מה העונש על הטרדה טלפונית ? המערער הורשע בהכרעת דין מנומקת, ב - 31 עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287ב' לחוק העונשין התשל"ז- 1977 וב- 31 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ד- 1982. נגזרו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שרות, מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים ופיצוי למתלוננת בסך 2,000 ₪ (בית משפט שלום ברחובות -כב' השופטת שרון קיסר). בערעורו, השיג המערער הן על הכרעת הדין, הן על העונש. בתמצית יצוין, כי ברקע ההליך, סכסוך גירושין ממושך, בין המערער לאשתו, כיום גרושתו (להלן: "המתלוננת") בגדרו נאסר על המערער להטריד את המתלוננת בכל דרך ובכל מקום המצאה. חרף האיסור, הטריד המערער את המתלוננת, באמצעות טלפון, 31 פעמים, כאשר התקשר אליה בהזדמנויות שונות. בפסק דין חלקי מיום 25.11.13, נדחה ערעורו בגין הרשעתו בדין. ביחס לערעור על העונש, סברנו כי ראוי לקבל תסקיר שרות המבחן, לנוכח בקשת המערער לביטול הרשעתו מחשש לפגיעה בעתידו ולאור מהות העבירות בהן הורשע. הדגשנו, כי אין בהזמנה לקבלת התסקיר כדי לטעת צפיות בלב המערער, או קביעת עמדה ביחס לתוצאות הערעור, הואיל וטרם גובשה עמדנו בנדון. מתסקיר שרות המבחן עולה תמונה קודרת של חיי המערער ויחסיו עם המתלוננת. כדי שלא לפגוע בצנעת הפרט, לא נפרט את תוכן התסקיר, אולם נציין, כי המערער, בן 53, בעל דפוסי חשיבה נוקשים ומתקשה להבחין בצרכי הזולת. בעבר, עבד בעבודות מזדמנות ומזה כשנה הוא עובד כנהג בחברת הסעות "עובדיה", עבודה שמעניקה לו תחושת ביטחון ויציבות. בפני שרות המבחן תיאר המערער את המתלוננת כבעלת דפוסי התנהגות אימפולסיביים, תוקפניים וחסרי שליטה כלפיו, תוך רצון לפגוע בו כלכלית. הגם שחש כקורבן, התקשה המערער לקבל את החלטתה להיפרד ממנו ועל רקע זה ביצע העבירות דנן. המתלוננת תיארה בפני שרות המבחן, יחס משפיל ומדכא של המערער כלפיה, בעקבותיו, היא נותקה מסביבתה וכוחותיה להגן על זכויותיה דולדלו. המתלוננת תיארה את מצוקתה וחרדותיה עקב האלימות הנפשית והמילולית שנקט כלפיה המערער, שהסלימה לאחר החלטתה להיפרד ממנו. עובר לביצוע העבירות, פנתה המתלוננת ללשכת הרווחה ולמרכז למניעת אלימות במשפחה, לקבלת כלים להתמודד עם תחושותיה, כמו גם, במקרה של פגיעה ממשית על ידי המערער. חרף האמור לעיל, אישרה המתלוננת, כי לאחר האירועים המתוארים בכתב האישום ועם גירושיה מהמערער, הוא נמנע מליצור עמה קשר ולהטרידה. בפני שרות המבחן נשא המערער באחריות לביצוע העבירות, הגם שטשטש את חומרתן. שרות המבחן התרשם, כי הוא השלים עם פרידתו מהמתלוננת, על אף המאבק הנטוש ביניהם, בעניינים של הסדרי ראייה ועניינים כלכליים שונים. שרות המבחן התרשם ממוטיבציה "מילולית" שביטא המערער לבחינת הבעייתיות שבדפוסי התנהגותו. על אף שהשתלב בהליך טיפולי במרכז למניעת אלימות במשפחה ואף שהגיע בהתמדה למפגשים, הוא לא השלים את התהליך, לדבריו, בשל צרכים קיומיים והעדר פניות להליך הטיפולי. סופו של יום, השליך המערער את האחריות לעבירות בהן הורשע לפתחה של המתלוננת ועל כן התקשה להיתרם מההליך הטיפולי. שרות המבחן המליץ על ביטול הרשעת המערער והעמדתו במבחן, תוך שילובו בטיפול בקבוצת גברים שהופנו בגין עבירות אלמ"ב. כן המליץ על תוכנית של"צ, התחייבות כספית ופיצוי למתלוננת. ב"כ המערער עתר לבטל את הרשעת המערער, תוך אימוץ המלצת שרות המבחן. לשיטתו, אין מדובר בעבריין, אלא באדם שטעה בהבנת הדברים וסבר כי התקשרותו למתלוננת מותרת על פי הדין. עוד הוסיף, כי שיחות הטלפון, נושא הרשעתו, היו לגיטימיות ותוכנן לא הווה הטרדה או איום. מהטעם הזה, הוא אף לא חש חרטה, או רצון לשינוי. לדידו, המערער קורבן של הנסיבות. כן הוסיף, כי העבירות בהן הורשע מצויות ברף נמוך בחומרתן. ב"כ המערער הטעים, כי מדובר באדם חיובי, אשר מעולם לא הסתבך בפלילים, עובד לפרנסתו וחרד לעתידו התעסוקתי, אם הרשעתו תיוותר על כנה. כן ציין, כי מאז האירוע ולאחר שהבין את האיסור שחל עליו, נמנע מכל קשר עם המתלוננת, עובדה שאושרה על ידה. בדיון קודם שהתקיים בעניינו (טרם קבלת התסקיר ובניגוד לאמור בו), גרס המערער, כי אין הוא "גבר מכה" ומעולם לא היכה את אשתו. המערער הוסיף, כי מאז גירושיו אין לו קשר עם המתלוננת, מזה 3 שנים. ממילא, אין הוא זקוק לטיפול. בהתייחסו לדברים שייחסה לו גרושתו בפני שרות המבחן, גרס בא כוחו, כי מדובר בשקרים שאין להם שחר. ב"כ המשיבה עתרה להותיר את הרשעת המערער על כנה, תוך דחיית המלצת שרות המבחן. ב"כ המאשימה עמדה על הפער שבין המלצת שרות המבחן לבין תוכן התסקיר, המצייר את המערער בקווים קודרים. עם זאת, הסכימה להקלה בעונשו ובלבד שלצד עונש מתון, תיוותר ענישה הצופה פני העתיד. התובעת הדגישה את דבקות המערער בחפותו, כמו גם, את הלך רוחו, לשון "מילולית" ללא מוטיבציה של ממש וכן, סירובו לפנות לשרות המבחן ודחייתו המוחלטת את האפשרות להשתלב בטיפול, בבית משפט קמא. לגופו של עניין, טענה, כי הרשעתו לא תפגע בעתידו, שכן אין מדובר בגדיעתה של "קריירה", אלא באפשרות שאינה ודאית להחליף את מקום עבודתו באחר, תחת מעסיק אחר. לפיכך, לשיטתה, אין המערער נכנס בגדר המבחנים הקבועים בפסיקה להימנעות מהרשעה. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ושקלנו את עמדת שרות המבחן, באנו לכלל מסקנה, כי אין לאמץ את המלצת שרות המבחן בדבר ביטול הרשעת המערער. יש להותירה על כנה. עם זאת, סבורים אנו כי ניתן להקל בעונשו. להלן נימוקנו. העבירות בהן הורשע המערער, על פניהן, אינן מן החמורות. עם זאת, נסיבות ביצוען חמורות למדי. בין המערער למתלוננת נטוש סכסוך קשה וטעון. הגם שבני הזוג התגרשו, הרי שחלק ניכר מהמחלוקות עדיין תלויות ועומדות ביניהם, כך ביחס להסדרי ראייה וכך, בסוגיות כלכליות. במהלך שמיעת הראיות, תיארה המתלוננת בבית משפט קמא, את סבלה הרב מהמערער לאורך השנים, הרחקתה מהחברה וניכוסה על ידי המערער, ההשפלה והניכור. ודוק; בית משפט קמא קיבל את גרסתה והאמין לתיאוריה, לרבות התחושות הקשות שתיארה לאחר התקשרויותיו בטלפון של המערער. בית משפט קמא הטעים, כי התקשרויות אלו בוצעו תחת איסור, ללמדך על יחסו האובססיבי של המערער כלפי המתלוננת ועל "מטרתו האמיתית בשיחות הטלפון"(עמ' 49 להכרעת הדין). גרסות המערער נדחו על ידי בימ"ש קמא כ"בלתי מהימנות, שונות ומשתנות". כך, נדחתה טענתו, כי שגה באורח "סובייקטיבי" בהתקשרותו למתלוננת וקבע כי המערער "היה מודע לכך שעשה את שנאסר עליו לעשות"(עמ' 50 להכרעת הדין). דרך המלך היא הרשעה. ביטולה הוא החריג. הנסיבות בהן ניתן לבטל הרשע נקבעו, בין היתר, בע"פ 2083/96 תמר כתב נ. מדינת ישראל בגדרן, יש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים; האחד, כי ההרשעה תביא לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, שסוג העבירות מאפשר בנסיבות המקרה לוותר על ההרשעה בלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. כן נקבע, כי מקום בו קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות בעטין, עלול להיווצר יחס בלתי סביר וקיצוני, בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבור הכללי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה מהרשעת הנאשם - עשויה לקום הצדקה לנקוט בדרך של אי הרשעה (ר' ע"פ 9893/06 אסנת אלון נ. מדינת ישראל). ומן הכלל אל הפרט; בימ"ש קמא בחן את עתירת המערער לבטל את הרשעתו וראה לנכון לדחותה, בהתייחסו לעמדתו הקורבנית של המערער, לאי נטילת אחריות ולעובדה שהמערער כלל לא הבין, לכאורה, על שום מה התקשרויותיו בטלפון פגעו במתלוננת ומדוע לא נהג עמה כשורה. בהתייחסו למכתבי מעסיקו, לפיהם, הרשעתו עלולה לגרום להפסקת עבודתו, ציין בימ"ש קמא, כי לא הוכח נזק מוחשי וקונקרטי, אלא אפשרות תיאורטית, אשר אין לדעת אם תתממש. עמדתו של בימ"ש קמא מקובלת עלינו ולא מצאנו להתערב בה. אמנם, המלצת שרות המבחן לא עמדה לפני בימ"ש קמא (שהרי כלל לא נתבקש תסקיר), אולם תוכן התסקיר מתיישב עם האמור בגזר הדין, ללמדך, כי לא חל שינוי בעמדת המערער או בהלך רוחו, כפי שעמד עליהם בימ"ש קמא. על כן, נימוקיו יפים גם לעת הזו. כך, טענת בא כוח המערער, כי מרשו טעה טעות "סובייקטיבית" בהבנת הדברים סותרת את קביעת בימ"ש קמא כי המערער ביצע את מעשיו בידיעה כי מדובר במעשים אסורים ומתוך יחסו האובססיבי למתלוננת. המצג המילולי שהציג המערער בפני שרות המבחן, של נטילת אחריות, אינו עולה בקנה אחד עם התנהלותו - הפסקת ההליך הטיפולי והשלכת האחריות לפתחה של המתלוננת. אף נכונותו להמשיך ולהשתלב בהליך טיפולי היתה "מן השפה ולחוץ", בהינתן דברי בא כוחו, כי אין הוא נכנס בגדרו של "גבר מכה" וממילא, אין הוא זקוק לטיפול. בהעדר הכרה בדפוסי התנהגותו התוקפניים, בהעדר מוטיבציה כנה לשנות את דרכיו, ובהעדר הפנמה של חומרת המעשים, אין לראות במערער כמי ש"השתקם" וממילא, הרשעתו לא תפגע בהליך שיקומי בו מצוי המערער, לכאורה. התנהגותו האובססיבית כלפי המתלוננת, אף אם כיום הוא נמנע מליצור עמה קשר, מלמדת על סכנה שטרם חלפה, בהינתן ההליכים התלויים ועומדים בין בני הזוג. בנסיבות אלו, סבורים אנו כי לא מתקיימים במערער התנאים המצדיקים את בטול הרשעתו. שיקולי הרתעה אישית וקולקטיבית גוברים על פני האינטרס האישי של המערער. בשולי הדברים נציין, כי ערים אנו למכתבי מעסיקו, אשר ראה מקום להמציא שני מכתבים הנושאים את התאריך 8.8.13. במכתב הראשון צוין "אני מודע להליכים המשפטיים המתנהלים נגד כורש. במידה וכורש יורשע בתיק ותעמוד לחובתו הרשעה פלילית חברת עובדיה הסעות לא תוכל להעסיקו ותאלץ לפטרו" ובמכתב השני צוין: "אני מודע להליכים המשפטיים המתנהלים נגד כורש. במידה וכורש יורשע בתיק ותעמוד לחובתו הרשעה פלילית לצערנו לא נוכל להמשיך ולהעסיקו אצלנו כחלק ממדיניות החברה והיות ואנו עובדים עם משרד הביטחון ונאלץ לפטרו לאלתר. החברה שלי והכי חשוב האוכלוסייה עמה עובד כורש יפסידו הפסד כואב". הגם שהמכתבים נועדו להעמידנו על סכנת הפיטורין בה מצוי המערער, הרי בפועל, הם מלמדים על תמיכת המעסיק במערער. כך, הוא טרח וניסח שני מכתבים, כאשר האחד "שיפר" את רעהו, כדי להעמידנו על "עוצמת" סכנת הפיטורין, לכאורה. עולה מהמכתבים, כי המערער, עובד מצטיין, אשר לא בנקל יוותר מעבידו על שרותיו לנוכח מעלותיו כפי שצוינו: המערער עובד בהסעת ילדים מוגבלים למוסדות חינוך וכן, הסעתם של עובדי עיריות מקומיות. "המערער זוכה להערכה רבה מצד מעסיקו כעובד מסור, חרוץ, אחראי, מקצועי מאוד, אמין, עומד בזמנים ומשמש דוגמא טובה לכלל הנהגים בחברה. מהיכרותי עמו מדובר באדם סבלני, שקט, נעים הליכות, אדיב, מנומס, תמיד נותן יד ועוזר מכל הלב". המערער זוכה לשבחים ממנהלי מרכזי היום לקשיש ומהוריהם של ילדים מוגבלים שהוא מסיע. "קשה מאוד למצוא בימינו נהג כמוהו ואני מעוניין להמשיך ולהעסיקו בחברה". בנסיבות המתוארות, נראה כי ממילא אין המערער עוסק בהסעה של עובדי משרד הביטחון ועל כן, אין מניעה מהמשך העסקתו, חרף הרשעתו. כך או כך, המכתבים מתארים אפשרות "ערטילאית" אשר ספק אם תמומש. זאת ועוד, המערער החל לעבוד אצל מעבידו שנה קודם לכן, ללמדך כי אף אם חלילה יפוטר מעבודתו, אין מניעה לשילובו במקום עבודה אחר. לפיכך, הרשעת המערער תיוותר על כנה. עם זאת, סבורים אנו כי יש מקום להתערב בחומרת העונש, בהינתן הפגיעה שעלול לפגוע מאסר בעבודות שרות בפרנסתו. זאת ועוד, מבלי להקל ראש בחומרת העבירות בהן הורשע, נחה דעתנו כי ניתן להסתפק בעונש הצופה פני העתיד, לצד של"צ, קנס ופיצוי למתלוננת. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו ובאופן שעונש המאסר יבוטל ותחתיו יבצע המערער 180 שעות של"צ, עפ"י תכנית שתוכן על ידי שירות המבחן ותחת פיקוחו, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. יתר חלק גזר הדין יוותרו על כנם.שאלות משפטיותהטרדה