תביעה בנושא "גלגול צ'קים" השופט ד"ר קובי ורדי - אב"ד: שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת איילה גזית), מיום 14/4/13 בת.א 17437/08, בו התקבלה ברובה תביעת המערערת (להלן גם: "החברה"), ונדחתה ברובה התביעה שכנגד שהגישו המשיבים (להלן גם: "מוסרי"). הרקע העובדתי והמחלוקות מדובר בתביעה שהוגשה ע"י החברה כנגד מוסרי בסך של 1,064,016 ₪. בכתב התביעה המתוקן נטען כי האחים מוסרי העוסקים במתן הלוואות כספים בשוק האפור ובניכיון המחאות בריבית, ביקשו בסוף שנת 2004 מהחברה, העוסקת בין היתר בעבודות פיתוח ובנייה, לסייע להם במתן "שיקים טובה", ע"י כך שמוסרי ייתנו שיקים שלהם ויקבלו שיקים של החברה. כן נאמר בתביעה כי במהלך שנת 2005 (ואף 2004) מסרה החברה למוסרי המחאות בסכום כולל של 4,723,543 ₪ שנפרעו כולן ומאידך מוסרי מסרו לחברה המחאות בסכום כולל של 3,825,000 ₪ והפרש משוערך זה, הוא הסכום הנתבע בתביעה בסך 1,064,016 ₪. מוסרי הגישו תביעה שכנגד כנגד החברה ע"ס 1,073,488 ₪ בה טענו, שבין הצדדים היו שלוש התקשרויות עסקיות. התקשרות ראשונה שעל פיה ערב מנהל החברה מר ישעיהו חכשורי (להלן: "חכשורי") לחובות חברות שבבעלותו וניהולו של אחיו יונה חכשורי (להלן: "יונה") ע"ס 1,500,000 ₪ שלהבטחת פרעונם משך המחאה על הסך הנ"ל לטובת מוסרי. התקשרות שניה שעל פיה החברה מסרה למוסרי שיקים לניכיון של לקוחותיה, אשר עליהם חתמה החברה חתימת היסב. התקשרות שלישית שעל פיה הוסכם בין מוסרי לחכשורי, לפי בקשתו של חכשורי, על ביצוע החלפת שיקים טובה, החברה מסרה למוסרי שיקים ומנגד קיבלה שיקים נגדיים באמצעותם החברה קיבלה אשראי בבנק. כן נטען ע"י מוסרי כי באשר להתקשרות הראשונה הוגשה ע"י מוסרי בקשה לביצועו של השיק שנמשך ע"י חכשורי, שהגיש התנגדות וההליכים מתנהלים בתיק אחר. לגבי ההתקשרות השניה נטען ע"י מוסרי כי הוגשו כנגד החברה בקשות לביצוע המחאות לקוחותיה שלא כובדו במסגרת תיק הוצל"פ שהוגשו שם התנגדויות וההליכים מתנהלים בתיק אחר. לגבי ההתקשרות השלישית נטען ע"י מוסרי כי במועד כלשהו בשנת 2004 החברה באמצעות חכשורי פנתה למוסרי וביקשה שיקים דחויים שיסייעו לה לצורך קבלת אשראי בבנק, שכן לא היה בידה שיקים של לקוחות לשם כך. מוסרי הסכימו לבקשת חכשורי, בכפוף לקבלת שיקים נגדיים, ללא קשר לביצוע ניכיונות השיקים שהחברה ביצעה אצל מוסרי וללא קשר לערבות שנתן חכשורי לאחיו יונה. כן נטען שלאחר שהחברה הגישה כנגדם את התביעה עשו מוסרי בדיקה באשר לשיקים שפורטו ע"י החברה ונתגלה להם שלא זו בלבד שאין להם כל חוב לחברה אלא שהחברה נשארה חייבת להם סך של 789,000 ₪ (נומינאלי) ובגין יתרה זו הוגשה התביעה שכנגד משוערכת לסך של 1,073,488 ₪. סכום זה נובע מההפרש בין השיקים טובה שהחברה מסרה למוסרי שנפרעו בסך של 4,285,000 ₪ מול שיקים טובה שמסרו מוסרי לחברה שנפרעו בסך של 5,044,000 ₪ (הפרש של 759,000 ₪ קרן) וכן שיקים בסך 30,000 ₪ שהושבו באמצעות הפקידה שהחברה לא שילמה בגינם בסך של 30,000 ₪. פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט קמא קבע כי מהמסכת העובדתית שנפרסה בפניו עולה כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים מורכבת ומסובכת של ניכיון שיקים, החלפות של שיקים טובה, ואלה הולידו החזרות שיקים חוזרות ונשנות וכתוצאה מכך, התקיימו מספר התקשרויות מבלי שהצדדים ערכו רישומים מדוייקים ומוסכמים בזמן אמת, מערכת שהולידה הגשת תביעות במספר בתי משפט. בית המשפט קבע שאין מחלוקת שהחברה מסרה למוסרי שיקים על סך 4,723,543 ₪. אין גם מחלוקת שהחברה שילמה למוסרי סך של 4,285,000 ₪ כשלטענת החברה היא קיבלה ממוסרי שיקים ע"ס 3,825,000 ₪ כך שההפרש שבמחלוקת בין הצדדים עומד על סך 438,543 ₪ לטובת החברה. מכאן עבר בית משפט קמא לבחון כל שיק ושיק שנתבע ואת טענות הצדדים לגביו, לגבי השיקים המרכיבים את סכום ההפרש והגיע למסקנה כי למעט לגבי שיקים בסך כולל של 60,000 ₪ (ושיק נוסף בסך 230,650 ₪ שהתובעת ביקשה למחקו מכתב התביעה) יש לדחות את טענות מוסרי. זאת, משמוסרי עצמם הודו שהם מסתמכים על כרטסת החברה כאמינה ומסודרת (עדות יגאל מוסרי בעמוד 40 לפרוטוקול מיום 23/9/12) ומהכרטסת והחשבונות ניתן לראות שפעולת ניכיון השיק של 147,893 ₪ ז.פ 18/12/04 לא התבצעה, כשמוסרי לא הצביעו על כל ראיה בגין תשלום ההפרש (בלא הריבית) בסך 138,500 ש"ח לא באמצעות סימוכין מדפי חשבון הבנק ולא באמצעות ספח שיק המצביע על תשלום בפועל אותו ניתן היה להמציא מהבנק. לעומת זאת, דחה בית המשפט קמא את טענות החברה לגבי שיקים 61א', 62 א', 63א' המסתכמים בסך של 60,000 ₪, דחה את טענות החברה שלא נתקבלה תמורה בגינם ושהם ניתנו במסגרת החלפת השיקים טובה, כשלא ניתן להבין מהי התמורה לשיקים הללו (על גבי השיק 63א' בסך 30,000 ₪ נרשם "ע"ח" ועל גבי השיקים 62א' ו-61א' ע"ס 15,000 ₪ כ.א נרשם "הלוואה") ובכרטסת מופיע זמן פרעונם משנת 2006 דבר הסותר את טענת התובעת שהחלפות השיקים נעשו בשנים 2004 - 2005 וכן קבע בית המשפט שהתובעת לא הרימה את הנטל לגבי השיקים הנ"ל ולא הוכיחה שמדובר בשיקים טובה בתקופה הרלוונטית. לכן, קבע בית משפט קמא שיש לקבל את תביעת החברה בסך 607,893 ₪ (נומינאלי) ונכון ליום פסק הדין סך של 747,653 ₪ כשהוא משוערך "בהתאם לכל שיק ושיק בטבלה נספח ב' ועל פי תאריך השיק" ולכן נפסק שעל מוסרי לשלם לחברה סך של 747,653 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪. לגבי התביעה שכנגד, קבע בית המשפט קמא כי נראה שהיא הוגשה לאחר חלוף זמן ניכר בסוף שנת 2010 למרות שהתביעה של החברה הוגשה בשנת 2008, ושנראה שהיא נועדה להיות משקל נגד לתביעה העיקרית. בית המשפט מנתח את כל טענות מוסרי בתביעה שכנגד לגבי כל שיק ושיק ודוחה את מרבית התביעה שכנגד, תוך שהוא מציין שמוסרי לא הציגו דפי חשבון בנק התומכים בטענותיהם, כשלא ניתן לייחס שיקים שניתנו לאח יונה חכשורי או לחברה אחרת (יונה פירות וירקות בע"מ) או לשמרית חכשורי, כמחייבות את החברה עצמה בפרעון. מכל מקום, בית המשפט התייחס גם לגופו של עניין לכל שיק ושיק והעדיף את טענות החברה בעניין זה, ודחה את כל טענות מוסרי, למעט טענתם לגבי שני שיקים בסך 15,000 ₪ וסה"כ 30,000 ₪ (ז.פ 28/6/06 ו- 28/7/06) שעליהם נרשם בכתב ידה של מזכירת החברה שקיבלה את המקור של השיקים לאחר שחזרו והחברה לא הראתה כל שיק של פרעון בגין שני השיקים הללו. לכן, קבע בית משפט קמא שעל החברה לשלם בגינם למוסרי סך של 30,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מזמני הפרעון של השיקים ועד לתשלום בפועל וכן 4,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות הצדדים בערעור ערעורה של החברה מתמקד למעשה בשתי טענות עיקריות. הראשונה עניינה בכך שבית משפט קמא לא פסק הפרשי הצמדה וריבית בגין השיקים שנתבעו בתביעת החברה שעל פי הסכום המשוערך שנתבע בתביעה כולל ריבית והצמדה לכל שיק עמדו על 1,064,016 ₪ ולמרות זאת בית משפט קמא פסק סך של 747,563 ₪ בלבד סכום שנקבע רק לפי סכום השיקים שהתביעה לגביהם התקבלה נומינאלית בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ובלא תוספת של ריבית. יש לציין שבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה לבית משפט קמא ע"י החברה נדחתה ע"י בית המשפט ביום 29/4/13, כשצויין שבפסק הדין נערך שערוך לכל שיק ושיק בטבלה כשהוא כולל הפרשי הצמדה בלבד ללא תוספת ריבית, כשבית משפט קמא לא מצא מקום לשערוך בתוספת ריבית ועל כן אין מדובר בטעות סופר והבקשה לתיקון טעות סופר נדחתה. ההפרש בין החישוב שנעשה ע"י בית משפט קמא בתוספת הפרשי הצמדה בלבד לבין החישוב שנטען ע"י החברה שיש לעשותו של הפרשי הצמדה וריבית כדין מסתכם ב- 141,000 ₪ נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא. כן צויין ע"י החברה כי בניגוד לנפסק לה (הפרשי הצמדה בלבד על השיקים) פסק בית המשפט למוסרי, בתביעה שכנגד, הפרשי הצמדה וריבית כדין על השיקים שהתביעה שכנגד התקבלה לגביהם (30,000 ₪), בהתאם לשיערוך שהוצג על ידם ואין מקום לאבחנה בין שתי התביעות ולמתן עדיפות לשערוך של התביעה שכנגד והשיקים של מוסרי על פני התביעה והשיקים של החברה. הטענה השניה שבה התמקד ערעור החברה הינה שבית משפט קמא טעה בכך שפסק למוסרי בתביעה שכנגד סכום של 30,000 ₪, שכן מחד בית המשפט לא קיבל את טענת החברה לגבי השיק 63א' בסך 30,000 ₪ עקב טענת מוסרי לקיזוז סכום זה בגין שני השיקים של 15,000 ₪ שהוחזרו לפקידה ומאידך קיבל את תביעת מוסרי בתביעה שכנגד לגבי שני השיקים הנ"ל של 15,000 ₪ כ"א שהוחזרו לפקידה, כך שלמעשה מוסרי נהנו פעמיים מאותם שיקים ולא היה מקום לקבל את תביעתם בעניין זה. אקדים את המאוחר ואציין כבר כעת ואף אדגיש זאת, כי למעשה אין למוסרי כל טענות כנגד שתי טענות אלו שבערעור. ב"כ מוסרי אף הודה בהגינות במהלך הדיון בערעור שלכאורה היה מקום לפסוק לחברה ריבית והצמדה על סכומי השיקים. כך גם לא הייתה למוסרי טענה של ממש כנגד העובדה שהסכום של 30,000₪ קוזז וגם הוכח בתביעה שכנגד של מוסרי כעולה משיק 63א' ומחקירתו של יגאל מוסרי בעמוד 38 לפרוטוקול הדיון מיום 23/9/12 ולכן דין הערעור של החברה להתקבל בעניינים אלו (והם בלבד). טענות מוסרי התמקדו בטענותיהם במסגרת הערעור על דחיית התביעה שכנגד וכן לגבי השתק הקיים כנגד החברה מלתבוע את הריבית וההצמדה עקב טענות סותרות שהועלו על ידם בהליכי הוצאה לפועל בהליכים אחרים, כאשר בעניין זה אף הוגשה ע"י מוסרי בקשה להבאת ראיות נוספות. בעניין זה, אני דוחה את טענות מוסרי לגבי צירוף הראיות הנוספות. ראשית, יש לציין כי בתחילה לא הוגשה כלל בקשה לגבי צירוף הראיות לעניין ההליכים האחרים בהוצל"פ ולמרות זאת צורפו מסמכים אלו לתיק המוצגים של מוסרי ורק בעקבות בקשת החברה להוצאת מוצגים אלו מתיק בית המשפט ולמחיקת עיקרי הטיעון שהוגשו בעניין זה עקב זאת שמדובר במוצגים שהוגנבו לתיק הערעור ולא הוגשו כראיה בפני בית משפט קמא, הוגשה הבקשה של מוסרי להוספת ראיות. שנית, טענות אלו יכולות להתברר ולהילקח בחשבון בהליכי ההוצל"פ המתקיימים בין הצדדים ואין מקום לשמען במסגרת הליך זה ולקבל את הבקשה להוספת ראיות שהוגשה רק יום לפני הדיון בערעור, מה גם ומבלי לקבוע מסמרות ולהכריע בכך, שמדובר לכאורה בשיטת חישוב אחידה לגבי ביצוע הקיזוז. לגבי הערעור שהגישו מוסרי אני סבור שאין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא שהינו הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם ובחנה את הראיות והכריעה קביעות עובדתיות, שבהן מבוקש למעשה מערכאת הערעור להתערב. יש להדגיש שלהבדיל מערעורה של החברה העוסק בתיקון טעויות של בית משפט קמא באי פסיקת ריבית (בניגוד לפסיקת הריבית למוסרי) ובסכום שנלקח בחשבון פעמיים ואינו עוסק בתקיפת קביעות עובדתיות, הרי כל כולו של ערעור מוסרי הינו ניסיון לשנות קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, תוך חזרה על כל הטענות שנטענו בבית משפט קמא, עד כדי כך שהודעת הערעור שהוגשה על-ידי מוסרי הייתה למעשה העתקה של סיכומי מוסרי בבית משפט קמא. לא אחזור על כל קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא אותן יש לאמץ מכוח תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ואתמקד רק בטענות העיקריות של מוסרי, כפי שהוצגו בערעור בפנינו. מוסרי התמקדו בטענות בערעור לגבי השיקים של ה- 249,000 ₪ וכן לגבי השיק ע"ס 100,000 ש"ח שהוצא לפקודת חברת יונה פירות וירקות בע"מ (להלן חברת יונה) ושיק ע"ס 150,000 ש"ח שהוצא לפקודת חברת יונה והוסב לשמרית חכשורי. לגבי השיקים של 249,000 ₪, מוסרי טענו כי מסרו לחברה שני שיקים, האחד ע"ס 49,000 ₪ ז.פ 20/9/04 והשני ע"ס 200,000 ₪ ז.פ 4/10/04 וטענו כי לא קיבלו תמורה מהחברה בעדם. בית המשפט קבע כי החברה הוכיחה כי מסרה תמורה עבור שני שיקים אלו בשיק ע"ס 250,000 ₪ שז.פ 6/10/04, מסקנה המתבקשת הן לאור סמיכות הזמנים בין מתן השיקים והן לאור ההתאמה בסכומים למעט הסך של 1,000 ₪ המהווה את הריבית ולכן נקבע כי השיק ע"ס 250,000 ₪ הינו עבור שני השיקים שתבעו מוסרי. ואכן, מוסרי לא הציגו שיק נוסף ונגדי שנתנו תמורת שיק של 250,000 ₪ שקיבלו מהחברה או דפי חשבון בנק והמסקנה המתבקשת שאין שיק כזה ואין מקום להתערבות בקביעה עובדתית זו של בית משפט קמא. לגבי השיק של 100,000 ₪ ז.פ 15/8/05 שהוצא ע"י מוסרי לפקודת חברת יונה, שהסבה את השיק לחברה, קבע בית משפט קמא כי מוסרי לא יכולים לדרוש מהחברה את פרעון השיק הואיל והוציאו את השיק לפקודת חברה אחרת ונפרדת מהחברה. כן קבע בית המשפט שהחברה הוכיחה פרעון שיק זה לחברת יונה כשמשכה שיק מאת החברה לפקודת חברת יונה ע"ס 100,000 ₪ ז.פ 16/6/05 שלושה ימים לאחר הסבת השיק לחברה, כשמדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. כך גם לגבי השיק של ה- 150,000 ₪ ז.פ 8/6/05 שהוצא ע"י מוסרי לפקודת חברת יונה שהסבה אותו לשמרית חכשורי, גם כאן מדובר בשיק שהוצא לחברה אחרת וגם לגביו קבע בית המשפט קמא שאין מוסרי רשאים לדרוש את פרעונו מהחברה, מה גם שמתצהיר החברה ונספחיו עולה שביום 30/5/05 העבירה שמרית חכשורי סך של 150,000 ₪ לחברת יונה ומכאן עולה כי השיק שמסרו מוסרי לחברת יונה נועד לכסות את החוב של חברת יונה ושמרית חכשורי, כשמכל מקום, העסקאות בין שמרית חכשורי לחברת יונה אינן מחייבות את החברה עצמה בפירעון. גם בעניין זה מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. מדובר אם כן בקביעות עובדתיות מובהקות של בית משפט קמא שלא מצאנו מקום להתערב בהן כמו גם בקביעותיו העובדתיות הנוספות של בית משפט קמא, שאני מאמצן כאמור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סד"א. לפיכך דין הערעור של מוסרי להידחות. התוצאה התוצאה הינה כי דין הערעור של החברה להתקבל בחלקו בעוד הערעור שהגישו מוסרי נדחה. על מוסרי לשלם לחברה סך של 141,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק דינו של בית משפט קמא. כמו כן פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל לגבי קבלת התביעה שכנגד של מוסרי לגבי השיקים של ה- 15,000 ₪ ז.פ 28/6/06 ו- 15,000 ₪ ז.פ 28/7/06 וכן מבוטל פסק הדין לגבי הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו למוסרי בתביעה שכנגד ובמידה והכספים הנ"ל שולמו על-ידי החברה למוסרי, על מוסרי להשיב לחברה את כל הסכומים ששולמו בגין קבלת התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום ועד להחזרתם בפועל. כמו כן ישלמו מוסרי לחברה שכ"ט עו"ד בגין שני הערעורים (הערעור של החברה שהתקבל והערעור של מוסרי שנדחה) בסך של 30,000 ₪. הפיקדון שהפקידה החברה בערעורה יוחזר לחברה באמצעות בא כוחה. הפיקדון שהפקידו מוסרי בערעורם יועבר לחברה באמצעות בא כוחה על חשבון הנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט א' זמיר: אני מסכים. אבי זמיר, שופט השופט ח' ברנר: אני מסכים. חגי ברנר, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט ד"ר קובי ורדי.שיקים