תניית שיפוט ייחודית בהסכם העסקה

תניית שיפוט ייחודית בהסכם העסקה



עסקינן בבקשתם של בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק IDB השוויצרי (להלן: "המבקשים") לסילוקה על הסף של התובענה שהגיש כנגדם רון סמוחה (להלן: "המשיב") ולחילופין, לעיכוב ההליכים בה.




בשנת 1998 החל המשיב לעבוד בבנק דיסקונט לישראל ובשנת 2000 סוכם על מעברו לבנק השוייצרי (המבקש 2) הנמצא בשליטתו של בנק דיסקונט לישראל.




ביום 14.12.00 נחתם הסכם במסגרתו הוסדרו תנאי העסקתו של המשיב בשווייץ (להלן: "הסכם ההעסקה"). ההסכם כלל תניית שיפוט ייחודית, אשר קבעה, בין היתר, כי כל סכסוך הקשור להוצאתו לפועל, לפרשנותו ולביצועו של הסכם ההעסקה יובא בלעדית בפני בית המשפט המוסמך בג'נבה.




בין השנים 2000-2010 מילא המשיב תפקידים שונים בבנק דיסקונט שוויץ. ביום 4.11.10 הושעה המשיב מעבודתו וביום 23.12.10 נמסרה לו הודעת פיטורין.




ביום 4.4.11 הגיש המשיב תביעה לבית הדין לעבודה בג'נבה, במסגרתה עתר לסעדים כספיים בגין סיום עבודתו.




ביום 19.5.11 נקט המשיב בהליך המכונה בקשת פישור בבית הדין בג'נבה. מדובר בהליך חובה לפי הדין השוויצרי. ישיבת הפישור כשלה אולם ביום 16.9.11 נחתם "כתב הסכמה לגישור", במסגרתו הוסכם על ניהול הליך גישור מהיר בסיוע המגשר עו"ד פטר גד נשיץ.




בימים 4-6 לאוקטובר 2011 התנהל הליך הגישור, בעיקר סביב המחלוקות בין הצדדים לעניין גובה תשלום הפיצויים, שישולם למשיב בגין סיום עבודתו, ובעניין הענקתה ונוסחה של תעודת עבודה לפי הדין השוויצרי. במהלך הגישור עלתה הצעת המגשר, אשר צורפה על-ידי המשיב כנספח 1 לתובענה ותכונה מעתה "ההצעה". הצדדים חלוקים באשר לתוקפה של ההצעה ובכך, למעשה, עוסקת המרצת הפתיחה.




ביום 6.5.13 הגיש המשיב את המרצת הפתיחה דנן, בה הוא מבקש להצהיר כי הגישור בישראל לא נכשל כי אם נסתיים בהצעה, המהווה הסכם גישור מחייב.




ביום 11.11.13 ניתנה החלטת בין הדין לעבודה בשוייץ בבקשה להשהיית ההליכים שהגיש המשיב, לפיה נדחתה בקשת המשיב להשהיית ההליך שהגיש בג'נבה לאור קיומו של ההליך שהגיש בישראל. ביה"ד בשוייץ מצא בשלב זה שלא להשהות ההליכים שם ואולם, נכון ליום הגשת הבקשה, לא התקדם ההליך בשוייץ ולא נקבע מועד לקדם משפט נוסף.





המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולאחר שהתנהל דיון בבקשה במעמד הצדדים, הוגשו סיכומיהם בכתב.



טענות המבקשים



המבקשים טוענים בסיכומיהם, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בין היתר על יסוד הטענות כי התובענה, על פניה, אינה מגלה עילה והגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; התובענה אינה מתאימה לבירור במסגרת סעד הצהרתי אלא במסגרת תובענה כספית; המשיב שילם אגרה בחסר; קיימת תניית שיפוט מחייבת בין הצדדים וקיים הליך תלוי ועומד שכן, ההליך המתנהל בבית הדין לעבודה בשווייץ זהה במהותו להליך דנן ושניהם תולדה של מסכת עובדתית זהה וחותרים לאותה התוצאה.




לגופו של ענין טוענים המבקשים, כי לא ניתן לדון בשאלה האם נכרת הסכם בין הצדדים, שעה שהוסכם בין הצדדים לשמור בסוד את פרטי תוכן הגישור ועצם קיומו. סוכם, כי דברים שנמסרו בגישור לא יהיו קבילים בכל הליך משפטי, כפי שקובע גם החוק. שלא כפי שטוען המשיב, הליך הגישור במקרה דנן לא נשא כל פרי אלא הסתיים בהודעתו של המגשר על היעדר שחרורו של ההסכם לצדדים ולמעשה על כישלון הליך הגישור ולכן גם לא הושג הסדר גישור כהגדרתו בסעיף 79ג(א) לחוק ובתקנות הגישור. ההצעה לא אושרה על ידי הגורמים המוסמכים בבנק, ולכן לא השתכללה להסכם מחייב.




ביום 9.10.11 הודיעה עו"ד דויטש מטעם הבנק למגשר ולצדדים כי הבנק איננו נכון לקבל הצעת המגשר, כי חתימת הבנק על הסכם הפשרה המוצע מבוטלת, וכי הוא מבקש מהמגשר להשמיד את ההסכם. לאור הודעה זו הודיע המגשר לצדדים, בו ביום, כי "המשמעות היא שהסכם הגישור לא אושר, כפי שהוסכם כנ"ל, אינני מעביר את ההסכם החתום לצדדים".




המבקשים טוענים, כי המשיב עצמו הכיר בכישלון הליך הגישור, אחרת לא היה מגיש את התביעה בשווייץ, אלא היה פועל לאכיפת הסדר הגישור בישראל באופן מיידי. בהגשת התביעה בישראל עשה המשיב שימוש לא נאות בהליך משפטי והוא מושתק ומנוע מלטעון כי בין הצדדים נכרת הסכם בהליך הגישור בישראל. עצם הגשת התובענה דנן מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב.


טענות המשיב



המשיב טוען, כי המחלוקת בנוגע להצעה אינה עומדת להכרעה בפני בית הדין בשווייץ. לטענתו, "הקשר היחיד הוא, שאם יפסק בהליך כאן לטובת המשיב, או אז יתייתר גם ההליך בשוייץ, אך לא מחמת שנדונו אותן סוגיות, אלא רק מחמת שהוכר תוקפו של הסכם פשרה כולל בין הצדדים, אשר נחתם כאן בישראל, ואשר מעצם מהותו ייתר את הצורך להכרעה בתובענה בשוויץ".




כן טען, כי הסכם שנחתם במסגרת גישור אינו חוסה תחת החיסיון הנורמטיבי אליו מפנים המבקשים. מדובר במסמך חיצוני לגישור החתום בידי הצדדים והעומד בזכות עצמו. כן טען המשיב, כי ברשות המבקשים העותק הסופי של ההסכם, גם אם אינו חתום; קבלת אישור המוסדות המוסמכים בבנק היתה דרישה פורמאלית בלבד; ההסכם נחתם על ידי עו"ד אסתר דויטש, סמנכ"ל בכירה והיועצת המשפטית הראשית של דיסקונט, עו"ד גלית דפר מהאגף המשפטי של הבנק ובנוכחות שלמה פישטון, מבקר ראשי של קבוצת דיסקונט. מדובר בדמויות בכירות אצל המבקשים, שהציגו בפני המשיב מצגים בדבר סמכותם להתחייב עד לגובה של מיליון פרנקים ולא היו מקיימים הליך גישור אינטנסיבי במשך שלושה ימים לולא קיבלו לכך הרשאה מתאימה ולא היו פונים בדרישה לביטול חתימתם לו היו סבורים כי הם נעדרי סמכות.




לדברי המשיב, התביעה בשווייץ עניינה בדיני עבודה – פיצויי פיטורין, תשלומי שכר ומתן תעודת עבודה ואילו התביעה דנן עניינה בסעד הצהרתי חוזי, שעניינו הסדר הגישור שעסק באופן כולל בסכסוך בין הצדדים. ההליך כאן לא תלוי בהליך בשווייץ "אלא ההיפך", שכן בדיון שם טען ב"כ הבנק השוייצרי עצמו כי ההסכם אינו קשור לתביעה המתנהלת שם. לטענת המשיב, הסיבה שהוגשה התביעה בשווייץ נעוצה בסדרי הדין ובסדר הזמנים שחייב את הגשתה מבעוד מועד.




כן טען המשיב, כי בדין הוגשה התובענה כ"המרצת פתיחה" וכי העובדה שקיים סעד כספי פוטנציאלי אינה חוסמת מפלוני את הזכות להגיש תביעה לסעד הצהרתי קודם לכן.




דיון



המבקשים הגישו בקשה לסילוקה של התביעה על הסף בהסתמך על שלל נימוקים ונראה כי לא בחלו בשימוש בכל עילה הקיימת עלי ספר. בשלב זה נדרשת הכרעה בשתי שאלות מקדמיות, אשר מענה חיובי להן מייתר את הדיון בטענות נוספות. השאלה הראשונה, האם רשאי היה המשיב להגיש את התובענה דנן, לאור תניית השיפוט שנקבעה בהסכם ההעסקה שנחתם עם המבקשים. השניה, האם יש מקום לעכב את ההליכים בתובענה, שעה שמתקיים ההליך בבית הדין לעבודה שווייץ שיזם המשיב עצמו, אך טרם הוחל בו בדיון ממשי.


א. תניית השיפוט


המשיב אינו חולק על כך שהסכם ההעסקה כולל תניית שיפוט ייחודית, אשר קבעה, בין היתר, כי כל סכסוך הקשור להוצאתו לפועל, לפרשנותו ולביצועו של הסכם ההעסקה יובא בלעדית בפני בית המשפט המוסמך בג'נבה. אולם, לדבריו, המרצת הפתיחה אינה עוסקת בסכסוך בקשר להסכם ההעסקה, אלא במעמדה של "ההצעה" שהציע המגשר.




מדובר בהסכם העסקה שנחתם בין המשיב לבין בנק דיסקונט ישראל, שכתובתו על פי ההסכם הינה בישראל וכך גם כתובתו של המשיב. חרף עובדה זו טרחו הצדדים לנסח תניית שיפוט ייחודית בסעיף 16 להסכם, וזו לשונה:

16. Applicable Law and Jurisdiction
The present Employment Contract is exclusively subject to Swiss Law. "
All litigation related to the execution, interpretation and implementation of the present Employment Contract shall be brought exclusively before the competent Geneva courts with a right of appeal
to the higher courts".

תניית השיפוט מגדירה לא רק את הדין הייחודי החל על ההסכם (הדין השוויצרי), אלא גם את סמכות השיפוט של בית המשפט המוסמך בג'נבה לדון בכל סכסוך הקשור להוצאתו לפועל, לפרשנותו ולביצועו של הסכם ההעסקה.






תניית שיפוט יכול שתהיה מקבילה ויכול שתהיה ייחודית. במקרה דנן טרחו צדדים לציין במפורש כי מדובר בתניית שיפוט המקנה סמכות שיפוט ייחודית (exlusively). בתי המשפט חזרו ושנו, כי גם אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה ועל אמצעי העזר הפרשניים (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרניות ואח' נ' Bodstry Company פ"ד נח(2) 465, 475 ופסקי הדין המוזכרים שם).

במקרה דנן לא הותירו הצדדים מקום לספק וטרחו לציין במפורש כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית.



בעל דין המבקש לפעול בניגוד להתחייבותו החוזית, צריך להצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מאכיפת תניית השיפוט, כדברי השופט גרוניס בענין ראדא (שם, עמ' 476). המשיב לא השכיל להצביע על טעמים המצדיקים התעלמות מן ההסדר החוזי בענין סמכות השיפוט. טעמים אלה יכולים להיות קשורים בפורום הנאות בישראל, בקושי לזמן עדים מחו"ל וכיוב'. המשיב לא טען כי הפורום בשוויץ אינו מתאים לדון בסכסוך ולא הראה טעם מדוע לא יידון הסכסוך בשוייץ, במיוחד כאשר על ההסכם חל הדין השוויצרי, אשר הפורום הנאות לדון על פיו הוא דווקא בשוויץ, וכאשר הסכסוך עוסק בסיום העסקתו של המשיב בשוויץ.




המשיב טען כי המרצת הפתיחה אינה עוסקת בסכסוך הקשור עם הסכם ההעסקה. איני מקבלת טענה זו. הצעת המגשר ניתנה במסגרת בקשת הפישור שאותה יזם המשיב, ולא במנותק ממנה. המשיב עצמו מציין בסיכומיו, כי "אם יפסק בהליך כאן לטובת המשיב, או אז יתייתר גם ההליך בשוויץ" – ללמדך כי קיים גם קיים קשר בין השניים. אם אכן כשלה הצעת המגשר מטעמים שציין המשיב בתביעתו, לא ברור מדוע לא שב ופנה לבית הדין בשוויץ בענין זה והמשיב לא טרח להבהיר זאת. מכל מקום, תרופתו של המשיב אמורה להימצא בדרך המלך, במסגרת דיון בבקשת הפישור או בתביעה הכספית שהגיש לבית הדין לעבודה בשוויץ. ניסיון לעקוף הליכים אלה, בדרך מתוחכמת של בקשה להצהיר על תוקפה של הצעת מגשר, אשר ניתנה במסגרת הליכים שנקט המשיב בשוויץ – לא יצלח.




לאור האמור לעיל אני קובעת כי תניית השיפוט בהסכם בין המבקשים למשיב, ייחדה את הסמכות לבתי המשפט בז'נבה שבשוויץ, ולא נמצאו נימוקים המצדיקים סטייה מהאמור בהסכם.


הליך תלוי ועומד



לאור המסקנה בנוגע לתוקפה של תניית השיפוט, המחייבת את סילוק התביעה על הסף, אין למעשה צורך לדון בבקשה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה בשל הליך תלוי ועומד, אך אדרש אליה בכל זאת, בקצירת האומר.




הלכה היא כי "בית המשפט בישראל עשוי לדון או לסרב לדון, לפי שיקול דעתו, בעניין התלוי ועומד לפני בית משפט מחוץ לישראל. בתי המשפט בוחנים בכגון דא האם בקיום ההליכים בישראל יהיה משום עוול לצד שכנגד, הטרדה או הצדקה; והאם מחיקת התביעה במדינה הזרה לא תגרום עוול לצד השני" (בגץ 58/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים [ 10.05.13]).

ובע"א 100/76 אליעזר פרלמוטר נ' קרין פרלמוטר [ 16.06.76], נקבע: "כאשר תלויים ועומדים הליכים משפטיים מקבילים, בשל אותה עילה, הן בבית-משפט בישראל והן במדינה אחרת, רשאי הנתבע בישראל מבית-המשפט הישראלי את מחיקתה של התביעה".

כן נקבע, כי ניתן לעכב דיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר שבו עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה. עיקרון זה חל גם כאשר הבקשה לעיכוב הליכים מתבססת על קיומו של הליך אחר בפורום זר (ע"א 3868/95 ונדה ורבר נ' מנחם ורבר [ 24.12.98]; רע"א 2733/07 עמירון ס.טי.אל מימון והשקעות בע"מ נ' יצחק וולך [ 04.12.07]).

הזהות בין ההליכים אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן (ע"א 9/75 שיח סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל [ 12.06.75]; רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב [ 21.11.11]).



המבקשים טוענים, כי מדובר בהליכים בהם עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה והם תולדה של מסכת עובדתית זהה, שהכרעה בה חותרת לאותה תוצאה. גם המשיב טוען, כי הכרעה בהמרצת הפתיחה תייתר למעשה את הדיון בסכסוך אשר נדון בשווייץ.




אני סבורה כי הצדק עם המבקשים. אין מקום, בשלב זה, לנהל משפט נפרד בסוגיית תוקפה של הצעת המגשר, כשנה וחצי לאחר שהוגשה התביעה בשווייץ. מעבר לכך, בקשת המשיב להשהיית ההליכים, לאור קיומו של ההליך שהגיש המשיב בישראל, נדחתה על ידי בית הדין לעבודה בשווייץ. מאחר ומתנהלת תביעה בפורום זר, ועניין התביעה דנן נבלע בתביעה בשווייץ, הרי שתלוי ועומד בין הצדדים הליך בו עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה ומן הראוי היה בכל מקרה לעכב את ההליכים בהמרצת הפתיחה.


לסיכום

אני מורה כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה לאור תניית השיפוט הייחודית בהסכם שנחתם בין הצדדים.

התביעה נדחית על הסף, כמבוקש.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תניית שיפוט זר

  2. תניית שיפוט מקומית

  3. תניית שיפוט דו צדדית

  4. תניית שיפוט בחוזה אחיד

  5. תניית שיפוט בשטר משכנתא

  6. תניית שיפוט בית משפט בספרד

  7. תניית שיפוט זר בתביעת שיבוב

  8. תניית שיפוט זר ללא הסכם בכתב

  9. פרשנות תניית שיפוט ייחודית

  10. סמכות בינלאומית תניית שיפוט

  11. תניית שיפוט בית משפט בארה''ב

  12. אי ידיעה על תניית שיפוט ייחודית

  13. תניית שיפוט ייחודית בהסכם העסקה

  14. עיכוב הליכים בגין תניית שיפוט זר

  15. תניית שיפוט מקומית בפוליסת ביטוח

  16. העברת הדיון למחוזי בשל תניית שיפוט ייחודית

  17. בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת תניית שיפוט זר

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון