עתירה למינוי נאמן לנכסי הקדש

עתירה למינוי נאמן לנכסי הקדש מבוא - הצוואה ויצירת ההקדש 1. לפניי עתירה להוסיף ולמנות נאמן (שלישי במספר) לנכסיו של הקדש. העתירה הוגשה כנגד שני הנאמנים הנוכחיים של ההקדש, עו"ד X ורו"ח X, וכנגד אחותו של התובע. 2. ברנרדו X ז"ל, אביהם של התובע ושל הנתבעת 3, נפטר ביום 15.2.02, והותיר אחריו צוואה (להלן: "המנוח"; "הצוואה"). המנוח ציווה את את רכושו לרעייתו X (ז"ל), לתובע, לנתבעת 3 ולנכדיו, זאת תוך פירוט הוראות שונות באשר לאופן ומועד קבלת הירושה על ידי כל אחד מהזוכים על פי הצוואה. בנוגע לתובע קבע המנוח בצוואתו, כי נכסי העיזבון שהמנוח ציווה לו לא יועברו לידיו מיד לאחר פטירת המנוח, אלא יופקדו בידי נאמן למשך 15 שנה מיום פטירת המנוח, במסגרת קרן, שתקרא "קרן אלי", ויועברו לידי התובע רק בתום תקופה זו (להלן: "הקרן", או "ההקדש"). בסעיף 9 לצוואה נכתב, כהאי לישנא: "החלטתי להעביר את חלקו של בני אלי ברכוש עזבוני בנאמנות לנאמן תוך יצירת 'קרן אלי' ולא להעבירו מיד לאחר פטירתי לבעלותו של בני אלי אלא בתום 15 שנה לאחר מכן. החלטתי זו הנה מתוך אהבתי אליו כבני ומתוך דאגתי העמוקה והאמיתית לעתידו. לצערי, אני סבור כי בני אלי טרם מצא שלווה ונקלע למצבים המסכנים את עתידו הכלכלי. בחרתי לשמור על הרכוש שיגיע אליו לאחר פטירתי ולהבטיח יציבות למשך תקופה של 15 שנה. אני מקווה כי במשך אותה תקופה הוא ימצא שלווה ויציבות נפשית. הוראות צוואתי באות להבטיח את סמכותו של הנאמן, ללא עוררין מצדו של בני אלי, לתמוך בצרכים בסיסיים של בני אלי בתחומים שונים כמפורט להלן, גם מעבר לחלוקת הפירות של 'קרן אלי' ואני משוכנע, כי הנאמן יפעל לטובת בני אלי כפי שאני הייתי פועל לו נשארתי בחיים." 3. התובע לא השלים עם הוראות הצוואה והתנגד לקיומה, אך זו אושרה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ביום 7.2.06 (ת"ע 2661/02; כב' השופט שוחט). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק דין מיום 11.6.08 (ע"מ (תל-אביב-יפו) 1108/06; כב' השופטים שנלר, ורדי, אורנשטיין). התובע הוסיף והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וזו נדחתה ביום 2.2.09 (בע"מ 6349/08; כב' השופט רובינשטיין). התובע ניהל מספר הליכים נוספים, אשר אין חולק שהם מבטאים את מורת רוחו מהוראות הצוואה, כמו גם מהקביעות בדבר ניהול העיזבון וניהול הקרן. הוא עומד כעת על בקשתו למינוי נאמן שלישי לקרן, הגם שנותרו רק שלוש שנים (מתוך 15) לפעילותה. אבחן להלן את עתירת התובע שלפניי, בשים לב להורות הצוואה ולחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). אקדים ואומר, כי הגעתי למסקנה שלפיה אין מקום לקבל את עתירת התובע. הוראות המנוח לענין מספר הנאמנים וזהותם - מינוי הנאמנים 4. המנוח, אשר הקים בצוואתו מספר קרנות, הותיר הנחיות ברורות בדבר מינוי הנאמנים. סעיף 25 לצוואה קובע: "אני ממנה בזאת את נורמן X, עו"ד בעל , אחי דוד X פרגוואי מאסונסיאון, פרגוואי וגיסתי טוסקה X פרגוואי, אשתו של אחי דוד X כנאמנים משותפים בכל אחת משלוש הקרנות האמורות לעיל... במקרה של פטירתו, התפטרותו או סירובו של עו"ד נורמן X לפעול במשך תקופה הנמשכת מעל ל-90 יום ו/או אי יכולתו לפעול כתוצאה מסיבות רפואיות לרבות נפשיות במשך אותה תקופה, אזי תתמנה נגה לוין, עו"ד תאו מי שימונה על ידה כנאמן במקום נורמן X, עו"ד ובלבד שנגה לוין, עו"ד תמנה כנאמן מחליף, רק אדם שהוא עורך דין ו/או רו"ח ו/או כלכלן ו/או חברה לנאמנות שבשליטת בנק בישראל. במקרה של פטירתו, התפטרותו, סירובו של אחד משני הנאמנים האחרים, אחי דוד X או גיסתי טוסקה X, לפעול במשך תקופה הנמשכת מעל ל-90 יום ו/או אי יכולתו לפעול כתוצאה מסיבות רפואיות לרבות נפשיות במשך אותה תקופה - לא ימונה נאמן נוסף. אולם, במקרה של פטירתם, התפטרותם ו/או סירובם של שני הנאמנים - הן אחי דוד X והן גיסתי טוסקה X - לפעול ..., ימונה נאמן אחד נוסף על ידי אשתי X, בני אלי ובתי שרית לפי רוב קולות ביניהם... לא יצליחו להסכים על מינויו של הנאמן המחליף תוך 30 יום מהיום שבו חדלו אחי דוד X וגיסתי טוסקה X לשמש כנאמן, אזי ימונה בן דודי רפאל X בעל . כנאמן במקומם...". בסעיף 26 לצוואה נכתב: "במקרה של פטירתו ו/או התפטרותו ו/או סירובו ו/או אי יכולתו של הנאמן המחליף לפעול במשך תקופה הנמשכת מעל ל-90 יום מסיבות רפואיות לרבות נפשיות, אזי יתמנה נאמן מחליף נוסף בהתאם להוראות סעיף זה לעיל. בשום מקרה, בני אלי, אשתי X והנכדים לא יתמנו כנאמן של אף אחת מהקרנות על פי צוואה זו." 5. מהאמור לעיל ברור, כי הסיטואציה היחידה שבה מספר הנאמנים יעמוד על שלושה אפשרית שעה שלצדו של עו"ד X (או חליפו) מכהנים דוד X וטוסקה X. בכל קונסטלציה אחרת, יעמוד מספר הנאמנים על שניים: עו"ד X (או חליפו) ונאמן נוסף. הואיל ודוד וטוסקה סירבו ליטול על עצמם את המינוי, אנו נמצאים ב"משטר" שבו אמורים לכהן שני נאמנים בסך הכל. את הנאמן הנוסף, שיכהן לצדו של עו"ד X, יש לבחור בהסכמה (ובהעדרה, ברוב קולות) בידי הרעיה X, התובע והנתבעת 3. הואיל והרעיה נפטרה, ולא הושגה הסכמה בין התובע לנתבעת 3, ובנוסף לכך - רפאל X לא נתן את הסכמתו, נוצר מבוי סתום. במקרה כזה, דומה שפירוש נכון של חיבור הוראת סעיף 26 לצוואה עם אותו חלק בהוראת סעיף 25 לצוואה, הנוגע למינוי חליף, מביא למסקנה שמדובר אז בחליף "שהוא עורך דין ו/או רו"ח ו/או כלכלן ו/או חברה לנאמנות שבשליטת בנק בישראל". 6. לאור זאת, עתר עו"ד X לבית המשפט כאן על מנת שזה ימנה נאמן שני (במסגרת ה"פ 2235-12-09), לפי שיקול דעתו של בית המשפט. סגה"נ, כב' השופט (בדימוס) יהודה זפט, קיבל את הבקשה, אך לא נקב בשמו של נאמן חליף כזה. עו"ד X הגיש בקשה להחלטה משלימה, והציע למנות או את עו"ד דוד ששון או את הנתבע 2. כב' השופט זפט מינה את הנתבע 2. בשלב מאוחר יותר (לאור פרישתו של כב' השופט זפט) הועברו לטיפולי, במסגרת התיק הנ"ל, הן בקשת עו"ד X למתן פסיקתא והן בקשת התובע דכאן לביטול החלטותיו של כב' השופט זפט. באותו הליך קיבלתי את עמדתו של עו"ד X (בהחלטה מיום 31.5.12). מכאן, שפסק דינו של כב' השופט זפט, בדבר מינויו של רו"ח X כנאמן שני, הפך לחלוט. 7. אנו רואים אפוא, כי לפי רצון המצווה והוראות הצוואה (כמו גם לפי הוראות סעיף 21 לחוק הנאמנות), כלל לא ניתן למנות עתה נאמן שלישי. נותר לבחון, האם התקיימו התנאים המאפשרים את שינוי הוראות הצוואה, היא כתב ההקדש, בהתאם לחוק הנאמנות. שינוי הוראות כתב ההקדש? 8. סעיף 23(א) לחוק הנאמנות קובע: "בית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו ואם משום שראה כי חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש". הסעיף מתווה שני תנאים מצטברים: האחד, שינוי נסיבות ממשי, שיהיה בו כדי להצדיק את שינוי כתב ההקדש. השני, שהשינוי תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש. בנוסף, את סמכות השינוי האמורה יש להפעיל במשורה ושלא על דרך השגרה, זאת לאור מעמדו העצמאי והמחייב של מוסד ההקדש (ראו והשוו: רע"א 9420/04 הנאמן הציבורי נ' אגמון, פ"ד נט(5) 289 (2005)). בענייננו, כבר ראינו ששינוי על דרך של הוספת נאמן שלישי לא תואם כלל את אומד דעתו של יוצר ההקדש. די היה כבר באי-התקיימותו של תנאי זה כדי להביא לדחייתה של בקשת השינוי. גם באשר לתנאי האחר, זה של שינוי הנסיבות הממשי, ברור הדבר שיש להצביע על כך שארע שינוי נסיבות של ממש, וכן לתמוך טענה זו בראיות מבוססות. בהקשר זה אין די אך ברצונו של תובע או בתחושותיו הפרטיות (ת"א (מחוזי ת"א) 25228-05-11 לוי נ' הקדש מאה שערים (30.10.12)). אדון אפוא בטענותיו של התובע בנוגע להתנהלות הנאמנים (בעיקר עו"ד X), טענות אשר עומדות בבסיס הבקשה לשנות את תנאי ההקדש ולמנות נאמן נוסף. הטענה לניגוד עניינים 9. הטענה המרכזית, כפי שבאה לידי ביטוי בתובענה ובתצהירו של התובע, היא הטענה שלפיה "עו"ד X מצוי למעשה בניגוד עניינים שכן הוא מעורב אישית ועסקית בעסקיה של המשיבה 3 - אחותי, וכן מעורב הוא בעסקיהם של השותפים של אבי המנוח..." (סעיף 18 לתצהיר התובע). עו"ד X כפר בטענה זו, בתצהירו: "אינני מעורב כלל בעסקיה של הנתבעת 3 ואינני מעורב בעסקיהם של הנתבעת 3 ואינני מעורב בעסקיהם של השותפים של המנוח (ה"ה סנילביץ ואייזיק) ... מזה שנים רבות אינני משמש כיועץ משפטי של ה"ה סנילביץ ואייזיק והנתבעת 3 אינה עובדת מזה שנים רבות ממשרדי, מעולם לא היתה שותפה במשרדי ואף מעולם לא היתה עורכת דין שכירה במשרדי..." (סעיפים 14 - 15 לתצהירו). גרסתו של עו"ד X לא הופרכה, או, במילים אחרות, טענתו של התובע לא הוכחה. ראשית, התובע עצמו הודה כי בשנים האחרונות הוא אינו בקשר עם אחותו או עם שותפיו של המנוח (עמ' 12 לפרוטוקול). שנית, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותו של עו"ד X לעניין זה (עמ' 14 - 15 לפרוטוקול). באשר לעובדה שעו"ד X היה מצוי בקשרי ידידות עם הנתבעת 3, הרי שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד דבר. עו"ד X היה ידידו ואיש אמונו של המנוח, ומטבע הדברים אך הגיוני שייווצרו יחסי ידידות עם בני משפחה אחרים. אין בכך כדי לפגוע בכושרו לשמש כנאמן, אלא להיפך. בהקשר זה יש לערוך הבחנה בין תפקיד של מנהל עזבון לבין תפקיד של נאמן בהקדש, וענייננו עתה אך ורק באחרון. גם מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה הבחנה ברורה כזו, כמו גם העדר המניעות של עו"ד X מלשמש כנאמן בהקדש. 10. התובע עט כמוצא שלל רב על פעולה אחת שביצע עו"ד X, היא הפעולה של סילוק חובו של התובע לבנק דיסקונט, כביכול ללא אישורו, בניגוד לאינטרס שלו ומתוך ניגוד עניינים. ראשית, מדובר בהרחבת חזית אל מול הנטען בתביעה ובתצהירו של התובע, ומטעם זה לבדו דינה של הטענה להידחות. למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם רצוי היה שעו"ד X יתאמץ יותר כדי לנסות ולשתף את התובע במהלך (חרף העובדה שהתובע לא גילה התלהבות יתרה לעמוד בקשר עם הנאמן ולשתף פעולה עמו, בלשון המעטה), או לפחות ליידע אותו בדבר תוצאות המו"מ מיד עם סיומו, לא התרשמתי שהתנהלותו לא תאמה את האינטרסים של התובע או הייתה נגועה בניגוד עניינים, בוודאי לא ברמה שתצדיק מינוי נאמן שלישי. אין למעשה מחלוקת, כי התובע לא התגונן בפני תביעת הבנק כנגדו ואף לא דיווח לנאמנים אודותיה (עמ' 10 לפרוטוקול). לאחר שניתן נגדו פסק דין חלוט, הטיל הבנק עיקול על זכויותיו אצל הנאמנים, בסכום של כ- 250,000 ₪ (עמ' 13 לפרוטוקול). לו היו הנאמנים מקיימים את צו העיקול כלשונו, איזו טענה הייתה אז בפי התובע כלפיהם? כך הם פני הדברים, אפילו מכוחו של קל וחומר, שעה שהנאמנים ניהלו הליך ממושך מול הבנק, והצליחו להפחית באופן משמעותי את סכום החוב במסגרת הסדר עם הבנק (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול). לשיטתו של התובע, היה על הנאמנים להותיר לערבים לשאת בחובו שלו לבנק. אין בטענה זו ולא כלום. ראשית, הבנק היה ממשיך ממילא בהליכי הגבייה מתוך נכסי ההקדש; שנית, גם אם הבנק היה נפרע מתוך כספי הערבים, היו אלה חוזרים אל התובע ואל הנאמנים ונוקטים בהליכים לגביית החוב (המלא). טענות נוספות של התובע כנגד עו"ד X 11. כפי שכבר ניתן להבין, התובע מלא טענות כרימון כנגד עו"ד X. כך טוען התובע, כי הקרן לא נרשמה אצל רשם ההקדשות. התובע טועה ומטעה; לא מדובר בהקדש ציבורי, שרק הוא טעון רישום (סעיף 26 לחוק הנאמנות). עוד טוען התובע, כי לא זכה לקבל סיוע כלכלי מתוך כספי הקרן, כפי שמורה הצוואה. גם בטענה זו אין ממש. כספי העיזבון כלל לא חולקו, במשך שנים, לאור התנהלותם והתמשכותם של ההליכים המשפטים המסועפים, שננקטו, רובם ככולם, בידי התובע עצמו. רק בחודש אוגוסט 2012 התקבלו לראשונה כספים לידי הנאמנים, וניתן היה להתחיל ולסייע מתוכם לתובע. גם אז, נמנע התובע מלשתף פעולה עם פניות הנאמנים אליו (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול), ובעדותו התברר גם, כי חשש מלקבל כספים כלשהם, מאימת נושיו (עמ' 11 לפרוטוקול). במצב דברים זה נקטו הנאמנים אותן פעולות שיכלו לנקוט בעצמם, בכל הקשור לעלויות מגורים, ארנונה, מים, וועד בית וכיוצ"ב (עמ' 8 - 9 לפרוטוקול). בנסיבות המתוארות, לא מצאתי כל פגם בהתנהלותם. 12. מוסיף התובע וטוען, כי לא קיבל דיווח על הנעשה בכספי הקרן. גם כאן, כאמור לעיל, כספים המגיעים להקדש הועברו לידי הנאמנים לראשונה רק בחודש אוגוסט 2012. הנאמנים מסבירים, כי הואיל והכספים התקבלו בידיהם רק ברבע האחרון של שנת 2012, לא ערכו דו"ח נפרד לשנה זו, וכללו את הפעילות ברבעון אחרון זה, בדו"ח לשנת 2013, בגין כל 16 החודשים שמאז קבלת הכספים הראשונים (עמ' 20 לפרוטוקול). הדו"ח (שהכנתו נשלמה לאחר שמיעת ההוכחות בתיק) נשלח לב"כ התובע. 13. באופן דומה, אין כל ממש בטענות אחרות, ובהן הטענה שלפיה עו"ד X לא פעל להקמת הקרן בתוך 6 חודשים, כמצוות בית המשפט לענייני משפחה (שהרי ההקדש נוצר בצוואה עצמה, ותחילתו מתאפשרת רק עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן, דבר שהתאפשר רק לאחרונה, כמוסבר לעיל); הטענה שלפיה עו"ד X לא פעל לבקר את מנהל העיזבון (טענה שמהווה הרחבת חזית אסורה, מה גם שלא הוכחה כלל); והטענה לחוסר תום לב כביכול במינויו של רו"ח X (שלא הוכחה, ושעומדת בסתירה להליך שהתנהל לפני כב' השופט זפט ולהחלטתי מיום 31.5.12, כמפורט לעיל). סיכומם של דברים 14. אינני מטיל ספק בכישוריו ובכוונותיו הטובות של מי שהוצע על ידי התובע לשמש כנאמן שלישי, מר ליכטנשטיין, אלא שהתובע לא עמד בנטל להראות שיש עילה או צידוק למנות נאמן כזה, בנוסף לשני הנאמנים המכהנים עתה. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים 1 - 2 (ביחד) בסכום של 10,000 ₪, נכון להיום.הקדשנאמנות