עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בפירוק חברה

עדיפות ל"אינטרס הכלל" על פני "אינטרס הפרט" בדיני חברות: מושכלות יסוד בדיני הסדרים הן שהדין מקנה משקל עודף לאינטרס של הכלל על פני האינטרס של הפרט, גם אם המשמעות היא פגיעה בזכות הקנין של הפרט. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 70/92 כלל תעשיות נ' לאומי פיא, (29.4.1993, ): "השימוש הרגיל בסעיף 233הוא כאשר מבקשים להגיע לפשרה בין חברה, שנקלעה לקשיים והגיעה אל סף פירוק, לבין נושיה. לפי דיני החוזים אין להכריח אף נושה לוותר על חובו ולו אף בחלקו. ללא ההוראות המיוחדות שבסעיף 233לא ניתן היה להגיע להסדר פשרה בין החברה לבין נושיה, אלא בהסכמה פה אחד של כולם. נמצא, כי בהיעדר המוצא שבסעיף 233יכול היה נושה שולי, מתוך ראייה צרה של העניין ועמידה על קוצו של יוד מבחינתו, לסכל הסדר חיובי שהוא לטובת רוב רובם של הנושים ולטובת החברה גם יחד."פירוק חברה