להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה - החלקה על מים בעבודה במהלך עבודות ניקיון: 1. לפנינו שני ערעורים שהוגשו כנגד קביעותיו של בית משפט השלום בירושלים, כפי שניתנו במסגרת פסק דינו בת"א 11927/08 (מיום 17.2.13, כב' השופטת ע' זינגר). 2. בפסק הדין, שעסק בנזקי גוף שנגרמו למערערת בע"א 6055-04-13 (להלן: "הנפגעת"), נקבע כי המשיבים באותו ערעור (להלן: "בזק", "הראל", "ארי" ו"המגן", בהתאמה) אחראים לפצות את הנפגעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, תוך שבית משפט השלום קובע את חלוקת האחריות בין המשיבים הנ"ל, מייחס לנפגעת אשם תורם ולאחר מכן קובע את שיעור הפיצוי. כפי שפורט בפסק הדין, הנפגעת הייתה עובדת של "בזק". ביום האירוע, בשעה 09:00 לערך, החליקה הנפגעת על מים בחדר בו עבדה, זאת במהלך עבודות ניקיון שבוצעו שם. בית המשפט קבע, כי הנפגעת החליקה על המים לאחר שחזרה לחדרה לקחת את ארנקה, למרות שנאמר לה שלא לעשות כן. "הראל" הייתה המבטחת של "בזק". חברת "ארי" שימשה כקבלן לצורך ביצוע עבודות הניקיון ועובדת מטעמה היא ששפכה את המים. חברת "המגן" הייתה המבטחת של חברת "ארי". בית המשפט קבע, כי המשיבים אחראיים לפצות את הנפגעת בגין הנזקים שנגרמו לה. בית המשפט דן בשאלת האחריות וייחס לנפגעת אשם תורם בשיעור של 25%. עוד קבע בית המשפט, כי במסגרת היחסים שבין "בזק" ל"ארי" , חלקה של "בזק" בפיצוי הוא בשיעור של 80%, ואילו חלקה של "ארי" הוא בשיעור של 20%. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בנוגע לנזקים שנגרמו לנפגעת. בית המשפט מינה מומחה מטעמו (פרופ' ר' מושיוב). במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט את שיעור הנכות הרפואית והתפקודית שנגרמו לנפגעת. בית המשפט קבע, כי שיעור הנכות הרפואית עומד על 32% ואילו שיעור הנכות התפקודית עומד על 17.5%. לאור כך, וכן על סמך יתר הנתונים שעמדו בפניו, העמיד בית המשפט את שיעור הפיצוי על סך של 925,000 ₪. לאחר ניכוי האשם התורם, עמד שיעור הפיצוי על סך של כ-694,000 ₪. מתוך כך קבע בית המשפט, כי "בזק" ו"הראל" לשלם 555,000 ₪, ועל "ארי" ו"המגן" לשלם כ-139,000 ₪. מהסכום בו חייב בית המשפט את "בזק" ניכה 80% מתגמולי המל"ל, כך שהיתרה לתשלום היא 98,000 ₪, וכן קבע כי על "ארי" לשלם כ-35,000 ₪. לפיכך, קבע בית המשפט כי על המשיבים לשלם לנפגעת בסך הכל סכום של כ-133,000 ₪. במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט למחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בנושא "כפל הביטוח". בית המשפט בחן סוגיה זו, הן במישור היחסים החוזיים שבין "בזק" ו"ארי", והן לאור סכומי הביטוח כפי שהופיעו בפוליסות הביטוח שהוציאו "הראל" ו"המגן", ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי על "המגן" לשאת ב-10% מחלקה של "בזק", דהיינו בסכום של כ-9,800 ₪, ולפיכך קבע כי בסופו של יום על "בזק" ו"הראל" לשאת בסכום של כ-88,000 ₪, ועל "ארי" ו"המגן" לשאת בסכום של כ-40,500 ₪. במסגרת הערעורים שהוגשו על ידי הצדדים, עלו מספר שאלות, כדלקמן: א. הנפגעת חלקה על שיעור האשם התורם של 25% שייחס לה בית משפט השלום, כאשר לטענתה לא היה מקום לייחס לה אשם תורם כלשהו. ב. הנפגעת חלקה על קביעות בית משפט השלום באשר לעובדות הנוגעות לאירוע התאונה, וטענה כי בית משפט השלום שגה כאשר העדיף את גרסת עובדת הניקיון על פני גרסת הנפגעת. ג. הנפגעת חלקה על שיעור הנכות שקבע בית משפט השלום, וסברה כי בית משפט השלום שגה כאשר העדיף את קביעותיו של המומחה שמונה מטעמו (פרופ' מושיוב), על פני חוות דעתו של המומחה מטעם הנפגעת (ד"ר לבני), וזאת בשאלה האם יש לייחס את הנכות שנמצאה בברכה של הנפגעת ככזו שנגרמה עקב התאונה נשוא התביעה. בהקשר זה הפנתה הנפגעת לקביעותיה של הוועדה הרפואית של מחלקת נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, שמצאה קשר סיבתי רפואי בין הנכות בברך לבין התאונה. לפיכך טוענת הנפגעת, כי היה על בית משפט השלום להעמיד את הנכות הרפואית על שיעור של 32%. ד. הנפגעת חולקת על קביעות בית משפט השלום, כי נכותה התפקודית נמוכה מנכותה הרפואית, כך שהועמדה על שיעור של 17.5% בלבד. ה. הנפגעת חולקת על קביעת בית משפט השלום, לפיה ביסס את הפסדי ההשתכרות שנגרמו לנפגעת על סכום חודשי של 12,000 ₪ בלבד. כמו כן חולקת הנפגעת על סכומי הפיצוי שנקבעו על ידי בית משפט השלום וטוענת, כי בית משפט השלום שגה כאשר קבע סכומי פיצוי נמוכים באשר לראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר, בעתיד, עזרת צד ג', כאב וסבל, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, פגיעה בניידות והוצאות עתידיות. ו. הנפגעת טוענת, כי בית משפט השלום טעה כאשר ניכה מסכום הפיצויים שנקבע את מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בסכום של 571,420 ₪, ודחה את טענת הנפגעת כי יש לערוך ניכוי יחסי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. ז. הנפגעת טוענת, כי בית משפט השלום טעה כאשר ניכה מהוצאותיה שנפסקו בסך של 4,000 ₪ עקב כך שהנפגעת איחרה להעלות את הטענה בדבר הנכות הנוספת בברך. 3. "ארי" ו"המגן" הגישו אף הן ערעור כנגד פסק הדין. במסגרת הערעור טענו, כי בית משפט השלום שגה עת התייחס לטענות שהועלו בנושא "כפל הביטוח". "ארי" ו"המגן" מפנות את ערעורן לנושא זה, ומתייחסות לקביעות בית משפט השלום במסגרת סעיף 36 לפסק דינו. עוד טוענות "ארי" ו"המגן", כי שגה בית משפט השלום משלא דחה את התביעה, ולחלופין, כי הטיל אשם תורם נמוך על הנפגעת. 4. אירוע התאונה - בית משפט השלום נדרש לעניין זה וסקר באופן מפורט בפסק דינו את העובדות שהתבררו לפניו באשר לאופן התרחשות האירוע. כעולה מפסק הדין, בית המשפט בחן את העדויות שהובאו לפניו והתייחס לכל אחת מהן באופן מפורט. בית משפט השלום סבר, כי מכלל הראיות עלה שהנפגעת שעבדה ב"בזק" החליקה על רצפה רטובה שעה שעובדת הניקיון שפכה מים בחדר בו עבדה. יחד עם זאת, מכלל הראיות עלה שהנפגעת חזרה לחדרה לאחר ששכחה שם את ארנקה, וזאת לאחר שהייתה מודעת לעובדה שעובדת הניקיון שפכה מים בחדרה כדי לנקותו. במסגרת זו הודגש בפסק הדין, כי נושא החזרה לחדר הושמט מתצהירה של הנפגעת. בית המשפט ראה בכך חוסר והשמטה ללא מתן הסבר מספיק, ועל כן ראה לנכון להעדיף בנושא זה את עדות עובדת הניקיון. עוד קבע בית המשפט, כי עדות עובדת הניקיון הייתה משכנעת גם כאשר העובדות לא היו נוחות לה, וחרף זאת אישרה אותן. יתר על כן, בית המשפט ניתח את עדותו של עד נוסף שנכח באירוע (מר טוביה). בית המשפט סבר כי גרסתו תומכת בטענה, כי הנפגעת נפלה סמוך ליציאה מחדרה, דבר המלמד כי הנפילה אירעה בעת שהנפגעת הייתה תוך כדי יציאה מחדרה לכיוון המסדרון, עובדה התומכת בגרסת עובדת הניקיון. 5. בית המשפט קבע, כי מכלל הראיות עלה שהנפגעת ידעה שמבוצעת שטיפה של הרצפה ועל כן אין מדובר בתאונה שנגרמה עקב החלקה על רצפה רטובה מחמת אי מודעות לכך, או לסכנה הטמונה במצב שנוצר. בית המשפט סבר כי הנפגעת הייתה מודעת לכך ששפכו מים במקום, אף בטרם החלה לצאת ממקום ישיבתה. עוד נקבע בפסק הדין, כי במצב דברים זה אין כל נפקות לשאלה האם הוצב במקום שלט אזהרה כי מבוצעת שטיפה של הרצפה. בית המשפט ערך ניתוח מקיף ומעמיק של הראיות. לא מצאנו מקום להתערב בממצאיו של בית משפט השלום, המבוססים ומעוגנים היטב בחומר הראיות. 6. שאלת האחריות - בית המשפט קבע, כי מהראיות עלה שבאופן קבוע נעשית שטיפת החדרים בשעה שהעובדים מצויים בחדריהם. אמנם, ניתנת הנחייה למנקים ולעובדים שלא לשהות בחדרים במהלך השטיפה ויש לפנותם, אולם מהראיות עלה כי הנוהל לא הוטמע ולא נאכף באופן מספק. עוד העיר בית המשפט, כי לא הוברר לפניו מדוע נקבע נוהל של שטיפה בשעות הבוקר, ובמקרה זה בשעה 09:00, המועד בו החליקה הנפגעת. מדובר בשעה בה נמצאים עובדים בבניין, דהיינו ההתרשלות נובעת בראש ובראשונה מהעובדה שהשטיפה מבוצעת בשעות אלו. בית המשפט קבע, כי לא נמצא מענה מספק לעניין זה בסיכומי הצדדים האחרים. בית המשפט העיר, כי חרף העובדה ש"בזק" היא שקבעה את מועדי ביצוע ניקיון הרצפה, אין לפטור מאחריות את חברת "ארי" שביצעה בפועל את עבודות הניקיון, שכן היה לחברת "ארי" אינטרס מובהק לכך שהעבודות תבוצענה בשעות הבוקר ולא בשעות הלילה, כפי שעלה מהראיות. קביעות אלה מקובלות עלינו ואין מקום לשנותן. 7. לאור כל זאת סבר בית משפט השלום, כי את עיקר האחריות יש להטיל על "בזק", המחויבת לספק לעובדיה סביבת עבודה בטוחה, והיא גם הייתה הגורם שקבע כי עבודות הניקיון תבוצענה בשעה בלתי סבירה בעת שהבניין מלא בעובדים. בית המשפט סבר, כי חלק קטן יותר מהאחריות למצב מסוכן זה יש להטיל על חברת "ארי", אשר ניקתה בפועל באותן שעות אך לא התריעה על כך שקיימות הפרות נוהל פינוי חדרים ולא פעלה לשינוי השעה שנבחרה לביצוע עובדות הניקיון, כולל שטיפת הרצפה במים. בית המשפט סבר, כי חלקה של חברת "ארי" קטן משמעותית מחלקה של "בזק", ועל כן מצא מקום לחלק את האחריות כך שעל "בזק" יוטל שיעור של 80% ועל חברת "ארי" שיעור 20% ("הראל" היא המבטחת של "בזק", ו"המגן" היא המבטחת של חברת "ארי"), כל זאת במסגרת היחסים שבין "בזק" לחברת "ארי". סבורים אנו, כי בית משפט השלום ערך את האיזון הראוי והמתאים בעניין זה. אין ספק, כי החובה הראשונה והעיקרית לספק סביבת עבודה מוגנת ובטוחה מוטלת על המעסיק הישיר. יתר על כן, קביעת מועד ביצוע עבודות הניקיון, ובכלל זה שטיפת הרצפה, היא בשליטת המעביד, ועליו לפעול בעניין זה תוך הפעלת שיקול דעת סביר, ובכלל זאת עליו לשקול את בטחון העובדים. במקרה זה, כשלה "בזק" בהפעלת שיקול הדעת. צדק בית משפט השלום, משראה לנכון לייחס אחריות מופחתת לחברת "ארי", שהרי זו אינה בגדר המעביד. לטעמנו, כפי שקבע בית משפט השלום, הייתה חובה על חברת "ארי" לדאוג לכך כי השטיפה בחדרים תבוצע כאשר אלה ריקים מאדם. כאמור, מהראיות עלה שלא כך נעשה בעת אירוע התאונה. יתר על כן, כפי שקבע בית משפט השלום, עלה מהראיות שגם חברת "ארי" העסיקה מפקח שתפקידו היה לדאוג לכך שהחדרים יהיו ריקים בעת שטיפת הרצפה. עלה עוד, כי המפקח מטעם חברת "ארי" כשל במילוי תפקידו זה, ועל כן ראה בית משפט השלום מקום להטיל אחריות בשיעור של 20% על חברת "ארי". לא ראינו מקום לסטות ממסקנות אלה של בית משפט השלום. 8. אשם תורם - בית המשפט שקל את העובדה שהנפגעת הייתה מודעת לכך שהרצפה רטובה, אך בחרה מרצונה לחזור לחדרה כדי לקחת את ארנקה, שעה שגם קיימת הוראה כי עם פינוי החדר לצורך שטיפה, על העובד לקחת עמו את ארנקו או את תיקו. במסגרת בחינת חלקה של הנפגעת ותרומתה לאירוע התאונה הביא בחשבון בית משפט השלום את מבחן "האשם המוסרי" והגיע למסקנה כי יש להעמיד את חלקה של הנפגעת על שיעור ל 25%. מסקנה זו של בית משפט השלום מקובלת עלינו. אמנם, אין זה מנהגו של בית המשפט, באופן רגיל, להטיל אשם תורם גבוה על עובד, אולם במקרה זה נהגה הנפגעת בחוסר סבירות. הנפגעת החליטה לחזור לחדרה, למרות הסיכון הקיים. בשלב זה הייתה הנפגעת מודעת לקיום הסיכון. עולה, כי היה ראוי להטיל על הנפגעת אשם תורם משמעותי כפי שנהג בית משפט השלום. אשר על כן, אין מקום לשנות קביעה זו שנמצאת ראויה בעינינו. סיכום ביניים 9. בחנו את טענות הצדדים בשאלת האחריות, חלוקתה והטלת אשם תורם על הנפגעת, והגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב במסקנות בית משפט השלום בעניינים אלה. באשר לאופן אירוע התאונה, סבורים אנו כי לאור מכלול הראיות שעמדו בפני בית משפט השלום, ערך בית המשפט בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות, לא התעלם ולא החסיר דבר. הניתוח שערך בית המשפט בפסק דינו, הוא ניתוח נכון ומדויק ועומד במסקנותיו בכללים שנקבעו בדיני הראיות. לאור זאת, סבורים אנו כי אכן התאונה אירעה שעה שעובדת הניקיון שפכה מים על רצפת החדר בו עבדה הנפגעת, הנפגעת הייתה מודעת לכך, פינתה את החדר, אולם חזרה לקחת את ארנקה, זאת בניגוד להוראות כי אין לחזור לחדרים כאשר הרצפה רטובה. כתוצאה מהאמור, החליקה הנפגעת ונפגעה. מסקנות בית המשפט בשאלת האחריות מקובלות עלינו, ואכן היה מקום להטיל את מירב האחריות על "בזק", כפי שקבע בית המשפט. איננו סבורים שיש מקום להתערב בעניין זה. כך גם הם פני הדברים בכל הנוגע להטלת אשם תורם על הנפגעת. אמנם, אין מדובר באשם תורם בשיעור נמוך, וכידוע בתי המשפט אינם נוטים להטיל על עובדים אשם תורם בשיעור שכזה כאשר אלה נפגעים בתאונות עבודה הנובעות מאחריות המעביד. יחד עם זאת, לטעמנו מדובר במקרה חריג במידה מסוימת, שהרי מדובר בעובדת שהייתה ערה לכך שבחדרה החלה עבודת הניקיון, על הרצפה נשפכו מים, היא פינתה את החדר, אך החליטה על דעת עצמה לחזור לחדרה. נסיבות אלה הקשורות בהתנהגותה של הנפגעת מצדיקות אכן הטלת אשם תורם בשיעור של 25%. הנכות הרפואית והתפקודית 10. לאחר שבחנו את טענות הנפגעת, לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעות בית משפט קמא בעניין הנכות הרפואית, שהעדיף לעניין זה את דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, פרופ' ר. מושיוב. בית המשפט נימק היטב את דעתו בעניין זה. נוסיף ונאמר, כי יש לזכור שמעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט לאחר שנמסרו חוות הדעת מטעם הצדדים, עדיף על פני המומחים האחרים. חוות הדעת מטעם הצדדים מונחות לפניו וכך גם החומר הרפואי. המומחה במצב זה מפעיל את שיקול דעתו המקצועי ומביע את עמדתו. לפיכך, ראוי, כדבר שבשגרה, להעדיף את עמדתו, אלא אם כן אותו מומחה שגה באופן קיצוני. אין לפנינו טענה כי כך היה במקרה זה. נהפוך הוא, עיון בחוות דעתו של המומחה מלמד, כי זה ערך את כל השיקולים הראויים ובחן היטב את מצבה הרפואי של הנפגעת. לאור זאת, לא היה מקום להתערב בממצאיו. באשר לנכות התפקודית, בית המשפט בחן היטב את הנכות הרפואית ומרכיביה, שנקבעה על ידי המומחה מטעמו, ומצא לנכון לקבוע נכות תפקודית הנופלת בשיעורה מהנכות הרפואית, וזאת לאור טיבה של הנכות הרפואית שנקבעה. אנו תמימי דעים עם מסקנת בית משפט קמא, וסבורים כי אכן לחלקה של הנכות הרפואית שנקבעה אין כל השלכה תפקודית, ולפיכך אין מקום שלא לקבל את קביעות בית משפט קמא בעניין הנכות התפקודית. גובה הנזק וסכום הפיצוי 11. בחנו את טענות הנפגעת כפי שפורטו לעיל והגענו למסקנה, כי אין מקום להתערב בסכומים שנפסקו על ידי בית משפט השלום. לא ראינו הצדקה כלשהי להוסיף או להפחית מסכום הפיצוי הכולל שלטעמנו ראוי ונכון בנסיבות העניין, ובפרט נוכח הנכות התפקודית שנקבעה, גילה של הנפגעת ומקצועה. נוסיף ונאמר, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור לבחון בדקדקנות כל ראש נזק בנפרד, אלא אם כן בקביעת הפיצוי בראש נזק מסוים נפלה טעות קיצונית. לא כך פני הדברים בעניינה של הנפגעת. לפיכך מצאנו לקבוע, כי סכום הפיצוי הכולל בנסיבות העניין הנו סביר בהחלט ואין כל סיבה לשנותו. ניכוי יחסי של תגמולי המוסד לביטוח לאומי 12. הנפגעת מלינה על כך, שבית משפט השלום לא ערך ניכוי יחסי של תגמולי המל"ל תוך שהיא מתייחסת אך ורק לניכוי מסכום הפיצוי שהוטל על "בזק" (ראה: סעיף 65 לפסק הדין). הנפגעת מכוונת לכך, שבית המשפט ביסס את חישוביו על נכות רפואית של 23.5%, ולעומת זאת המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכות רפואית של 24%. יחד עם זאת, המוסד לביטוח לאומי הפעיל את "תקנה 15", וזאת לצורך קביעת הנכות התפקודית. לעומת זאת, בית משפט השלום הביא בחשבון נכות תפקודית של 17.5% בלבד. לפיכך, סבורה הנפגעת כי היה מקום לערוך ניכוי יחסי לאור הפער שבין הנכות התפקודית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי לעומת הנכות התפקודית שנקבעה על ידי בית משפט השלום. לטעמנו, שגתה הנפגעת בעניין זה, שכן הלכה היא כי הניכוי היחסי נעשה בהתאם לנכות הרפואית שנקבעת, ואין להביא לעניין זה בחשבון את הנכות התפקודית (ראה: פרשת "פרלה עמר" - ע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003), וכן רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ( ביום 27.3.11)). 13. לפיכך, לא ראינו מקום לקבל את טענת הנפגעת כי היה ראוי לערוך ניכוי יחסי של תגמולי המל"ל, שהרי מדובר בנכות רפואית זהה שנקבעה בבית משפט השלום ובמוסד לביטוח לאומי. כפל ביטוח 14. מקובלת עלינו קביעת בית משפט השלום במסגרת סעיף 34 לפסק הדין, דהיינו כי על חברת "ארי" הייתה החובה לבטח את אחריותה לכל נזק, זאת כדי למנוע מצב בו יוכל הניזוק לגבות את מלוא נזקו מ"בזק", זאת על סמך ההסכם בין "בזק" בין חברת "ארי" שהוגש לבית המשפט. 15. הצדדים טענו לפנינו בסוגיה זו, וזאת לאור פוליסות הביטוח שהוצאו על ידי "בזק" וחברת "ארי". בית משפט השלום בחן טענות אלה במסגרת סעיף 36 לפסק דינו. בית המשפט הגיע למסקנה, כי מדובר בשתי פוליסות המכסות את הנזק שנגרם לנפגעת. לפיכך ערך חישוב יחסי של הכיסוי המוענק על ידי כל אחת מהפוליסות, כנהוג. מכאן נקבע על ידו, כי על "המגן", שהיא מבטחת חברת "ארי" לשאת ב-10% נוספים מסכום הפיצוי, זאת מחלקה של "בזק", מעבר לחלקה של חברת "ארי". 16. במסגרת הדיון שהתקיים שבו והדגישו הצדדים את טענותיהם. עיקר המחלוקת היא, האם הפוליסה שהוציאה "הראל" מכסה גם את חברת "ארי" במסגרת מעמדה כקבלן או כקבלן משנה. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, אנו מקבלים את טענת "בזק" כי אין לראות בחברת "ארי" כקבלן או כקבלן משנה המבוטח בפוליסה שהוציאה "הראל". מדובר בהגדרות שבפוליסה שמטרתן שונה, היינו: ביטוח לקבלנים או לקבלני משנה של "בזק" המבצעים עבודות ספציפיות עבור "בזק". אין הכוונה למי שמבצע עבודות מתמשכות וקבועות, או מספק שירותים קבועים עבור "בזק", ובמסגרת זו נכללים גם מתן שירותי ניקיון. יתר על כן, על פי החלטת בית משפט השלום, הנטל להוכיח את הטענה רבץ על חברת "ארי" ועל חברת "המגן". אלה בחרו שלא להביא ראיות, אלא להגיש את הפוליסות בלבד, דבר שאינו מספיק כדי להוכיח את טענתן במישור העובדתי. 17. לאור כל זאת, לא ראינו מקום לקבל את טענות חברת "ארי" ו"המגן", כי בית משפט השלום שגה כאשר קבע את יחס התשלום ככל שהדבר נוגע ל"ביטוח כפל". סיכום 18. לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו עילה כלשהי להתערב בפסק דינו המקיף והמנומק של בית משפט השלום, ולפיכך הערעורים שהוגשו נדחים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. תאונות נפילהנפילה בעבודהתאונות החלקהמיםתאונת עבודה