בהיעדר תחולה לאמנת ניו יורק סעיף 6 לחוק הבוררות אינו רלבנטי הסכם בוררות בינלאומית לפי אמנת ניו יורק בפניי בקשת הנתבעת 1 - Siemens AG והנתבעת 2 - סימנס ישראל בע"מ לעכב את הליכי התביעה ככל שהם נוגעים אליהן בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לצורך העברתה להליך בוררות. רקע ביום 24.3.2013 הגישה התובעת (להלן גם: "חברת החשמל") את התביעה, בה נטען, בין היתר, כי הסכמים שונים שנחתמו בינה לבין הנתבעת 1 (להלן גם: "סימנס AG") והנתבעת 2 (להלן גם: "סימנס ישראל") (להלן ביחד: "חברות סימנס") במסגרת מכרז שערכה חברת החשמל לצורך רכישת טורבינות גז (להלן: "ההסכמים"), נחתמו כתוצאה משוחד ששולם, לטענתה, לנתבע 3 - מר דן כהן (להלן: "דן כהן"), ששימש כדירקטור בחברת החשמל. לשם שלמות התמונה, יצוין כי ביום 25.12.2008 הגישו חברות סימנס לבית משפט זה תביעה נגד הנתבעים - מר אורן אהרונסון, מר שלמה דניאל וחברת Oakfield Ltd (להלן: "אוקפילד") - הם הנתבעים 4 - 6 בהליך שבפניי (ת.א. 15085-12-08, להלן: "תביעת סימנס"). בתביעת סימנס נטען, בין היתר, כי אותם נתבעים 4 - 6, ניצלו את רצונן של חברות סימנס לזכות באותו מכרז שערכה חברת החשמל ויזמו התקשרות בין חברות סימנס לבין אוקפילד, כביכול לצורך מתן שירותי ייעוץ על ידי אוקפילד בקשר למכרז. עוד נטען, כי חלק מהכספים שאותם נתבעים הוציאו מהקופות של חברות סימנס הועברו לדן כהן כתשלומי שוחד על מנת שיגרום לכך שחברות סימנס יזכו באותו מכרז. תמצית טענות הנתבעות 1 ו- 2 בבקשה תביעת חברת החשמל נוגעת לכל מערך ההסכמים שנערך בינה לבין חברות סימנס. בהסכמים האמורים נקבעה תניית בוררות זהה, החלה על כל סכסוך או מחלוקת הנוגעים להסכמים וכוונת הצדדים היתה כי הסכם הבוררות יחול על כל ההסכמים והמחלוקות הנוגעים להסכמים בין הצדדים. עצם העובדה שקיימים בעלי דין נוספים בהליך אינה מהווה טעם שיכול להצדיק הימנעות מעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות בינלאומית. על פי לשון תניית הבוררות, התשתית שהונחה בכתבי הטענות וההלכה הפסוקה, אין ספק כי הפירוש הנכון של תניית הבוררות הוא כי כל סכסוך בין הצדדים לה, לרבות הסכסוך דנן יופנה לבוררות. הואיל ומקום מושבה של סימנס AG הוא בגרמניה, הסכם הבוררות בין הצדדים הוא הסכם בוררות בינלאומית הכפוף להוראותיה של אמנת ניו - יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (להלן: "אמנת ניו יורק") שאושררה על ידי ישראל בשנת 1959 ועל ידי גרמניה בשנת 1961. לכן, בעניין חלות הוראות סעיף 6 לחוק הבוררות בדבר עיכוב הליכים לפי אמנה בינלאומית. יש לראות את הסכם הבוררות בין הצדדים כהסכם משולש הכולל את חברת החשמל, סימנס AG וסימנס ישראל ולכן הוראות אמנת ניו יורק חלות על כל ההסכמים בין הצדדים. שיקול דעת בית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים מכוח הסכם בוררות בינלאומית הכפופה לאמנת ניו יורק הינו מוגבל ומצומצם ביותר ועל בית המשפט להורות על עיכוב הליכים אם לא מתקיימים החריגים הנדירים ויוצאי הדופן לאמנה. התביעה שהגישה חברת החשמל אינה נכללת במסגרת אותם מקרים חריגים ונדירים. תביעות בעניין מצגי שווא ותרמית מובאות בפני בוררים כעניין שבשגרה. לחילופין, מבוקש כי בית המשפט יעכב את ההליכים נגד סימנס ישראל מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות. תמצית טענות חברת החשמל בתגובה לבקשה יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים; ענייני התביעה אינם נובעים מההסכמים בין חברת החשמל לבין חברות סימנס והם אינם נוגעים לביצוע ההסכמים, אינם נגזרים מתוכנם ואינם קשורים בהפרה של התחייבויותיהן של חברות סימנס על פי אותם הסכמים וממילא גם לא חלות עליהן תניות הבוררות בין הצדדים. עילות התביעה של חברת החשמל אינן נובעות מההסכמים והן היו עומדות לחברת החשמל גם אלמלא נחתמו ההסכמים. על פי כוונת הצדדים, תניות הבוררות בהסכמים לא נועדו לחול על ענייני התביעה ובפרט לא נועדו לחול על מעשי שוחד ומרמה. תניות הבוררות נועדו לחול רק על השלב החוזי של ביצוע ההסכמים ולא על השלב המכרזי שקדם להם, בו השתתפה סימנס AG לצד מציעים אחרים. גם לוּ היו מעוניינים הצדדים להחיל את תניות הבוררות על ענייני התביעה, לא היתה להסכמתם בעניין זה כל תוקף; ענייני התביעה - ביצוע עבירות פליליות על ידי חברות סימנס, מעורבות בהפרת חובות אמון של נושאי משרה והפרת דיני המכרזים - אינם יכולים לשמש נושא להסכם בוררות כמשמעות הדבר בסעיף 3 לחוק הבוררות. גם לוּ היו חלות תניות הבוררות על ענייני התביעה, קיימים טעמים מיוחדים נוספים המחייבים שלא לעכב את ההליכים ולהעביר את התביעה לבוררות; מדובר בסכסוך בעל חשיבות ציבורית מיוחדת המחייב דיון בבית המשפט בלבד, ביסוד התביעה עומדות טענות חמורות ביותר של תרמית המחייבות בירור התביעה באופן פומבי. משעה שהצדדים הסכימו כי מקום ניהול הבוררות יהיה בישראל, אין תחולה בענייננו לאמנת ניו - יורק; חוק הבוררות מגדיר "פסק בוררות חוץ" כ: "פסק בוררות שניתן מחוץ לישראל". ממילא, גם אם תניות הבוררות בין הצדדים כפופות לסעיף 6 לחוק הבוררות, פרשת השוחד לה הייתה שותפה סימנס, נכללת בגדר החריגים המצדיקים להימנע מעיכוב הליכי הבוררות. חברות סימנס מנועות מלהעלות טענה בדבר עיכוב הליכים בעיתוי הנוכחי, שעה שההליך מתנהל מזה 7 חודשים ולאחר שחברות סימנס הגישו במסגרתו בקשות שונות, לרבות לגופה של התובענה. קיימת נחיצות דיונית ומהותית שלא לפצל את הדיון בין ההליך בבית המשפט לבין הליך בבוררות. הנתבעים 3 - 4 מתנגדים לבקשה ובתגובתם חזרו על נימוקי חברת החשמל לדחיית הבקשה. הנתבע 5 - מתנגד לבקשה ובתגובתו הצטרף לנימוקים האמורים בתגובת הנתבע 4 והוסיף כי בהינתן שחברות סימנס הגישו תביעה נפרדת מטעמן לבית משפט נכבד זה (ת"א 15085-12-08), אותה ביססו על הסכמים שנחתמו בינן לבין אוקפילד בהן כלולה תניית בוררות, הן מושתקות מלטעון כי תניית בוררות דומה חלה על מערכת היחסים בינן לבין חברת החשמל. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לבקשה ובתשובת חברות סימנס לתגובות, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים; כאמור, לטענת חברות סימנס, הסכם הבוררות בין הצדדים הוא הסכם בוררות בין הצדדים הכפוף להוראות אמנת ניו יורק. לאחר עיון בהסכמים בין חברת החשמל לחברות סינמס, אני סבור כי דין טענה זו להידחות; סעיף 1 לאמנת ניו - יורק קובע כי האמנה תחול על אכיפת פסק בוררות שניתן שלא בשטח המדינה בה מבוקשים הכרתם ואכיפתם; וכלשון סעיף 1 לאמנת ניו יורק: "This Convention shall apply to the recognition and enforcement of arbitral awards made in the territory of a State other than the State where the recognition and enforcement of such awards are sought, and arising out of differences between persons, whether physical or legal. It shall also apply to arbitral awards not considered as domestic awards in the state where their recognition and enforcement are sought." (ההדגשה הוספה - י.ש.). ונוסח הסעיף כפי שמופיע בתרגום האמנה לשפה העברית: "אמנה זו תחול לגבי הכרתם ואכיפתם של פסק בוררות שניתנו שלא בשטחה של המדינה שבה מבוקשים הכרתם ואכיפתם, ושמקורם בסכסוך בין בני אדם, אחד בני אדם פיסיים ואחד אישות משפטית. כמו כן תחול על פסקי בוררות שאינם נחשבים כפסקי-פנים במדינה שבה מבוקשת הכרתם ואכיפתם.". בעניין זה סבורה גם פרופ' אוטולנגי ז"ל כי: "כזכור, אמנת ניו יורק - להבדיל מפרוטוקול ג'נבה - חלה גם על הסכם שנערך בין שני ישראלים ובלבד שמדינת קיום הבוררות תהיה זרה." (פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: "אוטולנגי") בעמ' 337, ההדגשה הוספה - י.ש.). אולם, בניגוד לכך, תניית הבוררות בהסכמים בין חברת החשמל לחברות סימנס קובעת כי מדינת קיום הבוררות תהיה בישראל ובלשון התנייה: "the arbitration… shall be held as promptly as possible at such place in Israel as may be mutually agreed upon between the parties." (ההדגשה הוספה - י.ש.). המסקנה העולה מהאמור לעיל, היא כי היות ובין הצדדים הוסכם כי מדינת קיום הבוררות תהיה בישראל, ממילא הסכם הבוררות בין הצדדים אינו כפוף לאמנת ניו יורק. לכן, בהיעדר תחולה לאמנת ניו יורק במקרה דנן, סעיף 6 לחוק הבוררות אינו רלבנטי לענייננו והשאלה האם לעכב את ההליכים בשל תניית בוררות תוכרע בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוק הבוררות. לאור האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים הן ביחס לבקשה, הן בתביעה העיקרית והן בתביעת סימנס, אני סבור כי מדובר במסכת עובדות בה קשורים כל בעלי הדין בתביעה העיקרית ולשם הכרעה בעובדות אלו יש להכריע בסוגיות זהות ועל כן מן הראוי שהתביעה כולה תתברר בבית המשפט (ראה גם: בר"ע (מחוזי ת"א) 2382/06 קסטרו את גריי בע"מ נ' סטטוס - יפת חיפה בע"מ ( 25.11.2012)). אני סבור כי במקרה דנן קיימים טעמים של מניעת פיצול הדיון ומניעת הכרעות סותרות המהווים כאמור, "טעם מיוחד" במשמעו בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות שלא לעכב את הליכי התביעה מול חברות סימנס. כפי שיובהר להלן; בהתאם למבחנים שנקבעו בעניין אלרינה, בענייננו יש לבחון רק את שאלת ה"נחיצות המהותית" שכן אין מדובר בצירוף מלאכותי להליך של מי שאינו צד להסכם הבוררות (בו עוסק, כאמור, מבחן "הנחיצות הדיונית") היות והתביעה הוגשה נגד נתבעים נוספים הנחוצים, בשלב זה, להליך. לפי מבחן "הנחיצות המהותית" על בית המשפט לבדוק: "האם הסעד לא יהיה אפקטיבי בנסיבות של פיצול הדיון. כך, למשל, אם לא יווצר מעשה בי-דין אחד כלפי כל הנוגעים בדבר או אם תוצאות סותרות יותירו את הצד המתדיין ללא תרופה, אף אם יזכה באחד ההליכים. עם זאת, העיקר נעוץ במטרה לצמצם את היקפי ההתדיינויות." (כדברי השופט גל בבר"ע (מחוזי - י"ם) 381/04 שמחה לנדאו נ' עו"ד יהודה רסלר ואח' ( 30.1.2005)). גם ברע"א 7855/13 קרמיטל אי. אל. בע"מ נ' וילאר נכסים (1985) בע"מ ( 29.12.2013) (בר"ע על החלטה שלי) חזר כב' השופט דנציגר על כך שאם פיצול הדיון עלול להביא להכרעות סותרות באותו נושא, יש להימנע מלהורות על הפיצול. במקרה דנן, דן כהן - הנתבע 3 בתביעה העיקרית, הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד חברות סימנס עצמן, כך שממילא, גם אם יעוכבו ההליכים נשוא התביעה בין חברת החשמל לבין חברות סימנס, האחרונות ימשיכו להיות צד להליך שבפניי מכוח אותה הודעה לצדדים שלישיים שהוגשה נגדם. בנוסף, חברות סימנס עצמן גילו זה מכבר דעתן כי ברצונן שהעניינים נשוא הסכסוך יתבררו בבית המשפט - כאמור לעיל, חברות סימנס עצמן הגישו את תביעתן (ת.א. 15085-12-08), נגד אותם נתבעים 4 - 6 בתביעה שבפניי, בעניינים הקשורים למערכת היחסים בין חברות סימנס לבין אותם נתבעים בנוגע לאותה מערכת עובדתית נשוא המכרז של חברת החשמל ובפניי אף תלויה ועומדת בקשת הנתבע 4 לאיחוד הדיון בין תביעת סימנס לבין התביעה נשוא החלטה זו. כך, שגם אם יעוכבו ההליכים בין חברת החשמל לבין חברות סימנס, ממילא חברות סימנס ימשיכו לנהל את תביעתן נגד אותם נתבעים בגין אותה מסכת עובדתית בבית המשפט. לפיכך, אני סבור כי פיצול הדיון בנסיבות אלו, עלול להוביל לחוסר יעילות בשל כפילות ההליכים, בזבוז משאבים והטרחת עדים חיצוניים, שיצטרכו להעיד פעמיים ואף יותר באותו הנושא. כמו כן, קיים בנסיבות המקרה דנן חשש מובהק מפני קביעות והכרעות סותרות באותו נושא. כך למשל, אם אענה לבקשה, קיימת אפשרות שהבורר יפטור את חברות סימנס מחבות, בסוברו כי דווקא הנתבעים האחרים, שאינם צד לבוררות בפניו, הם אלו שצריכים לשאת בנזק. כמו כן, ייתכן גם מצב שהבורר יפטור את חברות סימנס מחבות, אולם בית המשפט יקבל את הנטען בהודעה לצדדים שלישיים שהוגשה נגדן כולה או חלקה וכך בעצם, בניגוד להחלטה אפשרית של הבורר, הן יחויבו לשאת בנזק הנטען כולו או חלקו. תוצאות מעין אלו ימנעו אם התביעה כולה תתברר בפני אותה ערכאה - דהיינו, בפני בית המשפט. אני סבור כי די באמור לעיל, כדי לדחות את הבקשה, אולם מעבר לנדרש אציין כי בהתאם לסעיף 3 לחוק הבוררות: "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" וספק אם אותם עניינים נשוא התביעה - בין היתר, עניינים שמקורם בעבירות פליליות של גניבה, מתן שוחד, קבלת דבר במרמה, קבלת נכסים שהושגו בפשע ו/או בעוון (ראה: סעיפים 44 - 47 לכתב התביעה) - הינם עניינים היכולים לשמש נושא להסכם בוררות בין הצדדים מהטעם שמדובר בעניינים ש: "השכל הישר אומר שאינם בני בוררות" (אוטולנגי, עמ' 125 וה"ש 20) או עניינים בלתי חוקיים שממילא לא ניתן למסרם להכרעה בפני בורר (שם) וסביר להניח שהצדדים להסכם הבוררות מלכתחילה לא התכוונו למסרם להכרעה בפני בורר. סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. יישוב סכסוכיםאמנה בינלאומיתבוררות