בקשה לשומת הוצאות לפניי בקשה לשומת הוצאות שהוגשה על-ידי הנתבעת בתיק העיקרי כנגד התובעים. הבקשה היא לתשלום מלוא ההוצאות הנטענות ששילמה המבקשת למומחים, ד"ר פאול פנסטר והמהנדס אלכסנדר פרינס, בסך 150,459 ₪. בניכוי הסכום ששולם על-ידי המשיבים, הסכום המבוקש לתשלום הוא 125,136 ₪. המשיבים חולקים על חלק מההוצאות שנטען ששולמו לד"ר פנסטר. טענות הצדדים המבקשת טוענת ששכר מומחים חוסה תחת תקנה 513(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לכן יש לפסוק את ההוצאות על פי האסמכתאות שהוגשו, ללא בחינת סבירותן. למעלה מן הצורך, הוצאות שכר המומחה הן סבירות ומידתיות. התביעה סיכנה השקעה בסך עשרות אלפי שקלים שהשקיעה המבקשת בפיתוח המוצר נשוא התביעה וסיכנה תזרים הכנסות עתידי צפוי בסך מיליוני שקלים, כמו גם את מוניטין המבקשת. המשיבים טוענים אך בדיעבד שמדובר בתביעה פשוטה, וזאת בניגוד לכתוב בכתב התביעה. ממילא, נחיצותה של חוות דעת אינה נבחנת לאור מורכבות הנושא שבמחלוקת אלא לאור הסיכונים הכספיים מולם ניצב הנתבע, ואינה נבחנת בדיעבד אלא בתחילת ההליך. המבקשת פעלה כנתבע סביר. הכלל הוא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, והמבקשת פירטה בבקשתה את ההוצאות ששילמה למומחה, בהתאם לחשבונות שהוצאו לה לפני מתן פסק הדין. הוכח כי ד"ר פנסטר השקיע כ-45 שעות עבודה בתיק זה בתעריף שעתי של 450$ לשעה, לא כולל מע"מ. לכך יש להוסיף את שעות העבודה שהשקיעה עורכת הדין והפטנטים ממשרדו. שכר טרחה למומחה בסך 123,000 ₪ לפני מע"מ הוא שכר טרחה ריאלי בשים לב להיקף ההשקעה בתיק. המבקשת הכחישה כל טענת תרמית. זוהי טענה הדורשת רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען, אולם המשיבים לא עמדו בנטל הוכחה זה. המשיבים ביקשו ללמוד על כך ששני חשבונות נערכו לאחר מתן פסק הדין מכך ששיעור המע"מ המופיע בהם שונה משיעור המע"מ בעת שהחשבונות הונפקו. מנהל החשבונות של חברת ארליך, מר אהרון בן איבגי, נתן לכך מענה והסביר שהחברה מעדכנת את כל החשבונות הפתוחים לאחר עדכון שיעור מע"מ. עדותו של מר בן איבגי, שהופתע על ידי המשיבים בשאלות שנשאל בחקירה הנגדית ספונטאנית, מהימנה ורצינית. המשיבים טוענים שמדובר בסכום שאין לו אח ורע בפסיקה וכי קיימים סימני שאלה רבים ביחס לחשבונות והחשבוניות שהוגשו, ולא מן הנמנע שדרישת התשלום נערכה בדיעבד, לאחר מתן פסק הדין. הבקשה חוסה תחת תקנה 513(2) לתקנות כיוון שמדובר בהוצאות שלא היו מצויות בתיק בית המשפט בעת מתן פסק הדין. המבקשת לא צירפה הסכמי שכר טרחה עם המומחים. ד"ר פנסטר העיד תחילה שלא נערך עמו כלל הסכם שכר טרחה. כשעומת עם עדותו בהליך הראשי שינה את תשובתו וטען שמסר הערכת מחיר למבקשת, אך לא הציג את הערכת המחיר הנטענת. אף מנהל המבקשת, מר שחר גבאי, לא נתן תשובה בנוגע לתנאי שכר הטרחה והעיד ששילם את שהתבקש מבלי לבדוק. שכר הטרחה של ד"ר פנסטר גבוה באופן מופרז, כפי שניתן ללמוד הן מהשוואה לשכרו של המהנדס פרינס והן מהשוואה בין התעריף שנגבה על-ידי ד"ר פנסטר עצמו עבור חוות הדעת שערך עבור המבקשת לפני ייצורו ושיווקו של המוצר. זאת על אף שבתיק העיקרי העיד ד"ר פנסטר שהשקיע בדו"ח המקורי כ-40 שעות עבודה ואילו בחוות הדעת השקיע כ-20 שעות עבודה. חלק מהחשבונות הוגשו תוך השמטת פירוט שעות העבודה. עיון בחשבונות גם מעלה שאין אחידות בתעריפים השעתיים הן של ד"ר פנסטר והן של עו"ד הירש. בנוסף, שני חשבונות בסך 5,325$ הם עבור עזרה בהכנת כתב ההגנה ולא ניתן לראות בהם חלק משכר המומחה, שכן שכר טרחת עורכי דין נפסק בנפרד. טענתם המרכזית של המשיבים נוגעת לחשבונות מחודשים מרץ ומאי 2013, בסך כ-85 אלף ₪, ששולמו רק לאחר מתן פסק הדין. המבקשת טוענת שהתשלום המאוחר נבע משיקולים תזרימיים אך לא הסבירה כיצד שולם סכום כה נכבד בבת אחת שבוע לאחר מתן פסק הדין. באשר לחשבון מחודש מרץ 2013, נטען שהמבקשת וד"ר פנסטר הסכימו לשנות מהסדר שכר הטרחה השעתי וכי בתחילה יצא חשבון על סך 15,000$ שתוקן לאחר מכן לסך 20,000$. אלא שלא הוצגה כל ראיה אודות אותו סיכום חדש, אין ציון על גבי החשבון שהוא מתוקן ולא הוצג החשבון המקורי הנטען או ביטול שלו. כל זאת על רקע הסדר המוחלט ששלט בחשבונות הקודמים שהגיש משרד ארליך. תמיהה נוספת נוגעת לכך שעל גבי החשבון מצוין שיעור מע"מ של 18% בעוד המע"מ בחודש מרץ 2013 עמד על 17%. בניגוד לטענת המבקשת, מר בן איבגי לא הופתע משאלה בנוגע למע"מ, וממילא תשובתו לא מספקת מענה לשלל התמיהות הנוגעת לחשבון זה. קשה להתעלם מהתחושה שהחשבון אינו אמיתי ונערך בדיעבד. המבקשת השיבה לטענות המשיבה. המבקשת טענה שהעדרו של הסכם שכר טרחה בכתב אינו משנה דבר, שכן המומחה הוציא למבקשת חשבונות בגין עבודתו והמבקשת שילמה את הסכומים הנקובים בהם, ועתה על המשיבים לשפותה. לא ניתן להשוות בין שכרו של ד"ר פנסטר, מומחה בעל שם עולמי לדיני פטנטים, לשכרו של המהנדס פרינס. גם לא ניתן להשוות בין הדו"ח הראשוני שכתב ד"ר פנסטר, שהוא קצר ותמציתי ונועד לייעץ למבקשת בלבד, לבין חוות הדעת המקיפה, בה נותחו מספר רב סוגיות באופן מפורט ביותר. בעוד הדו"ח הראשוני מחזיק ארבעה עמודים וחצי, חוות הדעת מונה כ-30 עמודים. המבקשת השיבה עוד שהיא הציעה להגיש את פירוט השעות במהלך החקירה הנגדית אך ב"כ המשיבים סירב לכך, ושההבדלים בתעריפים השעתיים הם קטנים וחסרי חשיבות, ואף לא הופנתה שאלה בנושא לד"ר פנסטר, שהיה אמון על התמחור. היעזרות במומחה בעניינים מקצועיים בכתב ההגנה היא עבודה בתחום מומחיות ד"ר פנסטר ויש לשפות את המבקשת על כך. באשר לחשבונות ששולמו לאחר מתן פסק הדין, טענה המבקשת כי מנהלה הסביר שהדבר נעשה משיקולים תזרימיים, ואין בכך כדי להפוך את התשלום לבלתי סביר. דיון והכרעה בענייננו, המבקשת הציגה חשבונות לתשלום וחשבוניות מס ביחס לשני המומחים, ובכך הציגה ראיות על ביצוע התשלום בפועל. אמנם המבקשת לא הציגה הסכם שכר טרחה ואף התקשתה לספק הסבר ברור בנוגע לבסיס החיוב - אם מדובר בחיוב לפי שעה מה גובה החיוב שכן מופיעים ערכים שונים, מתי שונה בסיס החיוב לסכום גלובלי ומה היתה ההסכמה החדשה. עם זאת, ברי שד"ר פנסטר השקיע עבודה רבה בתיק זה, וכפי שנקבע בפסק הדין, חוות דעתו ועדותו התבלטו בבהירות, מקצועיות ובמהימנות והן סיפקו בסיס מהימן ובעל משקל רב להכרעה במחלוקת (פס' 28 לפסק הדין). ד"ר פנסטר זכאי לתשלום ההולם את עבודתו הרבה והמקצועית, ותשלום זה עולה מהראיות על ביצוע התשלום בפועל. משכך מצאתי שעל אף שהמבקשת לא הציגה את הסכם שכר הטרחה ואת בסיס החיוב, הראיות שהציגה מספקות לשם הוכחת שיעור ההוצאות בפועל (השוו: בש"א (ת"א) 20858/08 הרצברג נ' שיכון עובדים בע"מ, עמ' 14-15 להחלטת כבוד השופט הרשם שמואל ברוך ( 28.1.2010)). משנמצא שהוכחו ההוצאות בפועל, עובר הנטל למשיבים להראות מדוע אין לפסוק את הסכום המבוקש. בנטל זה המשיבים לא עמדו. הפסיקה מציינת שיקולים בפסיקת הוצאות, כגון התנהגות הצדדים להליך, הוצאות שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות יתר, היקף הסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת, מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות העניין עבור בעלי הדין (עניין תנובה, בפס' 24). אולם המשיבים לא טענו לשיקולים אלה או אחרים, אלא טענו, גם אם מבלי להגיד זאת מפורשות, שההוצאות המבוקשות עבור ד"ר פנסטר נגועות בתרמית. טענה זו נטענה בלשון רפה, תוך שנטען שקיימים סימני שאלה רבים ושלא מן הנמנע שדרישת התשלום נערכה בדיעבד, אך מבלי שהורם הנטל להוכחתה של טענה חמורה זו. באשר לאי הצגתם של הסכם שכר טרחה או הערכת מחיר, כפי שצוין לעיל מצאתי שאין בכך כדי לשלול את הוכחת הסכום ששולם, וממילא אין הכרח שהסכם שכר טרחה ייערך או ישונה בכתב. המשיבים נתלו באמירתו של ד"ר פנסטר, במסגרת עדותו בתיק העיקרי, כי משרדו נוהג למסור הערכת מחיר ללקוח חדש, אולם ניכר מהעדות שד"ר פנסטר אינו עוסק באופן אישי בפן זה של עסקיו ("אני לא יודע, לא הסתכלתי מתי הוצאנו פרופורמות ואני בכלל לא מסתכל על זה" - עמוד 31 שורה 4 לפרוטוקול הדיון מיום 5.5.2013). גם בעדותו בהליך ההוצאות טען שאינו עורך את החשבונות באופן אישי (עמוד 51 שורות 19-24 לפרוטוקול הדיון מיום 30.1.2014). לא מצאתי ממש בהשוואה שערכו המשיבים בין עלות שכרו של ד"ר פנסטר לעלות שכרו של המהנדס פרינס ולעלות שכרו של ד"ר פנסטר עצמו עבור חוות הדעת המקורית. ד"ר פנסטר הוא מומחה בעל שם לדיני פטנטים ומכך נגזר שכרו הגבוה. אף בחקירתו הנגדית של ד"ר פנסטר במסגרת התיק העיקרי ציין ב"כ המשיבים דאז, עו"ד פרידמן, שהמשרד מאוד יקר וד"ר פנסטר אישר זאת (עמוד 30 שורות 22-24 לפרוטוקול הדיון מיום 5.5.2013). העבודה שנדרשה לצורך ההכנה למשפט היתה משמעותית יותר מחוות הדעת המקורית, כפי שהוסבר בעדותו של ד"ר פנסטר. המשיבים נתלו בהסברים שסיפק ד"ר פנסטר במסגרת עדותו בהליך העיקרי באשר למספר השעות שהושקע בכל אחת מחוות הדעת, אולם אני מקבלת את עדותו של ד"ר פנסטר במסגרת הליך ההוצאות שהוא ככל הנראה התבלבל בין שתי חוות הדעת. די לעיין בשתי חוות הדעת כדי להסיק שחוות הדעת שנערכה לצורך המשפט דרשה עבודה רבה יותר מחוות הדעת הראשונית. שתי חוות הדעת בעלות היקף שונה ודרגת העמקה שונה, ואני מקבלת את טענת המבקשת שהתביעה הציבה סיכון ממשי בפני עסקה של המבקשת ולכן היא היתה זקוקה לחוות דעת מקצועית ואיכותית כדי להתגונן בפני התביעה. באשר להשמטת פירוט שעות העבודה בחלק מהחשבונות והעדר אחידות בתעריפים השעתיים, הרי שגם אם נפלו פגמים באופן עריכת החשבונות, המסקנה שמבקשים לגזור מכך המשיבים לפיה מדובר בתרמית, היא מסקנה מרחיקת לכת ביותר שאין לה כל תימוכין. הפערים בתעריפים השעתיים אינם גדולים. אחד החשבונות עליהם משיגים המשיבים אינו חיוב אלא זיכוי. המשיבים לא הסבירו כיצד פערים אלה תורמים לטענתם כי מדובר בהוצאות מופרזות שנטענו בדיעבד, כלומר לטענה שלא מדובר בחשבונות אמת. באשר לחשבונות עבור עזרה בהכנת כתב הגנה, הם מהווים חלק משכר המומחה. לא מדובר בשכר טרחה לעורכי הדין, אלא בסיוע מקצועי הנדרש בתביעות מסוג זה. אף התשלומים ששולמו לאחר מתן פסק הדין לא משנים ממסקנתי. גם אם תשלום סכום נכבד במועד זה מעלה תהיות מסוימות, אין בכך די כדי לבסס טענה כי דרישת התשלום נערכה בדיעבד, בעיקר על רקע העובדה כי חשבונות אלה הונפקו לפני מתן פסק הדין, גם אם שולמו לאחריו. נסיון המשיבים להיתלות בשיעור המע"מ כביסוס לטענתם שהחשבון נערך בדיעבד ולא בתאריך המופיע על גביו לא צלח, וההסבר לפיו שיעור המע"מ מתעדכן בחשבונות הפתוחים מקובלת עלי. טענות המשיבים, כי החשבון נערך בדיעבד, כי התאריך המופיע עליו אינו תאריך אמת, כי מנהל המבקשת וד"ר פנסטר לא אמרו אמת בתצהיריהם, הן טענות חמורות ביותר והמשיבים לא הוכיחו אותן כנדרש. סוף דבר: הבקשה לשומת הוצאות מתקבלת. המשיבים ישלמו למבקשת את יתרת התשלום בסך 125,136 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת הבקשה. בנוסף ישאו המשיבים בהוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪. שומת הוצאות