעה בדין יסודה. ד. פיצול סעדים 18. בא כוח התובעים עתר לכך שיינתן לתובעים היתר לפצל סעדיהם, במובן זה שיהיו רשאים לתבוע מאת הנתבע, כל נזק כספי שנגרם להם כתוצאה מפעולותיו. בא כוח הנתבע טען, כי ככל שמדובר בעילת תביעה שונה מהעילה העומדת בבסיס התביעה שלפני, ממילא זכאים התובעים לתבוע סעדיהם בתביעה נפרדת. 19. לאחר ששקלתי בקשת התובעים ועמדת בא כוח הנתבע, הנני מחליט שלא להיעתר לבקשה למתן היתר לפיצול סעדים. ככל שהתובעים היו זכאים לתבוע מאת הנתבע פיצוי כספי, בגין נזק שהתגבש לפני מתן פסק דין זה, בשל עילת התביעה העומדת בבסיס כתב התביעה שלפני, כי אז היה על התובעים לתבוע נזק זה במסגרת התביעה שלפני. ככל שמדובר בנזק, שהעילה לתבוע אותו שונה מעילת התביעה העומדת בבסיס התביעה שלפני, ממילא אין הם זקוקים להיתר מבית המשפט לתבוע נזקים אלה. 20. על כן, הנני דוחה את הבקשה לפיצול סעדים. ה. סוף דבר 21. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מצווה על הנתבע להימנע מלבצע כל עבודות בניה במקרקעין המזוהים כחלקה 50 בגוש 20426. (ב) כל פעולת בניה שהנתבע יבקש לבצע במקרקעין, ניתן יהיה לבצעה בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: (1) הנתבע ישיג הסכמת כל הזכאים לזכות במקרקעין, לרבות התובעים 5 עד 11. (2) הבניה תבוצע על פי היתר בניה שיינתן לנתבע כחוק. (ג) הנני מצווה על הנתבע להרוס כל בניה במקרקעין האמורים, שבוצעה על ידו ללא היתר בניה או ללא הסכמת התובעים, ולעניין זה יחולו ההוראות הבאות: (1) הנתבע יבצע את ההריסה עד לתאריך 31.7.2014. (2) לאחר התאריך 31.7.2014, וככל שהנתבע לא יבצע את פעולות ההריסה שעליו לבצע לפי פסק דין זה, יהיה רשאי התובע מס' 1, אשר מונה על ידי המנוחה לנהל את המקרקעין, לבצע את ההריסה, והוצאות ההריסה יחולו על הנתבע. (3) בשום מקרה, אין בפסק דין זה כדי לפטור את הנתבע מלבצע כל פעולת הריסה שהוטלה עליו בעבר, או שתוטל עליו בעתיד, על פי כל צו הריסה שיפוטי או מנהלי. כמו כן, אין בפסק דין זה כדי לגרוע מסמכות כלשהי המסורה לכל רשות מוסמכת, לרבות סמכויות רשויות התכנון. (ד) הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 25,000 ₪.בניהמקרקעיןצוויםהיתר בניהצו מניעה